הקולנוע כמלחמה: ביקורת על ספרו של דוד שליט "הקולנוע כמלחמה"

ספרית רסלינג תרגמה ספרים חשובים שקשרו בין ידע לכוח, המרכזיים בהם של הפילוסוף הצרפתי פוקו והפסיכואנליטיקן ז'אק לאקאן. ספרית "פטיש", סדרת מקור לביקורת התרבות, המתקיימת בתוך ההוצאה מנסה לנהל סוג של דיאלוג רציף בין סוגי הידע האקדמיים לבין התרבות העכשווית. ספרו של דוד שליט "מקרינים כוח" מתחקה אחר הקשר בין ידע לבין כוח ביחס לקולנוע בישראל.

הספר מתחיל בסיפור כניסת בית הקולנוע לתל אביב. הוא מציג את הלבטים של התושבים הראשונים של תל-אביב: "בקרב מעמדות גבוהים וגם בחוגים בורגניים עדיין נתפסה הצפייה בסרטי ראינוע כבילוי נחות, והעדויות לכך רשומות במכתבי תלונות ואזהרות ששיגרו תושבי השכונה לוועד בדבר סכנות ליסטים, זנות, מפגעים תברואתיים וירידת ערך דירותיהם כתוצאה מפתיחתו הצפויה של עדן" (עמ' 20). לאחר מכן, אנו מקבלים סוג של הצצה אל תוך תודעתו של בן גוריון והאליטה האשכנזית ויחסה לאמנות החדשה. הספר מציג בצורה ביקורתית ומעניינת למדי את השסעים השונים: המעמדיים, הדתיים, האתניים, הלאומיים, המגדריים, המיניים, מרכז-פריפריה, יוצרים-צרכנים ומנסה למקם את הקולנוע בישראל ביניהם.

הספר גם מציג את הצנזורה ומקומה בקולנוע אל מול השסעים השונים, וכינון הזכרון הלאומי, וכן עוקב אחר מהפכות הטלוויזיה, הווידאו וה-DVD.

"מקרינים כוח" מתקשה להתבסס על מתודולוגיה מסודרת, בניגוד למצופה מספר עיון. הספר מבקש לפרק את הדרך בה ביקשו מנגנוני כוח שונים כמו המדינה, השליטים, האירופוצנטריות ועוד, לייצר את "הידע הקולנועי". כבר במבוא לספר מצהיר הכותב כי "הוא בא למפות את התהליכים הפוליטיים, החברתיים והטכנולוגיים שהכתיבו את סיפורה של תרבות הקולנוע במדינה החדשה" (עמ' 18). אך הספר לא מצליח לנסח במדויק את המיקום ואת העמדה של מחברו כלפי המדינה, האידיאולוגיה הציונית, הטריטוריה והשפה. הספר מתחיל, למשל, עם החטא הקדמון ומתחקה אחר 13 שנות המונופול של קולנוע "עדן" בתל אביב. הפרק הראשון פורס את הסיפור המרתק שבמסגרתו בקשה האליטה הציונית-אשכנזית (אצולת תל אביב) "לשמור לעצמם מגורים בסביבת גנים, וכל יוזמה שאיימה לשבש את חלומם עוררה אצלם התנגדויות" (עמ' 20). ובכל זאת, הספר נפתח בתל אביב, ויוצר קשר ישיר בין הציונות, ועיר חלומותיה – תל אביב, לבין הולדת הקולנוע בישראל.

בתוך כך, ניתן לשאול האם הקולנוע בישראל נוצר ראשית בתל אביב? האם קולנוע יהודי, שהציג לפני הקמת מדינת ישראל, הוא רלוונטי לשאלות של ידע וכוח? מה המקום של קולנועים יהודים בגולות השונות? אם כך, נבחרה נקודת הזמן והמקום של תל אביב, המאששת את הנרטיב הלאומי, למרות בקשת הכותב לפרק אותה. והספר בעצם הבנה את הסטרוקטורה הלאומית כקו פרשת המים שלו. איני מבקש לערער על הלגיטימיות של קו מחשבה שכזה. אך אני באמת חושב שדרושה מחשבה רצינית ומעמיקה לגבי כתיבת ספר עיון על קולנוע בישראל ביחס למתודולוגיה, וחשוב שתעשה פריסה רחבה יותר של כל השיקולים שהדריכו את הכותב להתחיל דווקא בנקודה זו. דרך עקלקלה זו מעיבה על בדיקה יסודית לגבי נושאים רבים שמקבלים בספר התייחסות דלה.

אחת מהבעיות העיקריות של הספר היא חוסר התייחסותו לידע האקדמי הקולנועי. אמנם, הספר נשען על ארכיונים שונים ולא מעט ספרים מגופי ידע שונים כמו סוציולוגיה והיסטוריה. אך לא מצאתי התייחסויות לספרות קולנועית אקדמית רחבה (שיכולה להביא הקשרים לסוציולוגיה, אנתרופולוגיה, היסטוריה, תקשורת ועוד). הרשימה הביבליוגרפית כוללת ספרי קולנוע, אך אלה הם מעטים ביחס לביבליוגרפיה הארכיונית. חוסר ההתייחסות לידע שכבר נוצר ביחס לקולנוע מעיב על עריכת הספר, וניכר בפרקים מסוימים שקריאה מעמיקה יותר בתוך הספרות שכבר נוצרה בנושא, עשויה היתה לשכלל את מבנה המחשבה של הספר.
הפרק השני, למשל, מתאר את יחסו של בן גוריון לקולנוע, תוך שהוא נשען על יומני בן גוריון ועדויות שונות של האנשים שהקיפו אותו. בעשותו כך, הוא ממשיך את הנטייה של ההיסטוריה לספר תמיד את הסיפור של המנהיגים. מכיוון שהוא לא מנמק את הבחירה, הקורא מתבקש לקבל כמובן מאליו שהיחס של המנהיג לקולנוע הוא מה שחשוב על מנת להבין את הקולנוע. שליט מנסה אמנם לפרק את היחס האמביוולנטי שגילה בן גוריון כלפי המדיום, אבל תיאור ההיסטוריה של הקולנוע בארץ מזוית אחרת היה יוצר תמונה שונה לחלוטין.

פרקי הספר מייצרים אקלקטיות וערפל מדעי. לא ברור, למשל, מדוע פיגועי הטרור שהתקיימו בבתי הקולנוע מקבלים התייחסות בתוך פרק נפרד, לצד פרק המתייחס לקולנוע "מוגרבי". בסוף הספר מובאים ראיונות עם יצרני תרבות כמו אמנון ז'קונט, שולה קשת, אריה כספי ועוד. ראיונות אלה מוגשים בצורה תלושה, מבלי שהמחבר מתייחס אליהם בגוף הספר עצמו. שליט יכול היה, למשל, להתעכב ולהסביר לנו באיזה אופן שולה קשת, אשר גדלה בדרום תל אביב וראתה סרטים הודים, קשורה לחוויה המזרחית. מבלי שהוא עושה זאת, הראיונות הופכים לחפצים נטולי הקשר.

המחקר על מקומו החברתי של בית קולנוע חשוב, אך ספר זה חוטא לכוונות מחברו. בתוך כך, מדף הספרים בנושא הקולנוע בישראל עדיין מחכה למחקרים מעמיקים יותר בתחום.

הביקורת התפרסמה לראשונה ב-NRG ספרים ב-07.05.2006

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.