חוויות מסיור בחברון

השתתפתי בסיור בעיר חברון, שאורגן על ידי אקטיביסטים שונים שלקחו על עצמם להביא לידיעת הציבור הרחב את המתחולל בעיר ולמנוע פעולות סיפוח ואלימות כלפי האוכלוסיה הפלסטינית המקומית.  ירדנו לעיר חברון דרך כביש המנהרות הסובב את ירושלים (אחד הכבישים היקרים שנבנו בעזרת חברה איטלקית), משכונת גילה ירדנו לקרית ארבע ומשם צעדנו לגבול עם חברון וביקשנו לבקר במערת המכפלה.

  חברון חולקה לשני אזורים H1  וה-H2. H1 הוא האזור הכולל את רוב העיר חברון בה יושבים כיום מעל 150,000 אלף תושבים והיא בין היחידות מבין הערים הפלסטיניות שלא הועברו לרשות, משום 500 התושבים היהודים שיושבים בחלק השני – H2.

בהקשרים האלה אדגיש את הנקודות הבאות (אני מצטט את דפי המידע שחולקו באירוע המחאה):

א.      האבסורד בסגירת רחוב שוהדא עורק המסחר העיקרי של חברון לאחר רצח גולדשטיין – דרישה לפתיחת רחוב רחוב השוהדא.
ב.      משטר האפרטהייד – בחברון ישנם רחובות סטריליים, הפרדת אוכלוסייה, שיתוק החיים הכלכליים (הממשלה אישרה פתיחת מאה חנויות מתוך אלפיים חנויות סגורות).
ג.        בריחת האוכלוסיה הפלסטינית כתוצאה מהצקות המתנחלים והצבא (בין 40-50 אחוזים מתוך כ-35,000).
ד.      אלימות המתנחלים – השתלטותם על מבנים ואדמות פלסטיניות והצקה לא פוסקת.
ה.      אי אכיפת החוק – אוזלת ידה של המשטרה בטיפול בתיקים.

ירדנו מקריית ארבע לכיוון כביש המוביל למערת המכפלה. בכביש התרחש בעבר פיגוע אלים שבו הרגו חיילי הגיהאד 12 יהודים (מתנחלים ואנשי צבא). כתוצאה מכך נבנה לצד הכביש קיר צדדי והצבא ושני משפחות פלסטיניות שגרו ליד הציר טרונספרו (מספרים שהצבא ביקש לפנות 20 משפחות אך בג"ץ לא אישר לו). הכביש כוסה באבנים על ידי המתנחלים המקומיים (חלק לא קטן מהן חברי/ות "כהנא חי") כדי לא לאפשר תנועת מכוניות. עובדה זו השפיעה והרסה לתושבים המקומיים את המסחר וכיום הם נעים בשולי הדרכים. המתנחלים לא רק שהשתלטו על האזורים החקלאים שמתחת לקרית ארבע השייכים למשפחות פלסטיניות (בעיקר גפנים) אלא שהם מציקים לתושבים, שוברים את חלונותיהם ומקווים לצרף את האזורים שייתפנו לקרית ארבע על מנת ליצור רצף טריטוריאלי למערת המכפלה.

ביום רביעי היה סיור של "שלום עכשיו" באזור שלא ניתן לו אישור כניסה על ידי הצבא. למרות כל זאת, הצבא והמשטרה לא הצליחו למנוע את כניסתנו לאזור והצלחנו להגיע איתם להסכמה שניכנס לאחד הבתים של הפלסטינים במקום על מנת לשמוע את עדותם. הפלסטינים היו מפוחדים ואמרו שהם כבר לא ישנים כבר כמה ימים והמתנחלים בעזרת הצבא מתנכלים להם כל הזמן.

בכל פעם שאני משתתף בהפגנות וסיורים שכאלו כואב לי באופן מיוחד. כידוע רוב המשתתפים בהפגנות ובסיורים כמעט ולא כוללים מזרחים ומזרחיות/ פלסטינים/יות-ישראלים/יות. מול המשתתפים באירועים אלו עומד בדרך כוח צבאי ומשטרתי (הכולל יחידות מיוחדות שונות) שהוא בדרך מזרחי/אתיופי/בדואי. במשוואה הזאת החלטתי שאני לא אשתתף בקריאות הרגילות לצבא והמשטרה ההופך אותם לדמונים ודמויות שטוחות. הפעם החלטתי לדבר איתם ולשאול אותם לאיזה חברה בישראל הם חוזרים? שאלתי גם הם הם שמים לב למשוואה של אשכנזים שוחרי שלום ומזרחים תוקפניים מולם? דיברתי עם חיילי הסדיר והמשטרה והיס"מ אלא שבמהלך הדברים עוכבתי לחקירה על כך שטענתי "שאין מקום שיוויוני לאוניברסיטאות "לשחורים" שחייבים להישאר בצבא ובמשטרה" (עברתי על סעיף 'העלבת שוטר'). לאחר מכן שוחררתי. גיליתי ששיעור בסיסי של מבנה חברתי בישראל המלווה ברגשות אמוציונאליים והרגשת אחדות לא מתאפשרת ברגעים לא אינטימיים כאלו של הפגנת שלום כנגד הכיבוש.

כרגע אני חושב שאין מקום לקולי בשני המחנות, אך מדי פעם אני מחפש להשמיע אותו. איני מתלהב לכנות את המשטרה והצבא ככאלו השייכים להיטלר או לנאצים או לכוח אוטונומי היכול לקבל החלטה על סיום הכיבוש. מעבר לזה רבים מבני משפחתי משרתים בכוחות הביטחון. השיח שלי על זכויות אדם ופעילותי הפוליטית הוא חריג. זה שיח של מעמד בינוני ומעלה בישראל ולצערי לא מכיל (אינקלוסיבי) אלא מדיר (אקסלוסיבי).

פעולתי עוררה הדים בקרב הנוסעים באוטובוס, כפי שעוררה את חלק מהשוטרים הנוכחים לחשוב על מה שאמרתי (השתמשתי בטכניקה של שומרים אישיים במשחק כדורגל המדברים ללא סוף עם השחקנים/כוכבים אותם הם מכסים). חזרתי לתל אביב שנראתה כנגטיב של השכונה החברונית. פה אין מחסומים ואין כוחות ביטחון והזכויות שאתה
מחזיק בהן ברורות. מקווה לימים טובים יותר מחוץ לגבולות ישראל ובתוכה.

המאמר התפרסם לראשונה באתר "העוקץ" וגם באתר NRG

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

0 תגובות בנושא “חוויות מסיור בחברון

  1. נשמח לראות אותך פעיל איתנו.

    המצב בחברון באמת מסובך. אנחנו, קבוצה של פעילי שטח בעיר, מזמינים אתכם לסיור הכרות עם המצב האמיתי בחברון. שלחו מייל ל tours2hebron@gmail.com והצטרפו לאחד הסיורים כדי לראות מה באמת קורה בשטח בחברון. מסלול הסיור: קבר ברוך גולדשטיין בקרית ארבע, ההתנחלות החדשה ("בית המריבה"), מערת המכפלה, רח' השוהדא, השוק הסיטונאי, ההתנחלות היהודית בחברון, שכונת תל רומידה. הסיורים יוצאים מירושלים מדי יום שישי בבוקר, והם באיזורים שבשליטה ישראלית מלאה. דעו על מה אתם מדברים במקום לשבת ולהגיב תגובות כל הזמן…

    חברון היא העיר הפלסטינית היחידה שחלק מהשליטה בה (20%) נתון עדיין בידי ישראל (166000 פלסטינים, 800 יהודים, היהודים הם פחות מ 0.05%, אם לא סופרים כ-450 חיילים ועוד עשרות שוטרים).

    בואו לראות בעיניים ולהחליט בעצמכם!
    "בני אברהם"

    אהבתי

  2. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
    חברון חלק מארץ ישראל לכן היא שייכת לעם ישראל.
    בחברון חיו יהודים גם לפני קום מדינת ישראל והיה להם רכוש ואדמות שנגנבו ע"י הערבים.

    לפני האינטיפאדה, כלומר לפני 1987 – לא היה מחסום אחד בכל מדינת ישראל משום שהערבים ברובם לא עסקו בטרור. כיום כבר 20 שנה הטרור הוא דרך חיים ובתמיכה ובהסכמת האוכלוסיה הערבית.

    לכן הפתרון הוא גירוש כל ערביי ארץ ישראל חזרה לערב וקליטתם המסודרת שם.

    יהודים חיו במקומות שונים ולא טענו שעקב שהותם שם מספר מאות או אלפי שנים יש להם זכויות להקים מדינה.
    אך אצל הערבים זה אחרת, וזה בגדול עבד – עובדה: מחצי האי ערב הערבים ודת האיסלם התפשטו לצפון אפריקה – עד לספרד, לאירופה, אסיה והמזרח הרחוק…

    אהבתי

  3. פעם חשבתי כמוך
    האינתיפאדה השנייה ומה שקורה מאז שיצאנו מעזה
    גרם לי להבין שבכלל לא חשוב מה אנחנו נעשה הפלסטינאים שצורת חשיבתם אינה מערבית כשלנו ימשיכו לרדוף אותנו
    זה התחיל ב-1882 ולא יגמר עד שתהיה הכרעה בה אחד הצדדים לא יהיה פה.
    מאחר ואין לי כוונה להגר או למות עם ילדי הרי שברור לי שמי שיעזוב בסוף הם הפלסטינאים.
    דווקא חברון מייצגת יותר מכל את חוסר הצדק המשווע-הערבים רצחו בתרפט את הישוב היהודי כולו והשתלטו על רכושו
    רק משום כך היה צריך להעיף אותם ב-67 לכל הרוחות כסגירת מעגל

    אהבתי

  4. רצית לגרום דה מורליזציה בצבא והמשטרה וליצור עזיבה המונית שלהם ?

    מה הקשר ל"שחורים" והיחס לחברון?

    מי שחושב שהוא מסכן ורואה את עצמו כשחור קרוב לוודאי יהיה כזה ויצדיק את הסטיגמה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: