ההגירה אתמול, היום ומחר: על "לוסנה" ספרו של מואיז בן הראש

ישנם סופרים מעטים שמצליחים לשלב אמירה רדיקלית ולא מתפשרת, עםפואטיות בשֵלה ולדלג בין שפה מודרנית עבה לשפה פוסט-מודרנית רזה.  הספר ‘לוסנה' שלמשה בן הראש, הוא קודם הצלחה של המשורר והסופר, לצאת מצבת הספרות הישראלית קרי האשכנזיות, מבלי לאבד את האותנטיות.

בספר 'לוסנה' הסופר ארג מגוון שלזהויות ומגוון של זמנים ומגוון של מקומות ובכך ערער על החוקיות המודרניסטית שלהזמן והמקום. מה גם שהקפיצה מזהות ניצחית של דמות בת אלף שנה, לאיש עסקים בן זמננו ממקסיקו סיטי, ומשם אל ארכיבישוף ספרדי מימי הביניים וכד' הצליחה לספר סיפור פשוטומתמשך של הגירה, שמשום מה, לא מסופר כאן מספיק בישראל.

העבר רודף אותנו. הזהות שלנו מחפשת את שורשיה, השורשים מחפשים סיפורים והסיפורים מחפשים דמויות. משהבן הראש מודע לכך והוא מעניק לנו מגוון של סיפורים המרכיבים זהות שנמצאת בכל מקום,אך נמצאת גם כאן. חוסר השקט, חוסר המנוחה, התזזיתיות נשארת כשאלה לא פתורה. משה בן הראש שואל את הקוראים, ואת עצמו דרך הכתיבה של הסיפור. שאלה שלא יכולתי שלא לשאול גם את עצמי בזמן קריאת הספר וגם עכשיו בזמן הכתיבה על הדיאלוג שהספר הזה מנהל עימי.שאלות שעולות בי כמו, מדוע הוריי עלו מעיראק ומאיראן, מדוע הם נולדו שם, מדוע אני זז, מדוע ישנה תזוזה עולמית לא פוסקת בין ערים, שהתחילה כמובן במעבר אל הערים הגדולות. ישנם בספר המון תשובות אך גם המון תהיות, שהם גם חלק משפה פוסט-מודרניתשמערערת על הערכים המודרניים, שגרסו שקיימת תשובה לשאלות, שקיימים עובדות, שקיים עבר ידוע שאפשר להישען עליו. 

ישנן שני צדדים להביט על הסיפור, מבחינת המעבר מתקופת המודרניזם לתקופה הפוסט-מודרנית. מצד אחד הספר מזדהה עם העמדה המודרנית ומציין שישנו חיבור בין העבר להווה, על ידי הופעת הדמות הניצחית שאומרתולא משתיקה את קול התרבויות הנעלמות, שנדרסו על ידי ההגמוניה של מדינת הלאום: "העולם הזה רוצה שנשכח הוא רוצה שאתה תשכח, היהודים רוצים שתשכח והגויים רוצים שתשכח, האשכנזים רוצים שתשכח, והספרדים רוצים שתשכח, אבל אין כוחבעולם שיוכל למנוע מאדם אחד, אדם אחד, כמוך לזכור (בן הראש, 2002: 174). 

בפסקה זו למשל מותחת הדמות ביקורת על הלאומיות שמשכיחה את הקולות האחרים בהיסטוריה, אך יוצרת הקבלה שישנו קשר בין העבר והעתיד, קשר של השתקה, ביןכוחות שמרניים וכוחות רדיקליים המבקשים להשמיע את מה שלא הושמע. הספר מזדהה עם העמדה הפוסט-מודרנית. למשל בחלק הראשון של הסיפור, הדמות השנייה שאנומכירים, קרי איש עסקים ממקסיקו סיטי נחטף על ידי האינקוויזציה הספרדית, כשהוא נמצאבטיול בספרד. החטיפה הזאת הינה לדעתי סוג שבו העבר מגיע לעתיד בכוח, סוג של עבר שמערער על הסדר הריאליסטי פרגמטי בו אנו חיים. העבר מופיע בכוח, אל עולם קפיטליסטי מנוון, ניהיליסטי, שיש בו שובע במידה שיש בו גם רעב. 

כשיבואו לקחת אותנו אנחנו נלך

אנחנו נלך על הים.
הים הוא חברנוואויבנו.
נאהב את המים המלוחים.
נצא דרך הים, הים התיכון הוא אימנו.
אחריםקוראים לאימא אדמה, אנחנו יונקים מהים.
הים הוא הרחם.
מים שאיננו יכוליםלשתות, מים שאיננו יכולים לחיות
בלעדיהם.
הים הוא הרחם אך לא הרחמים. (שם,עמוד 29).

השילוב של הפרקים הללו ביחד עם שפות אחרות ברומן יוצרים תחושהשל עושר. והפרקים לא רק שמתכבתים עם העבר והעתיד, קרי הפרקים הקודמים והעתידיים ברומן ובכך יוצרים מארג אינטר-אקטיבי משוכלל, שקורא לחוקרי/ות הספרות ולציבור הקוראים/ות לנתח  ולחוות. מהכרות עם יצירתו העניפה של משה בן הראש,יכול אני לומר שהוא הצליח למצוא את השילוב שבין השירה והפואטיות שלו לבין הרצון שלו להיות פרוזאי מוצלח. תוכן הפרקים מפרק הבנות וחוויות ריגשיות על ידי התימצות שלהשפה הפואטית. אנו נצא דרך הים, הים התיכון הוא אימנו. הפרק בפרט והספר בכלל מצייר תמונה אחרת של הים התיכון, הספר פחות מתעכב על המלחמות ועל האימפריות, אלא מספר את הסיפור של האנשים הקטנים הנעים לאורך החופים של הים התיכון. הים התיכון גם רומז על זהות מזרח-תיכונית של יושביה, זהות שלחלק מהאירופאים בכלל והאשכנזים בפרט קשה לעיכול. הפואטיות מצליחה לקחת את משה בן הראש מעבר לכתיבה הגברית המאפיינת כותבים גברים, אל מקום שהוא נשי, יותר, מקום שבו האני פחות מנסה לתפוס את מקומו והביטוי נותן דרור לרגשות וחוויות ניסתרות, שלפעמים החיים היום יומיים דורסים ומכחישים. עם זאת גם בפרקים הפואטיים יש סוג של חתרנות למשל בפרק זה המספר, מודיע שהוא לא יזוז אם לא ייקחו אותו. כלומר הוא מביע עמדה אקטיבית ביחס להגירה. בניגוד לעמדה הפאסיבית שיצאה לדמויות המזרחיות, שכביכול לא הגיבו בכל תהליך ה"עליה"לישראל.

 

הפוסט-מודרניזם – בצורת הסיפורים הקצרים

משה בן הראש משתמש במדיום של סיפורים קצרים שניתנים בידיהדמות הניצחית, כדי לאתגר את מבנה הרומאן הקלאסי. בפרק הקודם הראיתי דוגמא לפרקיםהפואטיים שמרכיבים את הספר ומדברים ביניהם ומעבירים חוויות ורגשות כמו מקהלה יווניתשמביעה את דעותיה על המתרחש בטרגדיה היוונית, לפני ואחרי המעשים הראשיים של הגיבורהטרגי. באותה דרך בה משה בן הראש משתמש בפרקים הפואטיים הוא גם משתמש בפרקיםפרוזאיים שבו השפה היא שפה רזה ופוסט מודרנית, המביאה את החרדות הרודפות אותנובהיעדר, קהילה, דת, אלוהים, מיתוסים מכוננים ראשיים, אהבה, מערכות יחסים בריאות,וקשר גורדי בין העבר לעתיד. הסיפורים הזכירו לי את דגלס קופלנד, סופר אמריקאי צעירשהתפרסם בעיקר בספרו 'דור-האיקס' ששם ספרו טבע את המושג לדור שלם ואבוד. דגלסקופלנד עירב בספרו מציאות של אנשים שעבדו במק'-ג'ובים שהיו עבודות ללא עתידושהשחיקה בחוסר התכלית שלהם הביאה את גיבורי הרומאן לתוך מסכת של הרס עצמיוניהיליזם וייאוש. הביקורת של הסופר האמריקאי על התרבות בה הוא חי, הולחמה גםבכתיבת חרדותיו. הגיבורים ישבו וסיפרו את חרדותיהם במין מעגליות מפחידה, שאצרהבתוכה גם שיחרור. כך עשה גם משה בן הראש בלוסנה. בין הפרקים הפואטיים ובין פרקיהעלילה של חיפוש הזהות והתחקות אחרי השורשים, הסתתרו להם פרקים בו פרש אחד הגיבוריםשל העלילה את סיפוריו הקצרים. הסיפורים הקצרים סופרו בטוב טעם, בתמצות, ובעניין רבוהצליחו ליצור אל מול הרומנטיקה של הפרקים הפואטיים את הפחד מן הקדימהוהרציונליזציה והמחשבה הליברלית הקלאסית ואם אפשר לומר גם המודרנית.

הסיפורים הקצרים גם נגעו בבעיות של זהות, בחוסר קשר שהעולם מציע לנו בשאלתהזהות, בגלל מורכבותה והאיום שיש בתוכה על חשיפת מגנוני של יחסי כוח בחברה. הרגלייםהפואטיות הרומנטיות העשירות והרגליים הפרוזאיות הרזות, לוקחות אותנו לעולמותמנוגדים שיוצרים שלם ומרכיבים סוג של רומאן חדש. סוג של רומאן שלא נענה לדרישההפרגמטית ניאו-קלאציסטית, שתרפד את הבורגנות במין הישענות על העבר הקלאסיבערגה.

המרחבים שלא סופרו, המרחב בין זהות לזהות.

בספר נע משה בן הראש בין דמות לבין דמות. המרחק בין הדמויות לעתים רחוק ולעיתים קרוב. המרחק מתבטא באמצעים שונים, לעיתים כמו שציינתיהמרחק הוא של זמן, לעיתים המרחק הוא המיקום, לעתים המרחק הוא מגדרי ולעיתים הואדתי וכד'. סוג המרחקים הללו מאפיינים את החוויה של ימינו. עם עליית הביקורת הפוסט-מודרנית והתגלותו של האחר, האדם מגלה יותר ויותר שההזדהות עם זרותו של האחר,מאשרת את קיומו המוסרי של הסובייקט כבעל אחריות. האחרות (otherness) בולטתבפילוסופיה הפמיניסטית הן כאסטרטגיה של ביקורת מול המרכז הגברי והאשכנזי והן כמרכיבמשחרר שמבליט (מתוך הסכמה) את השוני וההבדל הנשי (difference) כמקור חדש שלעצמה. 

משה בן הראש מודע למעברים שאנו עוברים בתוך התודעה שלנו בין כל הזהויות שקמות ומבקשים להשמיע את קולם המושתק, מודחק, מוכחש, ואסור והוא נע ביניהם ומשמיע את את קולם. המעבר בין הקולות הוא המקום שבו מתרחש הסיפור ולא בעלילה עצמה שמספרת על התחקות אחרי זהותה של המישפחה של גיבור הסיפור. תוכן העלילה מתרחש בתוך נפש של הקורא/ת, כשהוא עובר מדמות של נזירה לדמות של צעיר מתמרד שמעצבן את אבא שלו בשולחן האוכל, כשהם דנים על עבר המישפחה ?!; או תוך כדי במעבר של הנזירה שמתדיינת עם האל הקדוש על שאלת נזירותה וכד'. משה בן הראש מודע למעברים העצומים שאנו עוברים בחיים לשאלות אנו מפחדים לשאול והוא לוקח אותנו במסע אל תוך דמויות שנעלמו מן ההיסטוריה, אך הן חלק חשוב מההיסטוריה, הוא נוגע בשאלת הזהות המזרחית, היהודית,הדתית, האנושית ומחפש לבדוק מה קרה בין כל המעברים. הוא מקשיב לקולות ומשתמש ביכולתו הפואטית והפרוזאית לחפש את השוני ולמצוא את הדומה. לדעתי יש מקום למחקרברומאן שכזה, על מנת לבדוק איזה יחסים ישנם בין פרקי הספר, במיוחד בין הדמויות השונות של הרומאן. שכן המעברים הללו יוצרים מכלול של זהויות ויוצרות מגוון של יחסיכוח וגם סוג של מערכות יחסים של "אני" מסוים שמנסה לבנות גבולות זהותו.

 

שברי אידיאולוגיות

האדם האידיאלי החותר לאושר הופך לקרבן המרכזי של פעולותיו, ובכך הוא, כמובן, מאשר ומכחיש בעת ובעונה אחת. פרדוקס זה נוצר משום שהמטאפיסיקה של הרוע הופכת לערך בפני עצמו, ומכחישה באופן מרתק את הצהרותיה בדבר חוסר התכליתיות (הטירוף והמקריות הסוריאליסטית שכביכול מפעילים אותה). (גורביץ, 1997: 38).

משה בן הראש בספרו 'לוסנה' מנסה להתמודד עם שאלת הסדר ביקום.מצד אחד הוא טוען שהכול מיקרי, והוא יוצא מקצב אירועי הזמן הליניארי והוא מנסה עלידי נקודת השבירה של הזהות לשאול את השאלה, האם חוקיות העולם קיימת או לא ?!


"
כל מה שלמדתי הוא שאין רצף להיסטוריה, והדברים החשוביםביותר שקורים אינם צפויים. יש כאלה שיאמרו שזו ההוכחה שיד האלוהים בכך, ואחרים בדיוק את ההפך, שדווקא זה מוכיח שהכול מקרי… הדברים החשובים ביותר תמיד בלתי צפויים" (בן הראש, 2002: 31). מצד שני שואל משה בן הראש על ידי יצירת הדמות הניצחית האם ישנו סדר שמתחיל בנקודה מהותית בזהות ונמשכת עד ימינו, מן זהות יהודית אסאנציאלית, שניתן למדוד אותה. אותה זהות יהודית גם אחראית לספר את הסיפוריםהפוסטמודרניים מצד והיא אינה מקבלת שאלות מצד שני, כלומר אי-אפשר לחקור אותה, היא שייכת לזכרון שהוא מעין מנגנון עצמאי בתוך המוח האנושי. אלף שנה מלוסנה ועד ירושלים וכבר חשבתי שלא אחזור לספר יותר,  אבל כשראיתי אתתמונתך ידעתי שאותך חיפשתי כל השנים על מנת לספר את סיפורי.. ועכשיו בני אתה יכול ללכת. בוא אלי מחר בשעה תשע. היום סיפרתי לך מספיק. האם המציאות היא מיקרית, האם המציאות היא המשך ישיר של העבר, שאלות כבדות ומשמעותיות, העוברות כחוט השני בתוך דמויות הרומאן.

 

הזהות היהודית החדשה-ישנה.

הסיפור מנסה להתחקות אחרי הזהות היהודית ובעצם הוא מוליד את הזהות היהודית מחדש. היום ימים חשוכים, העם הישראלי מבין יותר מתמיד את שזהות היהודית הופכת לזהות אחת עם הציונות הכובשת והשינאה נולדת מחדש בקרב עמיםאירופאיים-אמריקאיים. הקושי לדון בזהות היהודית ללא הלאומיות המקומית קרי הציונות, מקשה על קריאת ההיסטוריה והספרות בלי נקיטת עמדה. יחסם הקר חסר התקווה של הפוליטיקאים המקומיים, משרה על העם ייאוש, שכן הוא מזהה את הרדיפות הרוסיות בסוף המאה התשע-עשרה עם התמרדות הפלסטינים כנגד מדיניות הכיבוש והגירוש המושתת הלכה למעשה בשטחים הכבושים. משה בן הראש מודע למציאות הישראלית הקשה והוא מנסה לזוז הצידה ולקחת את הזהות היהודית אל נקודה אחרת בהיסטוריה. אל נקודה שהיא מזרחית מצדאחד ומצד שני היא לא ציונית, כלומר אינה שואפת למדינת ישראל, כשאיפת גאולה. עצם קיומה של זהות יהודית שכזו, היא חזרה לדיון של החיים בגלות, של ערכים אוניברסליים ושל מקום היהודי, כגר בין מדינות אירופיות וערביות. היציאה מהיסוד הפרטיקולרי שלמדיניות הכיבוש הגירוש הציוניות שניסתה להכחיש את הגולה, ובדימוייה מקובעות עדייןפרקטיקות תרבותיות רבות, היא עמדה חשובה בשדה התרבות המקומי.


אני בונה גשרים
איזה מין גשרים ?
גשרים בין אנשים… (שם, עמוד 28).

משה בן הראש לוקח את המשימה הזו ומנסה לקשר בין הקצוות של הזהות היהודית המפוררת. הוא לוקחאת היהודי אחורה אל מציאות יהודית גלותית מבלי לרדת לסנטימנטליות ציונית רומנטיתמזויפת. הוא אף חוזר למציאות הישראלית ואינה מציב אותה כפתרון אלא מבקר אותה על כךשעד היום לא השכילה לעמוד על חטאותיה ולנסות לתקנם, אלא עדיין ממשיכה למשל אתהדיכוי הסמוי כנגד המזרחים.


כשהיינו בתטואן היו אומרים לנו, טוב חדר בארץישראל מאשר בית גדול בגלות. אבל האם עדיף להיות בכלא בישראל מאשר חופשי בגלות ? אתזה לא אמרו לנו… הדבר היחיד שטוב בכלא הוא שיש רוב ספרדי ורואים מעט מאודאשכנזים. (שם, 42-43).
היסוד הניצחי של המהגר היהודי, איננו ציוני, אלא הואסוג של מהות ערכית, אולי סוג של דמוקרטיה סוציאל דמוקרטית, ולא דמוקרטיה ליברלית,המצביעה על זהותה, כזהות שאליה צריך לשאוף ובאותה זמן לאבד כל זהות אחרת שאינה כמותה. נדמה שאף בישראל הזהות היהודית נמצאת בגלות מסוימת, והגלות לא הסתיימה, משום שהלאומיות האירופאית, אינה מקום בטוח ושוויוני למהגרים 'האחרים'.

דמות האישה – מקום לביקורת

 דמות האישה בסיפור זה אינה מתעלה לדעתי לרמות המצופות בשלב כזה של ההיסטוריה האנושית. הביקורת הפמיניסטית שלי, כפמיניסט מוצהר, או כחוקר תרבות השואף להגיע לסוג של הבנה של יחסי אי שוויון בחברה, הנוצרים בגלל תבניותהמקובעות בחשיבה המערבית, והשפעתם על יצירת ידע, אינה יכולה להתעלם מכך שמשה בן הראש, בצורה לא מכוונת, מקבע את האישה במקום שלא ראוי לה. כבר בסיפור הפתיחה, האישה מתוארת, כאחת המבקשת לבטל את מקום הלבטים הקיומיים של בעלה, וכאחת המבקשת לשמור על מקומה החברתי-כלכלי ושאינה מוכנה להתמודד עם שינוי מעמדה. למשלבסצינה שבו בעלה העשיר לוקח על עצמו נסיעה במחלקת התיירים, מתאוננת אשתו שהם אינם נוסעים במחלקת העסקים. גם מאוחר יותר במיפגשים אחרים עם דמות האישה אנו פוגשים את הדימוי המקובע של האישה בחברה. במקום אחד מגיע דמות של צעיר ומביאה פלייבוי לסבתא, ובמקום אחר האישה היא מגישה אוכל בארוחה משפחתית לבן ולבעל. האם זה מקום האישה בזהות היהודית, האם הסופר שם לב לזהותו הגברית וליחסי הכוח בתוכם הואיותר בחברה והאם הוא ניסה לשנותם ? האם הוא יכול לשנותם ? אני חושב שכן.


 
בבליוגרפיה

בן הראש משה.לוסנה, ת"א: הוצאת אסטרולוג, 2002.
גורוביץ דוד,פוסטמודרניזם: תרבות וספרות בסוף המאה ה-20, ת"א:הוצאת דביר, 2001.
קופלנד דאגלס,דורX : מעשיות לתרבותמואצת, מאנגלית שרית פרקול, תל-אביב: בבל הוצאה לאור, 1995.

 

2 תגובות בנושא “ההגירה אתמול, היום ומחר: על "לוסנה" ספרו של מואיז בן הראש

  1. לוסנה הוא שם המשפחה שלי.אני עושה עבודת שורשים וראיתי את האתר הזה באינטרט כשחיפשתי מידע על שם המשפחה שלי…איפה אוכל להשיג את הספר לוסנה?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s