אפשר לנצח: ריאיון עם פרופ' דני גוטווין

בכניסה למשרד של פרופ' דני גוטווין  בקומה ה-14 באוניברסיטת חיפה אני מבחין מיד בערימות על ערימות של ספרים ומכתבים שנשלחו אליו. הוא מתנצל ומסביר לי שהוא בקרוב עובר לחדר חדש שיכיל את הספריה העצומה. אני מנסה לצאת מהדימוי של הפרופסור המפוזר ולחזור ולהביט בדני גוטווין כפי שהוא, אחד מהאקטיביסטים הפוריים ביותר בשנים האחרונות. קשה להתעלם ממנו, בין אם אנו נפגשים בהרצאות של אירגונים וקרנות חברתיות ובין אם אנו נפגשים בהפגנות כנגד הדיכוי הכלכלי, החברתי, המגדרי, הלאומי והאתני המופעל בישראל. במדינה שבה כל ילד שלישי עני ואשר חרטה על עצמה את מדיניות ההפרטה דני גוטווין נעמד אל מול הקשר המתהדק בין השלטון וההון ומציב אלטרנטיבה סוציאל דמוקרטית. בבחירות האחרונות אף עמיר פרץ אימץ את משנתו וביחד הם יצאו לדרך חדשה, כשהם סוחפים אחריהם אוכלוסיות מוחלשות שהצביעו בעד פרץ בפעם הראשונה ואוכלוסיות מבוססות שבחרו לברוח אל זרועות הבורגנות הדשנה של מפלגת "קדימה". בינתיים מלחמת לבנון השניה הופיעה וטרפה את הקלפים החברתיים. דני גוטווין לא הפסיק להאמין במאבק, במשנה הסוציאל דמוקרטית וגם אם מפלגתו נקברה תחת קרעי הקואליציה עם ליברמן. דווקא ביום קשה שכזה בחרתי לעלות את 14 הקומות אל משרדו של גוטווין ולברר היכן ואיך אפשר להציב אלטרנטיבה למדינה מושחתת שאיבדה כל צלם אנוש.

  • קיבלת את הדוקטורט שלך בנושא היסטוריה כלכלית ובדיקת עליית אליטת ההון היהודית בבריטניה במאות ה-19 וה-20 ולכן אתה יושב בחוג לתולדות ישראל, אך פעילותך החברתית מביאה אותי מיד לשאול מדוע אתה לא בחוג לכלכלה?

אין שום סתירה בין חוג לתולדות ישראל ובין פעילות חברתית. כמו שאין הבדל בין עובד בעירייה לפרופסור, כי לכל אחד מהם יש דעה פוליטית שאותה הוא יכול להביע לאחר שעות העבודה שלו. את הפעולות אני עושה כאזרח. כמו שאתה יודע בפעילות החברתית פוגשים עובדים מכל מיני תחומים ומוצאים את אותה המוטיביציה לכך. כל אחד מביא למאבק את היתרונות שהוא יכול להביא. אני בא מתחום של רעיונות וההבעה שלהם. כך המאבק החברתי ישראל הוא אתר מפגש ואין בכך הבדל גדול.

  • ובכל זאת איך מתחבר לכך הדוקטורט שלך?

תחום עיסוקי הוא היסטוריה חברתית וכלכלית של העם היהודי. כידוע לך יהודי המערב היו קשורים להיסטוריה של התפתחות הקפטיליזם אז אני לוקח את הידע של הקפיטליזם ומוביל אותו למקום היהודי.

  • מאיזה גיל אתה מחשיב את עצמך כפעיל חברתי?

מגיל צעיר הייתי אדם פוליטי, עשיתי הרבה דברים הפגנתי והתווכחתי באוניברסיטה העברית, שם עשיתי את הב.א ואת המ.א (הדוקטורט נכתב באונב' חיפה). לאורך השנים עסקתי בדברים חברתיים ופוליטיים ומתי שהוא התחילו לשים לב למשנה החברתית שלי.

  • מתי קלטת בדיוק שחל שינוי בתקשורת למשנה הכלכלית שהצעת?

בתקופת ממשלת ברק הייתה תחושה שהתהליכים הבשילו. התחלתי לדבר על הפרטה עוד בשנות התשעים והחשיבו אותי לשוטי הכפר. וזה לקח עוד זמן עד שזה נכנס בתקופת ברק. הסתירה הגדולה בנקודות העומק של החברה הישראלית התבררה לי כשגיליתי שהשמאל הבורגני שמיוצג במפלגת העבודה ומר"צ מעמיד את האינטרס המעמדי בניגוד לאיזה תפיסה סוציאל דמוקרטית רחבה של מדינת רווחה. וראיתי שהשמאל הפוסט ציוני משתף פעולה בצורת הביקורת והפתרונות שהוא מציע. שתי צורות החשיבה הללו נתנו הכשר למדיניות הניאו-ליברלית. רק בישראל פוסט שנות האלפיים התחילה החשיבה בנושא הזה ושם גם פגשתי אנשים דומים לי, כמו חבריך מהקשת הדמוקרטית המזרחית.

  • באיזו צורה ניסחת את טענותיך בנושא הבגידה של השמאל?

כתבתי מאמר בשם היסטוריוגרפיה חדשה או הפרטת הזכרון ובו ציינתי שהפוסט ציונות וגם השמאל מסייעים לימין. הויכוח מצא לעצמו בית מעל דפי העיתון "הארץ". הראיתי הפער בין התרומה והחידוש של ההיסטוריוגרפיה הפוסט ציונית לבין התהודה שהיא זוכה לה. וקלטתי שגם בזירה הפוליטית השמאל הפוסטציוני וגם השמאל במפלגות העבודה ומרצ לא מבינים שההפרטה היא המכניזם העיקרי שמחולל אי שיוויון בחברה הישראלית. הם לא יכלו לראות שמתנהל הרס מדיניות הרווחה בידי סקטורים שמקדמים פוליטיקה של זהויות ומפריטים את המדינה על ידי מיגזור (הפיכת המדינה למגזרים, כמו ש"ס שתייצג את המזרחים הדתיים ושינוי את האשכנזים מעמד בינוני ומעלה וכד') ומסחור (פתיחת השווקים לגלובליזציה). טענתי שהשמאל הבורגני השתתף בפרוייקט במודע.

  • מי הרוויח מההפרטה הזו?

צריך להסתכל בציר הניתוח לא רק על המפסידים אלא גם על המרוויחים. משום שבתקופה הנידונה עלתה אליטת הון דומיננטית והיא מיצבה את עצמה דרך השליטה במקום הפוליטי.

  • האם אתה טוען שעם עליית הליכוד במרד הקלפיות של 77 החל משטר ההפרטה שפירק את מדינת הרווחה שהרכיבה הממשלה של רבין משנת 74?

משטר התאצ'ריזם התחיל לפעול בשנת 1977. הוא רצה לפרק את מדינת הרווחה אך הוא לא ידע למי הוא יוכל להפריט אותה. משום שלא היו פה קבוצות הון שנכנסו למשטר ההפרטה הישראלי. לכן המשטר עסק בשני תהליכים: מצד אחד הוא בנה את ההון אליו הוא יוכל להפריט וראינו את זה במיוחד בתקופת שרון כשנבנו אליטות הון. מצד שני עד תקופת 77 התחליף להון הפרטי היו המיגזרים. אך משנות ה-80 המיגזור היה חלק מפירוט מדינת רווחה והוא הוצג על ידי השמאל הפוסט ציוני כתהליך של שחרור.

חיפשתי ליצור שמאל שייתן ביסוס למדיניות אחרת. שמאל שיהיה סוציאל דמוקרטי מחד גיסא ולאומי ציוני מאידך גיסא.

  • האם אפשרי לייצר שמאל לאומי בישראל?

מבחינתי אנחנו חיים במזרח התיכון. והאזור הזה וגם אזור הבלקן עדיין בעידן הלאומי. משום שאזורים אלו היו עוד באיפריה העות'מאנית. אבל השמאל הישראלי שאופקי המחשבה שלו נטועים באופק האמריקאי ששם האופק הלאומי התממש ונגמר, הביאו תיאוריות מבלי לשים לב שהתיאוריות שהם הציגו סותרות הן את המבנה הלאומי והן את קהל היעד. חלק מהדוברים המרכזיים של השמאל הזה היו מוכנים לבוא לקראת הלאומיות הפלסטינית בשטחים הכבושים ולבקר את אותו מבנה לאומי (ציוני) שמאלי בישראל.

  • אתה טוען שהמבנה של העם היהודי עדיין קשור לחשיבה לאומית?

פה אני חוזר להיסטוריה הלאומית היהודית. בשלהי המאה ה-19 למעלה מ-90% מהיהודים מתגוררים בצפון-אפריקה ובמזרח אירופה. מבחינת הדימויים העדתיים נוצר ניגוד. אבל במובן החברתי והכלכלי, יהודי רוסיה ומרוקו, למשל, היו רחוקים מחברה תעשייתית. כלומר הם היו אוכלוסיות שבאו מהעולם השלישי. רק אוכלוסיות קטנות של יהודי מערב אירופה, היו מעורבים בתהליכי תיעוש מתקדמים.

  • כלומר כל המושגים של מזרחים ואשכנזים שגויים מבחינת הדימיון שלהם כשייכים למזרח ולמערב?

מבחינתי המושגים של מזרחים ואשכנזים שהפכו להיות ישויות מהותניות (כלומר כאלו שחיברו בין מוצא, גזע להשכלה ותרבות) הם הבניות/מבנים בעייתים ביותר.

  • אתה טוען בעצם שיהודי מזרח אירופה לא היו חלק מהתרבות המערבית?

כן. אפילו השפות שלהם כמו היידיש לא היו חלק מהעולם המערבי. תרבות המערב הייתה דלה והיא פיקציה שהופכת אותם לכאלה. דווקא המזרחים שחשיפתם לתרבות המערב הביאו אותם מצויים בידיעת האנגלית ועם נגישות לתרבות המערב בצורה הרבה יותר גבוהה מדוברי היידיש שתפסו את עצמם כקהילה מערבית. למשל קהילות צפון אפריקה שבאו במגע עם תרבות צרפתית נחשפו לתרבות המערב. אני מבקש לפתח דיון שיסתכל על העם היהודי בתור עם שיצא מתוככי החברה המסורתית. אך בסוף המאה העשרים החברה היהודית עדיין נטועה בלאומיות.

ערוץ 8 מציג את הפרק השני של "מגש הכסף" בצפייה ישירה
למה ישראל מידרדרת כבר שנים במדדי אי השוויון והעוני? ההיסטוריון פרופ' דני גוטווין, מציע גרסה אלטרנטיבית, מפתיעה ומאתגרת להיסטוריה הכלכלית של ישראל. איך אימצו הימין והשמאל את השקפת העולם הניאו ליברלית ויצאו יחד לפרק את מדינת הרווחה הישראלית.

פרץ הכשלונות

"עמיר פרץ הוא מחולל המהפכה הישראלית. בתוך הקריסה הטוטאלית של החברה הישראלית מתווה עמיר פרץ דרך למהפכה שתרסק את כוחם של המעטים שהשתלטו על החברה ותחזיר את החברה לישראלים", אמר פרופ' דני גוטווין, מהחוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה במעמד השקת ספרו של יהושוע סובול על חייו של פרץ (YNET, 16.03.2006)*

  • בבחירות האחרונות חשבנו שהנה מגיע איזה גוש חברתי, של ש"ס, מר"צ, הערביות, הגימלאים והעבודה והנה בכל זאת הממשלה הנוכחית היא אנטי חברתית.

יש טעות גדולה שהפרשנים הפוליטיים חוזרים עליה, כשהם מביטים על הזירה הפוליטית ושוכחים שהיא לא מייצגת את החברה בכלל. ש"ס היא המשת"פ הגדול של פירוק מדינת הרווחה וכל גילגולי העיניים מסתירים את העובדה שיש לה אינטרס ממגזור החברה ומשם היא מתקיימת. הגימלאים קמו לתחייה כמפלגה כתוצאה ממצב רוח של ייאוש ולא כי אנשים ראו את התרומה האדירה של בנינו לשיקום הבחירות בישראל. אני רואה בזה הצבעת מחאה לא אחראית.

  • ובכל זאת אנחנו מביטים בסוג של התכנסות מהפריצה הגדולה של הערכים החברתיים לשיח הציבורי.

אני חושב שאסור לנו להתאכזב מהר מדי. האג'נדה החברתית קיימת והיא קיימת למרות רטינות החברה. משום שבין חודש מרץ (של הבחירות) ונקודת הזמן העכשווית – העוני לא קטן ומשפחות העניים והמובטלים לא הצטמצמו; מעמד הביניים ממשיך להישחק; עובדי הקבלן עדיין נותרים חסרי זכויות וכל אותו הציבור שרוצה בשינוי קיים כפוטנציאל פוליטי שיכול להתרגם ביום הבחירות.

  • האם לעיתונות יש קשר בטישטוש המצב החברתי בישראל?

הפרשנות הפוליטית תמכה באופן מובהק במפלגת "קדימה" במערכת הבחירות האחרונה. והמהירות שבה הם קוברים כל אג'נדה חברתית היא לא יותר מההגדרה של הרצונות שלהם. בכל ההרצאות שאני נותן, בלי סוף, לקהלים שונים בשכונות, עם חיים, נוער ובמכוני מחקר, אני מוצא שיש רצון למדינת רווחה יציבה ושינוי כללי המשחק הכלכליים, בדיוק באותה מידה שהרצון הזה היה קיים בחודש מרץ בו התקיימו הבחירות  האחרונות. והקול הזה יצטרך למצוא ביטוי פוליטי! מפלגת עבודה עברה מפץ גדול והשתנה לחלוטין כשהיא בחרה בעמיר פרץ ולא בשמעון פרס והייתה בזה יותר מאמירה פרסונלית. היה בזה הרבה משמעות ולמרות שאני מתנגד לישיבה עם ליברמן צריך לבנות מפלגה סוציאל דמוקרטית.

  • עמיר פרץ הולך לאשר את תקציב 2007 שהוא אנטי חברתי, בוחר לתת תקציב ביטחון מוגדל ואף הסכים לרדת מדרישותיו החברתיות המוצקות בכניסה לקואליציה עם מפלגת קדימה. אתה בתוך תומך נלהב של המדיניות שלו לא מכה על חטא תמיכתך בו?

יש טעות גדולה שהפרשנים שמסתכלים על הזירה הפוליטית שוכחים שזה לא משחק כדורגל. אין להם טווח של זמן. ולא פלא שאותם פרשנים שמפרשנים בשדה הפוליטי גם מפרשנים בשדה של הספורט. וזה גם מה שהם שווים. פוליטיקה זה מקום של מאבק והתארגנות ציבורית וצריך במרחב שכזה מרחב נשימה ארוך. היעד צריך להיות ברור. מכאן שניסיון לבנות מפלגה סוציאל דמוקרטית נתקל בהתנגדות עיקשת של ההון. וברור שתוצאות הבחירות לא אפשרו הרבה, אני חולק על הבחירה של עמיר פרץ בתיק הביטחון. מאידך אני בטוח שההון הישראלי נעמד על רגליו האחוריות על מנת שעמיר פרץ לא יקבל את תיק האוצר. אני טוען שהמאבק החברתי הוא גם בפנים וגם בחוץ ויש לנו אלקטורט ויש לנו דרך!

  • ובכל זאת ליברמן צורף לממשלה

צירפו את ליברמן, דווקא משום שהכוח של מפלגת העבודה עדיין לא יכול היה להבטיח את אישור התקציב של 2007. כניסתו של ליברמן לקואליציה הופכת את המצב לקשה. מילת המפתח היא מאבק.

  • בניתוח שלך של המצב החברתי לא הפנית את המבט לצבא ולאפשרות שהוא הפך את המלחמה האחרונה לגדולה כדי להגדיל את תקציביו ולהאדיר את הסטטוס וההון החברתי של קציניו.

הצבא והסכסוך הם הווית חיינו. וזה נובע לא רק מהכיבוש אלא גם מהחברה שבתוכה אנו חיים. אני מניח שישנם למשל קולות שונים בצד הפלסטיני. חלק מהקולות מבקשים להתנגד ויש גם אחרים בשמאל הפלסטיני עם נקודת ראות אחרת לסיום הסכסוך. מנגד איראן מתפתחת לאיכות של מעצמת גרעין ויש לה אינטרסים שלא עולים בקנה אחד עם ישראל. דרך אגב מירוץ החימוש באזור שלנו דומה למירוץ החימוש במאה ה-19.

אני נגד הפטרנליזם של השמאל בישראל. במזה"ת ישנו סכסוך לאומי, והוא לא מתחולל אך ורק בגלל הימצאות ישראל. הקיום האובייקטיבי של סכסוך במזה"ת אינו קשור להבנייה תודעתית. זה נכון שהחברה הישראלית מיליטריסטית, אך עובדה זו יוצאת אך ורק מתוך הסיטואציה הלאומית הזו. והצבא של ישראל גם מזכיר את החברה הבריטית של המאה ה-19.

  • ובכל זאת הצבא הולך לקבל תקציבים גדולים יותר מהעניים, הקשישים, הילדים והמובטלים.

בישראל המהפכה הניאו-ליברלית מתבצעת גם כשהורידו (בממשלות קודמות) את התקציב לביטחון. אז גם שקנו פחות טנקים, הממשל של נתניהו המשיך לייצא את המטפורה שמדינת ישראל היא מכונית העומדת על סף של תהום. הדימויים הללו הסתירו את המלחמה של המעמדות. זו נקודת כשל מחשבתי שמעמידה את התירוץ ולא את הסיבה. לכן השימוש הבלתי פוסק במה יגידו השווקים הבינלאומיים שיכעסו, או בדימויים אחרים, מביאים אותי לחשוב שהמדינה לא חושבת על הפיתרון אלא מחפשת סיבה חדשה להשתקת המאבק.

  • מה הקשר בין הכיבוש להפרטה?

בישראל הלוגיקה היא הפוכה, משטר ההפרטה מסביר את המשך הכיבוש ולא ההפך. כדי לפרק את מדינת הרווחה ממערב לקו הירוק ייבאו אותה מערבה והציעו למעמדות הנמוכים דיל. אמרו להם אני אתן לכם הטבות אם תהגרו לשטחים. וכך נוצרה תנועת הגירה כלכלית, של שכבות שנרמסו תחת מלחמת המעמדות בתוך מדינת ישראל וזו הסיבה שהם תומכים בימין. ומכיוון שהשמאל שותף למדיניות ההפרטה לא היה לו מה להציע.

  • אז מה היית מציע בתור שר אוצר לפרק את הקשר הגורדי בין ההפרטה והכיבוש?

חידוש מדינת הרווחה בתוככי ישראל ייטול מהציבורים את התחושה שהם קורבנות את מדינת "הרווחה" שלהם. היום מעמד בינוני בתוך מדינת ישראל לא יכול לרכוש דיור וקל חומר שאין דיור ציבורי. אז הוא ניגש לבנות דירה מעבר לקו הירוק. אני אתן לך דוגמא, אם אחד מקרובי המשפחה שלי עברו לגינות שומרון ויש להם אופציות שם וביילין לא מציע לי שום דבר בתמורה. אז אני בפוטנציה מבין שקיימת אפשרות ואני לא מנצל אותה.

  • מאיפה אתה יוצא למאבק חברתי?

אני מניח שזה צירוף של הבית שבו גדלתי וגם ההשקפה שאימצתי לעצמי. משום שאני חושב גם אנליטי וגם ערכי. הערכי מסמל את המשמעות מהבית. זה תחושה שכל בני האדם שווים ושיש משהו באופן ויסודי שמתנגד להעסיק אנשים בתנאים שפוגעים בכבודם ולא נותנים להם את הזכויות שלהם. המיקום האנליטי אומר שהמציאות שלנו יכולה להיראות אחרת. הקפיטליזם זו שיטה שמשרתת קבוצה ולא שיטה יחידה. אפשר לנהל היום חברה תעשייתית בשיטה שתאפשר לה להיות מצויינת. זה היופי במפלגות סוציאל דמוקרטיות שהן חלק משיטה שמיושמת בעוד מדינות בעולם.

  • האם ישנו קשר לזיכרונות שלך משנות השישים לפעילות המרובה של בנושאים החברתיים?

אני תומך במדינת הרווחה ללא מתוך זיכרונותיי האישיים. בזמני הייתה מדינת רווחה מפולחת. אני לא מאמין בניסיון להעצים חוויות דוריות ולהפוך אותן לפרספקטיבות אנליטיות, לטעמי זה דבר לא נכון.

  • האם אתה משלם מחיר בעד הפעילות החברתית שלך?

אני לא מתייחס לפעילות החברתית שלי כסוג של עניין שאני משלם, כי הדבר זה אני. אני לא יכול לעשות את זה אחרת. המחירים הללו הם עצמותי שלי.

  • הפעיל החברתי ומנהיג עובדי הקבלן ג'קי אדרי שגם התראיין לעיתון "אנשים" משלם מחירים כבדים על הריאיון שנתן לסרט של טלי שמש "זהב לבן עבודה שחורה" (2005)

העובדה שאני פרופסור באוניברסיטה יוצרת לי סביבת חיים נוחה ואני הרבה פחות פגיע וזה רק גורם לי מחוייבות ואז אני יכול להיות יותר נחרץ. כדי שלאוניברסיטאות תהיה לגיטימיות ציבורית אז חייבים לשלב בין מחקר ופעילות ציבורית ולא רק פירסום בז'ורנאלים. במיוחד אם האוניברסיטאות ניזונות מתקציבים ציבורים – אזי הן חייבות לתרום חזרה לחברה.

  • מה דעתך על הגשת המנהיגים החברתיים יצחק ג'קי אדרי, ויקי כנפו וישראל טויטו ז"ל לפרס ישראל?

אני חושב שפרס ישראל זה חלק מהשיטה. אני לא חושב שיהיה שינוי אם הם ייבחרו. אסור להפוך תחרות שתנצל את הניראות החיצונית שלה. מנהיגים לא יכולים לקבל הכרה ממי שהם נלחמים נגדם. הם יקבלו הכרה בהפגנות. שיטת הפרסים היא שיטה קלוקת. תראה למשל את כל הפרסים שנותנים לפרופסורים, האם זה מגדיל את תקציב החינוך?! הפרס יוצר מציאות ציבורית שלא באמת קיימת וזה מאפשר למשטר להמשיך להתקיים.

  • המצב החברתי בישראל על סף שנת 2007 נעשה קשה יותר ויותר. מאיפה לדעתך יצמח השינוי שאליו אנו מייחלים?

הנכס האמיתי הוא שאנו לא צריכים את פרסי ישראל. נכון, הקרב נעשה קשה יותר ויותר. אבל בתוכנו, בפעילות של העשר שנים האחרונות, יצרנו פורמציה חדשה. הצלחנו ליצור תודעה אלטרנטיבית. לפני עשר שנים לא היה הבדל בין ניאו-ליברליזם לסוציאל דמוקרטיה. יצרנו שינוי בקרב הציבור. ועלינו להמשיך להציע את המאבק המהפכני משום שהוא מציע אלטרנטיבות. עלינו להמשיך לגייס קהלים שאיתם אפשר לצאת למאבק. צריך לסמן יעדים פוליטיים ברורים שיראו על הגיבוש התודעתי הפוליטי. היום שבו ליברמן ופרץ נמצאים באותה הממשלה הוא יום רע. אבל עצם האיזכור של אג'נדה חברתית מפחידה את בעלי ההון.  אני רואה את תנועת המטוטלת לפני מאה שנים לא היו זכויות עובדים וילדים היו עובדים 16 שעות עבודה. נכון, משנות השבעים אנחנו בתבוסה מתמשכת ובתוך התבוסה אנחנו מזהים את חוקי המשחק החדשים ומעבירים הבנה אלטרנטיבית לציבורים חדשים.

  • אותם ציבורים מדוכאים על רקע מעמדי, חברתי שאתה מתאר יכולים גם לבחור בפאשיזם.

ישראל עומדת בפני סיטואציה ברורה, משטר ההפרטה מייצר קורבנות בקצב הולך וגדל. לכן הציבור בישראל יכול לבחור במשטר סוציאל דמוקרטי או במשטר פשיסטי. הבעיה המרכזית בימין שהכוח שלו נובע מהיעדר אלטרנטיבה סוציאל דמוקרטית. צריך לצאת למאבק בפשיזם. צריך להראות לציבור שיש אלטרנטיביה. צריך להמשיך במאבק ואסור להתעייף בו. אפשר לנצח.

עוד דיוקנאות

 

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על אפשר לנצח: ריאיון עם פרופ' דני גוטווין

  1. עוברת אורח הגיב:

    בציבוריות הישראלית.
    אבל האם הוא באמת מאמין שסיעת יסו"ד שהוא פעיל בה צריכה להמשיך כחלק מהעבודה?

    אהבתי

  2. איתי אשר הגיב:

    התשובה ברשימות אצל דוד מרחב
    http://www.notes.co.il/merhav/24475.asp

    אהבתי

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    א. תקן שגיאות כתב/כתיב
    ב. תחשוב מה אתה רוצה לומר לפני שאתה כותב ומעלה לאתר.

    חבל שראיון עם פרופ' גוטווין נראה כמו אוסף סתמי של משפטים.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s