גאליוואי, חוות שבעה, חטופים, עצומה ופצצות לא חוקיות

cc: ויקיפדיה
"חבר הפרלמנט ג'ורג' גאליוואי (George Galloway) מציג ב-Sky News את החיזב אללה כמגינים על העם הלבנוני. הוא מתעלם מזכויות אדם ומהפצצת החיזב אללה את האוכלוסיות המוחלשות בישראל." | cc: ויקיפדיה

חבר הפרלמנט ג'ורג' גאליוואי (George Galloway) מציג ב-Sky News את החיזב אללה כמגינים על העם הלבנוני. הוא מתעלם מזכויות אדם ומהפצצת החיזב אללה את האוכלוסיות המוחלשות בישראל.

אפרופו זכויות אדם, על חוות שבעה דיברו לא מעט בשבוע האחרון. אני עד עכשיו לא מבין, מדוע עניינים כה חשובים מתבררים רק ברגע שהר הגעש התנפץ, איפה האחריות המדינית של פקידי הממשל הישראליים?! מדוע השארנו את חוות שבעה בידינו. אני באמת מקווה שימסרו את השטח, משום שבזכותו נשפך דם כה רב.

האם מישהו יודע כמה חטופים/אסירים לבנונים נמצאים בישראל, מדוע, איפה הם מוחזקים, מתי הם נחטפו, האם הם נשפטו, הם נמצאים במעצר מינהלי, האם חטיפתם היא חלק מהליך ציבורי שקוף והאם היה לנו בתור אזרחים חלק בחטיפתם?! ניסיתי לחפש מידע בחדשות גוגל.

עומר מיידע אותנו כי:

       לעניין האסירים הלבנוניים, ישראל החזיקה ב-49 עד עסקת השבויים האחרונה. הוותיקים בינהם נתפסו בשנת 1986/7 (אני מניח שלמטרות מיקוח על רון ארד, כך ששוב יש לנו כאן ביצה ותרנגולת). לאחר העיסקה נותרו 3. המספר עליו מדבר גאלווי הוא מופרך, רק מעצם העובדה שעניין כזה לא יכול היה להישמר בסוד במדינה שבה דברי הרמטכ"ל בוועדת החוץ והביטחון מודלפים שלא לדבר על כך שצריך מתקן עצום לשכן אותם בו וכו'…). יכול להיות שיש בידיו נתונים שקדמו לעיסקת ג'יבריל, אבל זה כבר לא רלוונטי. המספרים שהוא מזכיר הם גם המספרים שעליהם מדבר נסראללה בנאומיו, וגם כמה בלוגרים ברשת. נראה שאין להם על מה לסמוך, והם בגדר "העצמה" של העילות למלחמה. באותו עניין – אני חושב שתמיד צריך לנסות ולהבין "מהו האינטרס", הרי ברור שמשהו מניע את גאלווי.כיום, לדעתי, מה שמניע את גאלווי, בכל הקשור להתבטאויותיו בעניין הנ"ל, זו היכולת להיבחר לפרלמנט. גאלווי, כמו רבים בשמאל האירופאי, גילה את חוסר האמון הבסיסי שקיים בקרב הרוב ה"לבן" כלפי מפלגות סוציאליסטיות מובהקות (לשם דוגמא, בבחירות 2003 הנציג היחיד של מפלגת הפועלים נבחר בפרסטון, וגם זה רק לאחר שקראו במסגדים לבחור עבורו…), ומבין שיש אפשרות ליצור שותפות עם גורמים בקהילה המוסלמית לצורך צבירת כוח פוליטי. לי זה נראה מעיין הסכם ריבנטרופ-מולוטוב חדש, שמקורו באקסיומה האנושית הפשוטה והשגויה של "אויבו של אויבי הוא חברי". יתכן בהחלט שמניעיו העיקריים של גאלווי הם אחרים, אך המניע להתבטאויותיו כמו זו שהבאת הוא, לדעתי, זה שהוזכר.הנה דו"ח של ארגון ערבי הבודק את הפרסומים הבריטיים, לגבי כמות האסירים הלבנונים, אשר מוחזקים בידי ישראל.

ומצאתי עוד חומר בגדה השמאלית (ההיבט ההיסטורי של החטיפות):

2006 / 08 / 07
שם המגיב/ה:    לשאלתו של אור: חטופים
הנה קטע ממאמרו של זאב מעוז, "מה עלה בדעתנו", הארץ 24.7:"ב-28 ביולי 1989 חטפנו את שייח עובייד, וב-21 במאי 1994 חטפנו את מוסטפה דיראני, ששבה את רון ארד. ישראל החזיקה את שני האנשים האלה ועוד כ-20 שבויים לבנונים, ללא משפט, כ"קלפי מיקוח". מה שמותר לנו לעשות אסור כמובן לחיזבאללה."קישור:
— קישור —כדאי אולי להזכיר שמשך שנים הוחזקו חטופים ועצורים לבנונים ללא משפט, לא רק בכלא אלח'יאם אלא במתקן מאסר מיוחד בישראל שקיומו נחשף על-ידי אביב לביא בשנת 2000 ("הפינה האפלה ביותר בישראל", הארץ, 1.12.2003.
קישור:
— קישור —

מתוך התגובות למאמר המצויין של גדי אלגזי באתר הגדה השמאלית.

הנה עצומה עולמית נגד המלחמה ובעד הפסקת אש.

אבל אולי הכישלון הזה יוביל לשינוי מהותי, לתודעה אחרת, להבנה שהתנאי היחיד לקיום יהודי בארץ הזאת הוא ההכרה והדיבור. לא סתם משא-ומתן לשם הפסקת אש, לא עוד ניסיון מאולץ להכתיב "הסדר קבע" כדי להבטיח את ההפרדה ואת "הרוב הדמוגרפי" – אלא דיון כולל על כל השאלות המוכחשות והמושתקות. אין דבר שמפחיד את הישראלים יותר מהדיבור, שכן אין דיבור אלא על בסיס ערכים בסיסיים: הכרה הדדית, שוויון, מימוש זכויות. ישראל מתנגדת בכל תוקף לעקרונות אלה, ומנסה כבר שנים להטביע בנהרות דם את אפשרות הדיבור עליהם. תהליך השלום היה מבוסס על שלילת שאלות היסוד של הסכסוך: שאלת הפליטים ושאלת ירושלים. היום ברור שהסיכוי של ישראל לשרוד הוא רק בהבנה שהכרה בזכויות אלה היא הבסיס למשא-ומתן, לקראת עתיד של הכרה הדדית: שוויון לאומי ואזרחי בין יהודים וערבים, הכרה בריבונותן של מדינות ערב, ובקשה לפיוס. לא מספיק לקרוא לצדדים לשולחן הדיונים, צריך להבהיר את סדר היום הנדרש לדיונים אלה.  עלינו להיות ברורים ביחס לאופיו של משא-ומתן זה. עלינו לשוב ולהדגיש את הערכים הפשוטים. כי רק על בסיס ההכרה בזכויות הפלסטינים נוכל לבקש, ואף לדרוש, את ההכרה בזכויות הקולקטיב הישראלי-יהודי. אפשר להבין את החרדה הישראלית מפני נושאים אלה, אבל העלאתם איננה רק חובה מוסרית, אלא גם הבסיס היחיד לקיומה של ישות ישראלית-יהודית במזרח התיכון. סופה של החד-צדדיות מאת: אמנון רז-קרקוצקין, אתר "מחסום", 08.08.06
תמונה משושנת הכרמל 12 שם נפל אחד הטילים המפזרים מתכת כלשהי באוויר. זיכרו שגם ישראל משתמשת בפצצות לא חוקיות במלחמה זו.

הנה גילוי דעת של "הועד בעד פירוז המזרח התיכון מפצצות כימיות, גרעיניות וביולוגיות" כנגד השימוש בפצצות (חודרות בונקר) המכילות אורניום. העיתונאי הידוע גידעון ספירו, והסופר, פיזיקאי, עקיבא אור הם בין החברים בועד זה. אני מוקיר את עבודתם החשובה והם בין הפעילים הותיקים, המסורים שעבודתם מכוננת מחדש את הדמוקרטיה בישראל.

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

%d בלוגרים אהבו את זה: