ערספואטיקה מציגה

cc: flickr christmas and counting By torbakhopper

cc: flickr christmas and counting By torbakhopper

זהו קטע מתוך סרט (בהכנה) של היוצרת נעמית מור-חיים שליוותה את גרילה תרבות במאבקים שונים.

את גרילה תרבות הקמנו בכדי לייצר סולידריות בין משוררות ובין מאבקים חברתיים. התנועה הצליחה ושמרה על מסורת של פעולה חברתית. בסרט תוכלו להיחשף בפעם הראשונה למבט מלמעלה על המאבק הפואטי. תנועו בין העלאת אנרגיות טובות בירושלים מול שטייניץ ויחימוביץ, הופעה במאהל רוטשילד כבר בתחילתו ופעולה של קריאת עמלות חתרנית בתוך הבנקים ועוד.

ערספואטיקה מציגה: ערב שירה אשדודית במרחב של סמי שלום שיטרית

מקריא את "ערב שירה אשדודית במרחב של סמי שלום שטרית" כחלק מערב "ערס פואטיקה 2" ב"א-לה רמפה", ת"א 6.2.13. הוידאו המצויין: יעל ברנט

sschetrit20081

עֶרֶב שִׁירָה אַשְׁדּוֹדִית, בַּמֶּרְחָב שֶׁל סמי שָׁלוֹם שִׁטְרִית

"אִי אֶפְשָׁר לִלְמֹד לִקְרֹא שִׁירָה
אֵבֶל שִׁירָה יְכוֹלָה לְלַמֵּד אוֹתְךָ לְהַקְשִׁיב…".

בִּשְׁכוּנָה תֵּימָנִית, בֵּין בָּתֵּי הַבָּאוּהָאוּס, עֲשִׁירִים הִתְחַדְּשׁוּ אֶל מַעֲמָדָם,
בַּחֲנוּת סְפָרִים קְפוּאָה, שֶׁסָּלְלָה כְּבִישׁ עַרְבִיהוּדִי, הִתְחַבַּרְתִּי בְּחַשְׁמַל הָעָרָק,
עֵת שִׁירָה מִזְרָחִית דִּבְּרָה עַל זֶהוּת,
עֵט זֶהוּת מִזְרָחִית כָּתְבָה שִׁירָה,
וּמַחְשְׁבוֹתַי בָּרְחוּ אֵל תָּמִיר, שֶׁתָּמִיד הָיָה מְאֻבָּק בַּהַשְׂכָּלָה,
וְהִתְמַכֵּר, בַּנָּוֶה לְלֹא צדק לַהֶרוֹאִין "צִיּוֹנִי-אשכנזי"
וּבְעֶזְרַת אוזלת הַיָּד שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה, הוּא אָסַף מַבְּטֵי פַּחִיּוֹת,
לְעֶגְלַת סוּפֶּרְמַרְקֶט שֶׁל חֲרָטוֹת.
וְיָדַעְתִּי שֶׁלֹּ אֹכָל יוֹתֵר לָשֶׁבֶת אִתּוֹ, כְּמוֹ דֶּרְוִישׁ יָרוק, חָסֵר מעמד,
וְלִהְיוֹת עֶבֶד לְחֻרְשַׁת הַהַשְׁתָּקָה,
זְרָעַי לֹא הָיוּ מוּכָנִים לִגְדֹּל יוֹתֵר בְּאַדְמַת הַהַשְׁפָּלָה.

מה דעתכם/ן על הקבוצה הכי חברתית שקמה בשירה הישראלית?

הפוסט פורסם לראשונה באתר המחאה הראשי

לרדת מהרכבת: שיריו של מרוואן מח'ול

 

אלמוג בהר ומרוואן מח'ול באירוע גרילה תרבות "שירה מפרקת חומה". 2008. אבו-דיס.

אלמוג בהר ומרוואן מח'ול באירוע גרילה תרבות "שירה מפרקת חומה". 2008. אבו-דיס.

ברכבת לתל-אביב

בָּרַכֶּבֶת לְתֵל-אָבִיב

רָאִיתִי אוֹתָהּ,

רוּסִיָּה הַמַּצְבִּיעָה

עַל מְקוֹר הַנַּעְנַע.

מוֹסְקְבָה כֻּלָּהּ הָיְתָה

בְּכַף יָדָהּ וְיֶלֶד, כַּנִּרְאֶה

מִזְרָחִי.

בְּאוֹתוֹ הַקָּרוֹן, אֶתְיוֹפִּי

הִתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי הַנּוֹסְעִים

הִתְבּוֹנֵן עַד שֶׁמָּאַס בָּהֶם

וְאָז הִבִּיט מִבַּעַד לַחַלּוֹן

בִּשְׂרִידֵי כְּפָר עַרְבִי – שֶׁלֹּא אוֹמֵר לוֹ דָּבָר.

פּוֹעֵל מֵהָעוֹלִים הַחֲדָשִׁים.

חָרוּץ. עוֹד מְעַט יֵרֵד

מֵהָרַכֶּבֶת וְיֵלֵךְ לָעֲבוֹדָה בְּחֶבְרָה

שֶׁמּוֹדִיעָה כָּעֵת עַל פִּטּוּרָיו.

לִימִינִי יָשַׁב יְהוּדִי

מָרוֹקָאִי, שֶׁסִּפֵּר לִי עַל עִנְיָנָיו

עַד שֶׁזִּהָה אֶת הַמִּבְטָא שֶׁלִּי.

וְהִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר אֲבָל

עִם הַיּוֹשֵׁב לִימִינוֹ.

אַחַר-כָּךְ, בַּתַּחֲנָה הַקְּרוֹבָה יָרַדְתִּי

כִּי הַשִּׁיר תַּם.

                                מערבית: סאוסן קטיש וחנה עמית-כוכבי

Guerilla Culture in Wall Of Seperation – Aharon Shabtai, Raji Bathish, Almog Behar, Noam Partom from culture guerrilla on Vimeo.

ארץ הגליל פסגת החלום 

בַּקַּיִץ בַּגָּלִיל הַלַּיְלָה הוּא גֶּשֶׁר

בֵּין סוֹף הַיּוֹם וּבֵין הַבֹּקֶר,

וְהַבֹּקֶר הוּא שֶׁמֶשׁ מְצִיצָה מֵעֵבֶר לַגְּבָעוֹת

לִטֹּל מִן הַמַּעֲרָב אֶת הַשָּׁמַיִם וְהַיָּם, וְהַכּוֹכָבִים מֵעָל

הֵם עֵינֵי הַיּוֹשְׁבִים בְּגַן-עֵדֶן

צוֹפִים בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל וּמֻפְתָּעִים מִן הַדִּמְיוֹן

שֶׁבֵּין הַמְּקוֹמוֹת.

הַגָּלִיל יָפֶה וּמִתְיַפֶּה יוֹתֵר

כְּכָל שֶׁהַבְּרוֹשׁ רוֹקֵד וּמְצַנֵּן בְּרוּחוֹ אֶת הַחֹם,

וְהַיָּם מְפַזֵּר עַל חוֹפָיו אֶת מִלְחוֹ

וְאֶת אוֹרְחָיו,

לַקַּיִץ בַּגָּלִיל הוֹד מְיֻחָד וּבוֹ

טוּב הַבְּעֵרָה.

הַחֹרֶף

בָּא כְּמָטָר מִדִּמְעוֹת הָאֵל – הָאֲדָמוֹת הַחֲרֵבוֹת יִמְלְאוּ רַחֲמִים,

וְהֶהָרִים יִבְעֲרוּ – וַעֲשָׁנָם כָּעֲנָנִים, וְהַוָּאדִי

יֵלֵךְ בְּדַרְכּוֹ – יְעוֹדֵד אֶת הָאֲבָנִים

לְהַתְאָמָה וַחֲרִיגָה, וְהַתַּנּוּרִים

יִהְיוּ הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלָּנוּ לְאַהֲבָה

וְחֻפְשָׁה בְּפַרְוְרֵי הַכָּרִית

הִתְעוֹרְרוּת הַחֵשֶׁק הָאִלֵּם.

בַּחֹרֶף הַחָגְלוֹת מְתַמְרְנוֹת אֶת הַצַּיָּד

וּמְקַשְּׁטוֹת אֶת הַחֻרְשָׁה בְּאָנַרְכְיָה, וְקֹר

מַגְבִּיר אֶת חֹם הָרָצוֹן

מוּל הַמַּרְאוֹת.

הָאָבִיב הוּא יוֹמָהּ שֶׁל הָאֵם וְהָאֵם עוֹנַת

הַהַתְחָלָה, פֶּרַח הַנּוֹלָד בְּכָל מָקוֹם פָּנוּי, דַּף

יָרֹק בְּפִנְקַס הַבְּרִיאָה.

יִהְיֶה בֹּקֶר טוֹב לָאַלּוֹן וְהַגּוֹלָה תִּתְרַגֵּל

שֶׁלֹּא לְהִתְרַגֵּל לְמַצָּבָהּ,

הַגָּלִיל הוּא פְּגִישָׁתֵנוּ

וְדָבָר מִן הַגַּעְגּוּעַ אֵינֶנּוּ

יְצִיר מֵאַיִן.

מערבית: אלמוג בהר

ערב השקת ספר שיריו של מרואן מח'ול "ארץ הפסיפלורה העצובה"

 

ההשקה תיערך בבית-הקפה תמול שלשום בירושלים

רח' יואל משה סלומון 5

(סמוך לנחלת שבעה)

יום חמישי ה-15.11.12

בשעה: 19:00

 

בתוכנית קריאת שירים מתוך הספר

יקראו: רונית חכם ושי דותן

ושיחה בין מרואן מח'ול לאלמוג בהר

 

מַרְוַאן מַח'וּל

 

ארץ הפָּסיפלוֹרָה העצובה

ושירים נוספים

 

مروانمخُّول

 

أرضالباسيفلوراالحزينة

وقصائد أخرى

 

הוצאת קשב לשירה

2012

 

המתרגמים:

מיה אנגלר-ספקטור, אלמוג בהר, יותם בנשלום, לאה גלזמן, ברוריה הורביץ, מאיה ירושלמי, רג'אא נאטור, חנה עמית-כוכבי, חמוטל פישמן, סאוסן קטיש, גיא רון-גלבע, רוז'ה רזיאל תבור.

 

עורך:

אלמוג בהר

 

ראה אור במקור:

منشوراتالجمل

بغداد - بيروت٢٠١١

להתראות אריה שואג

להתראות אריה שואג תמיד אזכור אותך בתמונה הזאת [ HTTP://GERILA.CO.IL/HE/DEFAULT.ASPX?IID=495&P=1 ] שואג בווזבולה מול בנק ישראל. אני בוכה. על מה אני בוכה. אתה כבר בעולם הבא וגם אני אצטרף לאדמה יום אחד. ובכל זאת אני בוכה על אימא שקברה את בנה. ועל עולם של דיכוי שלא נותן לנו לנשום. שי אריה מזרחי ז"ל, תהיה נשמתך בצרור החיים. ברוך תהיה בגן עדן

להתראות אריה שואג תמיד אזכור אותך בתמונה הזאת שואג בווזבולה מול בנק ישראל. אני בוכה. על מה אני בוכה. אתה כבר בעולם הבא וגם אני אצטרף לאדמה יום אחד. ובכל זאת אני בוכה על אימא שקברה את בנה. ועל עולם של דיכוי שלא נותן לנו לנשום. שי אריה מזרחי ז"ל, תהיה נשמתך בצרור החיים. ברוך תהיה בגן עדן

שלשום נכחתי בהלווייתו של ידידי המשורר שי אריה מזרחי ז״ל בקרית שאול. שי היה בזוגיות ללא ילדים והיה קשה לראות אם שקוברת את בנה.

שי היה אחד מהמשוררים של דור חדש. הוא נולד בשנת 1974. והחל לפעול בתחום השירה עם תחילת שנות האלפיים. הוא הוציא שני ספרי שירה. לפני כשלושה חודשים נכחתי בהשקת ספרו השני ״הוא המסמן את המקום״ (הוצאת רימונים, 2012). היה אירוע קטן בחנות הספרים ״סיפור פשוט״ שבנווה צדק בתל אביב.  ושי התרגש מאוד מכל הקראה.

שי פתח את אתר ״כאוס״ שאירח לא מעט משוררים בשיריהם עם רישום קל שכתב על כל יצירה. שי היה פעיל בתנועת השירה ״גרילה תרבות״ ואף אירגן את אירוע המחאה על אי העלאת שכר המינימום מול בנק ישראל. ברגע שהקמנו את איגוד המשוררים שי הצטרף מיד והיה פעיל בולט. הוא תמיד היה מוכן לסייע למשוררים ומשוררות בתחילת דרכם.

השנה שי זכה בתחרות צרצר הפיס במקום הראשון והוכיח את יכולתו הפואטית גם בזאנר הדי חדש של 140 תווים. השופטים שיבחו את יצירתו שהיא מהווה ביטוי לחולשת היחיד מול הממסד. הנה הצרצר הזוכה שלו:  "לכבוד. שלום. אבקש לדון ב. אציין כי אני. זאת ולפי. ולפי. עבדתי. הכנסותיי היו. עבדתי. הייתי זכאי. בלבד. החישוב נעשה לפי. ולפי. כיום אני. בתודה".

למרות הצטרפותו לכל הפעילות החברתית הפואטית, כתיבתו התרחקה מהפוליטי. לעיתים נגעה בפילוסופי ובמופשט, ולעיתים הייתה בוטה וישירה.

הנה השיר שפירסם כחלק מאירוע גרילה תרבות כנגד אי העלאת שכר המינימום:

בשר / שי אריה מזרחי

 אַמָרְתְ

וְהַמִּלָה

הִדְהֵדָה בְּרֹאשִׁי

אַךְ הַהֵד נִבְלַע בְּרֶגָע

עָמְדָה מוּל עֵינַי

אַךְ רְאִיתִיהָ בִּמְעֻרְפָּל

עָמְדָה בְּאַפִּי אַךְ

רֵיחָה הָיָה מוּזָר

חִיפַּשְׂתִּי בַּמְּקַרֵר

בַּמְּזַוֶה מִתַּחַת

לַמִּטָה אַךְ לֹא מָצָאתִי

דָּבָר לֹא מָצָאתִי

חִיפַּשְׂתִּי כְּמוֹ הָיָה אוֹצָר

מַטְמוֹן נִסְתָּר עַל אִי זָר

שֶׁמּוֹצְאוֹ הָיָה הַמְאֻשָׁר

בָּאָדָם

להתראות אריה שואג תמיד אזכור אותך בתמונה הזאת שואג בווזבולה מול בנק ישראל. אני בוכה. על מה אני בוכה. אתה כבר בעולם הבא וגם אני אצטרף לאדמה יום אחד. ובכל זאת אני בוכה על אימא שקברה את בנה. ועל עולם של דיכוי שלא נותן לנו לנשום. שי אריה מזרחי ז"ל, תהיה נשמתך בצרור החיים. ברוך תהיה בגן עדן

לקריאה נוספת:

כשהשכן של סובל: הילי וולטר פוגשת את מוחמד אגוואני לשיחה על המחאה נגד הטבח בסוריה

הילאל מהטלוויזיה החברתית מצלם את אירוע הגרילה מול שגרירות רוסיה במחאה על הטבח בסוריה

הילאל מהטלוויזיה החברתית מצלם את אירוע הגרילה מול שגרירות רוסיה במחאה על הטבח בסוריה

 מוחמד אגוואני, בדרך כלל צלע דומיננטית בהרכב ההיפ הופ המולטי–תרבותי מיפו, "סיסטם עאלי", הוא  אחד הפעילים הבולטים במאבק נגד השלטון הסורי ורמיסת זכויות האדם. מוחמד אגוואני הוא גם בין המארגנים של הפגנת גרילה תרבות שבוצעה בשבוע שעבר אל מול שגרירות רוסיה במחאה על הטבח בסוריה. החלטתי לדבר איתו ולשמוע מאיפה יוצאת המחאה ומה מטרותיה והיכן נפגשים היצירה שלו ורוח ההתנגדות.

מאת: הילי ולטר

אגוואני מדבר על  הקשר הרגשי בין מדוכאים פה (בישראל) למדוכאים שם (בסוריה). בשבוע שעבר, יום חמישי ה11 לאוקטובר התקיימה משמרת מחאה מול שגרירות רוסיה. המחאה דרשה מרוסיה להפסיק להזרים נשק למשטר של אסד. הסיפור מבחינתו של אגוואני לא נפסק בזה. כל מדינות ערב צריכות להפסיק את הקשר עם שלטון אסד בעקבות האירועים המזוויעים שאירעו מאז שבשאר אסד החליט להתנקש בעמו.

קיראו:

הנתונים שאווגאני הביא לידיעתי מראים שבין מליון וחצי לשני מליון  פליטים סוריים עזבו את מולדתם; כמאתיים אלף פצועים באופן קשה; קרוב לשלושים אלף הרוגים. ומכונת ההרג ממשיכה להרוג. לדברי אגוואני, רוסיה מפחדת לאבד אך בסיסה האחרון במזרח התיכון ועקב כך היא מזרימה עוד ועוד נשק לצבא אסד וחייליו הנאמנים (הממומנים על ידי איראן). רוסיה אינה פועלת אך ורק בסוריה, אלא אחראית על דיכוי נוסף במדינות אחרות בעולם המוסלמי מצ'צ'ניה ועד המזרח התיכון.

"הדב הרוסי צריך לדעת שיש פה צעדים שיעצרו גם אותו"

פעילותו של אגוואני החלה עוד בגיל צעיר. הוא הצטרף למאבקים שונים כשלמד את ההבדל שבין חופש ובין דיכוי, שבין אדם לחיה, בין טוב ורע. "מי שלא מזיז לו כאב של בבני אדם סביבו, אז הוא איבד את האנושיות, הוא כבר לא בן אדם". הוא ממשיך ומסביר את ההזדהות שלו עם סבלו של העם בסוריה:  "המקום, הסביבה שבה האדם גדל עושה את הבנאדם, אני חי תחת שלטון ישראלי מדכא ואין לי חופש. ולכן אני מזדהה עם המאבק של העם הסורי לחופש." בנוסף, מדובר בהזדהות גם על רקע דתי, וכך הוא אומר: "יש לנו שפה משותפת, קרבה חזקה בין סוריה לפלסטינים, גם מבחינת שפה. מבחינתי זאת מחויבות לאחים בסוריה. בנוסף לשני הדברים שכבר הזכרתי (המקום, והשפה. הערה שלי ה.ו.) יש עוד חיבור שלישי שהגיע בעקבות 'האביב הערבי' – נוצרה מחוייבות לערכים של סוציאליזם ואהבת האדם. אם לי טוב, חייב שגם לשכן שלי יהיה טוב. ואם לשכן שלי רע, אז גם לי רע".

צפו: אסמה אגברייה זחאלקה נואמת במחאה נגד הטבח מול סוריה

"יש לי ביד עט, לא רובה"

אני כותב שירה, את הספר שכתבתי עם יונתן קונדה ("תנאים מוקדמים") הקדשתי לצ'ה גווארה. הוא עידכן פעם משפט שישו אמר: "מה שווה לחברה אם היא מרוויחה כסף ומפסידה את האדם". אגוואני מסביר את השינוי שחל בו כשראה "שהחיים של האזרח הם כל כך זולים בשביל המשטר, עד כי הם לא שווים בכלל – זה מה ששינה אותי".

"אנחנו גם מלמדים כתיבה יוצרת ביפו. אני מלמד איך להיות חופשי, איך לבטא את עצמך דרך העט והדף". חשוב לאגוואני להסביר את המשמעות היתרה של המילה הכתובה והנאמרת. הוא מתחמם באש השירה, אל מול האש המעכלת של המשטר של אסד.

"ההוכחה הגדולה לכך שגם העט הורג היא העובדה שהאמנים והכותבים של סוריה גוייסו בעצם לצד של אסד" . איברהים קאשוש, משורר סורי שהשתמש בשיריו נגד אסד, נתפס על ידי המשטר, מיתרי הקול שלו נעקרו והוא נרצח לאחר מכן. על השחיטה הזו של הממסד את האמן ששלהב את ההמונים עם השיר "הסתלק בשאר" הפך איברהים קאשוש לאחר פרסום התמונות של גופתו וגרונו המשוסף לעוד סמל של המחאה הנמשכת.

"העם הסורי דורש את מה שאני דורש – חופש. לא רוצה לחיות במדינה שמחפשת אותך, לאן אתה הולך ומאיפה אתה בא. מדינה שמנצלת את העם שלה בקנסת ומיסים כבדים, מדינה שמרעיבה אתה עם שלה".

צפו: אגוואני מפעיל את הקהל המחאה בשיר נגד אסד

"עם כל מה שקורה בתוניס, מצרים ולוב, משהו אצלי השתנה. אני לא אותו בן אדם שחי את החיים וחושב איך להרוויח את הכסף. משהו בי השתנה מאז ההרוג הראשון בתוניס (מוחמד בועזיזי)". המצב הזה משפיע גם מרחוק על חייו של אגוואני, הוא מדבר עכשיו על שינוי שחל בו, אני מרגישה שזו התפתחות שהיא גם רגשית וגם קשורה לידע הפוליטי שרכש.

"כבר שנה וחצי אני מסתובב ורואה אנשים מטיילים ומסתובבים, שותים קפה, כמו עכשיו, בשעה שהעם הסורי נלחם ככה. אני לא מסכים ללכת לחתונות ומסיבות ולכל מקום שאפשר להנות ממנו, כל עוד הצבא חופשי לא מנצח, כל עוד יש רעב".

אתה  בעצם באבל?

"סוג של אבל ממה שקורה לאחים שלי, ממה שקורה בעולם. אני עוד באבל מאז שלמדתי על גורל האינדיאנים באמריקה הכבושה. אנשים לא יכולים להמשיך כך לחיות את חיי היום יום שלהם, בשעה שהיום יום של אנשים אחרים הוא מוות – זאת בושה! אנחנו צריכים להתייצב מול האנושיות שנשארה לנו בלב, לשכוח את שגרת היום יום, להסתכל מסביב ולראות שיש אנשים שחיים בכאב".

ומה אתה מסוגל לעשות בנוגע לזה?

 "30,000 הרוגים והעולם שותק? משהו פה ממש לא בסדר! ההפגנה זה הדבר הכי קטן, הכי בסיסי שאני יכול לעשות, כי טבעי. עצם זה שההפגנה הזאת בכלל מנהלת דיון עם הרשויות זה מפחית מערכה".

הצבא הסורי החופשי הוא קבוצת האופוזיציה הצבאית העיקרית בסוריה. הצבא החופשי מורכב בעיקר מעריקי הצבא של אסד והכוחות האזרחיים שקמו לצד המהפכה בסוריה. קבוצת התנגדות-צבאית זו הכריזה על הקמתה ב-29 ביולי 2011, באמצעות פרסום וידאו באינטרנט על ידי עריקים במדי הצבא הסורי, שבו קראו לאנשי צבא נוספים לערוק ולהצטרף אליהם. מנהיג הקבוצה, שהזדהה כאל"מ ריאד אל אסעד, הודיע ​​כי צבא סוריה החופשית יעבוד יד ביד עם המפגינים במטרה להפיל את מנגנון השלטון והצהיר כי כל כוחות הביטחון התוקפים אזרחים הם מטרות לגיטימיות עבורם. אל"ם ריאד אל אסעד הדגיש כי ל"צבא הסורי החופשי" אין מטרות פוליטיות מלבד שחרורה של סוריה ממשטרו של בשאר אסד.

צפו: צבא סוריה החופשית מצליח להכניע טנק מהצבא של בשאר אסד

לדבריו של ריאד אל אסעד, החל מנובמבר 2011 "הצבא הסורי החופשי" זכה להצטרפות של מאות מגויסים/יות בכל פעם שהוא יצא להתקפה כנגד צבא אסד. הלוחמים של הקבוצה השתתפו בלחימה בעיר המזרחית דיר א-זור,  בעיר הנמל לטקיה, במחוז הצפוני של אידליב, באזור הדרומי של דרעא (מקום תחילת ההתקוממות), בפרברים של דמשק הבירה, בעיר חאלב ובערים המרכזיות חומס וחמאת.

"אסד הוא רופא עיניים שעקר את העיניים של העם שלו. המשטר האיראני משחק בו כבובה" אומר אגוואני, וכולנו ראינו את התמונות הקשות מהטבח של הילדים בעיר חומס. "באיראן יש ממשלה טרוריסטית," הוא מוסיף, "אני לא אומר את זה בגלל שאני מת על ישראל, איראן היא בדיוק כמו כל צבא מדכא בעולם. נדרשתי לקום ולעשות מעשה וגם קיבלתי כבר הודעות שאני בוגד מתנועות שמאמינות בממשל של אסד."  אגוואני מסביר לי שכלפי חוץ, נראה כי המשטר של אסד תומך בשחרור פלסטין (בכל משרד ממשלתי יש דגל פלסטיני לצד הדגל הסורי). אך, לטענתו, זאת אשלייה. אסד לא בחל בהרג של שבע-מאות פלסטינים במחנה הפליטים אל ירמוכ (מחנה הפליטים הגדול בסוריה).

מאז פרוץ המחאה בסוריה חלה התרחקות משמעותית בין תנועת חמאס לבן בריתה ופטרונה לשעבר, בשאר אל אסד. בשנה האחרונה יותר ויותר בכירים בתנועה, המזוהה עם האסלאם הסוני, יצאו בהצהרות חסרות תקדים נגד המשטר העלאווי בדמשק. בנוסף, על פי דיווחים תקשורתיים שטרם אושרו באופן רשמי על ידי התנועה, הועבר מושבה של הנהגת התנועה מדמשק.

אגוואני מאמין שהצבא החופשי הנאבק על הערים הגדולות בסוריה יביא את שלטון אסד אל קיצו. לדבריו, מדובר במספר שבועות. הוא רואה בעריקות הרבות בתוך צבא סוריה כמקור של נחמה ותקווה. וכשאני שואלת "ומה ההמשך מבחינתו", הוא עונה לי שיש בדעתו גם להפגין מול שגרירות סין. לטענתו, סין הטילה פעמיים וטו על החלטת האו"ם להטיל סנקציות על משטרו של אסד. לאחר מכן המשיכה לייצר את דגלי המהפכה. אך צבא סוריה החופשית כבר לא הסכים לייבא את הדגלים מסין, בשל הוטו שהטילה.

אסד מקבל נשק מאיראן, מרוסיה ומסין, מקבל לוחמים מהחיזבאללה, מפייק אל באדר (העירקי) ממשמרות המהפכה האיראנית, צבא ירושלים (אל קוץ) מאיראן והתגלה גם שיש חיילים השייכים לתנועה טרוריסטית בתימן. כולם נלחמים כנגד הצבא החופשי שכמעט אינו חמוש כלל. התחמות שלהם מגיעה בעיקר מגניבות ממחסומים ומבסיסי צבא של אסד שננטשו.

לאגוואני חשוב להדגיש, בכדי שלא תהיה אפשרות לשחק משחק ולהצדיק בתואנות כאלו ואחרות את התנהלותו של משטר אסד: "הצבא החופשי נוצר בשביל להגן על העם ולא בשביל הפיכה צבאית. הצבא החופשי נוצר מהעם. הצבא החופשי הוא העם. שאלוהים יברך את הצבא החופשי ואת המהפכה – זו לא הפיכה צבאית".

 

הצטרפו להפגנה נגד הטבח בסוריה

רוסיה אל תשתפי פעולה בטבח בסוריה: הפסיקי להטיל וטו באו"ם ולחמש את אסד

גרילה תרבות מפגינה נגד הטבח בסוריה

רוסיה אל תשתפי פעולה בטבח בסוריה: הפסיקי להטיל וטו באו"ם ולחמש את אסד

אנו יוצרים ויוצרות שנמאס להם לראות את המצב בסוריה לכן אנו יוצאים להפגין בקריאה אחת: לעצור את הטבח בסוריה!
אנו מוחים נגד רצח העם שמתבצע בעם הסורי.

מתוך היצירה נצא להפגין נגד התמיכה של ציר המדינות: סין – רוסיה – איראן – והחיזבאללה. ציר המדינות הללו חייב להבין שאסד לא יכול לשמש כנשיא מדינה, לאחר שטבח באלפי אזרחיו.

אסור לתת לאמנות לשתוק, ולכן נצא להפגין בעד דמוקרטיה!

אסור לעצור את החופש הסורי! חייבים לצאת לרחובות ולהחזיר את החירות, השיוויון והצדק לעם הסורי! אסד צריך להיות מאושפז בבית חולים לחולי נפש.

בהפגנה נקריא שירים, נשיר ונתנגד ביחד למשטר הרודני. מקריאים/ות (לפי א'-ב'):

אמנה ג'ראשי
יהודית אילני يهوديت ايلاني
יונתן קונדה
מוחמד אגואני محمد اغواني
מתי שמואלוף ماتي شموالوب
נטע וינר
תהל פרוש

הצטרפו אלינו למשמרת מחאה (ללא אישור מהמשטרה, עד חמישים איש) מול שגרירות רוסיה ברחוב הירקון 120, תל אביב. יום חמישי, ה-11.10.2012 בשעה 18:30.

לפרטים:

يهوديت ايلاني יהודית אילני, 054-539-3524
محمد اغواني מוחמד אגוואני, 054-73404883
ماتي شموالوب מתי שמואלוף, 0522471270

تظاهرة تضامنا مع ضحايا العنف في سوريا
تحت شعار: روسيا توقفي عن تزويد هذا النظام بالاسلحة
توقفي عن دعم الاسد في مجلس الامن

نحن ابناء الحرية مللنا من الوقوف متفرجين على ابناء شعبنا
السوري يذبح دون حراك لذالك عقدنا العزم
على التظاهر ضد الموقف الروسي الصيني الايراني وحزب الله
ان هولاء جميعا يدعمون نظام الاسد الذي فقد شرعيتة
نحن ثوار الحرية معا نخرج الى الشارع رافعين شعار
لا مكان للاسد ونظامة في ارض الاحرار سوريا.محمد اغواني
ماتي شموالوب
يهوديت ايلانيالمكان السفارة الروسية شارع هيركون 120 تل ابيب
بيوم 11.10.12 ساعة 18:30

מאורות הניאון לאור השמש

מתי שמואלוף ותהל פרוש

"איך לא ראינו את זה בא? טוב, אי אפשר לפגוע בפעילות. שהמתנדבים ילכו לעבוד, את המשכורות אפשר לדחות בחודש. כולנו באותה מהפכה, לא? ועוד חודש ועוד חודש ושנה" – מתוך עדות בעילום שם מהפרויקט "עבודת גילוי", העוסק ביחסי עבודה והוצג אתמול במרכז ענב לתרבות כחלק מ"אוהבים אמנות"

אתמול בשעה שמונה בערב במרכז עינב (על גג בניין גן העיר בתל אביב) הוצג "עבודת גילוי" בתערוכת הסיום של "עיר שדה". "עבודת גילוי" (פרי יצירתם של החתומים מעלה) היא פרויקט מורכב וממושך שנוצר מתוך צורך ממשי ודחוף להוציא לאור השמש את מה שנעשה תחת לאורות הניאון במקום הנקרא "עבודה", לחשוף את מה שיכולה עבודה לעולל ליחסים בין בני אדם ולמהלך חייהם, לאוורר את המושג עובדת ועובד, ולתת מוצא פה למערכי הכוחות הסודיים במסדרונות ולהתנסות הרגשית והפיזית של העובד/ת במקום עבודתו/ה. "עבודת גילוי" כללה שלושה חלקים: איסוף עדויות של יחסי עבודה, מיצג ואנתולוגיה.

המיצג – שבו ניתן יהיה להשתתף היום – כולל זירה משרדית ניידת שניתנת לתזוזה והעברה קלה ממקום למקום במרחב העירוני, ומספקת אולטרה עבודה בעידן שבו המהיר והזמני הם צו השעה. בשונה מדוכני מכירה ברחוב שמציעים סחורה תמורת כסף, בזירה של עבודת גילוי אנחנו מציעים עבודה תמורת כסף. העובדות והעובדים יחתמו על חוזה העסקה שבו מוסדרים יחסיהם עם עבודת גילוי בתמורה לשכר מינימום של 22.04 לשעה, ויקלידו עדויות על יחסי עבודה שנאספו ונכתבו בכתב יד. לאחר מכן, יתבקשו לכתוב על נייר עדות משלהם ולייצר עבודה נוספת לבאות ולבאים אחריהם. במקום יוקרן סרט קצר של עדויות עובדים ותחולק האנתולוגיה "עבודת גילוי".

צילום: skittledog, cc by-nc-nd

***

עמותה אחת אבל לא יחידה עדות בעילום שם

התלהבות

הצורך הזה לשנות את העולם, לעשות בו טוב. לא לחכות לעתיד כי יש מי שנשרף כאן ועכשיו. לרוץ קדימה למצוא פתרונות, לרתום א/נשים מתנדבים, נדבנים.

הצלחה

הצלחה היא סקסית. הילדים עולים למעלה, בני שנת השירות לומדים, גדלים, מועצמים. רואים אותם הופכים לאנשי עקרונות ואנשי חינוך מיומנים ויצירתיים. מסלול חייהם לא יהיה כשהיה. מייסדי העמותה, ילדים בעצמם הופכים מבוקשים, מרואיינים, מחוזרים. עם ההצלחה בא עוד כסף ומגיעות עוד קריאות – צריכים אתכם כאן, בואו להציל ילדים שם. אז הולכים.

שגיאות של להט ועיוורון

העירייה פתחה את שעריה לפנינו, אבל התקציב? לא מספיק. "אנחנו בעיקרון דורשים שתביאו matching". טוב, ניקח הלוואה. ועוד אחת. גיוס הכסף הולך מצוין, למה לא? ועוד אחת. האסיפה הכללית לא מאשרת? אז נכניס כמה א/נשי שלומנו ונעביר את ההחלטה. הילדים הרי לא יחכו, מדינת ישראל לא סופרת אותם והחיים משאירים עליהם צלקות עמוקות יותר ויותר.

משבר כלכלי

איך לא ראינו את זה בא? טוב, אי אפשר לפגוע בפעילות. שהמתנדבים ילכו לעבוד, את המשכורות אפשר לדחות בחודש. כולנו מתנדבים באותה מהפכה, לא? ועוד חודש ועוד חודש ושנה. לפעמים בעלי הבית של הקומונות באים לצעוק על המתנדבים כי לא שולם שכר דירה. לפעמים בעלי הבית של העובדים באים אליהם ומאיימים לזרוק אותם. חושך, אין חשמל, יובש, אין מים, ריק במקרר שואב הכל פנימה. אבל הילדים. מה יהיה איתם? משרד החינוך? נותן את תקציב 2008 באמצע 2009, אולי, אם יהיה אישור מנהל תקין. איך יהיה אישור מנהל תקין אם מעבירים תקציב בשוטף + 400? משרד הרווחה? "אתם משלמים משכורות גבוהות מדי (4,500 ברוטו לעובד רגיל, 6,200 לעובד עם תואר שני, 10,000 כולל הרכב לדרג ניהולי) – לא תקבלו תמיכה". נבקש מההורים, נבקש מהתורמים, התעייפו? היתה שנה קשה בבורסה? לא רוצים לתת לתקורה (תקורה – שם כל כך קר בשביל משרד, שירות ובשביל עובדים שנקרעים)? יש גם שוק אחר. אפרפר משהו.

סוחבים

שנה ועוד שנה ועוד שנה. עוול קטן שהולך ותופח ושדים גדולים שעומדים להתפרץ. הרי בסוף זה חייב לבוא.

מחליפים

מחליפים מנכ"ל, מחליפים ועד מנהל, עובדים מתחלפים, מתאגדים, נפרדים (ועד במקום כל כך קטן? חבל להרוס סתם את יחסי העבודה, בואו לדבר איתי כשאתם צריכים – המנכ"ל). מחליפים דירות, מחליפים חברת טלפונים, מחליפים בנק, מחליפים משרד, מתחמקים: יו"ר מהמלווים, ועד מנהל ממנכ"ל, מנכ"ל מעובדים, עובדים מבעלי בתים, מספקים, ממתנדבים.

נושרים

אנחנו מעטים, אבל ננצח. נמשוך עוד קצת, עוד קצת יאוש וקושי בשביל להציל את העמותה, את החזון, את השליחות. הרי הוועד המנהל ביקש יפה (ולא העביר כסף למשכורות) הרי המנכ"ל מאמין ומשכנע (אבל אף פעם לא מספר את כל האמת), הרי גם ככה אני בהריון. קונה עוד קצת דלק על חשבוני (שומרת קבלות, מצחיק לא?) עוד קצת בעל בית כועס, עוד קצת צעקות של הורים, עוד קצת בכי בשקט בצד. עוד קצת, עוד קצת. רק שהילדים בבתי הספר לא ירגישו. גם ככה ההורים עדיין מכים אותם או מזניחים אותם או שאינם יכולים לתמוך בהם. אין להם מישהו אחר חוץ מאיתנו. שלושים עובדים, עשרים עובדים, שנים-עשר, אחד-עשר, עשר. הגברים עוזבים ראשונים.

הטלפון

על שקט, כל הזמן. 20,30,40 שיחות שלא נענו – חניכים, הורים, ספקים, בעלי בית. אם היו 48 שעות ביממה אולי הייתי יכולה לחזור ולדבר עם כולם. ככה לפחות אני יכולה לבחור אל מי לחזור. מי שיש לי תשובה חלקית לפחות בשבילו. מי שלא ממש יצעק עלי. כולם צריכים תמיכה או מטרה לשחרר אליה את הקצף שעולה ולוחץ ומתפרץ.

קטיעה

איבדתי את הילד. חודש תשיעי. זה כנראה לא קשור. אולי כן? גוף ונפש גוף ונפש. לא יודעת, לא אדע, לא רוצה לחשוב על זה. בבית החולים הטלפון הפסיק לצלצל. לא נעים להם. איזו הקלה.

קצת אחר כך

דמי לידה – מופחתים. "אין הוכחה בבנק שאכן המשכורת שלך היתה בגובה המצויין בתלוש".

אין לאן לחזור אחרי חופשת הלידה

אף אחד לא מפרק את העמותה, היא פשוט התאיינה ולנו חייבים שנה של משכורות. התאגדנו (העובדים) ושכרנו עורך דין. ביקשנו מהוועד המנהל – טייקונים לפחות בחלקם – לפחות תממנו את התביעה שעולה 100,000. הציעו לנו 30,000 (750 לכל עובד) בתנאי שנחתום שלא נתבע אותם אישית.

סירבנו. לפחות שיפחדו קצת ב-750 שקלים לעובד.

עברה שנה, העמותה פורקה על ידי העובדים, איש מנציגי העמותה לא התייצב בבית המשפט להתנגד. קיבלנו את הכסף מהביטוח הלאומי, לא מהמעסיק או מהוועד המנהל. ככה זה כשארגונים מתפרקים. לפחות הביטוח הלאומי נותן תמיכה. גם היא מוגבלת, גם היא רק אם גייסת את הכוחות ללכת למשפט (ותודה לחבר שלמד עריכת דין תוך כדי עבודה איתנו – לא היינו פה בלעדיו). קיבלתי את הכסף – שכר עבודה קשה והוצאות (מזל ששמרתי קבלות) ומיד שילמתי 10% לעורך הדין. הוועד המנהל? עדיין עושים מליונים (אולי קצת פחות). הרמת מסך? אין לנו כוח, יש חיים, יש עבודה אחרת. כולנו צעירים, מסתכלים קדימה.

הטקסט התפרסם לראשונה בהעוקץ

הערב נציג את "עבודת גילוי" ונשבור שתיקה חברתית

מתי שמואלוף ואבי בוחבוט מחזיקים בידיהם את העותק הראשון של האנתולוגיה עבודת גילוי. בין הכותבות והכותבים, חדשים וגם שולמית אפפל, ענת לוין, עדי עסיס, דוד ברבי ועוד. בואו מחר להשתתף במיצג של עבודת גילוי במרכז עינב בשמונה בערב - שם נחתים אתכם על חוזה עבודה, ותוכלו לכתוב עדויות עבודה משלכם/ן. יהיה וידאו עדויות בלייב שערך לנו יותם, רותם מלנקי יצלם הכל לסרט עתידי ונחלק את האנתולוגיה היפה והחדשנית שלנו

 

בואו להשתתף במיצג "עבודת גילוי" – ונשבור שתיקה חברתית – הערב –  6.9.2012, 20:00 כחלק תערוכת "אוהבים אמנות" במרכז עינב לתרבות.

כאמור בשעה שמונה בערב במרכז עינב (על גג בניין גן העיר במרכז תל אביב) נציג את עבודת גילוי בתערוכת הסיום של עיר–שדה. עבודת גילוי היא פרויקט מורכב וממושך של גרילה תרבות שנוצר מתוך צורך ממשי ודחוף להוציא לאור השמש את מה שנעשה תחת לאורות הניאון במקום הנקרא "עבודה", לחשוף את מה שיכולה עבודה לעולל ליחסים בין בני אדם ולמהלך חייהם, לאוורר את המושג עובדת ועובד ולתת מוצא פה למערכי הכוחות הסודיים במסדרונות ולהתנסות הרגשית והפיזית של העובד/ת במקום עבודתו/ה. עבודת גילוי כללה שלושה חלקים: איסוף עדויות של יחסי עבודה, מיצג ואנתולוגיית שירה וסיפורת.

המיצג שבו ניתן יהיה להשתתף היום ויתועד בוידאו על ידי רותם מלנקי, כולל זירת עבודה משרדית ניידת שניתנת לתזוזה והעברה קלה ממקום למקום במרחב העירוני ומספקת אולטרה עבודה בעידן שבו המהיר והזמני הם צו השעה. בשונה מדוכני מכירה ברחוב שמציעים סחורה תמורת כסף, בזירה של עבודת גילוי אנחנו מציעים עבודה תמורת כסף. העובדות והעובדיםיחתמו על חוזה העסקה שבו מוסדרים יחסיהם עם עבודת גילוי בתמורה לשכר מינמום של 22.04 לשעה ויקלידו עדויות על יחסי עבודה שנאספו ונכתבו בכתב–יד. לאחר מכן יתבקשו לכתוב על נייר עדות משלהם ולייצר עבודה נוספת לבאות ולבאים אחריהם. במקום יוקרן סרט קצר של עדויות עובדים, שערך יותם וקס ויחולקו 100 עותקים ראשונים של האנתולוגיה עבודת גילוי שעוצבה בידיו המוכשרות של אבי בוחבוט. עבודת גילוי כחלק מאוהבים אמנות

אוז'זדו ראסכום, הא ל-עיד קריב

לצד יוצרת הקולנוע, מיטל עמר, שהנחתה איתי את המהודרה. צילום: הירקון שבעים

לצד יוצרת הקולנוע, מיטל עמר, שהנחתה איתי את המהודרה. צילום: הירקון שבעים

הטקסט שכתבתי לתערוכה עטורת השבחים של איתמר שמשוני עלה בערב-רב. למי שלא יודע כתב העת לרוחב מגיע לקפה אברם בירושלים. ממליץ לכן לקרוא את הביקורת וראיון של נטע הלפרין עם נעמה גרשי מעורכות כתב העת לרוחב – בעכבר העיר. וגם את הביקורת הנפלאה של אלי הירש בידיעות אחרונות.

*

"אם המספר אוויל, יהיה המקשיב הגיוני"

חתונת ארטישוק, גירושי שזיפים: חוכמת הפתגם של יהודי מרוקו, מאת: מרכוס חנונה, עורך: רוביק רוזנטל, הוצאת כתר, 2012, 250 עמודים.

 "הכול שקר, יש שאוכל ויש שמסתכל"  (כלשי גדוב, שי יאכל או שי ישוף – אין צדק חברתי, השוויון הוא שקר) [עמ' 119]

יהודי מרוקו, ושאר יהודי מדינות ערב סבלו מאפלייה, דיכוי ותרבותם לא הוכרה בקרב התרבות ההגמונית. דמותם צומצמה לכדי פולקלור ובעוד שתרבות המערב הייתה התרבות בה' הידיעה. אך הנה חולפות השנים והתרבות עוברת טרנספורמציה ואנו עדים לפריחה אמנותית בכל התחומים היצירתיים. חוכמת הפתגם של יהודי מרוקו, ספרו של מרכוס חנונה הוא אחד מהדוגמאות לתיקון שנערך בתחום התרבות. התחום של הפולקלור הופך לברכה, במקום בו הוא היה אות קין של קללה.

ספר הפתגמים מעניק את התיקון המזרחי של יצירת הקשרים עממיים לתרבות העכשווית. אך כיצד נביא לתוך התרבות הנוכחית את חוכמת הפתגמים והחוויה שבתוכה נוצרו. האם די ביצירת מילון מבואר ומפורש של פתגמים מיצירת חוכמת הפתגם של יהודי מרוקו. לדעתי לא. קשה ביותר להניח בפנינו את הפתגמים ולהניח בידינו את המפתחות בכדי שנלך לאן שנלך. אם כן, מדוע מיהרה הוצאת כתר להוציא מהדורה של כריכה קשה של הספר בידינו. אולי כי זה יהיה עוד אחד מהספרים שינוחו בשלווה במדף הספרים, מבלי שייפתחו. ספריה עבה אך מאובקת נורא. הספרים רק ירמזו על עידכון המושג של רב תרבותיות מבלי באמת להיאבק ברלבנטיות.

"הכינו את עצמכם, הנה החג מתקרב" (אוז'זדו ראסכום, הא ל-עיד קריב – יש להתכונן ולא להשאיר דברים לרגע האחרון) [עמ' 205]

הפולקלור ממוטט את הגבולות שבין "התרבות" לבין היומיום. יתרה מכך, הוא מערער את הידע ההיררכי של האקדמיה ונמצא בסתירה מתמדת מולו. אך כיצד מתרגמים את החוויה שבתוכה נוצרו הפתגמים. מרכוס חנונה מודע לבעייתיות הזאת ומציין במבוא לספר כי: "למרות שהמסרים הסמויים הם לב הפתגם המרוקאי, רובם איבדו את את משמעותם ההיסטורית. חלקם התעוותו במעבר בין הדיאלקטים השונים של השפה, וחלקם פשוט לא מעניינים" (עמ' 13). אך יחד עם זאת חנונה מראה לנו את היתרון בהבנת הפתגמים הללו שמכילים מסרים סמויים מן העין. הפתגמים המרוקאיים מלאים בהונאה של כוונותיהם ובחלק גדול מהפתגמים מובאות הפניות לפתגמים מקבילים ממגוון שפות העולם.

הפתגם מופיע בתוך החיים היומיומיים וקשה להפוך לנתקו מתוך החוויה בתוכה הוא נוצר. לכן צריך למצוא פתרונות מורכבים יותר להבאת הספר לציבור בימים אלו.

דווקא בתוך תרבות האינטרנט היה נכון יותר להעמיד גירסא מקוונת של המילון בכדי להנגיש את הידע הזה לציבור במקום להתעקש על הדרך המסורתית של הוצאת ספר. נראה כי הספר יעמוד בודד בספריה, ואילו הידע המקוון ימשיך לנוע בלעדיו עד שבהוצאת כתר יבינו שהזמנים השתנו ומשתנים. רחמנא ליצן הספר מופיע דווקא עם היעלמות הדור שנולד וגדל במדינות ערב ורוב רובו כבר לא ייהנה ממנו. הספר אמנם ישמש חוקרים ואנשי ספר, אך דווקא ככזה הוא יעשה מרחק עצום בין המקום בו הוא מתחולל לבין המקום בו הוא נקרא. ואולי דווקא הופעת הספר תבשר גם על כניסת משלבי הדיבור הללו לתוך הספרות, באמצעות התיווך שלו.

הדברים התפרסמו לראשונה בספרים ישראל היום

*

השבוע התראיינו תהל פרוש ואנוכי על עבודת גילוי ברדיו 106 קול יזרעאל בתכנית דעה צפונית. זה הלינק – הראיון מתחיל בשעה השנייה של התכנית. חוצמזה, קורא לכן ולכם להמשיך לשלוח עדויות למייל המצורף בקול הקורא!

קול קורא לשליחת עדויות על התנסויות קשות בעבודה למייל avodat.giluy@gmail.com

תהל פרוש ומתי שמואלוף מזמינים אתכם לדבר על יחסי עובד־מעביד 

אחת התוצאות היחידות שאי אפשר להתווכח עליהן ביחס למחאה החברתית היא שהתחלנו לדבר על כסף. אבל תהל פרוש ומתי שמואלוף טוענים שעוד לא התחלנו לדבר על יחסי עבודה. “זה נושא שמועלם אפילו מהמקומות המוחצנים ביותר”, טוענת פרוש, אמנית ומשוררת, “כשאת רואה ‘מחוברים’ כל ממד בחיים שלהם מתועד ומנותח: זוגיות, מיניות, יחסי הורים וילדים. מכניסים אותך לכל פינה בחיים שלהם מלבד זו. על זה אי אפשר לדבר, שם הביקורת נאלמת. הסיבה ברורה – זה באמת מאוד מסוכן במובן ההישרדותי ממש. זה לא מקובל לצאת כנגד מה שמבנה את הפרנסה שלך”. כתוצאה מכך, טוענת פרוש, חלק מהשאלות הקשות ביותר נשארות מחוץ לשיח הציבורי. “אנחנו לא שואלים האם יכולה להתקיים אהבה לצד העבודה, איזה מן חיים יש לנו בגלל העבודה, מה ההתנסות הפיזית שלנו בעבודה. אלה שאלות קשות, אבל אנחנו מתמודדים איתן לבד. כמו שביבי אמר על משה סילמן ‘זה מקרה אישי’ – זאת נחשבת הבעיה שלך, אתה צריך לפתור אותה”.

את המחסום הזה פרוש מנסה לפרוץ. המיצג שלה, “עבודת גילוי”, הוא זירת עבודה משרדית וניידת שתוצב במסגרת התערוכה “עיר שדה”, ומטרתה לגבות עדויות על יחסי עבודה. “בשונה מדוכני מכירה ברחוב, שמציעים סחורה תמורת כסף, אנחנו נציע עבודה תמורת כסף”, מסבירה פרוש, “העובדים והעובדות יחתמו על חוזה העסקה שבו מוסדרים יחסיהם עם עבודת גילוי, והעבודה שהם מתבקשים לבצע היא להקליד עדויות על יחסי עבודה שנאספו ונכתבו בכתב יד. לאחר מכן הם יתבקשו לכתוב על נייר עדות משלהם ולייצר עבודה נוספת לבאים אחריהם”. פרוש הפעילה את המיצג לראשונה בשבוע שעבר, והיא מעידה שההיענות גבוהה. “אני רוצה לחשוף באמצעות המיצג את הגרוטסקיות שכרוכה בעבודה”, היא אומרת, “בדומה לעובדי קבלן או למשרות חלקיות גם החוזה שלנו יעבוד על דקות, וגם השכר שאנחנו נשלם יהיה שכר מינימום – 22.04 לשעה, אם תהיתם, אפילו שכבר אין אגורות יותר”.

לאחר איסוף העדויות, פעולה שתבצע פרוש בשיתוף עם המשורר מתי שמואלוף, השניים יעלו אותן בעילום שם לאתר הפרויקט, וחומרים מתוכן יהפכו בהמשך לאנתולוגיה בנושא עבודה. “אנחנו קוראים לעובדות ולעובדים – שכירים, עצמאים, עובדי קבלן, עובדים זרים – לכתוב לנו עדות שקשורה במקום העבודה שלכם היום ובעבר: מצבי ניצול שעברתם, לחצים שהפעלתם או הופעלו עליכן, כוחניות שהופנתה כלפיכם או כלפי אחרים, תנאי עבודה נפשיים ופיזיים”. עוד לפני פתיחת התערוכה יופעל המיצג בנקודות שונות בעיר, שפירוט שלהן יופיע באתר של גרילה תרבות".
(מתוך כתבה בעכבר העיר)

*

שוברים שתיקה חברתי

עיצוב: אבי בוחבוט

קול קורא בשני חלקים להשתתפות בעבודת גילוי:

1. עבודת גילוי היא פרויקט איסוף עדויות עליו מנצחים תהל פרוש ומתי שמואלוף (שנינו חברים בקבוצה גרילה תרבות). המטרה להוציא לראשונה לאור השמש את מה שנעשה תחת לאורות הניאון במקום הנקרא "עבודה", לחשוף את מה שיכולה עבודה לעולל ליחסים בין בני אדם ולמהלך חייהם, לאוורר את המושג עובדת ועובד, ולתת מוצא פה למערכי הכוחות הסודיים במסדרונות ולהתנסות הרגשית והפיזית של העובד/ת במקום עבודתו/ה.

אנחנו קוראים לעובדות ועובדים – שכירים, עצמאיים, עובדי קבלן, עובדים זרים – לכתוב לנו למייל שלמטה על עדות הקשורה במקום העבודה שלכם היום ובעבר: מצבי ניצול שעברתם או שיצרתם בעצמכם, לחצים שהפעלתם או שהופעלו עליכן, כוחניות שהופנתה כלפיכם או שהפעלתם על אחרים, ספרו לנו תנאי עבודה פיזיים ונפשיים ועוד.

מייל לשליחה: avodat.giluy@gmail.com

כל העדויות יפורסמו לאחר מכן בעילום שם (אלא אם נתבקש אחרת) באתר אינטרנט מיוחד שיוקם לשם כך. מי שמעוניינים לספר את עדותם למצלמה – אנא ציינו זאת.

2. כחלק מאיסוף העדויות נערוך אנתולוגיה בנושא עבודה, שתכלול שירים, סיפורים קצרים ודימויים. אנחנו קוראות לכן ולכם לשלוח חומרים למייל שלמעלה ולציין בשורת הנושא – עבור האנתולוגיה


תהל פרוש ומתי שמואלוף מזמינים אתכם לדבר על יחסי עובד־מעביד

אחת התוצאות היחידות שאי אפשר להתווכח עליהן ביחס למחאה החברתית היא שהתחלנו לדבר על כסף. אבל תהל פרוש ומתי שמואלוף טוענים שעוד לא התחלנו לדבר על יחסי עבודה. “זה נושא שמועלם אפילו מהמקומות המוחצנים ביותר”, טוענת פרוש, אמנית ומשוררת, “כשאת רואה ‘מחוברים’ כל ממד בחיים שלהם מתועד ומנותח: זוגיות, מיניות, יחסי הורים וילדים. מכניסים אותך לכל פינה בחיים שלהם מלבד זו. על זה אי אפשר לדבר, שם הביקורת נאלמת. הסיבה ברורה – זה באמת מאוד מסוכן במובן ההישרדותי ממש. זה לא מקובל לצאת כנגד מה שמבנה את הפרנסה שלך”. כתוצאה מכך, טוענת פרוש, חלק מהשאלות הקשות ביותר נשארות מחוץ לשיח הציבורי. “אנחנו לא שואלים האם יכולה להתקיים אהבה לצד העבודה, איזה מן חיים יש לנו בגלל העבודה, מה ההתנסות הפיזית שלנו בעבודה. אלה שאלות קשות, אבל אנחנו מתמודדים איתן לבד. כמו שביבי אמר על משה סילמן ‘זה מקרה אישי’ – זאת נחשבת הבעיה שלך, אתה צריך לפתור אותה”.

את המחסום הזה פרוש מנסה לפרוץ. המיצג שלה, “עבודת גילוי”, הוא זירת עבודה משרדית וניידת שתוצב במסגרת התערוכה “עיר שדה”, ומטרתה לגבות עדויות על יחסי עבודה. “בשונה מדוכני מכירה ברחוב, שמציעים סחורה תמורת כסף, אנחנו נציע עבודה תמורת כסף”, מסבירה פרוש, “העובדים והעובדות יחתמו על חוזה העסקה שבו מוסדרים יחסיהם עם עבודת גילוי, והעבודה שהם מתבקשים לבצע היא להקליד עדויות על יחסי עבודה שנאספו ונכתבו בכתב יד. לאחר מכן הם יתבקשו לכתוב על נייר עדות משלהם ולייצר עבודה נוספת לבאים אחריהם”. פרוש הפעילה את המיצג לראשונה בשבוע שעבר, והיא מעידה שההיענות גבוהה. “אני רוצה לחשוף באמצעות המיצג את הגרוטסקיות שכרוכה בעבודה”, היא אומרת, “בדומה לעובדי קבלן או למשרות חלקיות גם החוזה שלנו יעבוד על דקות, וגם השכר שאנחנו נשלם יהיה שכר מינימום – 22.04 לשעה, אם תהיתם, אפילו שכבר אין אגורות יותר”.
לאחר איסוף העדויות, פעולה שתבצע פרוש בשיתוף עם המשורר מתי שמואלוף, השניים יעלו אותן בעילום שם לאתר הפרויקט, וחומרים מתוכן יהפכו בהמשך לאנתולוגיה בנושא עבודה. “אנחנו קוראים לעובדות ולעובדים – שכירים, עצמאים, עובדי קבלן, עובדים זרים – לכתוב לנו עדות שקשורה במקום העבודה שלכם היום ובעבר: מצבי ניצול שעברתם, לחצים שהפעלתם או הופעלו עליכן, כוחניות שהופנתה כלפיכם או כלפי אחרים, תנאי עבודה נפשיים ופיזיים”. עוד לפני פתיחת התערוכה יופעל המיצג בנקודות שונות בעיר, שפירוט שלהן יופיע באתר של גרילה תרבות.

נטע הלפרין בעכבר העיר. לקול הקורא

חדשות הספרות של ואינט – מאת יותם שווימר - פרויקט חדש של קבוצת "גרילה תרבות" הושק השבוע. הקבוצה, הפועלת לחיבור בין נושאים חברתיים לכתיבה ספרותית ושירה, פרסמה קול קורא להשתתפות ב"עבודת גילוי". המשוררים תהל פרוש ומתי שמואלוף אחראים על הפרויקט שמטרתו הינה איסוף עדויות ממקומות עבודה שונים ולדבריהם, "לחשוף את מה שיכולה עבודה לעולל ליחסים בין בני אדם ולמהלך חייהם, לאוורר את המושג עובד ועובדת, ולתת מוצא פה למערכי הכוחות הסודיים במסדרונות". קול הקורא מופנה למי שסבלו מתנאים לא הוגנים במקומות עבודתם, מניצול ולחצים – וגם לאלו שנמצאו בצד השני של המתרס. העדויות עתידות להתפרסם באתר אינטרנט מיוחד, ובמקביל תפורסם אנתולוגיה של שירה, סיפורים קצרים ודימויים בנושא.

ההפרדה מתחילה בתוכנו – ארץ האמורי - השנה האחרונה, בארץ ומעבר לה, יצרה תנאים להתחזקות המודל שאני מציע. המחאה החברתית החזירה את הפוליטיקה למרכז הזירה – לא כפרקטיקה מבודדת של הצבעה אלא כשיח ופעולה יומיומיים. יוזמות שצמחו מתוכה, למשל משאל העם הכלכלי, הן דוגמא טובה לכך. מעבר לזה, המשבר הכלכלי מאיים על היתרונות שהחיים המקצועיים מספקים (או פשוט מסיים או מגביל אותם), ולכן אנשים נדחפים, לעתים בלית ברירה, להכניס יותר פוליטיקה לתוך החיים שלהם. זו רוח הזמן הניכרת, למשל, ב"אזהרה דחופה", הטקסט החזק של תהל פרוש, או בפרויקט המעניין של "גרילה תרבות" הקורא לאנשים לתעד את חיי העבודה שלהם.

ממותת נייר שעירה: על תרגומים, כתבי עת וקולנוע


מספר שירים חדשים מתוך הספר המתקרב ובא "האסון מתחיל בארוחת עסקים" (הוצאת נהר ספרים) תורגמו לערבית בידי פרופ' מואסי, כחלק מאסופה כנגד הכיבוש. השירים ראו אור כאן וכאן.

סיפור קצר שלי על הבחור היהודי האחרון בבגדאד, שהתפרסם בכתבי עת שונים (ומאז שונה עוד עשרות פעמים והיום הוא נראה לגמרי אחרת) הופיע גם בכתב העת האמריקאי "מחברות הלבנט" (עורך: סמיר אל-יוסוף) ותודה לפרופ' רייצ'ל האריס על העזרה בעריכת תרגום. הסיפור הוקדש ליוצר אלמוג בהר.

בשער: עבודה של פרדי כסלו

בשער: עבודה של פרדי כסלו

הגיליון השמיני של מעין יוצא בימים אלה ומופץ יחד עם גיליונות מגזין הקולנוע מערבון ועיתון האמנות החדש והרע. זו ממותת נייר שעירה, שגודלה 360 עמודים ורודים ולבנים. המחיר נותר ללא שינוי, 17 ש"ח. בזמן שלצערנו כתבי עת רבים לא שורדים את קשיי התחום ואחרים מתעייפים בצדי הדרכים המאובקות, מעין רק תופח. לגיליונות החדשים שותפים כבר מעל מאה יוצרות ויוצרים. אני פירסמתי שני מאמרים במערבון. רשימותיי עוסקות הן ב"סוסיא", הסרט של דני רוזנברג ויואב גרוס והן בסרט "שחורים" של הקולנוענית מורן איפרגן על להקת הראפ ברחובות. לא במקרה שני אלו הם יוצרים שלמדו בסם שפיגל בירושלים.

צפו: בסרט "סוסיא"

אני מתארח באופסייד סטוריס של שחקן חיזוק ומספר איך הפכתי מאוהד מכבי חיפה לאוהד של הקבוצה הצהובה מירושלים, מה דעתי על נבדל פאסיבי והאם שמאלני יכול לאהוד את בית"ר. בשחקן חיזוק מוצג שאלון עם 12 שאלות קבועות לאמנים/מוסיקאים/סופרים ישראלים על האהדה לקבוצת הכדורגל שלהם.

השקת כתב העת "לרוחב" מבית היוצר של גרילה תרבות זוכה לקריאות שונות אצל איתן קלינסקי בניוז 1 ואור זילברמן באור זילברמן בחיה רעה – מדור הספרות של מגפון.

צפו: השיר של יונית נעמן כפי שהקראתי אותו בהשקה.