ישראל טויטו לוחם למען צדק חברתי הלך לעולמו

ישראל טויטו, אחד מהלוחמים הבולטים והעקשים ביותר למען צדק חברתי בשנים האחרונות, הלך לעולמו. ישראל טוויטו היה שותף למאבקים למען מחוסרי הדיור, למחאה מתמשכת ובלתי מתפשרת נגד המדיניות החברתית והכלכלית מול ביתו של שר האוצר לשעבר סילבן שלום, ביחד עם פעילי הקשת הדמוקרטית המזרחית (ביניהם גם דודי מחלב ז"ל שנפטר בסוף החודש שעבר) .

ד"ר יוסי דהאן כתב עליו באתר "העוקץ" – כי הוא הקים את "כיכר הלחם" בכיכר המדינה בתל אביב, בעקבות צו פינוי של בית המשפט הוא העביר  את מחאת תנועתו למאהל מול בנין הכנסת בירושלים, וגם משם הורה בית המשפט על פינויו, החלטה שעוררה ביקורת על התפיסה הסלקטיבית והמעמדית של הזכות לחופש הביטוי של בית המשפט העליון.בבחירות האחרונות עמד ישראל  טוויטו בראש המפלגה החברתית "לחם" שרצה לכנסת.

לקריאת רשימת התנחומים, באתר העוקץ אנא לחצ/י כאן בבקשה

***

הכרתי את ישראל טויטו במעקב לא פוסק אחר הלחימה האמיצה שלו במאבק "כיכר הלחם". התמזל מזלי והייתי נוכח בהרצאה שלו בסוף שבוע של קרן אייס"ף. ישראל טויטו סיפר על הדרך בה ניסו פרנסי תל אביב הבועתית, המרוכזת בעצמה, בכוחה, בהיבריס שלה – להוציא את מפגיני "כיכר הלחם" מתוך כיכר המדינה. ישראל לא וויתר פנה לבג"ץ דאג לארגן את השורות ולבסוף העביר את מטה הלחימה אל מול משרדי האוצר ושרד את הקור העז של ירושלים ושל הפנים השותקות של פקידי האוצר האכזריים. אלו, ששכחו מאיפה באים רוב תושבי המדינה.

הסתכלתי על ישראל טויטו, באותה ההרצאה וידעתי שאני מסתכל על מנהיג חברתי אמיתי, כזה שצמח מלמטה. הוא לא היה צריך ללמוד לתואר ראשון או שני ולקרוא את האוטוביוגרפיה של מלקולם איקס. הוא פשוט עמד והתנהל אל מול מרכזי הכוח, ביצירתיות ובאהבה. החיים הכריעו אותו אבל אנו נזכור את פועלו ונלמד את ילדינו להילחם על עתיד המדינה, וזהותה. על שיח של זכויות שהפך למלחמה של העשירים באוכלוסיות המוחלשות. נעמוד אל מול התקשורת, בעלי ההון וכל מרכזי השליטה ונזכיר להם שאנו בני אדם ויש לנו זכויות אדם, זכויות אזרח וזכויות חברתיות.

יהא זכרו ברוך

***

המאבק בירושלים נמשך ארבע מאות וחמישים ימים, ואני ידעתי שמח שהספיד את כיכר הלחם בתל-אביב יגלה כעת את האמת לגבי אופי המאבק ומטרתו, ושכולם יבינו כי אנשי מטה המאבק אינם פולשים, או גוזלי קרקעות, כפי שניסו גורמים שונים ולהציגנו כדי לסכל את המאבק. הייתי נחוש, וציפיתי לדיון בבית-המשפט, אבל הרכב השופטים, שהפגין אטימות וניכור כלפי השכבות החלשות, קבע נחרצות כי יש לפנות את המאהל בכניסה למשרד האוצר בתוך שבוע ימים, ובכך דחה את מאבקם של אנשי כיכר הלחם לחיים בכבוד וליישום ההחלטה של בית המשפט העליון. החלטת השוטפטים העניקה עדיפות לחוק-עזר עירוני על פני זכויות אדם בסיסיות. עם מתן ההחלטה אמרתי באולם בית המשפט כי השופטים גזרו גזר דין מוות על אנשי המאבק ומחאתם. לשמחתי הציבור ברחבי המדינה דווקא הביע את התמיכתו בנו ואת התנגדולו להחחטת בית השמפט, במיוחד בשבוע זכויות האדם הבינלאומי. לא נותר לי אלא להמשיך להילחם ולארגן את יושבי המאהל למלחמה שאיש אינו יודע את סופה. דרשתי כי לכל האנשים יימצאו פתרונות למצבם על מנת שלא ימשיכו לחיות ברחוב, ואכן לכולם נמצא פתרון.

המאבק העיקש והנחרץ הוביל לחשיפה אדירה ולהעלאת המודעות לבעיה החברתית הקשה. הוא איפשר לאזרחים רבים להילחם על זכויותיהם, וגם נתן לה את הכוח להאמין שאפשר לחיות בכבוד. משך שמונה מאות ושבעים יום, בתל אביב ובירושלים, העמדנו חלופה לאוזלת ידה של מדינת הרווחה בדימוס, ואנשים רבים הגיעו מכל רחבי הארץ כדי לבקש עזרה. כמו כן נהפכנו למוקד עלייה לרגל של אלפי בני נוןער שבאו לראות מקרוב את המצוקה והפערים החברתיים.

חלק מתוך המאמר "חופש הביטוי בגוף ראשון: המאבק על כיכר הלחם", מאת ישראל טויטו,  בתוך שקט, מדברים! התרבות המשפטית של חופש הביטוי בישראל, עורך: מיכאל בירנהק, הפקולטה למשפטים על שם בוכמן, אוניברסיטת תל אביב, 2005.