בין הפסד לניצחון, ישראל לאחר מלחמת לבנון השניה

 

בעקבות "Between Victory and Defeat: Israel After the War with Hizballah" המאמר מרתק של דב וקסמן שהתפרסם בWashington Quarterly (חורף 2006-2007) – החלטתי לתרגם מספר קטעים לבלוג.  

במאמר בוחן דב וקסמן  את מלחמת לבנון שניה וטוען כי התוצאה של המלחמה הייתה רחוקה ממהשהובטח על ידי ממשלת אולמרט. וקשה יהיה להשתיק את רוב המבקרים של המלחמה. במקרהשהמלחמה תוכרע (בשיח הציבורי) ככזו שלא השיגה את מטרותיה, תהיה זו מכה קשה לאולמרט ולמפלגתו. למרות שניבוי תחזיות הוא עניין קשה, הוא טוען, כי בהתאם לטבע הפוליטיקההמקומית בישראל ניתן כבר עכשיו לקבוע מספר קביעות:

1. המנהיגות הצבאית העולה – אולמרט ופרץ עומדים בפני מאבק מנהיגותי קשה אל מול מנהיגים שבאו משורותהצבא כמו שאול מופז ב"קדימה" ואהוד ברק ועמי איילון ב"עבודה". הרבה ישראלים חושביםשחוסר הניסיון הצבאי של פרץ הפך להיות אחד הפקטורים שאחראים לכשלון המבצע הצבאי.

2. במידה והבחירות בישראל יוקדמו – מפלגות הימין יהיו הנהנות המיידיות –  בינימיןנתניהו ומפלגת ליכוד יזכו לקאמבק לאחר הכישלון שנחלו בבחירות האחרונות. התוצאה שלהמלחמה מאוד יכולה סוג של קואליציה של מפלגות הימין. קשה לראות כיצד הממשלה הנוכחיתתזכה לשרוד את מלוא ארבע השנים. ככל שתוקדם נפילתה – יעלו הסיכויים לעליית ממשלתימין.

3. כשלון תוכנית ההתנתקות – גם אם אולמרט וממשלתו יצאו מתוך הסערה הפוליטית (בגין מלחמת לבנון השנייה),עדיין פגיעה אחת מאסיבית תהיה ברור – תוכנית ההתנתקות שהייתה הנקודה הארכימדית עליהנשענה מפלגת "קדימה".

התכנית האמביציוזית שנחשפה על ידי אולמרט כשהוא רץ לבחירותמרץ 2006 – קראה לישראל לסגת מחלקים גדולים בשטחים הכבושים של יהודה ושומרון בצורהחד צדדית, תוך כדי  החזקת גושים גדולים של התנחלויות וזניחת יישובים מבודדים.התוכנית כללה פינוי של 20,000 עד 80,000 אלף מתנחלים. לדעת דב וקסמן, התכנית כברהייתה בעייתית עוד לפני המלחמה, אך אחריה, חולשתו של אולמרט תגרום לקבירת התוכנית.מה שעמד מאחורי נסיגה מתוכנית זו הינה ההנחה שישראל רואה נסיגה חד-צדדית,  כמסוכנתלבטחון המדינה. משום שנסיגה משדרת חולשה לאויבי ישראל והיא מפנה טריטוריה,שממנה הם יכולים לשגר התקפות ארטילריה על האוכלוסיה האזרחית בישראל.

הנסיגה מתוכנית ההתנתקות יכולה גם להתפרש מנסיגה מהרעיון הכללי של פשרהטריטוריאלית.

ישראל עומדת כעת לפני צומת דרכים, האם היא צריכה לחמש את צה"ל על מנת שיענה עלהתקפה נוספת של חיזבאללה, או מאידך האם היא תחבור למדינות הערביות המתונות (סעודיה,מצרים וירדן) ותחתור להסכמי שלום. הממשל האמריקאי יכול באמצעות השפעתו הרבה על הפוליטיקה בישראל לדחוף את ישראללדון עם סוריה והפלסטינים באמצעות היוזמה הסעודית. מאידך הוא יכול להמשיך ולבודד אתהמשטר הסורי ומשטר החמאס.

מאמרו של ח"כ עזמי בשארה "מה שקורה בישראל עכשיו", שפורסם באתר מחסום ב-23.01.2007 מרחיב על קשר השתיקה בנוגע לאפשרות של שלום עם סוריה. ההתעלמות מדעתו של ח"כ בשארה והמשך במדיניות so called  "ביטחונית" מוסיפה להותיר אותנו במציאות של חיכוך והסלמה.

סוריה לא תסכים לנהל משא-ומתן סודי, במיוחד מאחר שהושגו דברים רבים במשא-ומתן הפומבי. מבחינת סוריה, כל משא-ומתן סודי עלול ליצור את הרושם שסוריה מוכנה לוויתורים, בזמן שאין לה כל סיבה לכך. סוריה יודעת היטב שישראל בקיאה בתנאי השלום עמה וכי אין כל צורך לנהל משא-ומתן מחוץ למסגרת הפומבית. מה שדרוש הוא החלטה פוליטית ישראלית, ואפילו הבנה ישראלית-אמריקאית, באשר לרצונה של ישראל להשיג שלום עם סוריה. כל ניסיון לפתות את ישראל באמצעות ויתורים יגרום לישראל לדרוש ויתורים נוספים, בדיוק כפי שהיה באוסלו. סוריה מודעת לכל זה.

בפני ישראל עומדות כעת שתי אלטרנטיבות בעניין הסורי: האלטרנטיבה של המשא-ומתן באמצעות אימוץ היוזמה הערבית לשלום כהזדמנות היסטורית והצהרת עקרונות פומבית או באמצעות חזרה להבנות שהושגו בעבר בין שתי המדינות; האלטרנטיבה השנייה, שאינה במסגרת המשא-ומתן, לא יכולה להוביל למשא-ומתן סודי, אלא רק להסלמה ולדבקותה של סוריה באופציה של ההתנגדות ואימוצה באופן רשמי על-ידי המדינה

 

 

0 תגובות בנושא “בין הפסד לניצחון, ישראל לאחר מלחמת לבנון השניה

  1. לא ברור מה הטעם להרחיק עד וושינגטון בשביל מאמר שאומר את המובן מאליו, במיוחד כשכל העיתונות הישראלית (והערבית) מלאה בפרשנויות האלו בדיוק.

    אהבתי

  2. קצת מעייף עם רגעי האמת וישראל על צומת דרכים, וכל הלוגואים האלה של חיינו העיתונאיים והפוליטיים. אם אכן ישראל הולכת לימין, אפשר להשוות את זה לארה"ב של המעבר מכהונה ראשונה לשנייה, במקרה בוש. במקום להפנים את כישלון חשיבת-המלחמה, לוחצים יותר חזק על ההדק. התקווה היחידה היא שכותבים כמו גנרלים, מתכוננים למציאות שהייתה

    אהבתי

  3. "הנסיגה מתוכנית ההתנתקות יכולה גם להתפרש מנסיגה מהרעיון הכללי של פשרה טריטוריאלית." –
    לא ברור אם זה ציטוט מן המאמר או דעה אישית שלך, אבל כמובן שהשורה הזו מזהה את תוכנית ההתנתקות עם פשרה טריטוריאלית, מה שרחוק מן האמת והמציאות, שהרי ההתנתקות לא הייתה כלל פשרה, אלא במהותה אנטי-פשרה – פעילות חד-צדדית.

    גם הדיכוטומיה בין ההתחמשות וההכנה לעימות נוסף עם חזבאללה מול חבירה לציר המתון של מדינות ערב היא כוזבת (וכי אי אפשר לקיים את שתיהן בו זמנית? למעשה, הציר הערבי המתון מצוי אף הוא בקוטב הנגדי לחזבאללה).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s