על שביתת הסטודנטים, פעילות חברתית וכלכלה נאו-ליברלית

ארגון אגודת הסטודנטים הארצית הכריזו סיום השביתה , ונדמה כי השבוע שוב הוכח לנו האקלים הפוליטי הימני המסוכן והחזק שבו אנו חיים. רבות כבר נאמר על תהליכי החיפצון, האטומיזציה ודה-פוליטיזציה שנערכים במסגרת העידן הגלובלי, בו מדיניות הניאו-ליברליזם שלטת. מדהים כמה בישראל הכלכלה בפרט ויש לומר שדה התרבות בכלל נצמדים לנרטיב הלאומי ותומכים בו עד לקטסטרופה הבאה.

בשירת המקהלה העצובה הזו, בתקופה האחרונה, הבחנו כיצד שרון פתח את פנקס ההמחאות שהוא קיבל מאיתנו, האזרחים, וקנה לשם הצבעת התקציב את מפלגת העבודה (זוכרים ? יענו הם נכנסו לקואליציה בשביל ההתנתקות) ואחריהם את מפלגת אגודת התורה ואחריהם ח"כ מרע"מ ואחריהם את מפלגת שינוי וידו עוד נטויה לגבי ש"ס (המזרחים סוף סוף מתחילים להיות אופזיציה- האומנם ?) . האם אפשר לדבר על שמאל כלכלי בישראל, כאשר המפלגות היחידות שיושבות באופיזיציה הם אלו שתומכות בממשלה הזו ולא עוזרות לה ליפול (זכרו יח"ד/מר"ץ תמכו בהתנתקות ואף הגדילו ועשו חברי בל"ד וחד"ש האנטי ציוניות, שעזרו בהימנעותן ובהצעת "פיצוי פינוי – הלא לגיטימית שפיצתה את המקרבנים ולא את הקורבנות).

הכוחות הגלובלים הקפיטיליסטיים שכל יום, משטיחים את השיח הציבורי לכדי פרסומות על "מהפכה" בשוק החשמל, או "שלושים שניות על הבעיה הפוליטית בישראל", או כאשר הם יוצרים פאנל תקשורתי ומניחים אדם עני מול פקידי האוצר – כבמעין קרב גלדיאטורים לא הגיוני.

דווקא לנו, הפעילים החברתיים אשר מביטים מהצד, על המאבקים הלא פוליטיים הללו, שבהם יכול טומי לפיד להכריז על סיבת כניסתו לקואליציה (אותו טומי לפיד שקיצץ במדינת הרווחה בקואליציה הקודמת לזו שהתארגנה עכשיו) צריכים שלא להתייאש, כי אותנו לא קנו הפוליטיקאים המושחתים (אפשר עוד לדבר על שחיתות היום ? שואל בורדייה בספר שלו "על הטלוויזיה"). אנו צריכים להתגאות ולספר לכל על מעלליי האחרונים ולהודיע לציבור שאנו לא קנויים! ולא ניתן לקנות אותנו. האידיאולוגיה שלנו תהיה להכליל את כל האוכלוסיות שהושתקו במאבקים, להזכיר לעמנו שכל מאבק אוניברסלי חייב לכלול את השונות הפארטיקולארית, אך להישען על מכנה משותף אינקלוסיבי.

דווקא היום חשוב לדעת את מקומו של הפעיל החברתי, אשר אתנני הפוליטיקאים לא פזורים על כף ידו, אלא הוא עומד רזה מהצד ודורש את מקום אלו שהושתקו! זכרו, העם מיואש, זקוק לקול, אנו נעמוד לצדו במאבקים ונחזק אותו. אם זה יהיה עמיר פרץ בעבודה או כל מנהיג או מנהיגה חדשים אשר יידעו לסחוף את קולות המחאה של העם.

נכון, האוצר נלחם בנו בעורמה, מפרסם את שכר הפקידים, כאילו הם האויבים של המערכת. אין אני מסיר אחריות מביקורת על מנגנון הבירוקרטיה אבל אנו חייבים להסתכל על השדות הרחבים, אשר מהם מדברים פקידי האוצר, שכן אין הם קוראים למינהל תקין, כשהם מעבירים מיליאדרים לבעלי הון בעיסקאות מפוקפקות או ברפורמות מס, אשר מרעיבים את ההמון.

לסיום, העשיר יקנה את הקולות ה-"כאילו" ביקורתיים, אשר יבקשו להיות עבדי הבית שלו, אך אנו העבדים העניים, לא ניתנים לקנייה, וקולנו ומעמדנו ימשיך לתמוך במאבק לשינוי סדר העדיפויות הכולל של מדינת ישראל – כחלק מהאמנה החברתית, שהיא חתמה עם אזרחיה.

המאמר התפרסם לראשונה במעקב חינוך בתאריך ה-03/04/2005

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s