בימ"ש השלום קיבל את ערעורו של מרכז תמורה ויצר תקדים לציבור הנשים בישראל . מכאן ואילך ישלמו נשים נפגעות תקיפה מינית, לא יותרמ-600 ש"ח כאגרה עבור הגשת תביעתן, ללא קשר לסכום התביעה שיגישו.
בערעור, מפי השופט אהרון מקובר, בבית המשפט השלום בפתח תקווה, נקבע כי כל נזק שנגרם מתקיפה מינית, לרבות פיצויים עונשיים, מוגברים ורגשיים ייחשב כפיצויים בשל נזקי גוף. משמע, יש לשלם עליהם סך קבוע של 600 ש"ח אגרה עם הגשת התביעה ולא סכום אגרה בסך של 2.5% מסך התביעה. להחלטה זו משמעות כלכלית עצומה על נשים נפגעות תקיפה מינית, אשר אחרת, היתה האגרה בהן היו מחוייבות עומדת על סכום של עשרות אלפי שקלים. הערעור הושג ע"י מרכז תמורה, הפועל לקידום זכויותיהן של אוכלוסיות מוחלשות בחברה הישראלית.
ר' בחורה צעירה כיום, עברה התעללות מינית בהיותה נערה צעירה, מידי נהג הסעות שהועסק באמצעות ביה"ס בו למדה, ואשר בעברו היו הרשעות בגין תקיפות מיניות. למרות שבזמן שנות הסבל בהן הוא תקף אותה מינית נשמעו קולות אודות מעשי התקיפה שהתרחשו, ור' עצמה דיברה עם גורמים מוסמכים בביה"ס, דבר לא נבדק, החשד לא הופרך, ומעשי התקיפה נמשכו כסדרם.נהג ההסעות הועמד לדין ע"י המדינה והורשע בהליך הפלילי. בתיק הנוכחי, ר' ביקשה לתבוע ממנו פיצוי כספי כפי שמאפשר לה הדין בהליך האזרחי.
עיקר הפיצוי אותו תובעות נפגעות תקיפה מינית הינו בגין הנזק הנפשי, הרגשי והאישי שנגרם להן. משום כך, תשלום אגרה רגיל על נזקים אלה, אשר אינו רואה בהם חלק מנזק הגוף, למרות שהוא נובע ממנו, עלול היה להיות מחסום כלכלי מוחלט עבור נפגעות רבות.
גם הגשת תביעתה של ר' עמדה בסימן שאלה לאור דרישת המימון האימתנית שדרשה המדינה להטיל עליה..
המדינה, אשר הכירה בצידקתה של ר' בהליך הפלילי ונלחמה למען הענשת התוקף, שינתה את פניה והערימה עליה קשיים בירוקרטים, עת ר' ניסתה לקבל צדק אישי בהליך האזרחי. בניסיונה זה של המדינה להפריד נזק נפשי שנבע מנזק גוף, כמעט והביאה למצב שבו, בחברה מודרנית ומודעת נפגעות תקיפה מינית ייחסמו מלתבוע, ב"אדיבות" המדינה. כרגיל, דרישת המדינה הייתה פוגעת במי שנמצאות ממילא במצב פגיע: נשים עניות, נפגעות תקיפה מינית. זאת ועוד, בכך הייתה המדינה גם יוצרת הגנה לתוקפים מינית מפני הגשת תביעה אזרחית נגדם.
התקדים שהושג ע"י מרכז תמורה, מהווה הכרה וקביעה כי נשים נפגעות תקיפה מינית תוכלנה לתבוע ולא תושתקנה בשל קושי כלכלי לממן את תביעתן.
זהו הישג תקדימי עבור נשים בישראל, האומר: לכו וקחו לכן צדק – מכשול נוסף הוסר.
שרית פתיה, דוברת
תמורה– המרכז המשפטי למניעת אפליה (ע"ר)
Tmura – The Israeli Antidiscrimination Legal Center
مركز البديل-المركز القانوني لمنع التمييز
דרך מנחם בגין 65, בית אשרא, קומה 4, תל אביב 67138
טלפון: 077-7949777, פקס: 077-7942777
www.tmura.org.il
פנו אלי
למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים, הוצאת נהר ספרים, 2010.
שירה בין שמואלוף לבין חזז, הוצאת ירון גולן, 2006.
מגמד הצלקות, הוצאת חלונות/גוונים, 2001.
שירון המהפכה: שירת האוהלים, הוצאת אתגר, מעין, גרילה תרבות, דקה וערב רב, קיץ 2011.
לא נעזוב: צילומים ושירים משייח ג'ארח, אקטיבסטילס, 2010.
לצאת! אסופה כנגד המלחמה בעזה!, הוצאת גרילה תרבות, מארב, סדק, מעין, אתגר ודקה, 2009.
תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית, הוצאת עם עובד, 2007.
אדומה: אסופת שירה מעמדית, הוצאת הכיוון מזרח, אתגר ומעין, 2007.
אל תגידו בגת: הנכבה הפלסטינית בשירה העברית 1948-1958/ אסופת שירים, הוצאת זוכרות, פרדס ופרהסיה, 2010.
מוסף שירי גרילה תרבות, דקה: כתב העת לשירה וביקורת, גיליון 6, קיץ 2010.
הכיוון מזרח – גיליון 15: "ציור ללא קיר", 2008.
הכיוון מזרח – גיליון 14: "צועקים את שמך בהרבה לשונות", 2007.
הכיוון מזרח – גיליון 13: "היציע המזרחי נוטל רשות דיבור", 2007.
הכיוון מזרח – גיליון 12: "לגנוב גבולות בבהונות שקטים", 2006.
תופסים את המדינה בגרון: על סיקור שובתים ושביתות בתקשורת הישראלית, מכון ון ליר בירושלים, 2010.
האלימות בכינון המקור, היחידה להיסטוריה ותיאוריה, בצלאל // גיליון מספר 4 – רוחות אפריל, מרץ 2007; פרוטוקולאז', בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, 2009.
המשמעויות הנרטיביות והמיתיות של הופעת דמותו של מלקולם איקס בסרטו של ספייק לי, עבודת מאסטר שהוגשה לאוניברסיטת חיפה, 2006.
דיון
אין תגובות… עדיין.