לא, הצבא בשום צד לא ינצח

ישראל בוקר טוב. המון הרוגים בשני הצדדים (תמיד יותר הרוגים בצד השני, למשל מעל חמישים הרוגים בלבנון, מעל ששים-שמונים הרוגים בעזה מאז החטיפה). הצבא לא ינצח. אפשר להרוס את תחנת השידור של חיזבאללה. אפשר לחטוף את הממשלה הפלסטינית. אפשר לגדל עוד ועוד כרמים מצליחים על הגולן, לדכא את הציבור המזרחי בישראל, אפשר להמשיך להשאיר הכפרים של הבדואים כ"לא מוכרים", אפשר להמשיך לדרוס את זכויות הפליטים הפלסטינים ולספר לכל המדינות בעולם על הדמוקרטיה היהודית הייחודית בישראל.המון קטיושות על כל הצפון, האם זה ביטחון, איזה ביטחון זה, מדוע אסור לשחרר את סמיר קונטאר, מדוע אין מו"מ, מדוע שלחו את הצבא ללבנון מבלי לחשוב על הידברות, מה יש פה, מה זה המערב הפרוע, או המזרח התיכון.

שוב בוש אומר שזה טרור, מבטל את כל ההיסטוריה של האיזור, וצה"ל מחסל אזרחים כדי לענות על צרכי ביטחון, מישהו מוכן לומר איזה ביטחון זה. ומתים כאן אזרחים, אז איזה ביטחון יש פה. ושוב קריאות לחסל את אלו ואת אלו, לאפשר רק לחברי כנסת ימנים להיות ימנים וכל מי ששונה להיות מחוץ למדינה היהודית הדמוקרטית.

הדיון חברתי שוב נדחק לעוד מאה שנה, ומדינה רווחה רב תרבותית זו מילה רעה, בזמן שתעשיות הצבא, חיל האוויר וארה"ב מרוויחות מכל כדור שנורה. מי מרוויח מכך שהתיירות נהרסה כאן ובביירות. מי סופר את הפלסטינים שמתו בינתיים בשטחים, מתי תפתחו את המחסומים, תפתחו את מעברי רפיח,ותנו להם לחיות.

אנו חייבים מנהיגים חדשים בממשלת ישראל, כאלו עם חזון דו לאומי. עם כבוד לעם הפלסטיני ולמדינות מסביב לנו. עלינו להחזיר את הגולן, השטחים הכבושים ולאפשר ריבונות בפלסטין ומדינת רווחה נורמאלית בישראל ויחס הוגן לפלסטינים הישראלים.ישראל צריכה לשחרר את האסירים הפוליטיים ולבטל את המעצר המינהלי המאפשר לה להחזיק אלפי אסירים ללא משפט.

לא, הצבא לא ינצח, כי לישראל יש יחס קולוניאלי לעם הפלסטיני (צריך רצוי לקרוא על הניסיון להשתיק ולסלק את אש"ף מלבנון, שהוליד את חיזבאללה) ובתוך כך היא חייבת לרדת מהעץ הגבוה אליו היא טיפסה ולחזור לגבולותיה – חזרה למוסר ולצדק הבינלאומי. החיזבאללה, לא ינצח בשיטות אלימות, מה גם שהוא יורה על היישובים הכי מוחלשים בישראל. גם החמאס לא ינצח עם ירי הקסמאים שלו על שדרות ואשקלון. אבל את החמאס אני יכול להבין, כי דחפו את הפלסטינים בשטחים הכבושים עד לגבול חוסר האנושיות.

ישראל מפרה באופן לא פוסק את ריבונות לבנון. טיסות מעל ביירות, מרגלים, ספינות ריגול, סיפוח חוות שבעה והר דוב, חטיפת שבויים לבנונים ואי החזרתם במשך שנים (ללא משפט). אבל את הנרטיב הלא-ציוני של האגרסיביות הציונית לא תשמעו בחדשות גל"צ. לכן, כשהחיזבאללה בא ומתקיף לפתע, אל תהיו מופתעים. המצב הרבה יותר מורכב ממה שהוא נראה. מה גם שישראל מחזיקה עד היום חטופים לבנונים בבתי הכלא שלה.

יש לנו מנהיגים חסרי חזון, אחריות עם מדיניות שמולידה את אויביה.עלינו לשוחח עם החיזבאללה ועם החמאס, ולרדת מהעץ. לא בטנקים תגיע להבנה עם אויביך, כי אם בכבוד ובפשרה.


הצעדים הבאים חייבים להינקט:
1. הפסקת אש.
2.  משא ומתן לא פוסק עם הממשלה הפלסטינית, החמאס, החיזבאללה, סוריה, איראן, לבנון וכד'.
3. שיחרור האסירים הפוליטים הפלסטינים והלבנונים.
4. עצירת כל מאבק צבאי, שגורם להסלמה.
5. חזרה לנורמליזציה.
5. מימוש זכויות כל הזכויות החברתיות המגיעות לעם הפלסטיני (ולאוכלוסיות מוחלשות בישראל).
6. החלפת השלטון הימני בישראל ופרישה של העבודה מהקואליציה 

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

%d בלוגרים אהבו את זה: