מוות, פתאום: ביקורת על ספרו של חוויאר מריאס "מחר בקרב חשוב עלי",

בתחילת שנות התשעים יצא לאור ספרו של חוויאר מריאס "מחר בקרב חשוב עלי", אחד מגדולי הסופרים בספרד. אחרי 12 שנים, הספר תורגם לעברית על ידי יערית טאובר בן-יעקב. מריאס כתב כעשרה רומנים וקובצי סיפורים שלו, שתורגמו ליותר משלושים שפות.

הספר מגולל את קורותיו של גבר (שמו מופיע רק לקראת אמצע הספר), אשר יוצא לדייט עם אישה נשואה בביתה. במהלך הדייט האישה נפטרת והאיש נותר עם הילד והגופה של המארחת. המוות הפתאומי, באמצע מעשה רגעי, אינו מניח לגבר. "איש אינו מעלה על דעתו שיום אחד ימצא אישה מתה בין זרועותיו ולעולם לא יראה שוב את פניה שאת שמם הוא זוכר" (עמ' 7). הוא מאבד את עשתונותיו, משאיר אוכל לילד, מנסה אחת להתקשר פעם אחת לבעל שאמור להימצא בלונדון. אך, יותר מכל, הניכור והריחוק שלו מעצמו, ומקורבן המקרה, לא מביא אותו לבצע מעשה פשוט כמו להתקשר לאמבולנס. "לא היה זמן להתקשר לרופא (אבל לאיזה רופא בשלוש לפנות בוקר, רופאים כבר לא עושים ביקורי בית אפילו בזמן ארוחת הצהריים" (עמ' 9). הוא משאיר אוכל לילד וטלוויזיה פתוחה, והולך לביתו. "הלכתי למקרר והחלטתי להכין לו צלחת כמו שמשאירים מזון לחיית בית שנוטשים ליום או יומיין מפאת נסיעה…  נכנסתי לסלון והדלקתי את הטלוויזיה בשביל הילד בקול נמוך, ככה לפחות הוא
ישמע משהו" (עמודים 58-59).

בתום שני פרקים בוחר המספר להתחקות אחרי משפחת הנפטרת בתקווה לגלות עליה יותר פרטים. בעקבות הטראומה של המוות הפתאומי של אדם זר, בוחר הגיבור שלא לשכוח את הסיטואציה, אלא דווקא להפוך אותה למוכרת. הוא נעמד קרוב להלוויה המשפחה של הנפטרת ומשתוקק להסיר מאלמוניותו את המסכה. "חשבתי כעבור זמן קצר, אחרי שכולם כבר נסעו והייתי מוכן לצאת, בידיעה ברורה שלא נמצאתי בארמון המלך. וכעבור שנייה עלתה בי המחשבה הבאה: 'אבל במקרה כזה, אילו היה לוקח אותי, הייתי נאלץ להפסיק להיות אף-אחד'" (עמ' 93).

גיבור הסיפור מתגלה ככותב צללים של נאומים, תסריטים ושאר חלומות ונרטיבים מבוקשים. הוא עובד אצל כותב צללים אחר שמשכיר את שירותיו: "כך שהוא מה שנקרא בז'רגון הספרותי סופר צללים, ואי לכך נהפכתי לצלו של הצל, צל כפול, אף-אחד כפול" (עמ' 96). סופר הצללים שאצלו הוא עובד, ריבֵּריס דֶה טוֹרֶס, הוא מעין אלטר-אגו של הגיבור. "הוא כותב חרוץ ובעל אוזן טובה, כישרון ממוצע ובעיקר מזל רע (בספרות), משום שאחרים, חרוצים פחות, בעלי אוזן איומה בלי כישרון נחשבים לאנשים גדולים וזכוים לתהילה ולפרסים (ספרותיים). הוא פירסם שלושה או ארבעה רומנים כשהיה צעיר למדי, לפני שנים רבות" (עמ' 94).

ריבֵּריס דֶה טוֹרֶס עוזר לויקטור, גיבור הספר, להכנס אל תוך המשפחה השכולה. ויקטור מייצג את המעמד הבינוני הגבוה. מוטל עליו לכתוב נאום לתֵייֵס, אבי הנפטרת (מרתה), אשר שייך למעמד הגבוה. תֵייֵס עובד אצל סולו, הנבחר, מלך ספרד. "ככה קוראים לו בחוג שלו, סולו, האחד והיחיד, הראשון, הנבחר, אפילו פרש בודד, ומכאן זאב בודד, קוראים גם Only the Lonely ו-Only You, כולם, ככל שהם יותר קרובים לאנשים רמי מעלה הם משתמשים פחות בשמותיהם או בתארים שלהם, ותֵייֵס עדיין מאוד קרוב אליו" (עמ' 109). מנקודה זו, ויקטור מתקרב למשפחה וחודר לתוכה, מכיר את אחות הנפטרת ומנסה להתדוות על מה על שקרה. דֵיאַן, בעלה של מרתה שנפטרה, מבטיח למצוא את הגבר שהיה איתה. כל המשפחה מגוננת על תֵייֵס, על מנת שלא יידע כיצד מרתה, בתו, נפטרה.

עלילה משנית נוספת שתופסת מקום לקראת סוף הספר, מתרחשת כשויקטור מגלה שאולי סליה, אשתו לשעבר, ירדה לזנות. הוא מנסה להתחקות אחרי סליה, בדיוק באותה נוירוטיות שבה הוא התחקה אחרי רגע המוות והשכחה של האנשים לגבי עובדת המוות. "ותחושת הסחרחורת הזו אחזה בי כשראיתי את הזונה וחשתי שאם שמה הוא סליה רוּאיס קוֹמֶנדָדוֹר אז אני קשור בקשרי קרבה אנגלוסקסיים עם גברים רבים פרט לריבֵּריס דֶה טוֹרֶס, לפי הסברה הזו. מהקשרים או היחסים האלה נוטים להתעלם גם הגברים וגם הנשים, והביטוי המוחשי והנראה לעין ביותר שלהם הוא המחלה, שחשופים לה בעיקר אלה שבאים אחר כך" (עמ' 186).

הספר כתוב בצורה קולחת ורהוטה בשפה דחוסה ומותחת. בכל פרק אנו מקבלים מידע לגבי העתיד, ומריאס יודע לשמור על איזון בין אפיון הדמויות המשניות והדמות המרכזית ויקטור. אך נדמה כי לעיתים הדמויות מסביב לויקטור מדברות בשפה גבוהה ונוירוטית בדיוק כמוהו. כך, לא נבנו שפות שונות לכל דמות בסיפור. גם דֵיאַן וגם סולו ואחרים, מתאפיינים באותו סוג של מחשבות גבוהות שאיפיינו את שפת ויקטור. תודעת הדמויות שמקיפות את ויקטור, לא באמת מבדילה את חייהם מחיי ויקטור. והיא מבטאת באופן ברור את תודעת המספר (מריאס), המסתתר מאחורי הדמות של ויקטור.

מות מרתה בתחילת הסיפור מסמן בבירור את היעדרות הקול הנשי בסיפור. ובתוך כך, הדמויות הנשיות בספר חסרות דמות נשית חזקה. שני הדמויות הנשיות המרכזיות בסיפור נעות בין סטריאוטיפ הזונה, לבין סטריאוטיפ הבוגדת מהמעמד הבורגני. אלו הם שני היסודות שמאיימים ומסקרנים את ויקטור בסיפור. הגבריות של ויקטור נבנית מתוך דמיון ופנטזיה על הגוף הנשי. "לא יכולתי שלא להסתכל לרגע בחזה של לואיסה תֵייֵס ולאמוד את גודלו … אני יודע שזה רגיל אצלי ואצל גברים רבים אחרים בכל מצב, גם בנסיבות העצובות והטרגיות ב
יותר, אנחנו לא יכולים להימנע מלהביט במשהו מושך חיצונית, אלא במאמצים על אנושיים" (עמ' 150).

מריאס מנסה להתמודד עם אלמוניות המעמד הבינוני, ובושת המעמד הנמוך. אך ויקטור, כסוג של מייצג מעמד בינוני גבוה, מאמין במקריות, והספר כולו מנסה לאיין את האידיאולוגיות הגדולות ולרוקן מתוכנו את המאבק הפוליטי בדיכוי הנשים והוא גם מייתר את המאבק במעמדי.  "למעשה כל הדברים הם בה בעת דבר והיפוכו, איש אינו עושה דבר שהוא משוכנע בחוסר הצדק שלו, ולכן אין צדק והצדק לעולם אינו מנצח" (עמ' 242).

"מחר בקרב חשוב עלי", חוויאר מריאס, מספרדית: יערית טאובר בן-יעקב, הוצאת עברית וכתר (1994), 2006 | הביקורת התפרסמה לראשונה ב-NRG, בתאריך ה-16.04.2006

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s