פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית – גילגולי שיר

 

מעצבת: שירי עצמון.

הכול החל כשהמשורר יחזקאל רחמים פנה למערכת הכיוון מיזרח לפרסום שירו פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית. הגיליון מס' 12 כבר היה "סגור" ולא יכולנו לפרסם את השיר המקסים. לכן פנינו ליחזקאל וביקשנו לפרסמו על גבי גלוייה מיוחדת שהדפסנו לקראת השתתפותינו בפסטיבל המשוררים מס' 9 במטולה. בצד אחד הופיעו גיליונות הכיוון מזרח ובצד שני הופיע השיר.

מעצבת: שירי עצמון.

באותה שנה (2006) השיר הגיע לידי העורכת יערה שחורי וניר נאדר. ואלו החליטו לפרסמו (באתר של "ידיעות אחרונות") בצד צילום של דן זלצר ב"בית העם", גלריית פועלים וירטואלית לאמנות ושירה, מתפרסמת ביוזמת עמותת "מען" ומגזין "אתגר" כחלק משירים המשלבים ראייה חברתית פואטית.

ניו-יורק אוגוסט 2006, דן זלצר.

יחזקאל מספר שאת השיר הוא החליט לשלוח לתחרות  "שירה על הדרך" בדרך בשל התקבלותו הטובה במסגרות השונות. ואכן השיר התקבל בלבביות וזכה במקום שלישי בתחרות. וזיכה את יחזקאל רחמים ב-5000 ש"ח לקניית ספרים בחנויות סטימצקי. לבסוף, השיר גם זכה להיכלל באנתולוגיה לשירה מעמדית שאני בין עורכיה. בקרוב גם ייצא לאור ספרו של יחזקאל רחמים "משפט הדגים" (בעריכת רן יגיל, הוצאת עמדה / זמורה ביתן) שפרק מתוכו התפרסם בגיליון האחרון של עיתון 77.

 

"משפט הדגים" על גבי עטיפת גיליון "עיתון 77" מס' 318.

 

***

פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית

פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי/ וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית/ עַל מִזְרָן מְשֻׁמָּשׁ/ בְּעִיר הַחֲלוֹם/

יֵשׁ רְעַב אֶצְבָּעוֹת/ וּגְנִיחַת פְּרוֹטוֹקוֹל/ הֵם פּוֹלְטִים אֲנָחוֹת לַתִּקְרָה/

אֲחוֹתִי הַיְּקָרָה/ הַיְּקָרָה לִי מִדַּי/ הוֹי גַבֵּךְ הַמָּעוּךְ זֶה מִכְּבָר/

אֲהוּבִי הֶעָיֵף/ הוֹי, עוֹרְךָ הַמְּאֻבָּק/ גַּם גַּבְּךָ הַדָּקִּיק נִשְׁבַּר/

הַשְּׁקָלִים יִזְרְמוּ/ וְטִפּוֹת דֶּבֶק סִינִי/ מִטְפָּחוֹת שֶׁל נְיָר וּבֵטוֹן.

נִסְתַּתֵּר נִתְחַבֵּא/ בְּתוֹךְ חֶדֶר אָטוּם/ בְּבֶטֶן מִקְלָט מְזֻיָּן/

אֲהוּבִים וְיָפִים/ יִקְרְעוּ הַמְּחוֹגִים/ כְּשֶׁיָּבוֹא וְיַפְרִיד הַזְּמָן.

השאלון עם יחזקאל רחמים – עיתון הארץ – 30.5.2007

0 תגובות בנושא “פּוֹעֵל בִּנְיָן סִינִי וְזוֹנָה אוּקְרָאִינִית – גילגולי שיר

  1. יש משהו בתגובה של המגיב "עובד זר". הציפיה שלי כקוראת שירה היא ששיר יתאר את החוויה האישית של כותבו, ולא יתרגם את עמודי הכרוניקה למילים יפות, הרי הכרוניקה מוכרת לכולנו. אם המשורר אינו מוסיף משלו לכרוניקת השעבוד – הרי שנמצא מפטפט ומקשט במילים יפות הוויה אומללה. מקום שלישי? נו טוב. מזל טוב

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s