שיר נאיווי לשכנה שמעבר לגבול: צבי אבוטבול

cc: ויקיפדיה
cc: ויקיפדיה
אני מעבירה לכן/ם שיר שנכתב על ידי חייל במלחמת לבנון הראשונה. הכותב הוא חייל מזרחי, שבשירו רומז על חומת הניכור, ההדחקה והבורות שהובנתה בין המזרחים לערבים. השיר מוקדש באהבה רבה לראני שאטח, חבר יקר מלבנון ופעיל שלום, המתגורר בבירות, ומייחל ללילה אחד של שינה מקץ 11 ימי הפצצות, לקצת שלווה בלבנון היפה, מוכת המלחמות, ולמזרח תיכון של שלום.
 
שיר נאיווי לשכנה שמעבר לגבול
צבי אבוטבול
תל אביב, 25.6.1982
היא עמדה שם מנגד- והביטה,
ראיתי את עיניה והן
כה דמו לעיני אמי.
ראיתי את הכאב שבעיניה,
והכאב כה דמה לכאבה. של אמי
מה אומר למבטה של האם,
האם שמעבר לנחל
האם שתביט בי – ועיניה
יאמרו לי הכל,
כל מה שלא אמרו לי כאן-
לידי.
איך אוכל לעמוד בפני
הצעקה של עיניה.
מעולם לא לימדו אותי לראות
את הצעקות של העיניים
שמעבר לנחל.
מעולם לא לימדו אותי לראות
את העיניים שמעבר לנחל.
מעולם לא לימדו אותי לראות
את החיים שמעבר לנחל
ואם כך- מה לימדו אותי?
לך, שכנה שמעבר לנחל,
רוצה אני לומר- שלא לימדו
אותי,
שחסמו לי את הדרך
אלייך, אל רגשותייך
שנמנע ממני כל מגע.
רוצה אני לומר לך-
שאני יודעת!
ולדעת- פירושו לראות.
(תודה גדולה לשרון קומש)