תשתית לריאיון עם טלי פחימה

 

טלי פחימה

טלי פחימה פעילת שמאל רדיקלי ישראלית, נודעה בעקבות התקשרותה לתושבי מחנה הפליטים בג'נין והצהרותיה בקשר לסיום המאבק הפלסטיני לסיום הכיבוש. בתחילת ינואר 2007 היא השתחרר מהכלא בישראל לאחר שריצתה 877 ימים (שנתיים, 5 חודשים ו-26 יום).

היא נולדה בקרית גת וגדלה בעיר זו במשפחה חד-הורית. בוגרת מוסדות החינוך הדסים, רוגוזין ושלאון. שירתה בצה"ל כפקידת רס"ר בקסטינה. עבדה כמזכירה במשרד עורכי דין. במאי 2004, בהשפעת ראיון של כתב Ynet עלי ואקד, ומספר מאמרים של גדעון לוי היא החליטה ליצור קשר עם זכריה זביידי, ראש ארגון "גדודי חללי אל אקצה" בג'נין, אשר איבד את אימו ואת אחיו. באומץ רב היא נסעה מתל אביב דרך עפולה לג'נין ושהתה תקופה די ארוכה במחנה. לאחר היכרות עמוקה עם ההרס שכוחות הצבא והממסד הישראלי גורמים במחנות הפליטים בפרט ובשטחים הכבושים בכלל היא החליטה לקחת צעד פעיל והצהירה כי תשמש לזכריה זביידי כ"מגן אנושי". הצהרה זו סימנה אותו בקרב כוחות השב"כ שהחליטו שדמותה התקשורתית מאיימת על חלוקת העבודה הפוליטית והתקשורתית. הם עצרו אותה בפעם הראשונה וביקשו ממנה להיות סוכנת כפולה. היא סירבה ושוחררה. לאחר פניות חוזרות ונשנות החליטו סוכני השב"כ לדאוג למעצרה בפעם השניה וב-8 באוגוסט 2004 היא הוחזקה במעצר מינהלי במשך חודשים.

רשימת האשמות של שירותי הביטחון כל הזמן הצטמצמו בתחילה הם טענוו כי היא חשודה בניסיון לסיוע בפיגוע במחסום קלדניה ב-11 באוגוסט 2004 וכי התכוונה לבצע מעשי טרור נגד ישראלים בתוך הקו הירוק ועל בסיס טענות אלו נטען כי היא מסוכנת לציבור. כוחות הביטחון אף סירבו להגיש כתב אישום כדי לא לחשוף חומר סודי. אך טענה זו התבררה כלא נכונה. לא רק שהתקשורת ושכבות רחבות בציבור הישראלי השתכנעו ( חוגים בשמאל כמו חבר הכנסת יוסי ביילין, וכן מהימין כמו חבר הכנסת אורי אריאל או "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי" התנגדו למעצר המנהלי הממושך בטענה שהוא אינו דמוקרטי). אלא השקר נחשף כשזביידי התראיין בעברית וטען שפחימה לא תירגמה מסמכים או הסבירה לו כיצד לקרוא מפות שצה"ל איבד בג'נין, כיוון שהוא את רוב חייו נמצא בג'נין ומכיר אותה ככף ידו. הבדיחה העצובה של השב"כ שביקש באמצעות העונש הקשה של פחימה להתריע בפני שיתוף פעולה חברתי פלסטיני הומניסטי ממדרגה ראשונה הפך לשיחת היום בתקשורת שהשתכנעה בחפותה של טלי פחימה. אך זו לבסוף נאלצה להודות כי תרגמה מסמך כדי לצאת מהכלא בעיסקת טיעון לאחר ריצוי שני שליש מהעונש שנקבע לה. וזאת למרות שלא מעט מתושבי ג'נין ובראשם זביידי ידעו עברית.

  1. ב-3 בינואר 2007 החליטה ועדת השחרורים של השב"ס לנכות שליש מתקופת מאסרך על התנהגות טובה (בניגוד לנהוג עם אסירים בטחוניים). ובאותו היום השתחררת אמרת שאת "לא מתחרטת, ושהיה שווה את המחיר". לאיזה מחיר את מתכוונת ?

  1. מדוע הוטל עליך האיסור לצאת מהארץ? מה לגבי האיסור הנוסף שאסר את כניסתך לשטחי יהודה ושומרון. אותם השטחים שהכניסה אליהם מותרת למתנחלים.

  1. האם את חושבת שאחריך יקומו עוד פעילים ופעילות שירצו לקשור קשרים פוליטיים ותרבותיים עם פלסטיניים ולנסות לדווח לציבור הישראלי מה באמת קורה שם ?

  1. לשלטונות הישראלים הוגשה עצומה החתומה על ידי מאות פעילי שלום בעולם ובראשם כלת פרס נובל לשלום מייריאד קוריגן הקוראים לשיחרורה.  האם התמיכה וההזדהות שקיבלת הפתיעה אותך?

  1. איך ההרגשה הכמעט "סופרמנית" לעבור מלהיות פקידה תלאביבית לא מוכרת ולהפוך לאייקון תרבותי ופוליטי, שמוכר ברחבי העולם ואף נלמד כבר באוניברסיטאות?

  1. מה דעתך על השירים שכתבו לך מאיר ויזילטיר ואהרון שבתאי ?

  1. בין התמיכה שקיבלת הייתה קבוצה של מזרחים רדיקלים, ביניהן סמי שלום שיטרית (ואנוכי) ואחרים שהצליחו להפריד בין תפיסתך כפעילת שמאל רדיקלית לבין הפחד שעוררת כמזרחית שיצאה מעיירת פיתוח ובעצם דמותה קשרה בין החברתי לפוליטי. האם את מודעת לכך?

  1. מה דעתך על המאבק החברתי שלעיתים נדמה כי הוא מושתק ועל המאבק הפלסטיני שמקבל כותרות?

  1. האם בעצם מאבקך עצרו תנועה של נשים אחרות מהפריפריה שיגיעו לג'נין וערים פלסטיניות ויצליחו למחות כנגד הכיבוש?

  1. לאחרונה הודיע מרכז אדווה על הפערים הגדלים בישראל. כי האם יום אחד נראה חיבור בין המאבקים (החברתי והפלסטיני)?

  1. האמירה שלך לגבי היותך "מגן אנושי" עבור זביידי לא הובנה בקרב הציבור הרחב כאמירה כנגד החיסולים. מה דעתך באמת על כישלון בג"ץ החיסולים והמשך המדיניות של ישראל?

  1. האם בעצם מדיניות "החיסולים" מדינת ישראל מאבדת את הבסיס המוסרי של קיומה? כלומר האם זכרי זביידי היה רק סמל בעצם למאבק רחב יותר?

  1. האם את תתבעי את שאול מופז, שהיה שר ביטחון דאז, בתביעת דיבה על כך שהאשים אותך בעזרה לביצוע פיגוע?

  1. מה קרה באמת בכלא. האם היו תקופות שונות?

  1. ספרי על היחס לבנות האחרות שישבו בכלא?

  1. האם הן קרובות ללבך?

  1. היחס של הסוהרים?

  1. האם פגשת אסירים ביטחוניים אחרים?

  1. ישבת 9 חודשים בבידוד. מה עושים בתקופה כזו? לבד?

  1. האם ניתן לומר שאפשר למצוא את חלוקת העבודה התרבותית גם בכלא וגם בצבא. למשל  הצבע של האסירים, הסוהרים והקשר לגיאוגרפיה, מוצא ומעמד …

  1. האם השב"כ עובד באופן עצמאי והאם קיבלת בעצם עונש על זה שעמדת מולו?

  1. מה השב"כ רצה בעצם? מדוע הוא שיקר בנושא הפיגוע בקלנדיה שלא השתתפת בו?

כותרת

במשפטה אמרה פחימה: "אני חייבת להודות שהרגעים האלה הם לא פשוטים עבורי. אני כבר שבועיים מורשעת בעבירות מאוד חמורות על ביטחון המדינה. אני אזרחית נאמנה למדינה שלי, מדינה שגדלתי וחונכתי בה ואת הערכים שלי קיבלתי על ברכי היהדות. המודעות שלי לא עמדה מעולם במבחן או בספק. כבודכם, לא הייתה לי כוונה לפגוע בביטחון המדינה, לא הייתה לי שום כוונה כזאת ולא קרוב לזה. אני נקלעתי לסיטואציה של אותה פעולה ואני מבקשת להזכיר שהסגרתי את עצמי ברגע שגיליתי שמחפשים אותי. הפעילות הייתה גלויה, כולל הקשר עם זכריה זביידי, ולא הסתרתי. וגם במעצר הראשון הסברתי מה טיבו של הקשר ומה הפעילות שלי… לא הייתה לי שום כוונה לפגוע בביטחון המדינה ולא רק זה – בביטחון של כל אחד. זאת המחויבות שלי כאדם".

  1. ברגעים מסוימים נשברת. למשל כשעד ההגנה עו"ד יוסי מימון נתן עדות והגן על שמך. מה קרה אז? על מה חשבת?

  1. בסרט של טל חכים "טלי פחימה – חוצה את הקווים" מתוארת החוויה של המשפחה. העלבון הקשה של המשפחה שמנסה לתאר את שמך ושמה בתקשורת. כיצד הרגשת ברגעים ששמעת על דילמות אלו?

  1. האם את בקשר עם אביך ?

  1. אחותך השניה עזבה את הארץ לארה"ב ושם היא גדלה משפחה – האם היא הייתה בקשר אתך בכל האירועים?

  1. שרה אימך ודיקלה אחותך ישבו ותמכו בכל הזמן , האם היה רגע שביקשת מהם לא לבוא לכלא?

  1. האם הרגשת שהאנשים שתומכים בך מחוץ לכלא הם זרים ורצית לרגע לחזור אחורה צעד לפני?

  1. האם לא שאלת את עצמך שאלות חדשות לגבי מיקום המדינה בחייך והמיקום של חייך בחיי המדינה?

  1. בתקופה האחרונה עתידך היה שרוי בערפל ובאפלה. לא היה ברור ומתי תשחררי. איך ההרגשה ברגעים הקשים והשחורים של הכלא?

  1. האם את מנהיגה?

  1. מה התוכניות שלך לעתיד?

  1. בימים אלה נפתח תיאטרון החופש בג'נין, האם יש לך חלק בפעילות הזו ?

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

 

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

%d בלוגרים אהבו את זה: