הטרגדיה הציונית: הספר "הטרגדיה האלג'יראית" (La Tragedie Algerienne) של רֶמון אָרון [Raymond Aron] (תורגם על ידי דורי מנור, הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד

הספר "הטרגדיה האלג'יראית" (La Tragedie Algerienne) של רֶמון אָרון [Raymond Aron] (תורגם על ידי דורי מנור, הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, כחלק מהסידרה "נגד הרוח בעריכת יהודה מלצר, 2005) רלוונטי מאוד לדיון בכיבוש הישראלי.

" […] אבל בעת שהתרחשו הדברים, צרפתים רבים לא יכלו שלא לחוש בסתירה שבין העובדה כי צרפת היא זו שהעניקה לעולם את הערכים האוניברסליים הנעלים של חירות, שוויון ואחווה, לבין העובדה שצרפתים – הם ולא אחרים – רומסים ברגל גסה את האידיאלים הללו באלג'יריה" (עמוד 11 – הקדמה למהדורה העברית").  קשה לשלא להבחין בחוסר היכולת של ישראלים רבים לדון בכיבוש הפלסטיני כשהם בטוחים שהם הביאו גאולה דמוקרטית למזרח התיכון, כחלק משרשרת העם היהודי שהוא "בהכרח" מוסרי ונעלה רוחנית בשל הקשר לעשרת הדיברות וארץ הקודש.

הספר מתחקה אחר רֶמון אָרון, אינטלקטואל ימני שהחליט במחשבתו התועלתנית לעבור לשורות השמאל על מנת לעזור לצרפת לסיים את הכיבוש באלג'יריה. רֶמון אָרון בא להתיר בדרכו המיוחדת את הסבך הקונפליקטואלי הצרפתי שמצד אחד האינטלקטואלים השמאל בצרפת התנגדו למלחמה על רקע ההזדהות שלהם עם המאבק של עמי העולם השלישי לעצמאות. אך בו בזמן השמאל נרתע מלהתחבר ל"אוהבי ערבים" ולקה בחוסר עקביות באי יכולתו לבקר את האכזריות הסוביטיות במרד בהונגריה ב-1956. הגדיל ואמר אלבר קאמי שאמר לסטודנט אלג'ראי ששאל אותו על הצדק לאלג'יריה: "אני בעד הצדק, אבל לפני הצדק אגן על אמי" (אמו של קאמי נותרה באלג'ריה והוא חרד יום-יום לגורלה, לאור מתקפת הטרור שניהל ה-FLN) (עמ' 14-15). הצרפתי מן המרכז, התקשה לפעול ברציונאליות מבלי שייאלץ לשאת תוויות של קומניסט, תבוסתן, פציפיסט, פטריוט הימין מנגד המשיך לשכנע את דעת הקהל שניתן לפתור את הבעיה האלג'ירית באמצעים צבאיים, שיש סיבות מוסריות להישאר באלג'יריה ולעזור למקומיים. הוא צייר את הצורך להגן על התושבים הצרפתי באלג'יר ולא להיתפס כתבוסתן לאחר נתינת העצמאות למרוקו, ותוניס. בנוסף, הימין הפחיד את תושבי צרפת שהנסיגה מאלג'יר תביא להשלמה עם שלטון "נאצי".

הנימוקים של אָרון היה תועלתניים הוא הסביר כמה כסף צרפת עומדת להשקיע בעתיד בחברה האלג'יראית. הוא הצביע על גידול האוכלוסיה האלג'יראית ועל אי היכולת העתידית לשלוט במיליוני אנשים באמצעות כספי משלם המיסים הצרפתי. הוא צייר את הרצון של האלג'ירים לשלוט בעצמם – כמוצדק, למרות שהוא מנותק ממסורת המחשבה הליברלית, ואפילו אם הוא עמד ליצור דיקטטורה חדשה.

אָרון לא דיבר על הנימוקים המוסריים ליציאה מאלג'יריה ורק בימיו האחרונים הוא הביע חרטה על כך. המעבר של אָרון משורות הימין לשורות השמאל השפיע מאוד על המחשבה הצרפתית והיה בין הגורמים ליציאה של צרפת מהקולוניה האלג'יראית.

הנה חלק מדבריו: "בל נִטעה: המשטר בצרפת, בהווה ובעתיד הנראה לעין, הוא משטר נפלא בהשוואה למשטרים הנוהגים בערב-הסעודית או בתימן, למשל, ומן הסתם גם בהשוואה למשטר העתיד לקום באלג'יריה העצמאית. אך השוואה כזאת היא מעצם מהותה השוואה של מִגננה. מצפונם של אנשי המהפכה הצרפתית היה נקי כאשר נהגו יד קשה, בשם החירות, בתושבי ארצות אירופה הכבושות. מצפונם של הקומיניסטים הרוסים זך ונקי כאשר בשמו של שחרור העמים הם כופים בכוח את שלטונם בארצות מזרח-אירופה. ואילו אנו, מצפוננו מכביד עלינו בעת שאנו מפעילים כוח באפריקה, וזאת למרות העובדה שאנחנו משקיעים בה רבבות ואף מאות מיליארדי פראנקים.

אין קשר נסיבתי הכרחי בין טיב ההתנהגות לבין ניקיון המצפון" (עמודים 31-32)

"זהו הניסיון המכריע ביותר, והוא כבר אורב לנו בשער. שום פתרון קסם לא יפטור אותנו מן המאמץ ומן התסכול הכרוכים בהתסגלות מחדש לעולם ששינה את פניו. האם חפצים אנו להתמודד עם הניסיון המר הזה בעינים פקוחות, מתוך רצון אמיתי להגיע לפיוס עם אותה לאומנות אשר בשמה מתקומם העולם המוסלמי כולו ואשר חזקה עליה כי תגיע גם לאלג'יריה? או שמא נוסיף להתבצר בעמדות תיאורטיות שמחצית מן הצרפתים מושכים את ידיהם מהן, וכמוהם מתנערים מהן גם כמעט כל ידידינו באירופה ובאמריקה, ונשלים עם גזירת גורל של מלחמה אינסופית אשר תביא להתערבות חיצונית או למאבק דמים חסר תכלית, שבו נפעל נגד עצמנו ונקרע זה את זה לגזרים?מה עוד יכול אזרח פשוט לעשות אם לא לזעוק את חרדתו לייחל למעט אומץ של אמת? 

6 ביוני 1957"  (עמודים 82-83).

"… ההכרח הוא בעיני לשחוט את כל הפרות הקדושות. הקשרים של אלג`ריה ניתנים גם ניתנים להתרה… ומעת שאנו מכירים במדינה האלג`יראית אנו מכירים למעה באפשרות של מתן עצמאות לאלג`ריה. `אובדן` אלג`ריה אינו סופה של צרפת… ייתכן שהברירה היחידה הנמצאת בידני היא בין נסיגה ללא תנאי לבין מלחמה שסופה אינה נראה לעין. ואם זו ברירה , הרי שבמוקדם או במאוחר צריך שיהיה לנו האומץ לקבל החלטה רדיקלית: לסגת מאלג`ריה מיוזמתנו, ובד- בבד להקצות את המיליארדים הדרושים לצורך השבתם של הצרפתים האלג`יראים לצרפת… מה עוד יכול אזרח פשוט לעשות אל לא לזעוק את חרדתו לייחל למעט אומץ של אמת?"
כאשר כתב רמון ארון את הטרגדיה האלג`רית הייתה צרפת שקועה עמוק במלחמה עקובה מדם כדי להגן על אחיזתה באלג`ריה המתעוררת . מאות אלפי חיילים צרפתים נשלחו לדכא את המרד האלג`יראי ולהגן על מעמדם של מיליון צרפתים שהתנחלו שם. חזרתו של דה גול להנהגה, ובעקבותיה ההתנתקות מאלג`ריה, עוד לא נראו באופק. ובינתיים, הציבור הצרפתי נקרע מן המחלוקת: על מה מתחוללת המלחמה? האם כל האמצעים כשרים כדי לנצח בה? ואם יושג הניצחון, מה אחר כך? אל רקע המבוכות הללו נשמע קולו הצלול של רמון ארון. הוא פנה אל הצרפתים מין המרכז וימינה, והסביר להם בשפה פשוטה מדוע על צרפת לעזוב את אלג`ריה מייד: כי הנזק שבהמשך האחיזה בשטחים אלה גובר על היתרונות ומשום שלא היה "שמאלני", הותירה הטרגדיה האלג`יראית שלו רושם כה רב.
"מדהים לראות עד כמה צדק ארון כמעט בכל נושא עיקרי" פרופ` עמנואל סיון

לקריאה נוספת:

כמעט 40 שנה שולטת מדינת ישראל בשטחים שכבשה במלחמת ששת הימים ובאוכלוסיה הפלסטינית החיה בהם. לכל אורך שנות הכיבוש נקרע הציבור הישראלי לשניים בשאלת "עתיד השטחים", הכורכת בתוכה את שאלת היחסים בין שני העמים, הישראלי והפלסטיני. והנה, מעבר לשאלות הכואבות של צדק, מוסר, זכויות לאומיות וזכויות אדם, ישנה השאלה – הכואבת לא פחות – של המחיר שמשלמת ישראל על המדיניות שנקטה לאורך כל השנים האלה. ובאמת: כמה זה עולה לנו? למרבה הפלא, עד היום לא ניסה איש לענות על שאלת מפתח זו.

ד"ר שלמה סבירסקי, בניתוח שיטתי, רחב ומעמיק, הנשען על מאות מסמכים ומחקרים, מנסה לראשונה לתת תשובה מקיפה לשאלת המחיר שגובה הכיבוש מהמשק והחברה בישראל מ-1967 ועד היום. אם ב-20 השנים הראשונות לכיבוש – עד פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-1987 – אפשר היה להעמיד פנים כי השליטה בשטחים "משתלמת" (לפחות למיגזרים מסוימים בחברה הישראלית), הנה מאז ועד היום גובה הכיבוש – לא מעט בגלל ההתנחלויות – מחיר גדל והולך מכלל החברה הישראלית. והמחיר הוא מחיר כלכלי מובהק, אבל לא רק. הנזק המצטבר לרקמת החברה הישראלית, במיוחד ליסודות החלשים בקרבה, ולדמותה של ישראל כמדינה דמוקרטית, הוא כבד לא פחות.

מחיר היוהרה הוא ספר של עובדות ומספרים, שדרכם משתקפים חייהם של הרבה אנשים. החיים שלנו. מחיר היוהרה, שלמה סבירסקי, הוצאת מפה, 2005.

0 תגובות בנושא “הטרגדיה הציונית: הספר "הטרגדיה האלג'יראית" (La Tragedie Algerienne) של רֶמון אָרון [Raymond Aron] (תורגם על ידי דורי מנור, הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד

  1. חודשים אחדים לפני פטירתו נפגש ראש הממשלה לוי אשכול עם ריימון ארון (אכן היו לנו פעם ראשי ממשלה שנפגשו עם אינטלקטואלים ולא רק עם כוכבי טלוויזיה וספורט). בשיחה הזאת ניכרה באשכול תחילת ההתפכחות משיכרון כיבוש השטחים ונכונות לפשרה טריטוריאלית. ברוח זו גם דיבר בריאיון באותה תקופה לניוזוויק. לצערנו מת אשכול בטרם עת ובמקומו קיבלנו את אסון גולדה-גלילי-דיין.

    אהבתי

  2. עניין קטן לשמואלוף.
    שמעתי אותך מדבר על במה אחת אודות ה"כיבוש".והזכרת שם את סארטר.יותר מחרה לי שאפילו את שמו לא ידעת להגות נכונה. מה גם שלו היה שומע את דעותך על מדינת ישראל היה יותר בפניך.
    רמון ארון היה חבר נעורים וכל אורך חייו של סארטר.
    אל תטעו.אפילו לדעת אלבר מאמי ("דיוקן הכובש וכולי') הפוסט ציונות היא האסון הגדול ביותר.

    אהבתי

  3. היריקות והדגרושים קשורים אישהו לכתבה על הטרגדיה האלג'יראית ? או אולי לתרגום של דורי מנור ? או אולי לציטוטים של סבירסקי ?

    אולי במקום לזמן יריקות למיסטר שמואלוף שנותן לך במה הוגנת תתייחס פעם באופן הוגן גם אם ביקורתי לפוסטים ולכתבות ?!

    אהבתי

  4. ומה שבאתי להביע הוא את ההוצאה מן ההקשר של קולוניה צרפתית באלג'יר לשליטה שלנו בשטחים. וכל מי שיודע מעט בסארטר, האיש שדחה את פרס נובל, יודע איזו אהדה הייתה לו ביחס לציונות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s