מה עושה הצבא חוץ מאשר להילחם: ביקורת על הספר "זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי"

זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי אורנה ששון-לוי. הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית והוצאת הקיבוץ המאוחד, 260 עמ', 84 שקלים 

הספר המצוין המונח לפנינו מציב לפני אתגר פוליטיקת הזהויות מבחן מרתק; הוא מבוסס על מחקר אמפירי גדוש ועשיר של הבניית הזהויות המגדריות בתוך הצבא. אורנה ששון-לוי בוחנת לעומק ארבע קבוצות: חיילים קרביים, חיילים בתפקידי צווארון כחול, חיילות בתפקידים "גבריים" וחיילים בתפקידי צווארון לבן. מהמחקר עולה כי במהלך השירות הצבאי מתכוננות בקרב החיילים והחיילות תפיסות שונות של גבריות ושל נשיות, וששון-לוי קושרת זאת למבנה האזרחות הישראלי.

מבנה האזרחות הישראלי הוא רפובליקאי (כפי שטענו כבר יואב פלד וגרשון שפיר), ומבוסס על זכויות שאינן נתפסות כטבעיות, אלא קשורות בתרומה לקולקטיב; תרומה זו נמדדת בעיקר בשירות הצבאי, שמנציח מצדו אידיאולוגיות של גבריות, ויוצר היררכיות מגדריות ואתניות. המגדר בצבא אינו אידיאולוגיה סמויה מן העין, להיפך. הארגון הצבאי מכריז על הטייתו המגדרית באופן גלוי ופורמלי. לעומת זאת, הטייתו האתנית אינה פורמלית, אבל בולטת לכל מי שעיניו בראשו. היא משתקפת בחלוקת עבודה מקוממת שבה רוב הטבחים, השוטרים הגדודיים (ש"ג), מכונאי הרכב, הספרים, הנהגים, הנשקים, האפסנאים והפחחים הם מזרחים או מהגרים חדשים מרוסיה ומאתיופיה. מולם – מומחי המחשבים, אנשי ההיי-טק, גלי צה"ל, משק"י המודיעין, אנשי דובר צה"ל, או מדריכי החובשים הם ברובם בני המעמד הבינוני והגבוה – ואשכנזים.

הצבא, שבשלב מסוים בהיסטוריה המודרנית האירופית שימש בסיס להרחבת האזרחות, הפך במרוצת הזמן למכשיר המייצר אזרחות מרובדת. העיקרון הרפובליקאי, והמבנה האתני והמגדרי של הצבא, מביאים להעדפת יהודים על פני ערבים, גברים על פני נשים, או אשכנזים על פני מזרחים. הוא משכפל את חלוקת העבודה הלאומית, מגדרית ואתנית, ונותן להם גושפנקא מוסדית הממשיגה אותה במונחים של הישגיות וכישורים.

יהודה שנהב הוא עורך כתב העת "תיאוריה וביקורת"

הביקורת המלאה התפרסמה לראשונה ב"ספרים" באתר "הארץ", 02.08.2006