מעבר לחומות הגזעניות



מעבר לחומות גזעניות

הפילוסוף סלבוי זיז'ק, (Slavoj Zizek) כתב מסה מעניינת "The Subject Supposed to Loot and Rape" – על מציאות ופנטזיה בניו אורלינס. במסה הוא יוצר קשר בין האסון בניו-אורלינס ובין החומות שנבנו סביב אירופה ועלייתו של הימין החדש בדמוקרטיות  הליברליות. ראשית המאמר בדיון ארוך על הקשר בין הדיווחים על שוד ואונס ואורגיות הפשע שהתרחשו כביכול בניו אורלינס והופרכו על ידי המשטרה המקומית לבין הגזענות בארה"ב. סלבוי זיז'ק מסביר כיצד החומות הפנימיות בתוך החברה האמריקאית מפרידים ומונעים השפעה חיצונית על חיי השחורים בגטאות.

זיז'ק כותב שאנו מפנטזים יותר ויותר על הצד האחר בחומה, כלומר על המרחב שבו הם חיים. מרחב זה נראה לנו עולם אחר, משטח ריק, חסר הבעה ואטום, שמציע את עצמו כמסך על מנת שנקרין עליו את הפחדים, החרדות, הסודות והתשוקות שלנו.

הוא מגלה שהמציאות הגזענית המנותקת שהוצגה לנו בקתרינה רק הועצמה על ידי התהליך של הקמת חומות חיצוניות באירופה. התהליך של חגיגת הדמוקרטיה הליברלית בשנות התשעים שאופיין על ידי הריסת החומה בברלין ב-1989 וההכרזה על קץ ההיסטוריה של פוקיומה, לא רק שלא הסירו את החומות אלא בישרו על עלייתו של הימין החדש: חומות הוקמו בין ישראל ופלסטין, בין אירופה ואפריקה ובין ארה"ב ומקסיקו וכד'.

לפני מספר שנים האיחוד האירופאי אישר את הקמתה של משטרת גבולות שתמנע את הצפתה של אירופה במהגרים. המושג המרקסיסטי של קשרים בין אנשים (relations between persons) הפך מוגבל ומפוקח. מאידך תנועת סחורות בעידן הגלובלי זרמה באופן שוטף. היה זה סימן לאגואיזם כלכלי משוחרר שאיננו נשען על עיקרון של יתרון "טבעי" גזעי או תרבותי (התרבות שלנו עדיפה באירופה). האגואיזם הכלכלי הפריד באופן בסיסי בין אלו שנכללו בספירה של השיגשוג הכלכלי ואלו שהוּצאו ממנה.

בתחילת אוקטובר 2005 המשטרה הספרדית שנלחמה במהגרים האפריקאים שבייאושם ניסו לעבור לעיירה הספרדית ליד גיברלטר החלה לירות בהם. המשטר בספרד אף החל לבנות חומה בין הגבול הספרדי והמרוקאי. הייתה זו חומה עם האמצעים הטכנולוגיים המשוכללים ביותר, שדמו לחומת ברלין, ואילו באופן אירוני הדבר נעשה על ידי אחת הממשלות הסובלניות ביותר של זאפטרו בספרד. זהו הסימן המובהק של גבול המחשבה הרב תרבותיות, הגישה "הסובלנית" שדנה בגבולות חופשיים וקבלת האחר.סלבוי זיז'ק כותב כי התביעה של הרדיקלים הליברלים להפיל את כל החומות ולהכניס אותם פנימה במובן הפשוט והקל לא תתאפשר בעידן החדש. במקום זאת, הוא מציע לנו להוריד את החומות האמיתיות ולא את החומות הממושטרות, את החומות הסוציו אקונומיות: כלומר לשנות את את החברה על מנת שאנשים לא ינסו בייאושם לברוח ממנה.

מלקולם איקס כתב בזמנו שלא נוכל להפריד שלום מחופש, משום שאדם לא יכול להיות בשלום, אם הוא אינו חופשי , לדעתי גם במקרה של החברה הישראלית לא נוכל לחתור ל"שלום עכשיו" ללא צדק כלכלי-חברתי בשני צדי החומה הישראלית. הסופר אלמוג בהר בביקורת על ספרו של אבי שליים "קיר הברזל ישראל והעולם הערבי" שהתפרסמה בעיתון "הארץ" , שאל היכן המקום של הפלסטינים והמזרחים, הילדים החורגים של החברה הישראלית בשיחות השלום בין ישראל למדינות ערב:

"בכך מחמיץ שליים אפשרות להציג את היחסים בין ישראל למדינות ערב דווקא דרך ה"ילדים החורגים" של שני הצדדים: הן דרך סיפור דחיקתם של היהודים מארצות ערב בהסכמה שבשתיקה בין מנהיגים ערביים ובין ישראל; והן דרך קיומם של פלשתינאים כאזרחים ישראלים, דחויים על ידי העולם הערבי. שתי קהילות אלו לא הקימו מדינות ולא ניהלו צבאות, ולכן מקומן נותר עלום בסיפור, אף שהיה בו כדי לשפוך אור אחר על תולדות היחסים היהודיים-הערביים".

שאלה זו היא שאלה חיונית על מנת להבין מדוע תהליך השלום באזור לא קידם את השלום המבוקש, והיא גם משקפת את המצב החברתי הרעוע בין ישראל ופלסטין המתבטא בחומה שקמה בין שני הטריטוריות ובהחרפת חומות ההפרדה הפנימיות בחברה הישראלית. חוסר האמון והאכפתיות של המשטר האמריקאי כלפי אזרחיו השחורים, התבטא גם בגישה העולמית של משטר בוש כלפי סכסוכים אזוריים. משום שישנו קשר לדעתי בין חומת ההפרדה המפרידה בין שחורים ולבנים בארה"ב והיעדרה של מדינת רווחה אמריקאית, לבין החשיבה שניתן לקנות את תושבי האזור הישראלים והפלסטינים. המטרה הכלכלית של תהליכי השלום למיניהם היא להפוך את המזרח התיכון לאזור סחר חופשי, פלטפורמה נוחה לכניסת תאגידים עולמיים ולשוק עובדים ללא זכויות. נקודה זו מבטאת חלק מכשלון צוותי המשא ומתן של הנשיא בוש וקודמיו, שלא הצליחו לנהל את הסכסוך המזרח תיכוני ואף גרמו להחרפתו.

המאמר התפרסם לראשונה באתר העוקץ 23.10.2005