אל תדחו את הקינה , הקשיבו לבלוז: תשובה לדברי ליסה פרץ בעיתון הארץ

ללא ביקורת על ישראל, אנחנו חוזרים ונופלים בדיוק לתוך פחי האנטישמיות והפשיזם שהביאו ליצירתה. עלינו להקשיב לקולות הדיאספוריים, ולא להניח חומה רגשית ופוליטית בשם ה"פטריוטיזם" שהוא בעצם המשך של דיכוי בדרכים אחרות. מאמר שלי באתר העוקץ  מצטרף לשיח על ברלין

מהדיון הער שנערך לאחרונה על ישראלים בברלין נעדר במידה מסוימת המרכיב התרבותי הדיאספורי העצמאי. דווקא בימים אלו אני מוצא שמתקיימת שיחה עמוקה, רגשית ומרתקת בין התפוצה לבין מדינת המוצא; בין זהות מדומיינת של מולדת, לבין זהות מדומיינת של תרבות זרה. בברלין צומחת תרבות עברית אלטרנטיבית, עצמאית, מגוונת, רבת קולות. למשל, בעת האחרונה יצאו לאור שני כתבי-עת עבריים בברלין: כתב-העת הדו-לשוני "אביב" בעריכת האנו האנושטיין ואיתמר גוב, וכתב-העת "מכאן ואילך" המוקדש לעברית דיאספורית בעריכת טל חבר חיבובסקי. אלו מצטרפים למגזין הוותיק יחסית "שפיץ" בעריכת טל אלון ולמוסדות המתפתחים כמו הספרייה העברית והספרייה הציבורית בברלין ועוד.

התרבות הדיאספורית מתעוררת גם בתוך ישראל, כמו למשל בספרו של איתמר אורלב "בנדיט" שנוסע לפולין או בספרו של תומר גרדי שנכתב בגרמנית שבורה וזכה לתהודה עצומה בימים האחרונים בגרמניה. השיח לא מוגדר באמצעות מיקומם הפיזי של הכותבים אלא על ידי תודעתם, המתעצבת בדיאספוריות. בעידן הגלובלי קשה להתחייב לגבולות הלאומיות, לגבולות השפה ולגבולות שמוכתבים לאזרח בתוך העם שבו הוא יושב.

על כל זה כבר כתבתי בעבר, ובכל זאת אני חש שיש צורך להתעכב על המרכיב התרבותי של הדיאספורה, שהוא רב קולי ומתרחש בו זמנית בכל כך הרבה מקומות, שהוא הרבה יותר גדול מברלין. ברלין היא עיר אסטרטגית בגלל ההיסטוריה הייחודית שלה. בנוסף, התרבות הדיאספורית מבקרת פעמים רבות את ישראל, מתוכה ומבחוצה לה. הניסיון לחסום את התרבות הזאת הוא חומה רגשית ופוליטית בפני קולות ישראלים – חומה שמצטרפת לחומות אחרות שישראל מניחה בתוך המזרח התיכון.

ישראל מלכתחילה ניסתה לסגור את עצמה בפני הגלות, ועל כן, דווקא בימים שבהם המידע לא עוצר, המרכיב התרבותי מאתגר את המושג של חיסול הגולה. המרכיב הרגשי, שמבקש להתנכר לקולות שמקוננים, מזכיר גם את הדרך שבה משתיקים מזרחים ופלסטינים בישראל ואומרים להם שהם בכיינים ונגועים בנהי ה'אכלו לי שתו לי'. במקום לדחות את הקינה, הקשיבו לבלוז, הוא לא מגיע משומקום. בנוסף, ישראל היא מדינת הגירה, שרוב אזרחיה היגרו לתוכה, בעיקר בשל בעיות של אזרחות במדינות מחוצה לה.

הגיליון הראשון של 'מכאן ואילך' בעריכת טל חבר חיבובסקי
הגיליון הראשון של 'מכאן ואילך' בעריכת טל חבר חיבובסקי

במשך השנים ישראלים רבים היגרו החוצה בשל בעיות פוליטיות, חברתיות, אתניות, מגדריות ומיניות, שהמדינה יצרה ולא לקחה עליהן אחריות. בין היתר מזרחים שהיגרו לארה"ב, פליטים פלסטינים שנזרקו החוצה לכל מדינות העולם, אזרחים הפלסטינים שמרגישים לעתים יותר טוב כזרים במדינות זרות, מאשר זרים במולדתם. הניסיון לדחות את ההקשבה לביקורת על ישראל, היא הצטרפות לזרם מיליטנטי, גברי, של קו ה-HASBARA הישראלית. האנטישמיות והפשיזם יצרו את ישראל, אך ללא ביקורת, אנחנו חוזרים ונופלים בדיוק לתוך המרכיבים האלו. עלינו להקשיב לקולות הדיאספוריים, ולא להציב חומה רגשית ופוליטית העשויה מפטריוטיזם, שהוא בעצם המשכו של דיכוי בדרכים אחרות.

הפרדוקס הוא שבזמן שישראל סוגרת את גבולותיה לתפוצה, היא גם מנכסת את יצירותיה. לדוגמא, במקביל לכך שגבולות פרס ספיר נסגרו בפני כותבים שחיים מחוץ לישראל, מדינת ישראל לוקחת מונופול על היצירתיות היהודית מחוצה לישראל כפי שניתן לראות בניכוס כתבי קפקא בידי הספרייה הלאומית

הפרדוקס הוא שבזמן שישראל סוגרת את גבולותיה לתפוצה, היא גם מנכסת את יצירותיה. לדוגמא, במקביל לכך שגבולות פרס ספיר נסגרו בפני כותבים שחיים מחוץ לישראל (וקולות מגוונים קוראים להפניית הגב במדינה אחת, אל יצירה יהודית, עברית וישראלית במדינה אחרת), מדינת ישראל לוקחת מונופול על היצירתיות היהודית מחוצה לישראל כפי שניתן לראות בניכוס כתבי קפקא בידי הספרייה הלאומית. למעשה, אני סבור כי בעשור השני של שנות האלפיים מתרבים הקולות בישראל המבקשים לסגור את הדלת בפני יצירת עברית, יהודית וישראלית מחוץ לגבולות הפיזיים של ישראל, דווקא לנוכח השפע הדיאספורי הזה. התגובה הקיצונית הזאת מזכירה לי ניאו-שמרנות שאנו רואים בעיקר בתנועות פונדמנטליסטיות המסתגרות בתוך הלוקאלי ויוצאות נגד הגלובליזציה והתנועה של המידע, ונגד זהויות שהן קוסמופוליטיות בהכרח.

אבל את ההשפעה הגדלה של התרבות העברית הדיאספורית לא ניתן בקלות להכחיד, והדחייה הזאת דווקא מחזקת אותה. הקשחת הגבול הרעיוני בין ישראל לבין התפוצות גורמת, מצד אחד להבנה עמוקה יותר בתפוצות שישנו צורך בעצמאות ובריבונות של יצירה, ומצד שני ישנו סירוב עיקש לוותר על דיאלוג שמטרתו התגברות על הגבולות הקשיחים. האם ניתן באמת ליצור גבולות מדומיינים בין יצירה עברית, יהודית וישראלית, בעידן האינטרנט? מה שמקסים בעיניי הוא שלכל תגובה שמרנית שכזאת, יש תגובה רדיקלית יותר של אנשים, שמבינים שיצירתם הרבה יותר גדולה מהדמיון הצר של הפוליטיקאים של התרבות.

והפרדוקס מונח כך לפתחינו, ככל שינסו להקשיח את גבולות התרבות, כך התרבות תתרבה ותיעשה יצירתית יותר ותאתגר כל עמדה שמרנית שכזאת לכדי היווצרות מבנים דיאספוריים קוסמופוליטיים, עצמאיים ומורכבים יותר. במקביל, אם נפנה דווקא בכיוון השני, ונפתח את הגבולות ליצירות בשפות אחרות, ממקומות אחרים, נוכל להיות בתוך הזרם היצירתי הלא פוסק, ונוכל ללמוד פנימה והחוצה, מה קורה מחוץ לתודעת הלאום.

מַחְלִים מִמַּבָּט בְּחֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק שֶׁל שְׁקָרֶיךָ

13620921_529360917264163_6789611795766473581_n

 

מַחְלִים מִמַּבָּט בְּחֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק שֶׁל שְׁקָרֶיךָ
 
הֲתִגָּמֵר מְסִבַּת הַסִּיּוּט?
תָּבִינוּ שֶׁלֹּא דִּבַּרְתִּי לַשָּׁוְא
תִּקְרְאוּ אֶת שִׁירַי בַּהֲבָנָה?
הַתַּנִּים לֹא כָּל כָּךְ טִפְּשִׁים בַּלַּיְלָה
בְּדִידוּת הָאוֹת, הֶפְסֵדֵי שִׁירָה, אַדְמַת שָׂפָה מִתְהַדֶּקֶת מֵעָלַי.
 

מה אתם מרגישים כשהלב של גלעד רוט רוטט מכאב

 a3036704868_16
בלי אהבה, אבל עם חברים, באנגלית ועברית, עם הסקסופון היהודי הבלאקמני הזה שסורט שריטה מעל העיר ושולח אותך מתחתיה. גלעד רוט, אתה ברק של נוצה בשמיים של שירה שחורה מאירה ומסתורית, מחבר עננים של גשם, עם  עננים של סערה, ומתפרק מעננים חשמליים ולבי מתרפק על מוסיקה המחשמלת שך!

נשמתי שוכנת בגלות: עבודת הגמר של נועם נוי

web---nish3_670

בחרתי להעלות את יומן המסע של האמנית נועם נוי, כי הוא מייצר רגע נדיר שבו כתיבה דיאספורית מתוך ומבחוץ, יהודית, ערבית, נשית וגברית, משלל גלויות של הלב נפגשות בתוך מילה, תמונה ורצף שהן מצד אחד שייכות לתרבות המקומית, וגם לתרבות המארחת, ואין הן מתמסרות לגמרי לאהבה מצד אחד, ומצד שני, והן פותחות את הישראליות, אך גם מתרחקות ממנה לאהבות חדשות לגמרי. מ.ש

וכך נועם נוי כתבה על העבודה : יומן מסע קולקטיבי של הגלות הישראלית, החיים מחוץ לישראל וביחס אליה; הגעגועים, הזכרונות לצד הכעסים והביקורת, הסיבות לעזיבה והעיסוק הבלתי פוסק בשאלת החזרה. הטקסטים שכוללים בין היתר את מתי שמואלוף, זלי גורביץ', נתן זך, סייד קשוע וכן גולים פרטיים, מלווים בפרשנות איורית על גבי בדים. הבדים עברו טרנספורמציה ממקום שימושי-פולחני-פולקלורי לאוביקט מעבר המלווה את העוזבים. כל אלו נותנים לקורא צוהר לנפש הנחשפת ולהלך הרוח הגלותי ישראלי. הספר הינו פרויקט הגמר שלי בבצלאל.


צילומים: יותם מנדה לוי
כריכה: shushine studio
דוגמנים: שיר שלו וניב לרידו

 

המורה עובדת קבלן וגם המשוררת

מורה-עובדת-קבלן-עטיפה

כותרת הספר החדש של מיטל נסים, "מורה עובדת קבלן", הוא מראה לאובדן דרך. לא במקרה אשה כותבת אותו: ההידרדרות שמתוארת בספר שייכת לנשים – גם בתוך המקצוע של ההוראה, שהייתה פעם מקצוע גברי יוקרתי אך לאחר שהם עזבו השכר ירד והיוקרה התמעטה; אולם התהליך הרחב יותר, הוא ההשתלטות הטוטאלית של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, שבה אין הבדל בין הוראה לבין מקצועות אחרים. ואם אפשר להפוך עובד ניקיון לעובד קבלן חסר זכויות, שמחדשים מדי שנה את החוזה שלו ומתעמרים בו בדרכים מגוונות, הרי שאפשר גם להפוך מורים לעובדי קבלן. גם אני הייתי מורה עובד קבלן, ואני מכיר טוב מאוד את היעדר הזכויות של עובדי קבלן, מה שהסופר דאגלאס קופלנד קרא פעם ״מקג'ובים״ – עבודות שאי אפשר להתפרנס מהן ואין בהן עתיד תעסוקתי.

אך הדיון של מיטל ניסים אינו רק בדיני עבודה החשובים להישרדות של משפחה. היא מדברת על השירה כמטאפורה למקום שמחנך את העם ושמאבד את מקומו, דווקא בשל היעדר המשמעות של הוראה בימינו.

הבטחה

אִם תִּהְיִי יַלְדָּה טוֹבָה

עוֹד וָעוֹד וָעוֹד

וְתַעֲשִׂי כְּאִלּוּ אַתְּ אוֹהֶבֶת סְטִירוֹת

הזַּמְַן יעַבֲ ֹר

וְאָז יַעֲבִירוּ אוֹתָךְ לְמִשְׂרַד הַחִנּוּךְ

וְהַשָּׂכָר יעֲַלֶה יפֶָה

האשה מתעדת את התהליכים של ההתרוששות בשל הביזה, כי אם מישהו הופך אותך לעובד קבלן הוא מרוויח מתוך הגניבה משכר העבודה שלך. מיטל נסים קושרת את התהליכים החברתיים הללו גם לפריפריה החיפאית שבתוכה היא מתגוררת:

מורה עובדת קבלן עטיפה כריכת הספר. הוצאת גרילה תרבות / פרדס

מורה עובדת קבלן עטיפה
כריכת הספר. הוצאת גרילה תרבות / פרדס

צומת וולקן

הַמַּשָּׂאִיּוֹת יָבוֹאוּ לַעֲשׂוֹת שְׁרִירִים

וְהַיְּרֻקִּים יְצַקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנָם

וּפְעִילִים פּוֹלִיטִיִּים מִמַּחֲנוֹת שׁוֹנִים יִתְאַחֲדוּ רִגְעִית

וְיַגִּידוּ מְכַל הָאָמוֹנְיָה

וְיַגִּידוּ הַפֶּטְרוֹכִימִיִּים

וְיַגִּידוּ בַּזָ"ן זֶה עֵסֶק מְסֻכָּן

אֲפִלּוּ יוֹתֵר מֵהַפְּצָצָה הַגַּרְעִינִית שֶׁל אִירָאן

הֵם נִרְאִים יָפֶה בְּצִיּוּר שֶׁל אַמְנוֹן יוֹהַס

הַמִּפְעָלִים הָאֵלֶּה

גַּם בִּהְיוֹתָם לֹא טוֹבִים

אֵיךְ הַנּוֹף בִּלְעֲדֵיהֶם יִהְיֶה שֶׁלִּי

חיים בצל זיהום. הזיהום אינו רק פיזי, מתוך המפעלים של המפרץ והמאבק שתכליתו לנקות את האזור ולהוריד את שיעור הילדים החולים באסטמה שרק חיפה מולידה. הזיהום הוא גם סימבולי, זה שמוריד אותך למטה בשל היותך רחוק מהמרכז, רחוק מסדר היום, כלוא בתוך חוויה שולית.

למשוררת עם זכרון קצר

אֲבָל הֲרֵי כְּבָר כָּתַבְתְּ שֶׁהִנָּךְ הַשִּׁיטָה

שֶׁרַגְלַיִךְ הֵן רַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן –

מַזְכִּירָה נִצְחִית –

זוֹ הַחֶמְלָה עַל הַבַּת שֶׁלָּךְ, הַתַּלְמִידָה

שֶׁבִּלְבְּלָה אוֹתָךְ.

קִרְאִי שׁוּב אֶת שִׁירַיִךְ

עַל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁלֹּא שֻׁלְּמוּ

עלַ הבִלִתְִּי אֶפשְׁרִָי

עַל הַמְּצִיאוּת הַמְּחֻרְבֶּנֶת

ואְָז תִּכתְְּבִי מחדָָשׁ

הרְבּה שִׁירָה

פְּתָקִים קְטַנִּים לַמּוֹרָה

שֶׁאֵינֵךְ מַכִּירָה

שָׁלָב בְּסֻלַּם הַהִירַרְכְיה

כֻּלּוֹ כֵּן וְנֻסָּחִים קְבוּעִים

שֶׁחַיָּבִים.

אַתְּ מְבִינָה?

אפילו הזיכרון החברתי נעלם, המשוררת כבר כתבה על הדיכוי, אבל חלק מהחזרה הסטיכית שלו על פעולותיו האכזריות מלווה בשכחה שלנו. בהיעדר הוראה של שירה, בזמן שבו אנו עסוקים בלשרוד, אנו שוכחים. המורה עובדת קבלן, המשוררת עובדת קבלן, השירה עובדת קבלן ולכן התהליכים חוזרים על עצמם.

תקראו את הספר הזה, הוא זועק ודורש עתיד אחר.

כמה מילים שכתבתי על ספר השירה החדש של מיטל נסים באתר העוקץ

 

מהו המחיר של השואה [שיר]

received_10153869023063512

received_10153869023063512

I wonder what the cost of the Holocaust is:

Re-Reparations poetic Agreement of dem Luxemburger Abkommen

What is the price of a Jewish ghetto? What is the price of segregation? What is the price of antishemitishem?  What is the price of the numrus clauses? What is the price of ruining one Jewish shop let’s say in fridrichsain?

What is the price of burning down a Jewish village? What is the cost of living the building and just shooting the people?

What is the price of one forced labor camps let’s say in Crete?

What is the price of death camp? What is the price of death? And what is the price of a camp?

(Can I get a discount if I buy both of them?)

What is the price of burning a whole Jewish library?

What is the price of burning one book; let’s say a poetry book from Jerba in Tunis?

What is the price of burning one Jewish word?

What is the price of separating a Jewish couple who just got married and do not have kids yet?

What is the price of the longing to be again in this love one, one to each other?

What is the price of sending a divorced couple to the death chambers?

What is the price of murdering lesbian couple who live secretly together in Odessa?

What is the price of eliminating a Jewish gay who was never been in love in his life?

What is the price of sending an in love Jewish transgender to Aushwitch?

What is the price of killing a whole religious community?

What is the cost of killing one rabbi? What is the price of killing one saint rabbis wife let’s say from Serbia.

What is the price of killing a whole scholar Jewish community from mitte bezerik?

What is the cost of killing one intellectual? Let’s say what is the price of Walter Benjamin or David fogel or Selma Meerbaum-Eisinger? Can u tell me the price also of burning down book of none celeb Jewish writers? Or those who just started to write and didn’t send the book to publication.

Can u tell me the price of separating 1.5 children from their parents? Is it different then killing a family together?

Can u give me the price of the sorrow? What is the price of grief? What is the price of their lost wishes?

What is the price of killing one woman who cannot give birth?

What is the price of forgetting all these communities never to be seen on earth again?

What is the price of sending the remaining Jews to Palestine? What is a price of auslender visa for Jews who come to Berlin? What is the price of sending a nuclear submarine to Israel?

What is the price of people who survived the war? I mean what is the price of the trauma?

[Why?]

I will tell u why, well, I wonder what the cost of the Holocaust is.

I mean, can u really give a price for a loss of one person, one book, one word, one village, one love, one voice, one kid, one woman, one man, one gay family, one history, one culture, one life, one memory, one dream, one city, thousands of years of Jewish life?

Cause if u will tell me the price – so then- I want to buy it all. I want to see all the life that was lost. But I do not want compensation. I want the impossible. And I know that only poetry can give words to this lost task.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 2,749 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: