ההצבעה על התקציב

הימנעותן של סיעות חד"ש ובל"ד בכנסת והצבעתן בעד מדיניות ההתנתקות מעלה שאלות רבות על מחויבותן לאזרחים הערבים בפרט ולחברה הישראלית בכלל. נדמה כי הקריאה לסיום הכיבוש הוחלפה בקבלת הנוסחה הכוחנית של ממשלת שרון, הכוללת פינוי מספר קטן של התנחלויות וחומה ארוכה מול מדינת פלסטין והמזרח התיכון. השאלה הגדולה שעולה מצעדיהם התמוהים של מנהיגי חד"ש[1] ובל"ד היא אם יתמכו גם בהצעת התקציב, שממשיכה את חיסול מדינת הרווחה.

בריב הגדול בין שתי המפלגות יודעים תומכי חד"ש לספר כי בשארה ועמיתיו למפלגה הערבית הבדלנית (על שום שאין ברשימתה אף נציג יהודי) הם ליברלים ואין להם עקרונות של מדיניות כלכלית-חברתית סוציאל-דמוקרטית, בעוד תומכותיה ותומכיה של חד"ש מציבים את עצמם בצד השמאלי של המפה הכלכלית-חברתית הישראלית בדרישה לסוג של שוויון סוציאלי, כחלק ממורשת מק"י.

ראש ממשלת ישראל אריאל שרון ידע לתמרן היטב בין האינטרסים של המפלגות השונות, כשנתן אתנן לכל אחת ששיתפה איתו בפעולה במדיניות ההתנתקות המדינית והכלכלית. הוא קנה למשל את יהדות התורה, שוויתרה על העניים הלא-חרדים למען סידור מקורביה (וקיבלה כ-190 מיליון ₪ בהצטרפותה לממשלה), והעניש את אלה שלא שיתפו איתו פעולה, כמו שינוי,[2] שמצאה את עצמה באופוזיציה יחד עם המפלגה השנואה עליה – ש"ס.

חד"ש ובל"ד יצטרכו בקרוב להבהיר לנו את עקרונותיהם הכלכליים בהכרעתם בהצעת חוק התקציב. יש קשר הדוק בין המדיניות הכלכלית המנשלת את האזרחים המוחלשים מזכויותיהם הבסיסיות ובין מדיניות חיסול האינתיפאדה ודרישתם הצודקת של הפלסטינים לשלטון עצמי. שרון יידע לשחק על המתח הזה מול חד"ש ובל"ד, דווקא משום שהצעת חוק התקציב תוכל להפיל את הממשלה.

האפשרויות העומדות לפניו הם לבקש גלגל הצלה (אני, בניגוד לביילין ודן מרגלית, חושב שאישור התקציב הוא החלטה בלתי אחראית בעליל[3]) ,או לנסות לקנות אותן באתנן סקטוריאלי כלשהו.

דווקא בימים חשוכים אלה, כשאין ביקורת רחבה על פעולות הממשלה, לא בחזית המדינית בנוגע להתנתקות ולא בחזית הכלכלית-חברתית ביחס למדיניות הניאו-ליברלית, הצבעת המפלגות הערביות חשובה על מנת להציג קו תקיף, שמאלי ואוניברסלי באמת, ששומע את זעקתם של העניים הפלסטינים הכבושים והעניים הישראלים. ההתנתקות לא תועיל לעניים הפלסטינים, שכן היא מפצה את המקרבנים הישראלים ולא את הקורבנות הפלסטינים בפ.[4] זהו רק עוד פתרון שווא ישראלי, המנסה לדחות את הקץ של שתי מדינות היושבות זו לצד זו כחלק מגוש מזרח תיכוני כולל. גם ההתנתקות הכלכלית-חברתית של הממשלה הישראלית מאזרחיה לא הועילה למרות הבטחותיו של ביבי לעניי ישראל, והצמיחה במשק לא הגיעה לשכבות הנמוכות. המפלגות הערביות יכולות להוכיח לציבור הישראלי שהן המייצגות האמיתיות של השמאל הישראלי האוניברסלי. אם הן יימנעו או יצביעו בעד התקציב, נהיה עדים לחיסול הסופי של השמאל בישראל.


[1]  עיסאם מח'ול, "כשלון האופציה הצבאית ותוכנית ההתנתקות של שרון", הגדה השמאלית, 25.10.2004.

    חדשות נענע, "חוק "פינוי-פיצוי" אושר בוועדת החוקה", אתר נענע, 13.02.2005.

[2] אטילה שומפלבי, "לפיד לשרון: לא נתמוך בתקציב המדינה". YNET  19.02.2005.

[3] דן מרגלית, "סדר עדיפויות". YNET. 15.02.2005.

[4] אפרים דוידי, "הנסיגה מעזה: לפצות את הקורבנות". הגדה השמאלית. 20.02.2005

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: