הופך במלחמה אחר – לזיכרו של יעקב בסר ז"ל

blood By bedrocan  cc: flickr

blood By bedrocan cc: flickr

('הדם שאינו שלי', עופרת שבירה  1968)

המלחמות בישראל הן חלק בלתי נפרד מנוף הזיכרון הפואטי. המדינה לא מאפשרת לאזרחיה להיזכר בעברם מבלי לפגוש בזיכרון המלחמה ובקו הגבול המפריד בין אויב לבין חבר. נדמה כי נהר הדם כותב דרך ידי המשורר/החייל שירה קונפליקטואלית אשר ציוניה מתחילים בביוגרפיה של המשורר ונמשכים בביוגרפיה של המדינה. יעקב בסר בשיר 'הדם אינו שלי' משתמש בכלי הפואטי כדי להתנקות מזוועות המלחמה – מלחמת 67' ואולי גם מלחמת העולם השנייה. השיר מתחיל בנקודת זמן שבה זה יומיים מצטברים פיח וחול על פני הדובר. אותו חול מדברי שעליו שועטים כלי המלחמה האדירים ההופכים סלעים לחול ואוויר נקי ושקט למפויח.

במטאפורה מרהיבה מצייר עצמו בסר כמכשף פגזים, הנופלים לידיו כנשור תפוחים בשלים מהעץ (באסוציאציה מורכבת לתפוח שאינו נופל רחוק מהעץ, הנקשרת גם למותם של ילדים/צעירים במלחמה).

הדובר הולך אל שלולית מים – מראה "טבעית", יומיומית, להיטהר בה מהזיכרונות. השלולית משמשת לרפלקסיה, וגם לניקוי בפועל. גם חול המדבר הופך לכלי ניקוי וקרצוף בהנכחתו בתוך המעשה הפואטי. והסכין, שעד כה שימשה להישרדות המלחמתית (באשר תהיה), מנסה לנקות שרידים של דם, דם שאינו דמו של המשורר.

לכאורה הניסיון מצליח, ונדמה כי המשורר, במעשה הפואטי, ניקה את עצמו מאשמת המלחמה וחלליה; אך בתוך המשפטים המסיימים את השיר מונחת אמירה אמיצה. הדובר מנסה לומר כי הוא, האדם, הופך במלחמה "אחר" כשהוא מאבד את דמו שלו ושל האחרים.

הדם שהוא מנסה לקרצף מתפרש גם כנדבך נוסף של אותו זיכרון של אימה קיומית, ומציג עמדה מוסרית אנטי-מלחמתית, בישראל המביטה בתדהמה בחגיגת "הניצחון" הצבאי.

לשיר אנא לחצו כאן בבקשה –ביקורת שירה 

hadameinosheli

הדברים על השיר המקסים של יעקב בסר ז"ל התפרסמו לראשונה בעיתון 77, גליון 317, ינואר 2007, עמוד 6.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.