בעניין "שלילת הגלות" – פנטזיה מזרחית: על הלב הקבור – שמעון אדף

בשיא הפעילות של תנועת הקשת הדמוקרטית המזרחית עזב ד"ר מאיר בוזגלו את התנועה על מנת להקים מפעלי תרבות שיישלבו את ההשכלה שאצרה המסורת היהודית של חכמי ארצות ערב, ביחד עם פעילות חברתית ותודעה מזרחית. לטענתו הקשת הדמוקרטית המזרחית הפכה לקשת הדמוקרטית החילונית ואיבדה את הכלי המרכזי לשינוי חברתי שהוא הישענות על אלפי שנות מסורת יהודית מזרחית. הדחיה של הקשת הדמוקרטית המזרחית את העושר הגלום בחוכמת המסורת היהודית קשור לשלילת הגלות בישראל. אמנון רז קרקוצקין במאמרו הקאנוני "גלות בתוך ריבונות" (התפרסם בתיאוריה וביקורת 4, סתיו 1993) הראה לנו כי הציונות כפרקטיקה היסטורית ותרבותית דחתה היבטים שהוגדרו כגלותיים, ודחייה זו שימשה כבסיס לכינונו של היהודי החדש והאנטי-גלותי, המשוחרר לכאורה מכבלי המסורת. נדחתה שורה של תכונות מוגדרות שיוחסו ל"גלותיות" (""חולשה", "פסיביות" וכיוצא באלה), אך גם מסורות תרבותיות שלמות שנתפשו "כגלותיות" (תופעה שהייתה בולטת במיוחד לגבי היהודים יוצאי ארצות ערב). המדיניות המוצהרת היתה להביא להאחדה תרבותית שהתבססה על קבלת מערכת הערכים והדימויים של העילית הגמונית.

הרומאן החדש של שמעון אדף "הלב הקבור" מפעיל מודוסים ספרותיים חדשים, שמייצרים הכלאה של המסורת וסוג של עמדה מזרחית מתונה לתוך ז'אנר הפנטסטי שהפך לדומיננטה תרבותית בסוף המאה האחרונה ותחילת המאה הנוכחית. כך ניתן לומר ששמעון אדף מעניק לקוראים של היום אפשרות להביט בעצמם מתוך תרבותם ודרך סיפור פנטסטי. הם לא צריכים ללכת עד קצות המערב על מנת לקרוא על גיבור אנגלי שמנצח את כוחות השחור. כך הידיעה הופכת לזכרון שמראה לנו את אוצרות הגולה היהודית. בד בבד עם ההתכה של הז'אנר הפנטסטי עם מיסטיקה יהודית, מגיח לו גם סיפור מסע פאוסטי לתוך הסיפור. המסע אל גלגלי הירח ומעבר להם מזכיר את המסע של גתה בעזרת פאוסט אל השאול. השילוב בין מסורת עלילתית אירופית בוקעת עם הישענות על ז'אנר של פנסטיה, בד בבד עם הפרוייקט התרבותי של שמעון אדף שמנסה לתת ניראות לאוצרות שהוא ספג כילד בשדרות, למרות הדיכוי האתני, חברתי, מעמדי שהופעל בעיירה. זו לא רק הסתכלות אחורה אל אותו מקום חסר אהבה שזוכה לאהבה מוחלטת, אלא זו גם הסתכלות קדימה שמעצבת טריטוריה אוטונומית לסובייקט היסטורי חדש. אותו סובייקט ישתמש בו בזמן באינטרנט ובכוחה המיתי של המילה. הוא יבנה מחדש את הריטואלים ושרשת המסמנים הקשורים לשפה העברית. זו איחדה לתוכה שפות קדומות ומודרניות והתכתבה בכל מקום בו היהודים נמצאו עם התרבות המקומית ובו בזמן גם יצרה שפה שלישית בין העברית, לבין השפה הזרה, שבה השתמשו היהודים בתוך הקהילות שלהם, כמו היהודית-ערבית, היידיש והלאדינו.

שמעון אדף מנכיח מחדש דמות של אנטי-גיבור מזרחי, שבזכות התמודדותו עם עולמות המיסטיקה היהודית, משדרג את מעמדו בתוך הקהילה המזרחית שנוצרה בתוך עיירה פריפריאלית, דרומית, מידברית בשם: "מבוא ים", וכששם האוקסימורוני שניתן כך גם ההיפוך בדמות הגיבור הצברי, החסמבאי, שמתאיין ומתרוקן מהמשקל הסגולי של דימויו האינטרטקטסטואלי הספרותי הישראלי.

בתור מימד העריכה של הסיפור, אנו יכולים להבחין בסיפור המסגרת כשהוא עוטף את הסיפור במבנה גיאופוליטי, תודעתי חדש (שלא התגבש בדומה בספרו הקודם, משום שהגיבור התגורר בת"א). בסיפור מסגרת שמתקיים בתוך עיירה דרומית, שכל דמויותיה מזרחיות הופך באופן מיטונימי את הסיפור הפנימי למבט אל האחר. מודל הנרטיב של צווטאן טודורוב (Tzvetan Todorov) גורס כי תחילתו של הנרטיב במצב של סדר או של הרמוניה חברתית כשהמצב מופר/מתערער. במודל זה ניתן להבחין באמצעות ההשוואה בין שני מצבי שיווי משקל – בפתיחה ובסיום; בנוסף מתוך תחילת הנרטיב וסיומו נוכל להבין על הכוחות הרוצים בשימורו של הסדר הקיים לעומת הכוחות המערערים אותו.

עלינו להתעכב על נקודת העומק, שנוצרת בתוך סיפור המסגרת. הברית בתחילת הסיפור בין אמיר לבין אמרפל, שבאה להציל את ההורים של אמיר החולים הופכת למטפורה חברתית מרתקת. אחת הדרכים לקרוא אותה קשורה לדברי הסבתא, שקוראת לעזוב את הבית משום שהוא לא בריא. במידה ונסמן את ההורים של אמיר כמסמנים של דור שני מזרחי, שלא עומד בקשיי החיים בדרום תחת הדיכוי ואולי בשל כך הוא חולה בתחילת הסיפור. אז יתחוור לנו שהדור המזרחי הראשון היה משוחרר מכבלי הדיכוי, משום שתודעתו לא נטועה בתוך התודעה הציונית ששללה את הגלות וזו הסיבה שהסבתא של אמיר נשארה בבית לשמור על הילד בסיפור המסגרת ובו בזמן היא בקשה לעזוב את הבית החולה. קבירת הלב של אמיר ככבל הצלה להוריו כחלק מהברית שהוא קשר עם אמפרל השטני תהפוך לסמן מסוים למחיקה של הלב של הדור השלישי המזרחי, שעושה זאת כדי להציל את הוריו. איני מתעכב על הסיפור האוטוביוגרפי של שמעון אדף, משום שאם הניתוח החברתי שלי נוגע בקצוות החשופים של החברה בישראל אזי המטפורה החברתית הנוצרת מתוכו הינה גדולה מכלל סך החיים של היחיד ובתוכו / ובתוך כך גם של הסופר. לא אחשוף את סיפור העלילה, מעבר לכך.

בכלל לא התחלנו לדון על חירות, אומר מישל פוקו באחד מכתביו, וההצעה של אמרפל לנוע רחוק מהבית על מנת לתקן את הלב: "יש מקום אחד בלבד ברחבי הבריאה הזו שבו תוכל לשוב לאיתנך, להחלים, לצמח את לבך מחדש." (עמ' 83) מחזירה אותנו ברומאן של שמעון אדף להתמקמות של המסורת בהגות של מאיר בוזגלו (אל מול רחשי המהפכנים המזרחים הרדיקלים) כסוג של שינוי חברתי ופוליטי. זו גם מקבלת נופך רחב יותר תחת המטריה הכוללת של שלילת הגלות כאופציה שהציע אמנון רז קרקורצין: "גלות בתוך מקום (כלומר שלילת "שלילת הגלות"), מחזירה את הגעגוע לתפקידו התיאולוגי-תרבותי כיסוד המדגיש את המציאות כמות שהיא, ומכוון את ההתנהגות בתוכה" ("גלות בתוך ריבונות", תיאוריה וביקורת 4, סתיו 1993, עמוד 51). מצד אחד קבלת גלויות אחרות לתודעה הציונית ומצד שני אף ביטול התודעה הקולוניאלית באופן הכולל שלה ובתוך גם התמקמות מחודשת במרחב.

המאמר התפרסם לראשונה ב"עיתון 77", גיליון 318, פברואר 2007, עמוד 12

לקריאה נוספת: אלי אשד, שפת הביניים של שמעון אדף, "רשימות", 24.02.2007

  • קילומטר ויומיים לפני השקיעה – לפני מספר חודשים שהיתי בערב מיוחד, אשר נערך בתיאטרון "עינבל" (טריטוריה תרבותית מרתקת לכשעצמה, משום עמידתה על מתן במה לתרבות המזרחית הישראלית על שלל ייצוגיה ומופעיה) לצאת הופעת הספר "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" של שמעון אדף. בבחירת המוזמנים של הערב, מופו טריטוריות מרכזיות בספר החדש: הסופרת יהודית רותם דיברה על המשמעות הדתית יהודית של שמות דמויות הרומאן; המשוררת והמסאית שבא סלהוב דיברה על המשמעות הקיומית של החיים בתל אביב, כמשל אקזסצינאליסטי לחיים במדינת ישראל של שנות האלפיים; הסופר והעורך ניר ברעם דיבר על התנועה בין מחוזות הזיכרון שנעה בין מרכז לבין פריפריה. לטעמי בלטה בחסרונה בערב אמירה בסיסית, על היות רומאן זה, קול מרכזי למציאות של הדור השלישי המזרחי בישראל.  (2006)
  • מוקס נוקס – מוקס נוקס הינו הרומאן החמישי של שמעון אדף. קצב הפרסום של אדף מסחרר. בכל שנה מאז 2008 הוא פרסם ספר. כותרת הספר "מוקס נוקס" מתרגמת בכמה אופנים: באופן הראשון "הזמן קצר" ובאופן השני "בקרוב הלילה נופל". באופן פרדוכסלי אדף נע נגד הזמן ופותח אותו לרווחה. הוא אינו אץ לספר סיפור גדול, עם עלילה גדולה. הוא מביא לנו את סיפור חניכתו של המספר הצעיר שמבקש לקרוא ספרי פילוסופיה ורומאנים ולהתרחק מהדת. ובו בזמן הוא מספר לנו את המחיר שמשלם אותו כותב רגיש בהווה, בשל הקריעה שלו ממשפחתו. בניגוד לספרים הקודמים אין כאן סיפור עלילה חדשני, בידיוני, אלא דווקא מסמך שיש בו מן הביוגרפי, המינורי והריאליסטי. אך השפה העשירה, הפיוטית, הנעלה של אדף שולפת את החומרים שממנה אנו מרכיבים את המציאות והופכת אותם לזרים. הקריאה לא פשוטה. סיטואציות פשוטות של הזדקנות ההורים ואי היכולת להכיל את סבלן והתפוררות גופם הופכת לשירה מופלאה בידיו של אדף. 

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על בעניין "שלילת הגלות" – פנטזיה מזרחית: על הלב הקבור – שמעון אדף

  1. מתי. הקשת המזרחית איננה מזיזה ולא עושה דבר לבד מחבריה. החוק של הדיור הציבורי ושדידת קרקעות.אלה הבלים.הד"ר שלהם מגיעים אחד לשנה עם פרסום דו"ח העוני.ושאר ימות השנה אינם נמצאים.אני יודע כי אני בשטח פועל ומכיר אנשים מאילת ועד קריית שמונה.לא כדאי שתזכיר שם את שמה של הקשת.כי זה בדיחה עצובה והיא על חשבוננו. תגיד להם שאמרתי את זה. ואני מוכן לבוא ולומר מה צריך לעשות חוץ מלצעוק נו. נו. חג שמח מתי.

    אהבתי

  2. מתי שמואלוף הגיב:

    מוטי, הקשת הדמוקרטית המזרחית היא מכלול של פעילויות, העצמה, ובאופנים שונים יצירתה לא רק נמדדת בתגובות לדו"ח העוני.
    צר לי שכך אתה רואה את התנועה. בימים הקרובים אני אפרסם מספר לינקים שנוגעים לדיון הנ"ל ונוכל להרחיבו.
    מכיוון שגם אני נכחתי בשטח, בשנתיים עבודתי בקשת בפרט ובפעילותי הפוליטית והחברתית בכלל, אני חולק עליך על הרשמים הללו בדבר פעילותה של הקשת. יתרה מכך, עצם האיזכור (אפילו השלילי) של הקשת, מראה על השיח שהתפתח סביב הנושאים שהיא מעלה לסדר היום הפוליטי.
    בברכת חג שמח,
    מתי

    אהבתי

  3. פינגבאק: זמן אהבה: על השיר של שמעון אדף מתוך המונולוג של איקרוס « המבוקש מס' 2

  4. פינגבאק: ילד הולך לאיבוד | מוקס נוקס, שמעון אדף « המבוקש מס' 2

  5. פינגבאק: בין לבין – מיפוי טריטוריה מזרחית-ישראלית: על "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" ספרו של שמעון אדף « המבוקש מס' 2

  6. פינגבאק: ענף השירה נמא בנקודת השפל הגדולה שלו ולכן אנו זקוקים להכרזה על שנת השירה הישראלית « המבוקש מס' 2

  7. פינגבאק: ענף השירה נמצא בנקודת השפל הגדולה שלו ולכן אנו זקוקים להכרזה על שנת השירה הישראלית « המבוקש מס' 2

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s