ממזרח יתפרץ הר געש: ספר מאמרים הראשון שלי | הוצאת עיתון 77

 

הרעיון לערוך ספר מאמרים הגיע כשהבנתי שהסתיימה תקופה בחיי. התקופה הזאת עוצבה עם הקול המזרחי שהשמעתי בשני העשורים הראשונים למאה ה-21, יחד עם דור חדש של יוצרים ויוצרות, בפעילויות שירה בלתי פוסקת בפריפריה ובכלל. בנוסף, התפתחתי תוך כדי הפעילות הבלתי פוסקת של תנועת ״גרילה תרבות״ שייסדתי עם רועי צ׳יקי ארד; התנועה הפואטית האקטיביסטית, שהחלה בדצמבר 2007 וסיימה את פעילותה הפיזית עם סיום מחאת 2011. בשנת 2012 ״גרילה תרבות״ הפכה להוצאה לאור, שפרסמה את אסופות ״ערס פואטיקה״, ואת ספריהם הראשונים של עדי קיסר, אייל בן משה ועוד. שמחתי לראות שהמהפכה המזרחית שאליה דחפנו קורמת עור וגידים; וזאת הרבה בזכות הדמיון של המאמרים של חברים וחברות, שכמו במירוץ לפיד, מעבירים את השלהבת הלאה מיד ליד. רוב המאמרים נכתבו בשנים 2006-2019 שבהן השתנתה החברה הישראלית מקצה לקצה, וגם אני. באופן דיאלקטי, ככל שהתקווה החברתית התפוגגה, כך היצירה המזרחית הגיעה לשיאים; בזמן שהתקווה לשלום התפוגגה, היצירה הדיאספורית בתוכי החלה לרקום עלילות ומילים.

אף שהתחלתי לערוך את הספר עוד בישראל, עם סיומה של המחאה החברתית, העבודה העיקרית כבר נעשתה רחוק מחופי ישראל, בין ביקורים בלתי פוסקים בינות בארות אהבותי. המאמרים על התרבות המזרחית בישראל התחלפו במאמרים על מקומה של התרבות היהודית באירופה. חשבתי לנכון להסתכל ממעוף הציפור, ולהביט על הנוף של מהלך חברתי, פואטי ומזרחי שנוצר בתוך הכתיבה המסאית שלי, שהיה שונה לגמרי מארצות השירים, הסיפורים, הטורים ומאמרי הדעה שכתבתי. הנחתי את כל המאמרים במקום אחד, כדי להביט בדרך שעוצבו בהם גבולות הדור השלישי, זה שנולד בשנות השבעים והשמונים, ושבו מצאתי את הקול המזרחי שלי. ההתכתבות עם היוצרים המבוגרים, כמו גם הצעירים, הציעה הבנה שלרכיב האתני יש מקום מרכזי בכינון התרבות היהודית והישראלית. המאמרים בספר הם מאוד לוקאליים וספציפיים, אבל יש בהם משא ומתן עם תהליך הגלובליזציה וההגירה, וזאת, כאמור, מבלי שהייתי מודע לכך שאסיים את עריכת הספר מחוץ לישראל.

החזון מאחורי המאמרים היה ברור מההתחלה: אכתוב על אמנות, ספרות, שירה ותרבות, אלה שמעוררים אותי למחשבה חברתית. להשמיע קול קטן ולייצר תנועה טקטונית, רעידת אדמה רועשת, אבל גם פרח קטן שיגיח מתוך סדקים באדמה. ובתוך כך גם נוצר החזון של עריכת הספר: אתמקד בתרבות המזרחית, ובכתיבה שלי עליהן. וכך, באמצעות ניתוח יצירה, שירה, קולנוע, ספרות, מוזיקה ואמנות, אני מקווה שהיצירות גם ישוחחו ביניהן. חשבתי שאני כותב על יצירות של יוצרים ויוצרות שאהבתי, אך מצאתי את עצמי מדבר גם על הדרך שבה גדלתי, עוצבתי והתפתחתי – מהרגעים הכי אישיים, עד אלו שהיו הכי חברתיים, וההפך.

היתה זאת החוקרת, המשוררת והמסאית שבא סלהוב, שהראתה לי את האופק הדרוש לכותב, כדי לעשות את קפיצת המדרגה למהלך פרשני כולל. הייתי זקוק למנטורית, והיא היתה בשבילי כאבוקה להארת הדרך, שמופיעה בדיוק ברגע הנכון. בזכותה כתבתי את המאמר על יצירתו של האמן אלי פטל, שפורסם לראשונה בכתב העת של בצלאל, ״היסטוריה ותיאוריה: פרוטוקולים״ – והיום פטל עבר קאנוניזציה מלאה ויצירותיו נכללות באוסף שוקן היוקרתי; בסיועה של שבא גם ערכתי את המאמרים על יצירותיהן של מירי בן שמחון, רונית מטלון, ברכה סרי ועוד. עם זאת, האחריות לכתיבת המאמרים ולתוכנם כולה מוטלת עלי.

במהלך כתיבת הספר, נפטרה היוצרת ברכה סרי ז״ל, והמאמר על יצירתה בספר זה מוקדש לזכרה. צחוקה ושמחת החיים שלה הולכים איתי, מאותו רגע שנפגשנו אל מול השקיעה בתחנת הרכבת של חוף הכרמל בחיפה. אני שמח שהמאמר שכתבתי לאסופה האקדמית הראשונה על אודות שירת ארז ביטון, שיבדל לחיים ארוכים, תרם לזכייתו בפרס ישראל לספרות. בנוסף, יש הרבה רגעים מיוחדים בספר שלפניכם. אפשר לקרוא בו יחד את השירה של מירי בן שמחון ז״ל במאמר, עם השירה של אמירה הס; אפשר לקרוא על הסרט ״הגונב מגנב פטור״ במאמר שנכתב לאסופה על היצירה של זאב רווח, לצד מאמר שנכתב לאסופה לכבוד 25 שנה ליציאת הסרט ״מתחת לאף״. ניתן לקרוא את השירה של יעקב ביטון ולהרהר במוזיקה המזרחית, בשירה של רוני סומק ובהצלחה הכבירה של שתיהן, ולהתבונן במקביל ביצירות של יוסף ששון צמח, (נכדו של הרב הראשי של בגדד שהתמקם באמסטרדם) זה ריאיון ראשון של צמח בעברית, והוא דן במקומנו כיהודים־ערבים מעיראק שחיים באירופה, או לקרוא בתרבות עברית חדשה שנכתבת בגרמניה. מאמר הדעה היחיד שנכנס לספר זה הוא ״גרילה תרבות וערס פואטיקה – על פריצת הדור השלישי המזרחי״. הוא נכתב דווקא באודסה, ופורסם בעיתון ״הארץ״ (27.7.2015 ).

הספר מסכם דרך חברתית, מזרחית, שהובילה אותנו מהגדרת הדור השלישי המזרחי, כפי שעולה מהאסופה 'תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית' שפורסמה בשנת 2007 ועד האסופות והיצירה של ״ערס פואטיקה״ (2013) שכבר מסמנת את הדורות המזרחיים הבאים. בספר זה יש שני שיתופי פעולה: המאמר על שמעון בלס נכתב עם החוקר יובל עברי, וכן חלק מהמאמר על המוזיקה המזרחית נכתב עם אופיר טובול. אני גאה בשיתופי הפעולה הללו: כתיבה היא תמיד מעשה קולקטיבי, אף שלימדו אותנו כי היא פעולה יחידנית. גם כשאנו יושבים לבד, אנו חושבים על קהל, ומדברים מתוך החברה שבתוכה אנו מתקיימים. תודה לכל אלה שאישרו לי לפרסם את הכתבים שהתפרסמו בבמות השונות.

לספר מצורף נספח, שפורסם ב״תיאוריה וביקורת״. הוא מבטא את החזון שעמד לנגד עיניי בזמן עריכת כתב העת ״הכיוון מזרח״ (2008-2006) לעומת החזון שעמד לנגד עיניו של המשורר דורי מנור בעריכת כתב העת ״הו!״, וזאת דרך שיחה מרתקת שערך בינינו היוצר והחוקר אלמוג בהר. אני מחייך לעצמי כשאני נזכר כיצד דורי מנור הביא את החזון הקוסמופוליטי שגיבש בעת שהותו בפריז, ואילו אני הייתי שורשי, והחזקתי בחזון יהודי־ערבי מתוך המזרח־תיכוניות שלי בישראל, והנה הספר הזה נערך בזמן דילוגים בין ברלין לבין ישראל, כשאני זה שמבלה יותר זמן מחוץ לישראל ומשלים עם ואת נקודת המבט שלי מתוך בטנה של אירופה. נקודה אירונית נוספת: הספר כולו כמעט מדבר על שאלת ההגירה, כשאני מביט אחורה וקדימה ותוהה מה הנכסים שיעברו מדור לדור, ואילו פתאום מצאתי את עצמי בעמדת המהגר, כמו סבתי שהיגרה מבגדד לישראל. ואולי לא במקרה כתבתי על הקינה בהגירה, כשקראתי את השיר של אמירה הס. וכבר כתבתי בשיר ״סַכָּנָה״: ״כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁכָּתַבְתִּי עַל הַהֲגִירָה שֶׁל הוֹרַי/ כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהִגַּרְתִּי לַהֲגִירָתָם/ נָפְלוּ פִּתְאםֹ, כְּשֶׁהִתְבָּרֵר לִי שֶׁכָּתַבְתִּי עַל הֶעָתִיד לָבוֹא/ וְהִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד עִם הַמִּזְוָדָה, וְהַסְּפָרִים בְּיָדִי, כְּמוֹ בְּצִיּוּר שֶׁל מֵאִיר פִּיצְ׳חַדְזֶה.״

מאמרים רבים לא נכנסו לספר, כמו אלה שכתבתי על יצירתם של שלום גד, לילך ובר, אלמוג בהר, בן הגרי, רועי רוזן, רותם מקרית גת, עידו שמי, איתמר שושני, מורן איפרגן, יורם בלומנקרנץ, אבי גנור, אריק בוקובזה, פאהד חלבי, המהפכה התיאולוגית של ציפורה אשת משה ועוד. הכוונה היתה להתמקד בנגיעות מתוך הפרשנויות שלי ולא ניתן לכלול את כולן. היינו חייבים ללטש יהלומים בודדים מתוך יהלומים רבים. זאת עבודה שחייבים לקבל את גבולותיה כדי להגיע לניצוץ הזוהר. ואולי, יום אחד, אוכל ללקט את כל המאמרים שכתבתי ולשבץ אותם בכתר גדול. בנוסף, היו מאמרים קטנים יותר, אך רצינו לכלול רק מאמרים שיש ביכולתם לתת היקף רחב יותר לקריאה. תודה לדנה רייך על ההתגייסות לעבודה סיזיפית, ארוכה ולא פשוטה של עריכת המאמרים. בזכותה המאמרים הפכו לקריאים יותר, ובזכותה גם מצאנו מבנה נכון להעמיד את המאמרים, אחד לצד השני, בשלושה שערים שונים. אין מילים להודות לה, על שלקחה אותי, ולא הניחה לרגע לחזון ליפול לתהומות היומיום. תודה להוצאת ׳ספרי עתון 77 ׳, לעמית ולמיכה שהאמינו בספר ועל העבודה המקצועית שהושקעה בו.

תודה לכל כתבי העת, הבמות הספרותיות, העורכים והעורכות, הקוראים והקוראות, שבזכותם יכולתי לפתח את המאמרים ולהביאם עד הלום. הוצאת הספר התאפשרה בסיוע ״קרן אקו״ם לרווחת היוצר וקידומו״. הוצאת הספר התאפשרה גם הודות למענק ליצירה שקיבלתי מקרן רבינוביץ׳, ולמועצה לתרבות ולאמנות של מפעל הפיס.

רגעים מההשקה בתל-אביב:

 

דברי המשורר רוני סומק בהשקה בירושלים:

 

  • הספר בידיעות חיפה
  • עדי סקירות ספרים כתבה ביקורת על הספר, 23.3.2020
  • ראיון במה שכרוך עם מיה סלע ויובל אביבי

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: