המשורר רוני סומק על הספר:

"עברית מחוץ לאיבריה המתוקים", ספר שיריו השישי של מתי שמואלוף, תופס את השפה בצווארה ומכריח אותה לדבר בשפה שאין בה מלים מצוחצחות.
"העברית", כתבה יונה וולך, "היא אשה מתרחצת". מתי בשיריו מגיש לאותה אשה מגבת שנארגה מחוטי תיל.
השירים בספר החזק הזה מהשפלת העיניים מול העיר חאלב שגופה נוקב בכדורי המלחמה בסוריה ועד בדיקה מחודשת של מפלס הגעגועים של מי שכותב שירים בדיו ברלינאית על נייר ישראלי כל כך.
אני מחכה מאד להריח את ריח הדפוס של הספר הזה.

המשוררת אמירה הס על הספר:

זהו ספר מרגש של משורר שהמילה היא הבית שלו, ואתה הוא הנודד בעולם שבו הוא נבנה, ושהוא יסוד לקיומו. הוא מגיע עד גרמניה, הארץ שחיסלה את עמו בכבשנים, וזו הופכת לארצו. הנפש חוזרת לחיות בתוך ניכר, להשיב את האבדה, והאבדה היא אוסף אותיות שמקיימות את הנפש, המחפשת להיאחז בארצי. שם בגרמניה המילים עושות דין וחשבון לגורל היהודי שנותר ״ בלי רגליים, ידיים, / בלי פה." [ללא כותרת, כחלק מהמחזור "עברית מחוץ לעורקיה המתוקים"].

הוא המהגר אל ארץ ההרגה לדבר בשפה גרמנית שאינה שפתו. ושואל שאלות מבלי לקבל תשובה, כי מה שבוער בקרבו בבטנו הוא ״ ספר תורה בוער ולא אוכל לי״. בארץ גרמניה יש לו שאלה שחוזרת על עצמה והוא נותן לעצמו את התשובה התהומית. ״איש בין יודן.. ובתוכי ספר התורה בוער״ [מתוך השיר "איש שרייבה היבראיש"]. והבערה הזו מכלה את היהודי עד שהוא נשרף בכבשנים, ואין זה משנה אם הוא בא מן המזרח. תחילה היה בארץ ההגירה ישראל, שצריכה הייתה לשמש לו מולדת, אבל הייתה לו לאם חורגת. גרמניה במעשיה הצליחה גם לעשות בתוך ארצו סלקציה בין יהודי ליהודי.

בשיר "עברית מחוץ לעורקיה המתוקים", עובר בתוך הקורא מצב של קסם. הוא צופה בתקווה וברגע ההבראות של המהגר המחפש את עצמו. המהגר עזב את ארצו כי נעזב ממנה, מגיע אל הדבש והתקווה שהיא עצמו ומוצאו, וכל זאת בתוך הניכר של גרמניה, והוא הולך והולך ומקבל צורה של דמות בתוך השלג ומגפיה שחורים. איזו סמליות, אדם בתוך השלג הלבן נועל מגפים המזכירים את מגפי הקלגסים. הוא צומח בתוך השלג איזו דמות הזויה. כל המהגרים באו לרדות דבש במקום הזה שהשמיד וכבש כל חלקה של אנושיות. עד מה עצומה התקווה. אדם מחפש תיקון בתוך ארץ שהעלתה את חייו בכבשן הזמן. ואין לו מקום אחר חוץ מהמילים שכובשות אותו ואת הקורא.

בקצור, אני לא מבקרת ספרותית, אני משוררת שנכבשה במילות הספר הזה של מתי שמואלוף. כל ההיסטוריה של היהודי הנודד גלומה בו. יש בו שירים רב גוניים בנושאים שונים, אבל עיקר התרשמותי היא חוט הנשמה המיוסר שעובר היהודי המהגר אל תוך ההגירות ומחפש תשובה. זהו ספר חזק שהותיר בי רושם ורטט בגוף ומעורר בי שאלות, שאין להן תשובה. רק ריבון העולם יודע את סוד תהייתנו.

היוצר עמיר לב על הספר:

אני קורא שוב את השירים בספר השירה החדש שלו "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים". קראתי מהתחלה לסוף (איך שמתי התכוון שניקרא). אחר כך קראתי מהסוף להתחלה, שזה סיפור אחר. ואז חזרתי אל כמה מהשירים שרציתי לקרוא שוב. השירים חזקים, מתי קרוב לעצמו וככה גם אני מרגיש כשאני בשירים. מרגיש גולה כמוהו, בלי לחיות בברלין. חושב על הרגעים של חברי ושלי, שילוו אותנו עד הסוף, כמו הקינה של ניק קייב, שמתי שמע ונצרב. אני יודע שמוסיקה נשמעת אחרת, כשהיא יוצאת מטייפ דאבל קסאט, שעומד על שולחן בקריות. אחר כך אני מצלם לי כמה שירים, שיהיו איתי בטלפון. מה עוד בן אדם יכול לבקש, אני חושב לעצמי, לקרוא שירים ולשכוח לשנייה את הכול, או להיזכר במה ששכחת. ספר מקסים מתי.

"אינני יודע מה ההגירה עשתה לחייו האישיים של מתי שמואלוף, אחד מיוצרי המחאה החשובים שלנו בעשור האחרון (בעצם כן, הוא התחתן בברלין ויש לו ילדה), אבל היא ללא ספק השביחה את שירתו והעניקה לה רבדים חדשים ומפתיעים שלא היו בה קודם לכן. הגעגועים משדרגים את השירה. אלה הם געגועים למקום ולשורשים, לשפה, לאנשים ולאורח חיים יותר מאשר געגועים לפוליטיקה או להוויה הישראלית, שעליה יש לו ביקורת רבה שבאה לידי ביטוי בשירים. 'משורר המחאה' הפך למעשה ל'משורר הגירה' הלוקח את כתיבתו למחוזות חדשים." [ירון אביטוב, אתר סלונט]

"שמואלוף הוא חלק מגל חדש של כותבים מחבורה תרבותית הממצבים את מולדתם ולא כמקום פיזי, אלא כמרחב לשוני – השפה העברית. השפה הזו ששמואלוף כותב בה היא אהבתו הגדולה ומחוז געגועיו, אלא שהגעגוע מתרחב לא רק לשפת האם, אלא גם למוצא האם והאב, העיר חלב בסוריה שממנה באה משפחתו. העמדה הזו של גולה מרצון וההתפרקות על מציאות הגולה מופיעות בספר בהקשר של דמויות אחרות, שפעלו על ההיסטוריה של עם ישראל למרות, ואולי בגלל, הגלות שבה חיו. כמו אסתר המלכה, רות המואבייה וציפורה המדיינית. בכל שירתו מתעקש שמואלוף על הקשר עם התרבות היהודית, גם אם הוא מנתק עצמו מהישראליות שבה, וכדבריו שלו, "אֲנִי זַזְתִּי הַצִּדָּה."" [בכל סרלואי, מקור ראשון]

"מתי שמואלוף לא מוותר על אף אחד מדגלי הפעיל-משורר אבל מניף אותם כך שהקורא נופל בקסמם ולא רק נרתע מלהבותיהם. "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים" הוא ספרו היותר בשל של שמואלוף, מלא באהבה רכה. ייתכן שהקור והזרות מרככים, ייתכן שהגיל וההורות שנתגשמה…בין הקריות לברלין ובין העברית לגרמנית מתי שמואלוף הוציא ספר קטן שהוא מבט אישי-פוליטי מפוכח, מתוק-מריר והכי בשל לאהבה עד כה." [אביב שניר, העוקץ]

"ספר השירים שלפניכם הוא השירה העברית במיטבה , שירים שעוצמתם מתבטאת ברכותם , עדינותם ורגישותם. מתי שמואלוף עשה את הבלתי יאומן והפך למחייה השפה העברית בנכר, ואשרינו שזכינו לבנים כאלה.  מקבל מקום של כבוד במדף הספרים שלי" [אלון בכר]

Darkness.jpg
  • יותם שווימר כותב בואינט "מקלחת של חושך": שמואלוף מפחיד ומטריד…  שמואלוף אינו נאמן למבע אחד עקבי, אלא מציג פוליפוניה של מבעים וסגנונות, גם אם לרוב הנימה נותרת די דומה. הוא מערבב בין זמנים ומקומות, בין תרבויות וטיפוסים. לעתים הוא מפלרטט עם המותחנים הבלשיים של אגתה כריסטי, לעתים עם המסתורין של אדגר אלן פו. פעם הוא משועשע יותר אך עדיין קודר, כמו הסרטים של טים ברטון, ופעם אחרת הקדרות והאימה מובעות מתוך אלכימיה של רומנטיקה גרמנית וגותיות. יכולתו של שמואלוף להציג מגוון רחב כל כך של התייחסויות באופני הביטוי ובסגנונות מרשימה
  • ניסים כץ בוחר לספר הטוב של שנת 2014 באתר יקום תרבות: "מתי שמואלוף המשורר קפץ קפיצה גדולה לעומקי הפרוזה ועשה זאת בצורה מוצלחת מאוד לטעמי. מי שקורא את שמואלוף במוסף הארץ במדורו "ישראלים בברלין" מתרשם שיש למתי מה להגיד לנו על זהות וחברה – אבל בספר מגלים שיש לו מה להגיד גם על אהבה ומוות, יחסים ואלימות ואכן הוא כותב על זה בצורה קלילה ומרשימה. קרנבל הדמויות והסיפורים הכה לא שגרתיים והמעניינים הכתובים לעתים בפרוזה משתלחת עושים את העבודה (במיוחד הסיפור שנושא את שם הספר)."
  • טל גולדשטיין באתר "מגפון": ""מקלחת של חושך" מבשר על דריסת רגל משמעותית יותר ובהתנסות חדשה עבור מי שנחשב כבר לכותב ותיק ומשפיע. אסופת הסיפורים נעה בין הריאלי לפנטסטי ועיקר תוכלו למצוא שם דמויות בדיוניות הקמות לתחייה, יוצאות מבין הדפים ופורצות לחייהם של אלה שבראו אותן."
  • שלמה בן דוד על הספר "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" בעיתון "מעריב": "הדור החדש של הספרות הישראלית … בימים אלו הוציא שמואלוף לאור ספר חדש, "מקלחת של חושך וסיפורים אחרים". מדובר בניצחון משמעותי".
  • הסופר שי גולדן ממליץ בחום לב על הספר: "ומי שייכנס לתוכו ללא ציפייה לחוויה קלה וכיפית – ימצא אושר גדול בסוף המסע".
  • תמי לבנת מלכה ב"קורא בספרים": "המילים של שמואלוף מרהיבות, האסתיטיקה הלשונית והאופנים השונים בהם הוא משתמש בשפה הם חלק מהותי מהסיפורים. שמואלוף כותב כשהוא חשוף על צדדים אפלים בנפש, אובססיות, חרדות ופחדים בסיסיים. הכנות והאומץ מורגשים במעשה הכתיבה. הוא מצליח לשלב הומור וביקורת עצמית בתוך כל הכאוס"
  • המשוררת תהילה חכימי: "מקלחת של שמש. היה אפשר לקרוא לספר הזה גם מקלחת של שמש, זו המחשבה הראשונה שעולה בי כשאני יושבת לכתוב את הרשימה הקצרה הזו, כי יש בו הרבה אור, לפחות מבחינתי, מאז דרזדן יכולה לחכות של מואיז בן הראש, לא קראתי קובץ סיפורים קצרים חזק כל כך."
  • הסופר יוסי סוכרי: "שני דברים מרכזיים מצאתי בספרו של מתי. קודם כל, צדה את לבי העובדה שמדובר בספרות שאין בה כל סרק. גם כאשר היא מנסה לתאר מצבים סבוכים ועמוקים ותופעות קיומיות בעלות ווריאנטים שונים, היא לא נכנעת לפיתוי של תיאורי שווא ולא נעזרת בשום קביים מלאכותיים. דבר שני, בניגוד למה שניתן להסיק מתוך הטקסט, לגיבורים של הספר יש מקום בתוך העולם. הם נעים ללא הרף בין אזורים שונים ותרבויות שונות, אבל התנועה ביניהם היא זו שמהווה את מקומם. הם מצאו את מקומם בעולם, אבל המקום הזה הוא לא אזור גיאוגרפי תחום או בעל זהות מובחנת, אלא פשוט התנועה בין המקומות. "
  • הסופר אייל בן משה: "קובץ הסיפורים של המשורר והסופר מתי שמואלוף, מקלחת של חושך וסיפורים אחרים, הוא משב רוח מרענן בנוף הספרות הישראלי, וזאת מכמה טעמים. ראשית מדובר בקובץ סיפורים קצרים, סוגה שכמעט נכחדה מעולם הפרוזה הישראלי (כל הכבוד לזמורה ביתן על היוזמה, וכן ירבו), שנית מדובר בקובץ מולטי- סגנוני שנוגע בסוגות ספרותיות שכמעט לא רואים בעולם הסיפורת הישראלי כמו אימה, מתח, מדע בדיוני, סוריאליזם וארס פואטיות, וזאת באופן נועז ומעורר התפעלות."
  • אייל בכר, מבקר ספרות ושירה על הספר : "אני אוהב ספרים עם סיפורים קצרים, זה מרגיש כאילו אני קורא עשרות ספרים בבת אחת, וכמו שיריו הנפלאים של מתי שמואלוף , גם סיפוריו בספר זה נקראים בשקיקה , הם אמנם קצרים אך יש בהם הכל, התחלה אמצע וגם סוף ואפילו תובנות ומחשבות וגם הרבה בין השורות . שלל דמויות, חלקן מושלמות וחלקן פגומות, מספרות על בליל מעשים ורגשות ואף על פי שחלקן בדויות הן מהלכות עלינו קסם. ספר נפלא הנקרא בשקיקה , הקריאה בו זורמת , העיניים ננעצות במילים שחודרות מלב אל לב, קובץ סיפורים מרתקים שחייבים לקרוא.

רכשו את מקלחת של חושך וסיפורים נוספים.

פנו אלי