אישה מזרחית, לוחם פלסטיני – השיח הציבורי אודות מאבקה של טלי פחימה (הקדמה)

 

 

תיזה

 

שרון קומש

 

אישה מזרחית, לוחם פלסטיני:

השיח הציבורי אודות מאבקה של טלי פחימה

 

15 לאוגוסט, 2005

 הקדמה

הספרות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני מציגה אותו כהתנגשות בין שתי ישויות לאומיות הומוגניות: הישראלים והפלסטינים; אולם החוקרים מתעלמים לרוב מהדינמיקה האתנית הפנים-ישראלית, בין מזרחים[1] לאשכנזים, המשפיעה על אופיו. האקדמיה ההגמונית לא עוסקת בתפקידם של המזרחים בקונפליקט. וגם כשהם מובאים לחזית הבמה, אזי הם מופיעים בתפקיד הימניים הקיצוניים, "שונאי הערבים", שמונעים מ"מחנה השלום הליברלי", בהנהגת האשכנזים, להגיע לפתרון, ולפיכך הינם מכשול לשלום.[2]

 

בשנותי כמנחת קבוצות דיאלוג בין נוער ישראלי לנוער פלסטיני, הבחנתי שוב ושוב כיצד – בניגוד לקביעה האמורה – משתתפים ומשתתפות מזרחים התחברו לפלסטינים ויצרו קשרי חברות, הגם שדעותיהם הפוליטיות נטו להיות נציות מאלה של המשתתפים האשכנזים; ואילו אלה האחרונים הפגינו לעתים קרובות התנשאות כלפי הפלסטינים ואף קשיחות רבה במשא ומתן.[3] כמזרחית, גברה התעניינותי בנושא. עבודה זו מגלמת כמה מהתובנות שהגעתי אליהן במסע התוודעותי לדיכוי שמשפחתי ואני היינו נתונים לו, ונחשפתי לכתביהם של מחברים כגון אליהו אלישר, אלה שוחט, סמי שלום שטרית ואחרים, הבוחנים באופן ביקורתי את "הצד האפל" של המבנים החברתיים-פוליטיים-כלכליים-תרבותיים של ישראל. עבודתם מעוררת ההשראה של מחברים אלו זכתה להכרה רק באחרונה, אך עודה מודרת מתכנית הלימודים האקדמית הממסדית.

 

מאבקה של טלי פחימה מדגים את המשחק המורכב בין אתניות, השתייכות פוליטית, מגדר ולאומיות. פחימה, אישה מזרחית, חצתה את קווי הזהויות המובנות וניפצה נושאי טאבו קשיחים בחברה הישראלית. היא הצהירה בגלוי על כוונתה להגן על לוחם פלסטיני וניסתה להעלות את רמת המודעות של הציבור הישראלי לעוולות שמעולל הכיבוש לעם הפלסטיני. לאחר שהצהירה על כך בעיתון מקומי, עצרה אותה מדינת ישראל וכלאה אותה בבידוד; מאוחר יותר הוגש נגדה כתב אישום בגין עבירות חמורות של סיוע לאויב. דיוני המשפט בעניינה מתקיימים בזמן כתיבת חיבור זה.

 

בעבודה זו אבדוק איך עיצבה הפוליטיקה של הזהויות את השיח על אודות מאבקה של פחימה. התיזה תפתח בתיאור המפגש ההיסטורי בין המזרחים לציונות והשימוש באלימות מבנית, תרבותית וישירה, כלפי המזרחים שאיפיין אותו. החלק השני יבחן את מורכבות הקשר בין המזרחים לפלסטינים, פרי מפגש זה. אטען שמדיניות מכוונת של ההגמוניה האשכנזית, משבר הזהות של המזרחים ונסיונם להוכיח שייכות לקולקטיב היהודי-ישראלי, חברו ליצירת חומה בינם לבין הפלסטינים. החלק השלישי יתאר מקרים של פרצות בחומה המובנית ותגובות המדינה והציבור להם. אבסס את שלושת החלקים הראשונים של עבודתי בעיקר על חיבוריהם של חוקרי השיח המזרחי החדש, הבוחנים מנקודת מבט פוסט-ציונית את הנראטיב היהודי-ישראלי ההיסטורי הקאנוני. כן אשתמש בתיאוריות העוסקות בזהות קבוצתית ובחיבוריו של יוהאן גאלטונג על אלימות תרבותית. בחלק הרביעי של התיזה אדגים את השתקפותם של הנושאים שנידונו, בשיח הציבורי על מאבקה של פחימה. ניתוח השיח (Discourse Analysis) מסתמך על מאמרים בעיתונות, פרסומים באתרי אינטרנט ותגובות גולשים לפירסומים אלה. כן אשלב ראיונות עם פעילי שלום שנעשו עם פתיחת משפטה של פחימה (יולי 2005).

 

הנושא, המתודולוגיה והכללת הציטוטים הרבים, קשורים כולם במטרות שאני מקווה להשיג בחיבור זה. ראשית, לכוון את הזרקור אל המזרחים כשהם בחזית הבימה, כשחקנים ראשיים. שנית, לתת קול להיסטוריות מחוקות, למקרים מושתקים של שיתוף-פעולה מזרחי-פלסטיני ולמאבקים מודרים. שלישית, לספק גישה ביקורתית להבנת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, באמצעות הדגמת המכנה המשותף בין המזרחים לפלסטינים –  המתמודדים עם אותו נראטיב-על אירופי-ציוני. אני טוענת שנקודת מבט זו מוסיפה ממד חשוב להבנת הסכסוך ולפיכך משפיעה על הדרך שבה אפשר להתמודד איתו, אולי אף לפתור אותו.[4]


[1]        המונח "מזרחים" מוחלעל יהודיםמאסיה, מצפוןאפריקהומהמזרחהתיכון. אולם, השימושבשמותשוניםמשקףאתקשתהזהויותוהשימושיםהפוליטייםשלההגדרה: ספרדים; יהודיםערבים; יהודיהמזרח; בניעדותהמזרחוכו'. מזרחיםהיאהגדרהשהובנתהחברתיתופוליטית. היהודיםמארצותערבהחלולהגדיר עצמםקולקטיביתבאמצעותהרקבמהלךשנותה-80, עלבסיססולידריותתרבותיתומעמדית. הגדרהזומדגישהאתיחסיהכוחותביןהמזרחיםוהאשכנזיםבחברההיהודית. בחיבורזהאשתמשבמונחיםהשוניםבהתאםלהקשר.

[2]    ההבחנהביןשמאלפוליטיוימיןפוליטיבישראל אינהנעשית לפיקוויםכלכלייםאלאנתפסתכנטייהלהסכיםלהסדרשלוםעםהפלסטינים;ההיבטהסוציואקונומיבמפלגותפוליטיותידוןבהמשך.

 [3]      קביעהזואינהאמפיריתומבוססתעלרושםכללישלהמחברת. מובןשקירבהתרבותיתממלאתתפקידביצירתקשריםביןמזרחיםלערבים, אךהמיתאםביןיצירתקשרים (בעקבותדיאלוגאובדרךאחרת) לביןשינויבעמדותפוליטיותראוילמחקרנפרד.

[4]   תיזהזומתמקדתבדינמיקההפניםישראלית. לאאבחןאתהקשרביןהמזרחיםלביןהפלסטיניםמנקודתהראותהפלסטינית. נושאזהראוילמחקרנפרד.

העבודה המלאה מופיעה באתר "קדמה".

 

© שרון קומש