אתם סרבני השלום: ראיון עם הטייס יואל פיטרברג, המשתתף בסרטו של דוד בן שטרית, "אבי היקר, שקט יורים …"

צילם: גיל ירום

הבמאי הסרטים התיעודיים, דוד בן שטרית, בחר להמשיך את העיסוק בסוגיות כואבות בחברה בישראל בסרט "אבי היקר, שקט יורים …" (2006). היבול הפורה שלו עד כה כלל, הפקה ובימוי של 11 סרטים ביניהם (ביחד עם סיניורה בר דוד וחברת אקדיה הפקות): "רוח קדים" (2002) – סרט זוכה פרס וולג'ין לאותה השנה, הביא את סיפורה של יהדות מרוקו בישראל דרך 6 דמויות מרתקות מהדור השני. אלו העבירו נרטיב אנושי, דרמתי ונוקב על תהליך הקליטה של יהודי מרוקו שלווה בגזענות ובדיכוי; "יורים ובוכים" (2000); "סמיר" שתיעד את סיפור הגירתו של סמי מיכאל מעיראק לישראל (1997); "נולד ב-13 בספטמבר" (1993), "מבעד לרעלת הגלות" (1992) – שתיעד שלוש נשים פלסטיניות שתיארו את מאבקן לעצמאות אישית ופוליטית ואת השפעת חיי הגלות על הנשים הפלשתינאיות.

חלק גדול מסרטיו זכו לפרסום רחב, פרסים בינלאומיים, שודרו בערוצים המרכזיים והעלו לדיון ציבורי סוגיות מוכחשות ומודחקות כמו הדיכוי הפלסטיני, השאלה המזרחית, מקום האישה במזרח התיכון ועוד. בשנת 2005 הוא קבל את פרס מפעל הפיס על תרומתו לדיון הציבורי בשאלות כואבות. אך באותה השנה הוא גם הוכה בצורה ברוטלית על ידי מאבטחי הקריה, בדרכו להיפגש עם דוברת צה"ל. הפרשה עד היום לא נפתרה. נסעתי לבקר עם דוד בן שטרית את הטייס יואל פיטרברג בביתו ליד נתניה. רציתי לבדוק עימו שאלות רבות בקשר להחלטותיו המוסריות, קולנועיות ותרבותיות הקשורות לפעילות האמנותית ופוליטית שלו בישראל. הסרט "אבי היקר, שקט יורים …" התרכז בשאלת הסרבנות.

מדיניות של התקפה

יואל פיטרברג   – סא"ל במילואים. טייס מסוקי קרב, מחותמי מכתב הטייסים הסרבנים. קיבל את צל"ש הרמטכ"ל בשנת 1987.  

"עשרים וחמש שנה, בעצם, שחלמתי להיות טייס ולוחם בישראל, הייתי עסוק בלכבוש ובלהרוג מחבלים, אנשים, נשים, חפים מפשע, כן חפים מפשע, לא חפים מפשע. הייתי פשוט עסוק להוציא לפועל מדיניות שהיא לא מדיניות של הגנה על המדינה שלנו. היא מדיניות של התקפה, של כיבוש, של הרבה רוע ואינטרסים שלא קשורים למדינה שלנו ולתועלת של מדינת ישראל, אלא לאינטרסים האישיים של האנשים שמשחקים בצבא ככלי ציני, למילוי הגחמות של עצמם … לתאוות הכוח הפוליטי, זה התחיל במלחמת של"ג והמשיך בשבע עשרה השנים שהיינו בלבנון, שהייתי שמה מאות גיחות מבצעיות, לבצע ירי על אמבולנסים ומכוניות שסתם נסעו בכביש ועל בתים, שאתה לא יודע מה יש בהם ולהכניס טילים בחלונות, שאין לך מושג מה קורה שם. ולירות ללא הכרה פשוט על רחובות ולבצע ירי של תותחים על מקומות, שאתה לא בטוח מי נמצא שם. יש רק אנשים רעים? לא. אני בטוח שיש שמה גם אנשים טובים" (יואל פיטרברג מתוך הסרט).

כמה זמן שירתת בצבא?

התגייסתי ב-26 בינואר 1978 והשתחררתי מהצבא בדצמבר 2000. הייתי 22 שנה. בתוך זה באמצע הייתה תקופה קצרה משוחרר.

האם אתה נשוי?

אני נשוי לתמר ויש לי שני ילדים.

מהי השכלתך?

למדתי הנדסת אוירונאטית באונב' תל אביב במסגרת הצבא וסיימתי כמהנדס אוירונאטיקה חוץ מזה נשלחתי מטעם הצבא לקורס מאוד יוקרתי בארה"ב. הקורס נמצא במדינת מרילנד. במקום שנקרא נהר פאטוקסנט (Patuxent). שנה של לימודים וטיסות, כדי להיות, טייס ניסוי בחיל האוויר. ובית ספר שהוא משותף לנאס"א וחיל הים האמריקאי (Navy). ולא מעט מחבריי משם הפכו לאסטרונאטים.

האם אתה עדיין משרת במילואים?

חודשיים לפני כתיבת המכתב ("מכתב הטייסים") הפסקתי לטוס בחיל האוויר מבחירתי האישית. מסיבות שהן משולבות בסיבות אישיות וסיבות פוליטיות.

האם הציעו לך תפקיד אחר בצבא?

אתה צריך להבין להיות טייס מילואים בחיל האוויר זה קטע של התנדבות יום יומית. מקצוע הטיסה עומד בקטע של התנדבות יומיומית. וברגע שאתה לא רוצה לטוס, אז אי אפשר לחייב אותך לטוס. אפשר לחייב אותך לעשות דברים אחרים. תלוי באיזה מסגרת אתה נמצא. במקרה של מילואמניקים שהם מאוד מבוגרים בד"כ, כמוני, שהייתי כבר בן 44 כמעט 45, למעשה הם בד"כ אתה מפסיק לטוס ואתה מפסיק להתנדב.

כיצד תוכל לתאר את המסלול של חתימה על מכתב הסרבנות, עד להופעתך בהפגנות הסרבנים?

זה תהליך ארוך. אני יכול להגיד שברקע שלי, אני בא ממקום ממשפחה קצת שונה מבחינה, מהקונצזוס של מדינת ישראל. משפחה שהיא יותר שמאלית בהשקפותיה ומאוד רגישה לנושא של זכויות אדם ועמים. וגם רגישות לזכויות של מיעוטים. וכל הנושא הזה מאוד מושרש אצלי מילדות. בד ובד בית ציוני ואהבת המדינה וכל הקלישאות האחרות. שרק היום אני רואה בהם קלישאות אמיתיות.

בגיל 18 התגייסתי לקורס טייס והתגייסתי למסוקים בשל משקפי ראייה. התחלתי את המסלול שלי בקורס טייס במסוקים ומיד אחרי זה, הוצבתי בטייסת הקוברות. ושם בעצם שירתתי הרבה שנים, עד שעברתי לטייסת האפאצ'י. אפשר להגיד שמאוד הזדהיתי עם חיל האוויר ומשפחתו. ועם הדרך והגוף הזה של חיל האוויר. קשה להסביר את זה ברגל אחת. זה מקום שאתה מגיע בתור טייס והוא מעצב לך מאוד את האישיות. הסביבה מאוד מעצבת את האישיות שלך. אף על פי, שאתה עצמאי לכאורה, אתה נמצא חלק מהטייסת וכל זה, גם מכניס אותך תחת המשפחה הכוללת של חיל האוויר. ובעצם זה מורכב על האישיות שלך מבלי איזה יכולת לשלוט באמת על התודעה שלך, על המחשבות או החיים שלך. אף על פי, שאת הדעות שלי כולם ידעו בטייסת. וזה לא מנע את המקום והמעמד שלי בין החברים שלי, הטייסת וחיל האוויר. השינוי הגדול כשאתה מתבגר והופך לאדם מבוגר. זה התחיל כשהשתחררתי מהצבא ובעצם התחלתי לראות את המערכת הזו של חיל האוויר והצבא בכלל קצת מבחוץ. מכיוון שהשתחררתי מהצבא וכבר לא הייתי בתוך המערכת כולה ולא הייתי מחוייב.

מהי התדירות של המילואים בחיל האוויר ואיך נוצר השינוי בתקופת שהשתחררת?

השתחררתי ב2000 והלכתי לעבוד במקום אחר. אבל המשכתי לעשות מילואים. מילואים, אתה עושה בתור טייס פעם בשבוע וזה כולל כוננויות ושישי-שבת פעם בחודשיים. וגם סימולטרים. בסך הכול זה יוצא באיזור בין 60 ל-90 ימי מילואים בשנה. בסדר גודל. ואז התחלתי לראות את הדברים אחרת. התחילה האינתיפאדה הראשונה והשנייה. וכמובן זה באמת שינה לי את כל תפיסת העולם. כשאתה לא גר בשיכון משפחות של חיל אוויר ושומע את ההצדקות של המערכת, אז אתה הרבה מאוד חשוף לרעיונות, ביקורות ואינפורמציה שהיא לא נגועה בחוסר אובייקטיביות. אתה נחשף להרבה דברים שלא ידעתי עליהם. אתה נחשף לארגונים לזכויות אדם, אתה קורא עיתונים בעינים אחרות, כל מערכת הסנסורים שלך עוברת שינוי. זה לא קורה לכולם, יש חלקם שממשיכים עם אותם סנסורים של המערכת. פילטרים אצלי נפתחו והמידע שנפתח אצלי היה פחות מעוצב ופחות נקי. ולא כל דבר אתה מקבל כמובן מאליו. אתה בודק עם הסביבה ועם עוד מקורות. ואתה בונה את נקודת הראות שלך עם עינים שהם יותר אובייקטיביות.

בסרט הזכרת את מלחמת יום הכיפורים כרגע מכונן בהתגייסותך לצבא. האם תוכל להרחיב על כך בבקשה?

התגייסתי 5 שנים אחרי יום כיפור. כל הלקחים אחרי יום כיפור ביקשו למנוע את היום של פלישה נוספת. אך זכור שגם היינו ב-73 עם כ-6 שנים של כיבוש. התגייסתי מתוך הזדהות עמוקה שאני בא להגן על מדינת ישראל ושזו לא סוג של קלישאה – אלא מניע מוטיבציוני.

מי פנה אליך לחתום על "מכתב הטייסים" ? כבר אז היית בפורום של טייסים?

לא הייתי בשום פורום. פנה אלי מישהו בשם יונתן שפירא, שבעצם אירגן את מכתב הטייסים. אנחנו ישבנו בביתי כמה פעמים. אני מודה שהיו עלי לחצים מאוד קשים לחתום על המכתב הזה. אני סברתי שהמלחמה שלנו בתור חיל האוויר צריכה להתמקד בעניין הפוליטי. מכתב הטייסים מתמקד בפעולות בלתי חוקיות שצה"ל מבצע בשטחים. הוא בא להגיד שימו לב, גם שיש טרור וגם שיש מלחמה עדיין מלחמה ששואפת להיות מדינה דמוקרטית וחופשית שמקובלת על שאר אומות העולם ומקיימת את אמנת ז'נבה ואמנת האג – עדיין חלים עליה חוקים גם במלחמה. ולא ניתן בתור מדינה מתוקנת לבצע פעולות שהם גם לא מוסריות וגם בלתי חוקיות.

יש לך דוגמאות לפעולות בלתי חוקיות?

באמנת האג וגם באמנת ז'נבה לא ניתן לבצע הפצצות במרכזי אוכלוסין, מה שנקרא (mass destruction). במדינת ישראל מבצעת את זה. לדוגמא אם למדינת ישראל יש איזה שהוא מישהו שהיא חושבת שהוא ביצע פשע בתוך מדינת ישראל אז צריך להביא אותו לתוך מדינת ישראל ולשפוט אותו. מה שלא ניתן לעשות זה להטיל פצצה של טונה ולהרוג אותו עם עוד 20 אנשים חפים מפשע. ואם מדינת ישראל בוחרת בקטע כזה, אז היא בוחרת להילחם בטרור כנגד טרור. ואז מעמיד את מדינת ישראל גם כלפי עצמה.

האם ישנה סימטריה במלחמה שלנו נגדם, ובמלחמה שלהם נגדנו?

אין סימטריה במצב, כל מי שמנסה למצוא סימטריה בינינו לבין הפלסטינים, גם עושה צחוק מאיתנו וגם צחוק מאיתם. יש פה עם כובש ועם נכבש. יש עם מדכא ומדוכא. יש פה אי סימטריה מובהקת במערכת הכוחות הזאתי וגם בסיטואציה. כל נסיון לבחון איזה שהוא אובייקט קטן בתוך הקונטציה הכללית של כיבוש הוא מוטעה לחלוטין, גם כשהיינו לא אומה בשנות הארבעים היו פה מחתרות בכל קנה מידה בינלאומי כמחתרות טרור. האצ"ל והלח"י הניחו פצצות. כל הפעולות של הלח"י והאצ"ל עשו פעולות טרור ובכמות לא פחות ממה שעשו הפלסטינים בשטחים. כשאני מסתכל על הטרור הפלסטיני, אני שואל מה האלטרנטיבות שלהם? מה האלטרנטיבה שלהם להתנגד לכיבוש, שהרי אין להם צבא, חיל שיריון וכד'.

האם אתה סוג של סרבן?

ההפך הוא הנכון. אתה לא יכול לקרוא לי סרבן – שכן, שירתתי 22 שנה בצבא והשתתפתי באינספור פעולות מבצעיות ורוב ימי חיי הייתי בפעילות צבאית. אם אתה רוצה להיות קל עם עצמך ולפתור את הבעיה באחת וזה מה שמדינת ישראל עושה עכשיו, כי אין לה דרך אחרת להילחם באנשים שהקדישו את רוב ימי חייהם לקלישאה של "הגנה על המולדת". סרבן, בתפיסה שלי, זה מישהו שלא מוכן לשתף פעולה באופן טוטאלי עם המערכת, גדי אלגזי (שהשתתף בסרט) הוא סרבן בלי שום ספק. אני אדבר איתך על העובדות. בן אדם שבא אחרי 22 שנה ואומר שמה שאנחנו עושים הוא לא חוקי ולא מוסרי ואסור לעשות את זה, כמו אלי גבע, הוא לא סרבן.

אין פה דבר כזה שבית משפט, חברה, חוקים יגידו לבן אדם שהחליט לא לבצע משהו – שהוא לא צודק. כי הוא בכלל לא בשטח השיפוט הזה. כי המדינה עצמה לקחה את האישור הזה מהפרלמנט והממשלה ואמרה לך בזכויות, החוקים ומחויבות לכלל האנושות, אז אין לך שום מחויבות כלפי המדינה – יש לך רק מחויבות אחת כלפי עצמך וכלפי האנושות. וכשאומרים לי משהו שנוגד את  החוקים הבינלאומיים, מחובתי כאזרח וכאדם וקצין בתפקיד מכריע בצבא לסרב לבצע את הדבר הזה.

יש לך רק מחויבות אחת כלפי עצמך וכלפי האנושות

"שלום קוראים לי יואל, הייתי טייס קוברה, אפאצ'י ובלק הוק בצבא ההגנה לישראל. והיום אני סרבן בצבא הכיבוש לישראל… אנחנו חיילי השלום, נעצור את המלחמה, את המוות ואת השכול. אתם קברניטי המדינה, קברניטי הצבא, אתם – תתנו את הדין. אם לא בבית משפט בישראל, אז בבית המשפט בהאג ואם לא בהאג אז לפני הבורא שלכם. כי אתם הסרבנים האמיתיים. סרבני כל סיכוי לשלום. מנציחי הכיבוש ומחרחרי פשעי המלחמה". (יואל פיטרברג – מתוך הפגנה של הסרבנים במחסום "כיסופים", 2004).

איך נוצר הקשר בינך לבין דוד בן שטרית?

פעם ראשונה נפגשנו בסימפוזיון באוניברסיטת תל אביב שבו נאמתי ודויד בן שיטרית הגיע והציג את הראיון ואמרנו להיפגש ולדבר ונוצר קשר חזק מאוד. ואז נפגשנו ודיברנו והייתה כימיה מאוד טובה בינינו וגם שפה משותפת. והסכמתי לשתף פעולה בסרט.

האם נועצת באישתך לפני שהתראיינת?

אני מתייעץ עם אשתי על כל שאלה. היא החברה הכי טובה שלי.

מה הייתה התגובה של דויד בזמן עשיית הסרט?

דויד נתן לי יד מאוד חופשית לאמור את מה שאני רוצה בסרט. הגדולה שלו בתור במאי שהוא נותן את כל דרגות החופש למרואיין לומר מה שהוא רוצה להגיד. הוא מביא את הדמות של המרואיין בלי אגו. ומראה אותה כמו שהיא, מבלי לעשות מניפולציה של במאי ועורך. מבחינה אמנותית, מה שמשתקף ככל שאתה רואה את הסרט יותר ויותר, וזה לא סרט לצפייה חד פעמית. כי צריך לרדת לעומקו. זה מה שיפה בו, אבל להרבה אנשים זה יכול להיות גם חיסרון.

האם אנשים סביבך החרימו אותך בשל חתימך על המכתב?

קודם חשוב לציין שלא היה שום צורה של נידוי.אמנם התנתקתי מהצבא ומהטייסת – שאליה אני ממעט ללכת. כלומר אני מוזמן לאירועים, למשל רק עכשיו הזמינו אותי לאירוע לקבל כנפי כסף על 25 שנה של טיסות ולא הלכתי.

מדוע לא הלכת לאירוע של הטייסת?

חשתי שאני מזייף ולא ישר עם עצמי. ולדעתי לקבל כנפי כסף, זה סוג של צביעות. עם כל הרצון הטוב, בחרתי לנקוט עמדה.

האם חבריך נותרו בקשר עימך?

כן, חבריי נותרו בקשר איתי. ידעתי שהסרט יגרום לחשיפה אישית גדולה, אבל עמדתי והייתי שלם עם מה שאמרתי.

איך אתה רואה את המדינה, כמי שנולד בדרום אמריקה?

מדינת ישראל היא מדינה שהמציאה את עצמה, היא כללה 600,000 איש וכל השישה מליון שקיימים פה עכשיו הגיעו למדינה שהייתה כבר מוכנה. וזה דבר מאוד מיוחד וייחודי בקרב הקמת המדינות. בדרך כלל האזרחים קודם כל קיימים. והיכולת של מדינת ישראל לעצב את אזרחיה לפי ראותה היא גדולה. הגעתי בגיל שלוש וחצי וקראו לי בכלל חוליו ברנדו והפכו אותי ליואל והפכו אותי בחובה. לא שאלו אותי ואת ההורים שלי. אלא החליטו בשנת הגעתנו ב-73, ששמי הוא יואל. היום זה קצת שונה כי הרוסים שומרים על השם שלהם וכד'. מדינת ישראל בטוחה בעצמה ואזרחים מעוצבים על פי הקונצזוס של המערכת. בזמן שאני הגעתי הקונצזוס לא היה מעוצב. להגיע הנה ולהיות חוליו ברנאדו זה נגד את התפיסה לישראליות. וזה קרה לא רק לי. כל הקטע של השימוש של השפה כדי לעצב את ההיסטוריה בישראל.

אתה טוען שעצם זה שהמדינה עיצבה את אזרחיה גרם לחוסר ביקורתיות באזרחותם?

היכולת של המדינה לבקר את עצמה הוא הרבה פחות ממקומות אחרים. בעצם המדינה כמערכת אין כמעט ביקורת מצד האזרחים שלה. רואים את זה בהפגנה של חצי מיליון איש בסברה ושתילה ולמוחרת כולם מקבלים (הרבה קצינים של שלום עכשיו) צווים להילחם בלבנון. כך גם הפגנתי וביצעתי את כל מה שהמדינה דרשה ממני בלבנון. ולכן במדינה כזאתי ולחברה שלה בעיקר, מאוד קשה לקבל את כל המצפון והטירוף של האזרחים שלה לבצע דברים לא חוקיים, הלויאליות והנאמנות והציות בכל מחיר של האזרחים במדינה בעיקר בתחום הצבאי היא בעצם מטרה מקודשת. וברקע תמיד יש את הרעיון שהביטחון הוא טאבו.

מה דעתך על התקשורת בישראל?

מה שמאפיין חברות כובשות הוא חוסר הרצון של האזרחים שלה לדעת מה קורה. בן אדם שחי בהרצליה ותל אביב, לא מבקש באמת לדעת מה קורה בטול כרם ושכם ומחנות הפליטים בכלל. היכולת שלהם לקרוא את הכתבות של גדעון לוי ואמירה הס – הם שואפת לאפס. זה מובן, זה לא נסלח, וזאת המציאות. והמדינה מאוד מנצלת את זה.

האם היית משנה חלק מהדברים שאמרת בסרט כיום?

יכול להיות שאת חלק מהדברים הייתי אומר ביתר חריפות וחלק הייתי מעדן ומוסיף. זה קשור לנקודת זמן. הכיוון הוא אותו כיוון ואני עומד מאחורי כל מה שאמרתי.

 
אתם קברניטי המדינה, קברניטי הצבא, אתם – תתנו את הדין – ריאיון עם דוד בן שיטרית

מתחילת האינתיפאדה השניה בשנת 2000 ועד שנת 2005, נהרגו 3,650 פלסטינים בפלישות צה"ל לערים בגדה ובעזה. 29,500 נפצעו בפעולות צה"ל בשטחים. 1,050 ישראלים נהרגו בעשרות פיגועים. 7,200 ישראלים נפצעו. עם פרוץ האינתיפאדה השניה התפרצה גם תופעת הסרבנות ויותר מ-1,000 סרבנים היו חברים בתנועות החדשות. על אף שהויכוח הגדול פרץ בחברה בישראל, לא הצליחו הסרבנים לעורר במעשיהם שיח רחב על הכיבוש. החברה בישראל בחרה להתעסק רק בשאלה של הזכות לסרב, אך לא בסיבות שהביאו לסרבנות.

דוד בן שטרית שיתף פעולה עם אשתו סניורה בר דוד בהפקה ובתסריט. בנוסף, הוא חזר על מתכונתו לראיין את הדוברים, מבלי לחשוף את התהליך שהוא עבר, בתור במאי.  בסרט היו חמישה מרואיינים מרכזיים, שהתגייסו לצבא הכובש מסוף שנות השבעים, דרך מלחמות שלום הגליל ונסיון השתלטות ישראל על לבנון ועד לקרבות האינתיפאדה השניה. גדי אלגזי, מרצה בכיר, ממנהיגי קבוצת "תאעיוש" המוחה נגד עוולות הכיבוש – התעקש בשנת '79 שלא להתגייס ושילם על כך בתשעה חודשי מאסר; אלי גבע, מפקד החטיבה שהתעקש שלא להוביל את חייליו אל תוך ביירות, במהלכה של פלישת ;'82 יגאל עזרתי, ממקימי ארגון "יש גבול;" טייס המסוקים יואל פיטרברג, שהתפכח בעקבות אותה הטלת פצצה במשקל טון על עזה שכלל לא הדירה שינה מעיניו של הרמטכ"ל דן חלוץ; החייל סרחיו יאני, שעשה 200 ימים בכלא, בשל סירובו לשרת את האינטרסים של הכיבוש.

 איך הגיע הרעיון להעלות את הסרט?

הרעיון לסרט הגיע ממזמן. כבר בשנת 1973 הייתי בין הסרבנים הראשונים לפני המלחמה באוקטובר. ורציתי לעשות סרט על המוסר והמצפון שמתנגש אל מול החוק והמוסר השיבטי המוגבל היהודי וישראלי. וסרבנות הייתה חלק מזה. לפני ארבע – חמש שנים בזמן העבודה על הסידרה "רוח קדים" החלטתי לבסוף על יצירת הסרט הזה.

מה הקשר בין האדם המורד לבין סרטיך?

כל הסרטים שלי הם על האדם המורד כמו הסופר אלבר קאמי, על אותו אדם שמוכן לשלם את המחיר. אבל אין לי עניין בפועל ששותק על תנאי העבודה שלו ולא נאבק. יש לי אולי סוג של הזדהות וסימפטיה איתו כמו כל פועל שנאבק על זכויות חברתיות ושכר מינימום. הנושא המרכזי הוא לא שכר מינימום אלא דיכוי.

מבקר הקולנוע גידי אורשר (מגלי צה"ל) כינה אותך "מייקל מור לעניים" והוסיף כי הסרט ניסה לעשות חשבון נפש של יפה נפש במובן הצבוע של המילה. מה דעתך ?

הוא לא לבד. לסרט היה קשר של שתיקה. עיתון "הארץ" שתק. ממש חרם טוטאלי.  רוב הרדיו והטלוויזיה שתקו. אף מילה על הסרט. כי הסרט הזה מפר שתיקה של אהבה למלחמות. של הקורבן. הדבר המסוכן ביותר הוא השתיקה של האנשים. בשביל שמתי את הטקסט של מרטין לותר קינג בתחילת הסרט. ובשביל הסרט מפר שתיקה. ובשביל אין לו סיכוי לשנות. אבל יגרום להשפעה מצטברת. הוא יגרום לאנשים לומר לא. הסרט "רוח קדים" (על הגירת יהודי מרוקו לישראל) גרם לשינוי – לא מעט אנשים התגברו על הבושה בהורים שלהם. "אבי היקר" מציג היסטוריה קצת אחרת היסטוריה נגד המלחמה. היסטוריה של העיוולת והמלחמה נגד הפשעים. דרך אגב מייקל מור ראה את הסרט בניו-יורק ושיבח אותי. שאלתי אותו איפה הסרבנות בארה"ב והוא אמר שאין.

האם תפקיד הסרט לשנות את התודעה בישראל?

אני עוסק 30 שנה בקולנוע ולא ראיתי סרט או מחזה ששינה את התודעה. תפקיד של יצירה היא להשמיע את הקול החתרני. בסרט הזה דיברתי על סרבנות. והבנתי שאין סיכוי לסרט להגיע למיין סטרים. כי אם הסרט היה מגיע למיין סטרים אז הוא לא היה חתרני. אם כולם היו סרבנים אז לא הייתה סרבנות. סרבנות היא סלקטיבית. הסרט לא יכול היה להיות כוכב נולד. אבל אני מאמין שלאורך זמן הוא יגיע וישמיע את הזעקה.

השם של הסרט "אבי היקר" לקוח מתוך שיר, האם תוכל להרחיב מדוע בחרת בו ?

"אבי היקר" – השיר נלקח מתוך מחזה של חנוך לוין משנת 1971 שנקרא "מלכת האמבטיה". המחזה נאסר להצגה. ואחת הסיבות לאיסור על הצגתו הייתה המילים של השיר. שהרי "אבי היקר" זה בן של מת שנמצא בקבר וזועק על אבא שלו, אל תקבור אותי ואל תהיה כל כך גאה – כי אתה אשם במוות שלי. השיר הוא זעקה נגד הגנרלים וכל אנשי הפוליטיקה הישראלית מדור המייסדים של בן-גוריון ועד היום. זעקה נגד המלחמה והמוות המיותר.

איך התעצב הקשר שלך עם יואל פיטרברג?

אנחנו באים מרקעים אחרים. אבל התחברנו במובן האידיאולוגי. יואל מגיע ממשפחה דרום אמריקאית, שהייתה לה תודעה. והיא שונה ממשפחת חיל האוויר. אלא משהו עם ביקורת עצמית. והייתה מיד מיד אהבה בינינו. כיבדתי אותו באמון הזה. והוא אחד האנשים שאני אוהב. התאהבתי בדמויות שלי. הוא אמר דברים בצורה מדהימה. הוא היה אמיתי ואמיץ.  הוא היה אחד הקולות השפויים והמוסריים בארץ. שאתה שומע את הקול שלהם. הקול שלהם חייב להישמע ולהישאר בהיסטוריה. זה לא הקול של שלום עכשיו. זה שיח לוחמים אחר.

האם היה לך חששות שיואל לא יתראיין?

הכרתי את אלי גבע, קצין מאוד גבוה והפתיחות שבה דיברנו והאמירות שבו הוא אמר היו מאוד חריפות והוא נתן לי כוח להבין שיש עוד קולות בארץ מוסריים שאומרים לו והם פשוט לא נשמעו עד היום. והייתי משוכנע שאני אפגוש את הטייס מתוך האליטה של חיל האוויר שיאמר את זה. ואז פגשתי את יואל ואמרתי זהו – זהו האיש שחיפשתי. לקח לנו חמש דקות לדבר מחוץ לאולם באוניברסיטת תל אביב ולהבין שנעבוד ביחד.

מדוע לא היו סרבנים צעירים בסרט?

היה ברור שזה לא סרט על מרקסיסטים צעירים – סרבנים בני 18. אלא על רוב הדמויות שהיו לוחמים לשעבר שאומרים לו בסוג של סרבנות סלקטיבית. הם אומרים כן ל"הגנה" ולא לפשעי מלחמה מעבר לקו הירוק. היה חשוב הקול של הפציפיסט גדי אלגזי שהוא קול פילוסופי ומאוד חשוב. הוא נגד הכול. ויש לו ביקורת עצמית על עצמו – הוא אומר אני משלם מיסים.

איך בחרת את המרואיינים?

פגשתי 30 סרבנים וריאיינתי את הכי מעניינים והכי מרתקים. קשת רחבה של דמויות שונות מהפציפיסטים כמו גדי אלגזי עד ללוחמים כמו אלי גבע.

איך קיבלת תקציבים להפקה?

לא נותנים לך תקציבים אתה פשוט לוקח תקציבים. זה לא ועדות של פילוסופים ואנשי רוח – זה קולגות שלך שנמצאים בתחרות על המשאבים.

מה היו התגובות לסרט ?

הסרט מצליח מאוד בקהל לא ישראלי. כי הוא לא עובר את התודעה של האזרח הישאלי שחי בקונצנזוס. אתה עדיין לא יכול לחדוק למקום שתוכל לברר ולבצע סוג של דו-שיח בנושא הזה. בנקודה הזה יגיעו לתובנה הזו לאט לאט.

מה קורה בישראל ביחס לסרט?

ישראל נגועה בתחושת קורבן, במאבק של הישרדות יומיומית ורדיפה.

האם אתה עובד כבר על הסרט הבא שלך?

כן, אני עובד על שני סרטים במקביל. כרגע אני עובד על סידרה שתעסוק בגזענות (תעמוד על שמונה שעות שידור).

הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "אנשים", גליון 487, 27 ביוני 2006, עמודים 28-34

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s