עולם פינתי (שיר)

Ditch obstacle | cc: wikipedia

עולם פינתי

"הדף הלבן חורך את עיני, עצירות כולאת את העשן

בעציצי מחשבתי הקמלה"

בעולם פינתי, המתחלק בעצמו, מרוכז האוויר

לקופסאות שימורים שמתייקרות כל עוד ממשיך הגשם

העיראקי לצבוע את הרחובות הנכים,

אני זוכר שפעם הייתי

מהלך ברחובות הבוכרים וגשם של דף היה שוטף את

הזין הגדול של אבא שלי, כשהוא גסס ברחובות

הסורים, עת נפל הכור האטומי והחזיר את העוני

לעשירים, עת להיות בשלום עם השווארמה

המקולקלת וציפורן הפרסומת החודרנית

ואני יותר מכל יודע את טעמה המקולקל של

ערוות אימי, עת סירבתי להיכנס לחליפת

משפחתה הזעיר בורגנית, עת עזבו אותי

העכברים השמנים הקיימים בכל בית שחי, אני זה שסירבתי

להמשיך ולשרת את הפירות האיומים הנתלים בלשון מלבלבים

בחורף מזרח תיכוני, ואני זה ששילמתי מחיר יקר על כך שאהבתי לשבת במרתפי הפיכחון ונזכרתי מה קרה לרחובות ללא מוצא

אני זה שעומד מולכם היום כמו נר מתקלף

אשר נחנק מכמות החמצן הבאה אל קרבי המעופשים

אני זה הבן המודחק של שכניי ואשר

ברוח מחשבתי אני מעניק להם מילה…

אני זה שמגלה את בדידותו לכל עובר ואורח המסוגל לנהוג

בחיפושית משה אבינו ומרים הבתולה ואני זה שחי על הגבול

בלי גבול, למען גבול ואין גבול למחשבה, איפה אני, ומדוע דווקא אני

לא מדבר בשפת ערוותי, מדוע אני מלקק את שממוני

מדוע אני מפיל את התיק שלי על ריצפת חוסר הקשר ומפזר את חפצי

אי ש י  ו ת י כמו הפסד של מכבי חיפה בדרך

לאליפות האינתיפאדה בין דלת המחסן לדלת המרתף

אני זה שדורש פירוק מלא של השמרנות מבתי העץ ומטיול

לגילוי החשיפה ושיזוף התואר השלישי.

אני זה שלאמתבייש לומר אני שונא את כל אלה ששונאים

את מליוני האנשים, שמסביב לשעון של הבוהן של הרגל שלהם.

אני זה שהולך ללא מנוחה בין כסילים ובין קידוחים בין ביאליקים

וצועק ארז ביטון ורואה ברכה סרי ענייה,

אני זה שהשתקתם בפינה של המחשב שלכם בזמן שהחשמל

זורם בכפות שפתיי, ידעתי את שקר הגרעין

של האפרסק, ידעתי את התרופות והאיסורים

של הפצעונים שלכם, ידעתי שהיא שכיזבה אותי עוד תחזור

ואצטרך לקנות לה שמלה חדשה שלא ייראו את השערות

ואצטרך לקנות לי שמלה חדשה שלא ייראו את השערות

ברגלים של שנינו, ואת השערות באף של אלוהיי ושלא

ייראו את ערוות המדינה אומרת לי מה לעשות דרך צינור קטן

שמחובר לראשי, עת קניתי אותו בטיול שערכתי לתוך

חאג' מאליק אל שאבאז, שגם לו היו מחוברים צינורות החייאה

אני זוכר את המחלקה שבה הוא ישב, הוא העיר אותי

ואמר תעזוב את החרא לילדים של העבר שלך, ולך לדרכך כי שם

יושב המפעל, והוא אשר נתן לך את המילה, נתן לך את הנוזל

וביחד תטביע בברכה, את הבריכה בחרא של משורר.

אני זה שלקחתי את הסם והפכתי אותו למאמר

ואני זה שלקחתי את השיר והפכתי אותו לנרקיס

ואני זה שלקחתי את השיכון והפכתי אותו.

ואני זה שהטבעתי לוחות שלמים של דפוס  מעיתון דבר

והם שלחו לי את התצלום של שקריי – ויצאתי שחור

כי האמת היא שחורה

ואני זה הנגטיב של ההגדרות במילון סוג של מטוס חוג סילון המזרחי

של נתי לוי, או עדה אהרוני, אני זה החרוז של אבי

המת, אני זה הרעב לרגל לבן של סומק, אני זה מסיכת השפן

של פאנון, אני החלב האם האבסורדי, וגם סקנדינבי תלוי וצלוי.

אני זה,כבר אמרתי ? שלוקח את הנשים והופך אותם

למָלכות, על העייני ועל הראסי, מָאדים אני זה שפגום ורוצה ל

היות פגום, ו

חסרה לי עוד מילה או שניים להתכוון באמת

לכל המילים שכתבתי,

חסר לי ריקוד ליד אותנטי ליד מעין  וצליל גדי-מגוחך כדי להיכנס לקונוטציה ולקונטקסט של הצורה של החציל מסאלח חבל-שבאתי ועפיפוני התימני הרזה.

אני יודע שהפירוק קיים כי כתבתי שירה אשכנזית, ובכל זאת אין לי במה להיאחז אחרי הנגטיב

כי הנגטיב שלל לי את הכניסה למשהו שכבר לא חציל רזה,

הנרקיס הגרניוזי והילד, שלובש את אימו המתה,

תסתכלו לי טוב, על הנשמה השקופה ותראו את מפלי שן-הארי

של לבי, הכי שוטף את הלחי השניה, אחי שלא היה לי

של הגלקסיה התחתונה אין

ולא יהיה מקום *בְּדָלָק …

*בְּדָלָק – יקירי בשפה העיראקית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s