אין זכרון מחוץ לזכרון הלאומי

חיים רמון לפני מספר ימים הכריז ללא בושה כי מפלגת "קדימה"  הינההממשיכה של מפלגת מפא"י ההיסטורית. מלבד הפערים האדירים שמצויים ביני לבין מפלגת "קדימה" הן בערכים והןבחזון, הן בתרבות הפוליטית והן בהתנהלות היומיומית. אני מוצא לנכון להראות שגם בחשיבה ההיסטורית אין לנו דבר משותף. מפלגת מפא"י ההיסטורית הינה מפלגת של "חטאים", היא בודדה את הפלסטינים-הישראלים במשטר של דיכוי וממשל צבאי עד 1966. כבשה את השטחים ויישבה אותם בהתנחלויות תחת הכותרת של "שמאל" ובכך איינה מבנית והיסטורית את הרעיון של "שמאל" מדיני וחברתי בישראל.

מפלגת מפא"י עשתה ניסויים רפואים במזרחים בישראל, בפרוייקט הגזזת עלידי ד"ר שיבא, בנוסף היא הפכה אותם לתושבי מעברות וניתקה אותם מהעבר שלהם במדינותערב. היא הלאימה את הזכרון ההיסטורי שלהם והפכה אותו לזכרון הנע על ציר של  מ-גלות וניוון לגאולה ולהתחדשות. היאהפכה את המזרחים ואחר כך את הפלסטינים ואחר כך את העובדים הזרים להיות העבדיםשידחפו את המשק קדימה. היא מחקה שפות שלמות כמו השפות הערביות והיידיש ושללה אתהגלות. היא דיכאה את הנשים בישראל והפכה אותם לשוליות. וכך היעא הבנתה את הגבר היהודי האשכנזיהחדש.

מפלגת מפא"י יצרה את ישראל "השנייה", כלומר את ההסללה של המזרחיםוהערבים למערכות לימוד מיקצועיות, ביישובים פריפריאליים וניתקה אותם מהמרכז. עדהיום לא נבנתה עיר ערבית חדשה ועד היום יישובים ערבים ומזרחים מככבים בשיעורי האבטלה, הפשע, שיעור הבגרויות הנמוכות ועוד. חלוקת המשאבים בישראל התבססה על היררכיות קשוחות שנעו על צירים של לאום, אתניות ומגדר.

חיים רמון ושמעון פרס בחבירה שלהם למפלגת "קדימה" מנסים לעשות לא רקמהלך מדיני אלא מהלך של ריקון הערכים ההיסטוריים של מדינת ישראל. במקום להתמודד עםהנרטיבים הפלסטינים, המזרחים והפמיניסטיים הם מעדיפים לנסות ולייצר מחדש אתהההיסטוריה הלאומית. במקום של שימור הקיים, המוסר מתרוקן מערכיו. ואין שיח שלזכויות אלא שיח של מלחמה. משום שכל מי שיתנגד להיסטוריה הלאומית ימצא את עצמובשוליות ולא במרכז. יתרה מכך הוא יתוייג וקולו ההיסטורי לא יישמע.

הבחירה בין מבט היסטורי ביקורתי לבין מבט א-היסטורי, ניאא-שמרני הואגם הבחירה בין הבניית החזון למדינת ישראל. הויכוח אינו אפוא רק על כיצד ההווה צריךלהיראות, אלא איך אנו רוצים לייסד את יחסינו אל מול האידאולוגיה הציונית. האם אנורוצים להמשיך עם חברה מוגזעת שבה הסטריאוטיפים קובעים את גורלם של האוכלוסיותהמוחלשות, או שמא אנו רוצים חברה רב תרבותית סוציאל דמוקרטית?

אפשר ללמוד מהעבר ולתקן את דרכינו על מנת ליצור עתיד חדש, אבל בשבילמהלך כזה אנו צריכים להביט אל העבר בביקורתיות ולשנות את דרכינו. חיים רמון לא מציעלנו מבט ביקורתי בעבר, במקום זאת הוא מציע לנו לבנות מחדש את "חטאי" העבר על מנת להצעיד אותנו לישראל "הישנה והטובה" שלא קיימת באמת. אנו צריכים, כאזרחי המדינה ובהזדהות עם הקורבנות של ההיסטוריההציונית, לדרוש דיון ביקורתי ב"חטאיה" על מנת להבנות היסטוריה חדשה.