אנחנו מאמינים + חותמים: לא להאמין לשב"כ, כן להאמין לבשארה

בסדרה של הודעות חלקיות ומניפולטיביות, שנמסרו בתדריכים ליהודים בלבד, הכריז שירות הביטחון הכללי שעזמי בשארה פגע בבטחון המדינה בזמן מלחמה ויש להאשים אותו בבגידה. רוב העיתונאים ורוב אמצעי התקשורת, פרסמו את הדברים כלשונם ועוד הוסיפו עליהם כהנה וכהנה. פוליטיקאים מימין ומשמאל קבעו שבשארה "עבר את הגבול" וגם הציעו דרכים שונות ומשונות להעניש אותו. יחד הם יצרו אווירה ציבורית שאינה מאפשרת דיון הוגן וענייני בהאשמות שהשב"כ מייחס לבשארה.

לעזמי בשארה עומדת חזקת חפותו מפני שעניינו לא הוכרע בבית משפט. אבל בכך אין הוא שונה מאברהם הירשזון או משה קצב. עזמי בשארה לא יזכה למשפט הוגן בישראל מפני שהמטרה המוצהרת שלמענה הוא נאבק ולא רק המעשים המיוחסים לו נתפסים כבלתי לגיטמיים. אבל בכך אין הוא שונה מאחרון "האסירים הבטחוניים". עזמי בשארה שונה מפני שהוא אזרח ישראלי שנרדף על דעותיו ופעילותו הפוליטיות, בראש וראשונה המאבק להפיכת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה". השב"כ נטל על עצמו סמכות לא לו לקבוע מהי דעה לא לגיטימית שבגללה מותר להגדיר מעשים חוקיים כמעשים אסורים. בגלל השפעת עמדותיו של בשארה על הציבור הערבי בישראל הכריז השב"כ שהציבור הזה מהווה "איום אסטרטגי" על מדינת ישראל. בשם התפיסה הזו מתגייס השב"כ לפגוע בהתארגנויות פומביות של אזרחיות ואזרחים ישראליים הנאבקים מאבק לגיטימי בכלים אזרחיים ובמסגרת החוק לשינוי המבנה החוקתי של מדינת ישראל – וזו משמעות המאבק למען  "מדינת כל אזרחיה".

אנחנו החתומים והחתומות מטה מכירים במידה מסוימת את שירות הביטחון הכללי. אחדים מאיתנו מכירים את השירות באופן אישי ומקרוב, מפני שהשב"כ עקב ועוקב אחרי פעילותנו האינטלקטואלית והפוליטית. רובנו מכירים את השירות מרחוק, באופן ציבורי, על פי הפרסומים השונים בעיתונים ומתוך מוכנות להקשיב גם לנחקרים. אנחנו מכירים חלק משיטות הפעולה הפסולות של השב"כ ונחרדים מן התפיסה האידיאולוגית     שמדריכה אותו. אנחנו גם מכירים היטב את תוצאות המשפטים האחרונים שהשב"כ יזם נגד טלי פחימה והשייך ראאד סאלח, וזוכרים איך כתבי האישום המאיימים הצטמקו לעבירות שוליות, שבהקשר פוליטי אחר לא היו זוכות כלל לטיפולה של מערכת המשפט, אבל הנאשמים שילמו מחיר אישי כבד. הרדיפה הפוליטית אינה זקוקה לפסקי דין, די לה בחשדות ובהחשדות.

אנחנו, החתומים והחתומות מטה, מכירים במידה מסויימת גם את עזמי בשארה, באופן ציבורי או אישי. אנחנו עוקבים מקרוב אחרי פעילותו האינטלקטואלית והפוליטית,  מודעים לתרומתו לשיח הפוליטי והאזרחי בישראל ומוקירים אותו כהוגה דעות, כמנהיג פוליטי וכאדם בעל שיעור קומה.

כעת עומדות בפנינו שתי גרסאות בפרשת עזמי בשארה. זו של שירות הביטחון הכללי,  וזו של עזמי בשארה (כפי שנמסרה למחרת היום בראיון לעתון הלבנוני אל-אחבר). בתנאים הפוליטיים והתקשורתיים הנוכחיים, לאור הכרותינו עם שני הצדדים, אנחנו בוחרים להאמין לעזמי בשארה. כשדעת הקהל מוסתת נגד בשארה, כשפוליטיקאים ואנשי תקשורת רבים כל כך מאמצים ללא ערעור וללא הרהור את גרסת השב"כ, את השפה שלו ואת המנטליות שמדריכה אותו, אסור לנו להמתין לתוצאות הבירור המשפטי. הבחירה שלנו  להאמין לעזמי בשארה מבוססת על הניסיון הפוליטי שלנו, על הזיכרון הציבורי שלנו, ועל הדבקות שלנו במשטר דמוקרטי המבטיח חופש ביטוי והתארגנות לכל אחד מן האזרחים והאזרחיות שלו, בלי הבדל של לאום, דת, גזע ומין. מי שבוחר עכשיו לעמוד מן הצד ולהמתין "עד שיתבררו העובדות בבית המשפט" הופך בעל כורחו שותף לרדיפה הפוליטית של עזמי בשארה, של מפלגתו, ושל כלל הציבור הערבי בישראל. בשעה הזו ראוי לא רק להאמין לעזמי בשארה; מוטלת עלינו חובה פוליטית ומוסרית לעשות פומבי לבחירה שלנו

לא להאמין לשב"כ, כן להאמין לבשארה.

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

0 תגובות בנושא “אנחנו מאמינים + חותמים: לא להאמין לשב"כ, כן להאמין לבשארה

  1. לפעמים התמיכה שלך, השמאלנית, הפרו-פלסטינאית, ההומניסטית, או קרא לה איך שתרצה, נדמית כמשחק באש. איפה שרק אפשר. בכל מחיר. בשם כל אדם. כל עוד שמו מעיד על עדתו.

    אתה מצפה לקבל את האמת היכן שאין אפשרות כזאת. לא כי מערכת המשפט מעוותת או מכורה מראש. אלא כי את האמת אי אפשר לשחזר. לא מצד זה ולא מצד זה.

    אם אתה, אם כך, בוחר באמת אחת, אין שום רע בעומד לצדך שבוחר באמת האחרת. שתיהן לנצח יהיו מוטלות בספק.

    רק קח בחשבון שהאמת שלך עולה לאנשים מסוימים בכאב לב, אולי בזעם, אולי בסופה של הדרך גם ברצון לנקמה. אנשים שגרים בצפון. אנשים שאיבדו קרובים ב"מלחמה" האחרונה. אנשים שהאמת, תהיה אשר תהיה, כבר לא משנה להם דבר.

    אתה לא מעז לרגע לעצור ולחשוב שאולי אתה מגן פה על אדם שבגד במקום שממנו אתה יושב וכותב את המילים האלו.

    אתה קיצוני בצדך כמו הקיצוני שבצד לנגדך.
    במה אתה טוב ממנו.
    אתה עיתון 'הארץ' אנושי.
    עושה נזק כמו כל קיצוני אחר.

    אהבתי

  2. מוזר שעוד קודם לכן לא שמעתי ביקורת על התמיכה שנתן בשארה לנשיא עלאווי המדכא רוב סוני בסוריה, תומך בעקיפין במאבקו של החיזבאללה לכאורה בישראל אך בפועל גם באיזון המאד רגיש בין מוסלמים סונים לנוצרים בלבנון – בנותנו ולו אף גיבוי פסיבי לעמדה הסורית. מוזר שלא שמענו ביקורת על הפרובוקציות המתגברות של בשארה כנגד עמדתו שלו עצמו כנוצרי – מדוע לא נשמע קולו כנגד דיכוי הנוצרים הקופטים במצרים? מדוע לא נשמע קולו כנגד דיכוי נוצרים ברשות הפלשתינית? היכן היה בשארה אז?

    אמינותו הייתה מעורערת אצלי עוד הרבה לפני שנכנס לשם השב"כ. פרובוקטור סדרתי אינו יכול לשכנע אותי בהגיון טיעוניו כשלשם הפרובוקציה הוא עושה לעצמו נזק גדול מאד.

    ובאשר להאשמות של בגידה – לו היה זה מר בוזגלו השמאלני המתון והאידיאליסטי, הייתי אולי מעלה גבה אל מול השב"כ. נניח. ניחא – אך ביחס לאדם שאפילו הנוצרים באזור לא מעניינים אותו? שנשיא עלאווי דכאני הוא מושא להערכתו? שהחזון הנאצריסטי הכושל החוא שבפועל עומד מאחורי דבריו – זה אדם שאתה תומך בו? היכן היושרה האינטלקטואלית שלך?

    עצוב.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: