מממ שלח לי את הלינק הזה, שמתאר פארודיה על תוכנית טלוויזיה בערוץ הראשון. לתכנית קוראים "גורילה וכוסית בביקיני". גם פארודיה כסוג של ז'אנר קומי חושפת את הדעות הקדומות. תקשיבו לדברי השחקנית בבגד הים, הם מכילים את רוב הדעות הסטריאוטיפיות לגבי המזרחים. שימו לב להעמדה של הגוף הלבן (סמן של "הלובן") בבגד ים אל מול הדברים הקשים שהיא אומרת כשהיא מבְנָה את "השחורות". או במילים אחרות המחשבה הקולוניאלית שלה מודגשת.
הסטריאוטיפ של סכין באופן מיידי עולה לדיון, וכן אנו רואים גילום דרמטי של הסטריאוטיפ הנ"ל בסיומו של הקליפ. נכון, הדמויות עוברות תהליך, שמצד אחד הגורילה למדה על הסטריואטיפ ומצד שני הקריינית למדה על האלימות של הגורילה (השטנית) וכוחה. לניהיליסטים שביניכם/ן תוכלו להיות שמחים כי הדמות "המזרחית" (אשר נולדה בחסות השטן) קופצת על הדמות "האשכנזית" כעימות מסומל והסוף בלתי ידוע, אך אפשר לחשבו כניצחון.לבסוף, אני חושב שפארודיה כזו שנעשתה בימינו, חושפת עדיין את המחשבה המפרידה בין מזרחיות לאשכנזיות, בין צבע שחור ללבן, בין דת לבין חילון, בין אלימות לבין רציונאליות (טופי אומרת לגורילה, שהוא גם יהודי, כמתבקש מתוך המציאות מחוץ לטקסט, והוא ולא שטן, ולבסוף מבקשת פשוט שיירגע).
אני מביא את הטקסט, אפשר לראות כיצד השטן מתרמז והופך למזרחי. הרובוט המזמר גם הוא מרמז שהריח (המזרחי) שייך לשטן, אותו מגלם שוקי (לאחר הכותרות).
שימו לב, שאמנם בתחילת הטקסט טופי אומרת שהמזרחים דומים אך שונים. כלומר, היא לא בדיוק דוחה את המזרחים על הסף, אך מקטלגת אותם כשונים, ובו בזמן כ"מקובלים". הדיבור שלה על הקבלה שלה אותם חושף את היותה שומר סף של הקבוצה השקופה – הקבוצה האשכנזית.
כאמור טופי שייכת לקבוצה מינית, שקופה, בעלת עור "לבן", בניגוד לקבוצת המזרחים המתרמזת בדבריה, אין לה ריח, ושם ערבי (חִילבה) כמו לחברתה, ההפך - שמה הוא "טופי" – סוג של ממתק הנערץ על ידי ילדים. השינוי היחיד מהפנטזיות האקזוטיות הרגילות, היא שהכוסית העונה לשם טופי הופכת למינית אל מול הגורילה המפחידה המבקשת לחסלה. זהו הסטריאוטיפ שנשבר – ואולי שייך יותר לקונטקסט השמרני של הטלוויזיה בערוץ ה-1 שמשמש כמסגרת לפארודיה ועליו נוצר הליגלוג.
הגורילה מתאפיינת כחיה שלא מודעת לאלוהיה, וקצת פסיכוטית וחושבת שהיא שטן ומתכחשת ליהדות שלה, אולי בגלל הקשר שלה לערביות. כך היא שטנית, ולא מודעת למציאות, שהיא בסך הכול יהודיה.
טופי והגורילה
הכוסית (טופי): היום ילדים נדבר על הדבר החשוב ביותר בעולם: אלוהים.
כותרת: טופי והגורילה
הכוסית: מי שברא את העולם הוא אלוהים, אלף, למד, ואהה, אה, יוד, מ סופית, אלוהים.
הגורילה (שוקי): גם את המרוקאים ?
הכוסית: בוודאי שגם את בני עדות המזרח. הם לא שונים מאיתנו. אולי קצת בצורה חיצונית, בכמה דברים חיצוניים כמו בגדים, מאכלים וריח הגוף המלווה אותם. אבל אנחנו אוהבים אותם ומקבלים אותם. לי יש ידידה מאוד טובה שהיא מבני המרוקאים ושמה חִילבה. והיא מאוד מאוד שקטה וחמודה. שוקי שאלת את עצמך מי ברא את העולם?
הגורילה: השטן.
הכוסית: מאיפה שמעת על השטן?
כותרת: הרובוט המזמר
הרובוט המזמר: השטן שמן, יש לו ריח מוזר, אלוהים נאה, הוא המציא את השופר.
הגורילה (מחופש לשטן): אני השטון טופי, אני השטן טופי, אני אשרוף אותך באש הגיהנום, אני יודע שחטאת. אני יודע שאת מסתכלת עלי מוזר, אשמיד אותך, אני השטן, אני הורג אנשים ואני רוצה לשתות לך את הדם, אני רוצה לשתות לך את הדם.
כוסית: אני לא מפחדת ממך, אני יהודייה ומאמינה באלוהים. גם אתה יהודי ומאמין באלוהים.
הגורילה: אני לא יהודי ואני רוצח, אני אשתה את הדם שלך טופי.
הכוסית: תירגע שוקי, תירגע שוקי.
טופי קופץ על הכוסית והמסמך מתמלא בדם …
דרך אגב בנוגע לפרסומות וגזענות, שימו לב שכל הפארודיה הזו ממומנת על ידי בזק 014.
***
פרופ' אסא כשר שוב "מכשיר" את השמרנות, אחרי שהציג קוד "אתי" לצבא כובש, שכמעט לא מופיע בפרקליטות המדינה. הוא בטוח שההמלצות של הוועדה הציבורית שהוא עומד בראשה, שמונתה כדי לקבוע כללים בנושא תוכן שיווקי, מציבות תמרורים בתחום שעד כה שרר בו הכאוס. פרופ' יוסי יונה, החזיק בדעת מיעוט באותה וועדה, קבע שמדובר בשפל מוסרי. פרופ' יונה, שכתב את דעת המיעוט המתנגדת להמלצות הוועדה, לא ממהר לזנוח את האידיאלים. "יש חוק וכולם עוברים עליו והדו"ח נותן גושפנקא בדיעבד וגושפנקא עתידית לעבור על החוק", הוא אומר. "זו השחתה פושעת של הספירה הציבורית וכניעה ללא תנאי למפרסמים ולזכיינים. זו ועדה שמאשרת עבודה בעיניים ברישיון. רישיון לשטיפת מוח להונאה. בעלי אינטרסים השפיעו על החלטות הוועדה. אני ונציגי היוצרים לא היינו רבים מספיק כדי לעצור את השטף.
***
הפעילה החברתית ומנהלת התוכניות החינוכיות של התזמורת האנדולוסית, שירה אוחיון זכתה לשבחים על המאמר שהיא כתבה נגד הגזענות בעיתון הארץ ("ישראל השניה" אחראית לכשל מלחמת לבנון השניה). אני מביא את המאמר המלא שנכתב לשבחה באנגלית.
Africa. The orientals in Israel must join forces with the Arabs of Palestine now to disband the zionist apartheid regime of Israel, and all peace loving people around the worldwould support them, because it is in the interest of humanity !
אני משאיר את האפשרות להגיב בעקבות בקשת הקוראים, אבל כל תגובה שתכלול גזענות, נאצה וכל ביטוי מרגיז אחר תימחק. ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצוכאן.
פנו אלי
למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים, הוצאת נהר ספרים, 2010.
שירה בין שמואלוף לבין חזז, הוצאת ירון גולן, 2006.
מגמד הצלקות, הוצאת חלונות/גוונים, 2001.
שירון המהפכה: שירת האוהלים, הוצאת אתגר, מעין, גרילה תרבות, דקה וערב רב, קיץ 2011.
לא נעזוב: צילומים ושירים משייח ג'ארח, אקטיבסטילס, 2010.
לצאת! אסופה כנגד המלחמה בעזה!, הוצאת גרילה תרבות, מארב, סדק, מעין, אתגר ודקה, 2009.
תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית, הוצאת עם עובד, 2007.
אדומה: אסופת שירה מעמדית, הוצאת הכיוון מזרח, אתגר ומעין, 2007.
אל תגידו בגת: הנכבה הפלסטינית בשירה העברית 1948-1958/ אסופת שירים, הוצאת זוכרות, פרדס ופרהסיה, 2010.
מוסף שירי גרילה תרבות, דקה: כתב העת לשירה וביקורת, גיליון 6, קיץ 2010.
הכיוון מזרח – גיליון 15: "ציור ללא קיר", 2008.
הכיוון מזרח – גיליון 14: "צועקים את שמך בהרבה לשונות", 2007.
הכיוון מזרח – גיליון 13: "היציע המזרחי נוטל רשות דיבור", 2007.
הכיוון מזרח – גיליון 12: "לגנוב גבולות בבהונות שקטים", 2006.
תופסים את המדינה בגרון: על סיקור שובתים ושביתות בתקשורת הישראלית, מכון ון ליר בירושלים, 2010.
האלימות בכינון המקור, היחידה להיסטוריה ותיאוריה, בצלאל // גיליון מספר 4 – רוחות אפריל, מרץ 2007; פרוטוקולאז', בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, 2009.
המשמעויות הנרטיביות והמיתיות של הופעת דמותו של מלקולם איקס בסרטו של ספייק לי, עבודת מאסטר שהוגשה לאוניברסיטת חיפה, 2006.
הכי מצחיק שאתה מפרסם את זה ברצינות, כלומר את ההתייחסות לתוכנית משנות השמונים האשכנזיות הוי אנחנו כאלה גזענים. בנאדם, זו בדיחה. שני חבר'ה בטח הפיצו איזו שמועה באיזשהו פורום, שבו, אגב, מעיר הגולש "נירבס": "בשנות השבעים לא היה לוגו מוטבע על הטלוויזיה רק ב1994 התחילו לשים את זה".
http://tinyurl.com/yd48z8
אולי כדאי לרענן את כל פניקת הגזענות המצחיקה הזאת. הפוסטים האלה (במיוחד האנגלית והבולד, שזה פשוט טרן אוף בכל מה שקשור לבלוגוספרה הישראלית) מפהקים.
טלי פחימה משתחררת היום.
תגיד איזה משהו שמח.
בחייאת.
פורסמה על־ידי תומר ליכטש | 3 בינואר 2007, 12:18 pmתחשוב לאיזה תהומות הגעת אם אפילו ליכטש חושב שאתה מגוחך.
פורסמה על־ידי מרק ק. | 3 בינואר 2007, 1:05 pmמתי, אחמדיניג'ד אומר שלא היתה שואה, אז באמת כנראה שלא היתה.
(זה פחות או יותר מה שמסמל ההגיון שלך: ראיתי סרטון באינטרנט וזו המציאות. אפילו אם נתעלם מעניין הלוגו שמקדים את עצמו בעשור וחצי אפשר להסיק שבשנות השמונים גורילות לא רצחו בתוכנית ילדים כוסית בביקיני).
פורסמה על־ידי קווין רוז | 3 בינואר 2007, 1:25 pmשניה וחצי של מחשבה ובירורים היו מעלים את העובדה שמדובר בזיוף! אבל כנראה שזה מה שקורה כשמוכנים להאמין לכל דבר שמשרת את האג'נדה…
פורסמה על־ידי עומר | 3 בינואר 2007, 1:42 pmאני לא חושב שמתי מגוחך, מרק. אני חושב שהפוסטים האלה עייפים, וכדי להעביר את המסר כדאי לרענן.
תגיד, זה תהיה חוצפה לשאול (שאלה למרק) אם בא לך להיות חברים הכי טובים?
פורסמה על־ידי תומר ליכטש | 3 בינואר 2007, 1:54 pmורואים שזו מתיחה של ימינו. באמת, שמואלוף. עכשיו תהיה גבר (כמה דכאנית האמירה שלי, אכן) ותתקן גם למעלה.
פורסמה על־ידי ערס פואטי | 3 בינואר 2007, 2:14 pmהרי ברור לגמרי שזו פארודיה.
"יש לי חברה מזרחית, קוראים לה חילבה"??
לא יאמן שאתה מתייחס לזה ברצינות…
פורסמה על־ידי אסף | 3 בינואר 2007, 2:15 pmאני אשתדל לא להעליב. סגנון הכתיבה שלך ממש לא עושה לי את זה.
פורסמה על־ידי מרק ק. | 3 בינואר 2007, 2:29 pmעזוב כתיבה. אני מדבר על לראות סרטים ביחד. לרכל.
פורסמה על־ידי תומר ליכטש | 3 בינואר 2007, 2:31 pmמשחק סקווש?
פורסמה על־ידי מרק ק. | 3 בינואר 2007, 3:53 pmהוא שפל מוסרי.
פורסמה על־ידי חייש | 3 בינואר 2007, 4:08 pmעל שכמותיך אבא שלי היה אומר "עזבו אותי מעובדות, אני כבר החלטתי". עכשיו אתה טוען שאפילו שזו פארודיה היא מרמזת על גזענות.
וואלה, אולי יש צדק בדבריך, שהרי אתה פארודיה של מקופח.
פורסמה על־ידי קווין רוז | 3 בינואר 2007, 5:52 pmהדמות האשכנזיה דווקא אינה ספקנית מול קיומו של אלוהים אלא היא מסורתית ואומרת שאלוהים היא הדבר החשוב ביותר בעולם.
הדמות של הקוף היא החילונית והפרועה. הרובוט המזמר גם הוא בצד של אלוהים.
פורסמה על־ידי סס יח | 3 בינואר 2007, 6:55 pmהוא הייצוג הנאמן של האשכנזים בסרטון הזה.
פורסמה על־ידי תומר ליכטש | 3 בינואר 2007, 8:43 pmאולי כדורסל בספורטק?
פורסמה על־ידי מרק ק. | 3 בינואר 2007, 10:27 pmספורט לא בא בחשבון.
סרטים.
ורכילות.
פורסמה על־ידי תומר ליכטש | 4 בינואר 2007, 2:37 amהגוף הלבן הוא סמן של ה"לובן"?
.
גוף לבן זה לא סמן, זה האינדקס!
פורסמה על־ידי אביבה | 7 בינואר 2007, 10:16 pmמושג רלוונטי לניתוח התופעה הוא “הפוליטיקה של הלובן” (The Politics of Whiteness), אשר מתייחס (בין היתר) אל האופן שבו האדם הלבן, הקולוניאליסט מייצג את הלובן שלו כ”שקוף”, וכ”טבעי” (לא כעוד צבע), בעוד שאר הקבוצות האתניות מיוצגות על ידו כ”צבעוניות” וכ”אחרות” (”שחור”, “צהוב” “אדום”, ו”חום”). לטענתו של אליסטר בונט (Bonnett) , ההפרדה שעושה הקולוניאליסט – הלבן בין הגזע שלו לבין הפוליטיקה וההיסטוריה של כיבוש הטריטוריה על ידו, היא המאפשרת לו לכונן את עצמו כבעל הטריטוריה. או במילים אחרות, זו הדרך שבה משתמש הקולוניאליסט בזהות הלבנה שלו לצורך הפיכת פרויקט המודרניזציה שלו ל”טבעי” [...] קטגוריה חברתית זו אינה נותרת בתחום הסימבולי בלבד, כי אם מתורגמת להון חומרי ולחלוקת משאבים בלתי שוויונית. ברוחה של סוזן סמית’, ניתן לומר כי ההבדלה (בין הצבעים, הערה שלי מ.ש) מעצבת פרקטיקה סימבולית, כחלק מהמאבק הפוליטי-תרבותי על המשמעות של המרחב, ואשר תוצאתה היא עידודו של אי-השוויון החברתי. [מתוך ההלבנה של המרחב הציבורי, תמיר ארביב, 17.06.2006, בבלוג של דב חנין].
http://www.dovblog.org/blog/109
פורסמה על־ידי מתי שמואלוף | 8 בינואר 2007, 11:07 amהי מתי.
חייך, אכלת אותה.
פורסמה על־ידי מתי כספי | 9 בינואר 2007, 3:49 amמתי, שמת לב לזה שהאשכנזים שוב פעם עושים מעצמם קורבן?
לדעתי החולניות הזו כבר עברה כל גבול אפשרי, כולל את גבול השפיות.
פורסמה על־ידי משה אסולין | 11 בינואר 2007, 7:43 amאגב, המאמר המצויין שלך "הלובן, אוהה הלובן" נעלם, או הועלם, ממקומו.
פורסמה על־ידי משה אסולין | 11 בינואר 2007, 7:46 amקודם כל תודה.
אני הודעתי לאתר "רשימות" על כך שהמאמר הועלם". אני אנסה לשחזר אותו מזיכרוני. מקווה שאין כאן סוג של זדון.
הדרך היחידה להיפטר מגזענות היא לחנך, ללמד ולחשוף אותה.
המון ברכה
מתי
פורסמה על־ידי מתי שמואלוף | 11 בינואר 2007, 10:11 amהביקורת שלך מצחיקה אפילויותר מהמקור
פורסמה על־ידי יפתח כהן | 23 בינואר 2007, 5:40 am