החרם על רבקה סאלח

הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו בספרו המפורסם "תולדות השיגעון בעידן התבונה" (1961) בדק והגדיר את מערכת היחסים בין הקמת בתי המשוגעים לבין השיח של התקדמות הפרוייקט של "המודרנה" – הקידמה. הוא מצא כי מערכת היחסים זו כללה צורות שונות של משמעת וענישה. כמו כן הוא ראה כיצד הנתין של בתי המשוגעים הפך להיות חלק מיחסי כוח חברתיים של דיכוי והשפלה. הוא טען כי הסיפור החד ממדי של הצלחה וקידמה בהקמת בתי המשוגעים העמיד בראשו את הרופאים והסתיר את הנידוי וההשתקה של ציבור שנתפס כזר וסוטה.

החברה בישראל עוברת תהליכים דומים של נידוי והחרמה של הקולות שנחשבים סוטים. רבקה סאלח פוטרה מעבודתה הזמנית במכון התקנים. אותו מכון תקנים התקשר לתקן של נידוי והחרמה. במקרה של רבקה אימו של בני סלע, היא נאלצה הן לסבול על רקע פשעי בנה וגם על רקע היותה אשה (מגדר), מזרחית (אתניות), אחראית ניקיון (מעמד) המחפשת עבודה בשוק העבודה הישראלי. שכן, רבקה סאלח, עד ליום אחר בריחת בנה, הייתה עובדת מבוגרת, שהתפרנסה מעבודה בחברת כוח עושקת, כחלק ממגזר הולך וצומח – חברות כוח אדם – שכידוע לנו לא אוכף את חוק תשלום המינימום ומדכא את עובדיו תחת העלמת העין של רשויות המדינה.

החברה בישראל לא יכלה לשאת את קשר המשפחה בין האם לבנה הפושע, שברח מן המשטרה. החברה בישראל לא יכלה לשאת גם את הניסיון של האם להגן על בנה. אז במקום להכיל קול מורכב, הם נידו אותה מתוככי הקהילה והיא פוטרה ממקום עבודתה. הקהילה בחרה שלא לבקש הגנה נוספת מהמשטרה, על מנת לייצר סולידאריות בסיסית לאם שבנה חטא. במקום זאת הם העדיפו להוציא אותה מתוכם. המקרה מצער מאוד ומראה על השיטחיות במחשבה הישראלית. שכן החברה כולה ברבדים שונים מדכאת ציבורים רבים. אך במקום להתמודד עם המורכבות אנו מנסים להשטיח אותה ולהעלים אותה מעינינו.

 קשה שלא להיזכר ביחס של התקשורת, האליטות והציבור בישראל למשפחת עמיר, שגם אותה ביקשו לנדות, בשל מעשי בנה. האם הפתרון למצב המורכב בישראל, לבעיות מורליות, חוקתיות היא בצעדי נידוי והחרמה. שוב לדעתי התשובה היא לא. עלינו לדרוש את חזרתה של רבקה סאלח לעבודתה, משום שאין היא פשעה. ואם היא פשעה אז כל אחד מאיתנו הוא פושע בשל קטגוריות חברתיות מורכבות אחרות. אל לנו להיתפס לאיוולת של ממש. עלינו להביט במראה ולהכיל מורכבויות חברתיות, להגן על החלש/ה ולנסות למצוא פתרונות אחרים הדרושים בניהול בעיות קשות. רבקה סאלח לא פשעה, אך נידונה כבר לעונש כבד. עליה בתור אישה מזרחית מבוגרת לחפש עבודה בישראל.

האגודה לזכויות האזרח פנתה למכון התקנים בנושא הפיטוריים הלא-חוקיים (03.12.2006). תודה לאייל גרוס.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על החרם על רבקה סאלח

  1. ענת הגיב:

    אך ההשוואה בין רבקה סאלח לגאולה עמיר לא ברורה. הרי רבקה סאלח מתנערת ממעשי בנה וגאולה עמיר גאה בבנה הרוצח על ש"הציל" את עם ישראל. בכל בני משפחתם מפעפעת השנאה והקיצוניות, הדבר בולט בכל ראיון עמם, גם אם לא הלכו (עדיין) עד כדי רצח.
    המשפחה הזו ראויה גם ראויה להוקעה.

    אהבתי

  2. בועז כהן הגיב:

    אתה צודק לגמרי לגבי אמא של בני סלע, אבל לא כל כך צודק בנוגע לאמא של יגאל עמיר…

    רוצה לומר: ההשוואה בין גאולה עמיר, אשה מתועבת, גסה ומרושעת – שמעולם לא הביעה חרטה וצער על מעשהו הנפשע של בנה הרוצח – לבין רבקה סלאח העניה והמסכנה, שכן הסתייגה מאלימותו האיומה של בנה – ההשוואה הזו עושה עוול לגברת סלאח

    אהבתי

  3. נועה הגיב:

    אתה כל הזמן רומז שהפגיעה היא על רקע עדתי (ומגדרי, אבל אותך בעיקר מעניין העדתי)- אבל עושה זאת רק לכיוון שנוח לך.

    אם כבר הכל עדתי, אז בוא נלך עד הסוף: איך פוקו היה מסביר את זה שאחד האנסים האכזריים ביותר בישראל יצא משכונת התקווה ומעדות המזרח? וגם רוצח ראש הממשלה ? או שזו רק מקריות אבל האפליה של סלאח היא מעשה גזעני מכוער?

    אהבתי

    • Avner Eliyahu Romm הגיב:

      סליחה, אבל עם כל הכבוד, ועם כל הסמפטיה לקורבנותיו של בני סלע, ועם כל ההסתייגות ממעשי האונס שנעשו ע"י בני סלע, ישנם אנסים אכזריים בהרבה ממנו (סוחרי נשים ו"האנס הצלם", למשל), שלא קיבלו רבע מהמאסר הממושך שהוא קיבל. ברור שלאור כל הדברים הללו, קשה לראות שיש איזשהו צדק במערכת הענישה החוקתית, וזה נראה יותר כגבורה על חלשים.

      אהבתי

  4. נועם הגיב:

    אני לא יודע לגבי פוקו, אבל אני משער שאפשר תמיד להסביר מעשי אלימות כאלה בזעם נגד הדיכוי הכלכלי והמעמדי של האשכנזים. זה מה שנאמר בזמנו על ידי אלה שהאשימו את הניו יורקי הלבן ברנרד גץ לאחר שגץ פתח בירי על חבורה של צעירים שחורים שהקיפו אותו בזמן נסיעה ברכבת התחתית ותבעו ממנו את כספו.

    הטענה הזו מופרכת מעיקרה. פושעים יש בכל קבוצה אתנית או קבוצת מוצא. לא היה חסר הרבה שאת רבין ירצח אשכנזי. גם לא חסרים אנסים אשכנזים. הקשה מהפרט אל הכלל נחשבת לאחד הדברים האבסורדיים ביותר בסוציולוגיה של ימינו.

    אהבתי

  5. נועה הגיב:

    איך עלית על זה לבד? עכשיו תסביר גם לשמואלוף.

    אהבתי

  6. נדמה לי שלא לזה התכוון פוקו.אין בספר שום זכר לאפליה על רקע זה או אחר. הספר עוסק בפתולוגיה של השיגעון.ואיך חברה כולאת אנשים בבתי חולים פסיכיאטריים.בימי הביניים שלחו את "המשוגעים" או את השונים בספינה.ספינת השוטים יש גם ציור כזה.שכחתי את שם הצייר. איך חיברת בין הדברים? לעניין אמא של עמיר.ואמא של כול אדם פושע או אנס ורוצח.אין להעניש את האם.אבל..אם האם במקרה של עמיר מצדיקה את מעשה בנה.אזי עליה לחפש עבודה בעצמה.ובמקומות אחרים הייתה עומדת לדין על הסתה. תאר לך אם יגאל עמיר היה רוצח אזרח רגיל והאם תומכת במעשה בנה וברצח. מה היה קורא אז? רצח הוא רצח. ומי שמשבח רצח עליו לשאת בתוצאות.לא כך המקרה של אמו של סלע לה נעשה עוול.

    אהבתי

  7. נועה הגיב:

    מעניין מה פוקו היה חושב על זה שמשטרת קצרין תפסה תמהוני מטורלל כחשוד ברצח הילדה תאיר ז"ל. זה בהחלט נראה כמו מקרה קלאסי של ציד מכשפות וחסרי הגנה, מהסוג החשוך ביותר. העיקר שהם "משיבים את הסדר על כנו" וש"הושב בטחון הציבור". קפקאי.

    אהבתי

  8. כרמית הגיב:

    אם רצח קשור לדיכוי, איך נסביר את אלי פימשטיין, רעי חורב, סיגל חיימוביץ', ליהי גלוזמן וארבל אלוני?

    הבעיה המרכזית של רבקה סלאח היא לא היותה אמא של בני סלע. "הבעיה" שלה היא עוני, זקנה וחוסר השכלה. נשים במצבה, אפילו הן אמהות לבנים למופת, נתונות באופן כללי לחסדי מעסיקים נצלנים וחברה קשת-לב.

    אהבתי

  9. גג הגיב:

    אני מייחל שיימצא המעסיק שיעניק לה עבודה, ואפילו ביטחון תעסוקתי – אישה בגילה הרי ממילא תצא ממעגל העבודה בעוד כמה שנים, והיכן כל הנשמות היהודיות הטובות נעלמו להן? האם נגזר גורלו של אדם מבוגר וחסר השכלה לעמוד בפתח חברות כוח האדם ולקושש? אני מדבר על אנשים עם מוסר עבודה ורצון לעבוד ולהרוויח רק למחייתם ולא יותר מזה…זה מצער אותי כל כך.

    אני רוצה להזכיר שהיא לא גידלה את בני סלע: הוא גדל בקיבוץ, במשפחה אומנת , כנראה משום שלאימו חסרו הכישורים ו/או התנאים המשפחתיים לגדלו.

    הממשלה מנהיגה משטר עבודה שנחשב חריג גם ברמה הבינלאומיץ, ויעיד על כך הדו"ח ששוחרר היום בנושא הזה, כולי תקווה שמתי יביא מעט מתוכנו לקוראים. הנורמות החברתיות הפסולות מוסיפות חטא על פשע, והיכןיימצא המושיע שייעשה מעשה ויעסיק את גב' סלאח.המצווה יכולה להיעשותגם בעילום שם, , מסורת יהודית ארוכה, וגם כדי שחס וחלילה לא יתנפלו עליו גופי תקשורת ויוציאו יחסי ציבור רעים למהלך.

    מבחינתי זה פחות חשוב כעת להכריח את מכון התקנים להחזיר אותה לעבודה, מכיוון שאני סיכויי המהלך הזה כקלושים. אני מחפש פיתרון אנושי לגב' סלאח, שאותה אינני מכיר אך ליבי יוצא אליה ונשמתי זועקת למראה העוול שעשו לה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s