אפלטון במקום פרוזק

(217/365) Prozac   By Sarah G...  cc: flickr
(217/365) Prozac By Sarah G… cc: flickr

במבוא לספרו 'אפלטון במקום פרוזק' מספר ד"ר לו מרינוף, מחברו, כי הספר תורגם ליותר מעשרים וארבע שפות וראה אור בעשרות מדינות ביבשות אמריקה, אירופה ואסיה. משום מה נזנחה יבשת אפריקה. אולי סוג כזה של ספרים אינו נחוץ באפריקה, שכן הספר אינו מבטיח מציאות של שינוי אלא מציאות של השלמה פנימית עם פגמי המציאות הקפיטליסטית העולמית האכזרית, בה העניים נותרים חסרי קול וערך.
הנחת המוצא של הספר היא כי העימותים החיצוניים שלנו הם רק תוצר או ביטוי לעימותים הפנימיים הבלתי פתורים. עימותים כגון אלה לא נובעים בהכרח ממקור ביוכימי ופסיכולוגי. לעיתים הם נובעים, נכתב בספר, מן האמונות שיש לאדם ביחס לעצמו, לאחרים, לעולם ולמקומו בו. העימותים הפנימיים הללו קשורים במוסר, באתיקה ובערכים, בחובות ובאחריות, בשאיפות ובציפיות, במשמעות אמיתית, ולכן אלה ניתנים לבחינה פילוסופית ולעיתים קרובות אך להגעה לכדי פתרונם או לכל הפחות לניסיון להתמודד עימם באמצעות הבנה פילוסופית. ד"ר מרינוף אף מציע שיטה בת חמישה שלבים המביאה ואף עוזרת להגיע להבנה פילוסופית זו. הספר 'אפלטון במקום פרוזק' מציע פתרון מיידי למעמד הבינוני והעליון. ד"ר מרינוף, מחבר הספר, אינו מודע לכך שייעוץ פילוסופי מסוג זה אינו בר ביצוע עבור כשני שלישים מאוכלוסיית העולם, זאת למרות שדווקא הם זקוקים באמת לייעוץ שכזה, בגין הלחצים הנפשיים האופפים את הווייתם.

ניתן למצוא קו ישיר בין משנתו הא-היסטורית של רלף וולדו אמרסון, הפילוסוף האמריקני בן המאה התשע עשרה, ובין העקרונות העולים ומבצבצים מיסודות הספר 'אפלטון במקום פרוזאק'. אמרסון (1803-1882) טען בחיבורו אודות ההיסטוריה כי אין בזו טעם אם אינה נוגעת בהווה, למרות שבאופן פרדוכסלי מאמריו נוסחו ונשענו על ראייה היסטורית כרונולוגית. באופן מקביל , קורא ד"ר מרינוף בספרו לשלול, לבטל ולהתעלות מעל לטיפול הפסיכולוגי, הפסיכואנליטי והפסיכיאטרי, על מנת לפתור בעיות בהווה ובאמצעות שימוש בציטטות פילוסופיות פשוטות.

אמרסון טען, בנוסף, כי ניתן להביט באופן יקומי בעולם ושלל כל שוני היסטורי. גם ד"ר מרינוף מכריז כי ניתן, באמצעות אמרות פילוסופיות מן המזרח והמערב, לדבר אל חברות אסייתיות, אמריקאיות ואירופאיות כאחד.

התנועה הפילוסופית האמרסונית ניצבה כשרגליה נטועות בהווה ('הכאן ועכשיו') ועיניה נשואות אל העתיד. היא נשענה על יסודות המחשבה הפוריטנית, אשר הגיעה לאמריקה ושללה את העבר האירופאי שלה. הכוחות שהולידו את המחשבה הזו פסלו, במידה מסוימת, מורכבות היסטורית. גם הספר 'אפלטון במקום פרוזאק' מנסה לבטל מורכבות של דיון בהישגי הפסיכולוגיה לצורותיה במטרה ליצור פתרונות "אינסטנט" לתרבות "אינסטנט".

המחשבה האמרסונית טענה כי ' אם אתנהג באופן כוחני – אעשה רע לאחר'. (מאידך, טען ניטשה באותה התקופה, מהות היחסים בין היחידים הינה הפעלת כוח ולכן פסל את תורת המוסר הנוצרית). לא פלא כי הפילוסופיה האמרסונית נוצרה בדיוק בעת בה טען תומאס פיין כי מטרת ארה"ב בהתנתקות מאירופה היא יצירת מרחב חופשי למסחר, על האדמה אותה קיבלו מן האלוהים. החיבור בין הפילוסופיה העצמית-פרטנית האמרסונית הזו להתנהגות האמריקנית הקפיטליסטית העכשווית הינו הדוק. גם בספר 'אפלטון במקום פרוזאק' ניתן למצוא את הניסיון להדחקת המערכת החברתית / כלכלית / פוליטית הכוחנית המורכבת בתוך ארה"ב. הניסיון ליצור פתרונות מיידים אינו מצליח לרדת לעומקם של מערכי הכוח המרכיבים מציאות פוסט-תעשייתית כזו. התוצאה הינה השטחה של נדבכי המציאות העמוקים אל תוך מעשה של קניית ספר, או "בליעת כדור" על מנת להשיג איזון פנימי.

אמרסון, בשעתו, טען כי יש להותיר את הממשלה מחוץ למרחב הציבורי. במקביל הוא גם כתב, במאמר רומנטי למדי ומשיא למדי תחת הכותרת 'Self Reliance', כי על היחיד להישען על עצמו או, בתרגום המושג לעברית ע"י י. ל. ברוך (1923) – 'מבטח האדם בעצמו'. ד"ר לו מרינוף, גם הוא, נשען בדוגמאות המובאות על היחיד ולא על שום זהות/מחלקה קיבוצית (בעלת אחדות חברתית) היכולה לאחד, להעצים את כוחו של היחיד ולהניח בידיו את היכולת לפתח סוג של שחרור מדיכוי. כל זה מתרחש דווקא בעידן בו שאלת הזהות הקיבוצית מצליחה לאחד תחתה לא מעט יחידים/ות, אשר מאבקם הפוליטי הופך גם לשחרור אישי (מתוך ההנחה הפמיניסטית כי המרחב הפוליטי בן זמננו הינו גם המרחב האישי, וכי המרחב אישי הינו גם המרחב הפוליטי).

הגותו של אמרסון נשנעה על ההגות המזרחית, אך במקום לפתח את האחריות החברתית, מצא זה את ההצדקה לקיים את העולם כולו דווקא על פי האגו שלו, על מנת להתחבר לתודעה מיסטית עליונה. ביטול האגו היווה מכשיר בידו על מנת לחגוג את גודל האגו שלו עצמו, בדרך לתודעה העליונה. הספר 'אפלטון במקום פרוזאק', גם הוא, מצליח להשתמש במובאות מתורות מזרחיות על מנת לחגוג את גילוי הייעוץ הפילוסופי על ידי ד"ר מרינוף. הדילוג בין רעיונות מערביים למזרחיים הינו חסר סדר וציני.

ניתן לומר כי הספר שם לו למטרה לעזור ליחיד להתאים את עצמו למציאות הנוראית של הקפטיליזם האכזרי על מנת לשרוד, דווקא מבלי להתייחס למציאות חברתית זו. אך אנו יודעים זה מכבר כי במציאות 'המדרון החלקלק' אין עצירה בשחיקת תנאי העבודה בפרט וזכויות האזרח בכלל אל מול רעב התאגידים. מתוך כך, ניתן לטעון, החשיבה הקפיטליסטית הפוסט-תעשייתית היא המעודדת (של�
� במתכוון) יצירת ידע שכזה, על מנת לשמור על משמעת היחיד ועל 'שלמותו הפנימית'.

נכון, ניתן גם לומר כי בניגוד לאמור לעיל, יש טעם בספר כזה, שמצליח אולי להעביר טקסטים מורכבים בעטיפה פשוטה. שכן, בשל סגירות האקדמיה בפני המעמדות הנמוכים ובשל הניידות הנמוכה, השפה האקדמית ניתקה את עצמה, ברובה,  מהוויית העוני. האוניברסיטאות שימרו יחסי כוח בחברה ולא הצליחו לשמור על אחריותן החברתית לציבור כולו. אולם, לדעת כותב שורות אלו, יחסי כוח אלו אינם תירוץ לשימוש בפילוסופיה מרודדת ולקיום האפשרות לדיון שטוח בפילוסופיה ובמונחיה. שום מובאות אינן יכולות להחליף את ההגות, המחשבה הארוכה והשלמה.

בחירתו של ד"ר מרינוף היא בשורה של פילוסופים לבנים מתים (למעט חכמי מזרח ספורים). אין שום סימן, למשל, לפילוסופיות בנות המין הנשי. כך נדמה כי הספר מתעלם, למשל, מן המציאות, דיכוי הנשים על ידי מבנה המשפחה הגברית.

לסיכום, הספר מציע תיקון קפיטליסטי להמונים, בהפיכת התרבות הגבוהה שאגרה את חוכמת הפילוסופיה לתרבות נמוכה, המובנת לכל דורש. אך כפי שהודגם מעלה, המחיר הינו כבד, אם נתעלם מן המרחב הפוליטי בו נוצר הידע. על המחבר מוטלת החובה למצוא פתרונות מורכבים יותר לשיתוף החברה בידע הפילוסופי. הפיכת הספר לייצוג תורת הפילוסופיה תגרום לאפלטון ולגדולי המחשבה המערבית להתהפך בקברם. מה גם, שפעולה שכזו תגרום לאזרחים אשר עליהם נשענת הדמוקרטיה לחוסר היכרות עם ארגזי הכלים שיאפשרו את הישרדותם העתידית.

הערה אחרונה � אל לו, לד"ר מרינוף, לבטל את הישגי הפסיכולוגיה, הפסיכואנליזה והפסיכיאטריה. בימים בהם האזרחים/יות נעים ללא קהילות וללא רשתות חברתיות, ללא אותה גלימת קודש שנחה בעבר על כתפי הסמכות הדתית. מה גם, שקיום הדיון האקדמי במהות הפסיכואנליטיקה, הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה ופגמיהן, לצד הדיון הפסאבדו-פילוסופי, שניהם בספר אחד, נראה כניסיון לעטר את כותבו ב 'רושם אקדמי כביכול', אלא שהספר נותר עירום ולא אחיד בשפתו.

המאמר התפרסם לראשונה באתר אימגו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s