ריה"ל מדריד

"פורצי הדרך מקרב הדור הצעיר שביהודי המזרח הם עריקים מאבותיהם. הם ניצולי אסון שאין להללם. אין הם ראויים שיסופר בשבחם. החתירה למעלה מותירה איפוא תחושה של כשלון, שכן מי שהציל נפשו ער למי שנעזב למטה" מתוך "פרקים בספרות יהודי המזרח במדינת ישראל", לב חקק, 1985, עמוד 53.

ריה"ל מדריד, רוני סומק, 12 רישומים ושיר בעקבות 9 שירים של רבי יהודה הלוי, המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן,2007.

רוני סומק עוזב ולא עוזב את העט והשירה. הוא משתמש בדיו של פרקר51 ומתיז על ספר ישן של יהודה הלוי. מציל אותו ממערכת החינוך הדורסנית שמכוונת לכוונת המשורר ומלמד אותו בתוך דף ספר קרוע. הוא מצייר את מה שאומר לו השיר ומגלה לנו משורר אחר מתוך דיבור דיו. הדיו השחור הוא סמל זהותי ומרמז על אותו ילד עיראקי שהגיע לישראל לבוש בחליפה יקרה וקיבל עט פרקר 21 מאימו בזמן שכל ה"חלוצים", חלמו על חאקי קצר וסנדלים בגדי בן-גוריון מנהיגם. משחק הגילאים הוא משחק המספרים של הדיו של עט הפרק ורוני לא רק מודע לכך, אלא דוחה את האופציה הנוסטלגית ומשתמש במבט מיישיר אל הקורא/ת ואל גילו, כשהם כשהוא מביט במראה אל מי שהוא היום.

הצבע השחור הופך לצבע מעצים. קשור לחוויות ילדות של המשורר אבל גם לצבע הכהה איתו הוא מזדהה. יהודה הלוי שיצא מספרד, נשאר בספרד וכיום הוא נחגג בקטלוניה בפרט ובספרד בכלל כששירתו הופכת לכתר. המסע לספרד הוא מסע שיהודי חייב לעבור בימיו. הגירוש חייב להיחוות. והגירוש המזרחי מהתרבות עד בואו של ביטון וסומק ורבי דויד בוזגלו חייב לתת את הדין. הדיו השחור, השירים של יהודה הלוי מייצרים עמדה גברית מזרחית פואטית רציפה ומסתירה חוויות של שבירה, קטיעה בעקבות ההגירה בישראל והדיכוי. המפגש של עוצמת החוויה של סומק עם עוצמת המצב החברתי מייצרת ספר מעניין ומלמד. (מ.ש)

לקריאה נוספת- מיכל ק. מרקוס

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן