מחוות השקמים למעברה הגלובלית

cc: ויקיפדיה
cc: ויקיפדיה

לפני מספר חודשים ענה הסופר אהרון אפלפלד בתשובה לשאלה האם גילה סופר ישראלי צעיר שהוא אהב, כי ישנם בארץ כשרונות רבים ושהם יגיעו אלינו דווקא מן הציבור הדתי או מעדות המזרח. בשני האזורים הללו, הוסיף אפלפלד, יש חיים אמיתיים, בוערים. המרכז הוא שבע, הוא לא צריך חשבונות נפש, ואם יש לו חשבונות נפש, הם חשבונות של מותרות. יש קשר הדוק בין החברה והאמנות, והאמירה של הסופר אהרון אפלפלד שיקפה לא רק תהליך אמנותי שבו השוליים חודרים למרכז ומערערים את יסודותיו ו"משחירים" את בית האדון, אלא גם שיקפה תהליך חברתי שעובר על המדינה בישראל.

בחירת עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה מאתגרת משטר של זהויות אשר ייצר לנו אשליות. ניכור, ומתחים אתניים, מעמדיים, לאומיים ומגדריים. החברה בישראל הפכה לנתינה תחת הקטגוריה האשכנזית. הקטגוריה של האשכנזיות ייצרה סובייקטים בעלי משמעת עצמית אשר פעלו בנאמנות לקטגוריה. אך תהליכים ארוכי טווח בחברה בישראל החלו לייצר סובייקטים אחרים, אשר הנאמנות לאשכנזיות התערערה. גם אם עמיר פרץ כמנהיג הצהיר שהוא יהרוג את השד העדתי, הוא משמש כנשא של המזרחיות לתוך הבית הלבן של המחשבה האשכנזית, שבטוחה שהיא הצילה את המזרחים מגורלם המר ומניוון בחברה הערבית.

בספרה של גיאטרי צקרווטי ספיבק "מותה של דיסציפלינה" היא בקשה ליצור שינוי טרמינולוגי מן "הפרספקטיבה הפוסט קולוניאלית" ל"פרספקטיבה גלובלית". עלינו להתקדם מן הקטגוריה האשכנזית, עלינו להתקדם אל הקטגוריה המזרחית הפוליטית בישראל. המזרחיות (ביחד עם הפלסטיניות-הישראלית) צריכה להיכנס לכל מרכזי הכוח, לא לוותר על האוניברסיטאות, הפוליטיקה, וכל מרכזי הכוח אשר מייצרים את חלוקת העושר במדינה בישראל. הבית הלבן המוכר של האשכנזיות אשר הפך למוכר בשל כוחו והמחשבה ההגמונית הוא ייצר בקרב הנתינים בישראל, צריך להפוך חזרה להיות בית זר. בחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה מכוננת מחדש את היחסים בין האזרחים למערכת הפוליטית, חוויות המזרחיות ההיברידיות המורכבות זוכות לחלל פוליטי מחודש.

כך באופן פרדוכסלי בתנועה הפוכה הופך דווקא הסובייקט המזרחי אשר עומד בשוליים ומביט על המרכז לנגיש ומוכר, ודיכוי האשכנזיות מתפרק מבפנים. מה שאני מציע אינו פוליטיזציה של התחום, אלא לנוע הלאה לתוך פוליטיקה חדשה אשר משאירה מאחור את העוינות.

בחירת עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה היא מצד אחד הצבעת מחאה שחותרת במסר האידיאלוגי שלה תחת המוסכמות החברתיות-תרבותיות. מצד שני ניתן לראות בבחירת עמיר פרץ גם יצירת צורה חדשה המנסה להילחץ מהשפה של קודמתה. כשהבחנתי בכמות הגזענות שזכה לה עמיר פרץ בניסיונו להיבחר הצטערתי שהוא לא המשיך מצוייד במפלגה עצמאית בדמות "עם אחד" אשר הייתה משחררת אותו מהצורך להתחנף לקהל הבוחרים של "העבודה" וגם להשאר בפרוגרמה הפוליטית של מפלגת "העבודה". בחירתו של עמיר פרץ הפתיעה אותי והראתה לי שקולות אחרים יכולים להכנס לחדר האדון. כמובן ימים יבואו וייראו האם ניתן לשנות מתוך המבנה הפוליטי הקיים יכול להצליח. הואקום הפוליטי שהותיר מחנה השמאל בישראל, הכריח את הזאב לדבר בשפת הכבש, שרון לא יכול היה לסמן לעולם ולישראל שהוא נשאר אותו "ימין" ישן והוא הפך בפועל לאותו ימין חדש אשר ניכס את השפה של השמאל ובנה חומות פנימיות וחיצוניות. האם עמיר פרץ מסוגל לנכס מחדש את השפה ובאותו זמן לייצר פרקטיקות פעולה חדשות? הזמן יביא את התשובות.

התפקיד של התרבות המזרחית כותבת המשוררת חביבה פדיה , "היא להשתחרר מכל הפריזמות שיוצרו עבורה, כלומר להשתחרר מן ה"נישה" שבתוכה היא הושמה וזה לא פרויקט פשוט. למעשה כל מבע אמנותית הוא פרי של כישרון, ושל כלים ושל עיבוד התרבות". בורסיה הפוליטית של בחירת עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה ניתן לומר שהוא השתחרר מהנישה הפוליטית של דרישה במקום לצד רה"מ, כמו מופז, ואחרים לבקשת העוגה כולה. אך צורתו היא צורה פוליטית חדשה. עלינו לזכור שלא היה בישראל עדיין מנהיג מזרחי שהפך לראש הממשלה למרות שהמזרחים הם הקולקטיב הגדול בתוך המדינה בישראל. כל מנהיג מזרחי שסומן כאחד כזה, יורט. דרעי , מרדכי ואחרים מצאו את עצמם נפלטים מהמערכת הפוליטית באופן פאראדוכסלי דווקא בשל הצלחתם והאיום של מנהיגותם על צורת השלטון בישראל.

כל טקסט שואף להגיע לפתרון, מבקש להגיע לסוף, אך אני לא בטוח שהטקסט שלי יוכל לעשות כן. אני מודע לכך לכוחות הפועלים על עמיר פרץ בתוך מפלגת העבודה, החברה בישראל, והכלכלה העולמית. "טענתו של לאטור ששני העקרונות – הכלאה (היברידיזציה) וטיהור (פריוריפיקציה) – משמשים מעין קוד של המודרניות" – תוכל לשמש לנו מבנה שבו ינוע עמיר פרץ מהיום והלאה בתוך מפלגת העבודה מצד אם נביט בחברה בישראל נוכל לראות שגם "המקרה הציוני משתלב איפוא בקלות בניתוחו של לאטור, במיוחד בשל עמימותו של המושג יהדות, שהוא "מעורב" מובהק. הלאומיות הציונית היא הכלאה בין דת לחילוניות, בין מזרח למערב, בין פרה-מודרניות למודרניות" . עמיר פרץ ינוע בין הניסיון להכליא את הזכויות הכלכליות והחברתיות עליהם הוא עמד והתעקש כראש ההסתדרות לתוך מפלגת העבודה המנוונות והרקובה. כניסתו למפלגת העבודה גם מביעה אמון במערכת הפוליטית אשר אפשרה לקול בריא ורענן להכנס לתוכה. המערכת הפוליטית של מפלגת העבודה, בעלי ההון אשר עומדים מאחוריו,והמערכת הפוליטית הכוללת כולם ימשכו אותו לקראת טיהור עמדותיו מכל סממן חברתי. כבר היום אנו שומעים אותו מצהיר ללא הרף על בקשתו לקבור "השד העדתי", שהיא הצהרה טהרנית אשר לא מבקשת ליצור שיח ולהביא את הקטגוריה האתנית לתוך מרכזי השיח בישראל, אלא להמשיך להדחיק ולהכחיש ולשלול.

האם מחוות השיקמים נעלה סוף סוף למעברה הגלובאלית, האם נוכל לצרף את ישראל למעברה העולמית בו רוב תושבי הכדור העניים נלחמים בכלכלה הגלובלית והמקומיית-ייחודית על זכויותיהם לסף חיים בכבוד, הכרה בשונותם ושמירה על תרבותם ממחיקה. שיח זכויות אדם חיוני לחברה בישראל, הפלסטינים חיים בתת חיים, מהגרי העבודה נרדפים וחיים בפחד, הנשים ממזרח אירופה ומדינות ברה"מ לשעבר נסחרות כסחורה, החברה כולה מתנוונת משלטון האפרטהייד בשטחים הכבושים. האם המעברה של עמיר פרץ תוכל להשתלב במעברות האחרות, זאת בהחלט שאלה, אך דבר אחד ידוע, עמיר פרץ הוא לא האיכר העשיר במדינה, כמו שרון וזו נקודה טובה להתחלה בנוסף הוא אינו מנוון וחסיד של האשכנזיות כמו פרס. בבחירת עמיר פרץ למפלגת העבודה ישנה הצהרה חדשה על פנים ביתו של האדון בישראל, זרע של תקווה למחנה שמאל בישראל. עלינו לדחוק במנהיג מפלגת העבודה לעמוד בציפיות מצד אחד ומצד שני לא ליפול לציפיות גבוהות כיוון שהמערכת הפוליטית בישראל יותר מורכבת והשינויים איטיים. דבר אחד ברור ונהיר לכל, עמיר פרץ מבשר על צורה פוליטית חדשה שעדיין לא נוסתה במערכת הפוליטית, מנהיג הסתדרות מזרחי, אשר מייצג את זכויות העובדים בישראל, אשר נכנס לתוך ביתם של הפוליטיקאים האשכנזים אשר נכנעו למדיניות הניאו-ליברלית בצורתה הקיצונית ביותר.

המאמר התפרסם לראשונה באתר הגדה השמאלית בתאריך ה-2005 / 11 / 13

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

%d בלוגרים אהבו את זה: