להכיל ניגודים: מספרים מכושפים, יורי ריטחאו

     הולדת המודרניות בישרה את אחד השינויים הגדולים בחיי האדם. ערכים חדשים נוצקו ומסורות ישנות פינו את מקומן המרכזי. הקידמה בישרה את הולדת החילון, הבורגנות, המדע (המהפכה התעשייתית), המדינה המודרנית, הלאומיות ורעיון הריבונות ועוד. בו בזמן האדם המודרני "התנקש" בסדר ההיסטורי והעמיד את ההיסטוריה המודרנית, מחוץ למסורות של אלפי שנים. הרעיון הדאיסטי הותיר את פרוייקט הקדמה תחת חסות האל ובד בבד העמיד את אלוהים בצד המדינה המודרנית. עם הולדת המודרניות ורעיון הסובייקט האוניברסלי, שהונח על בסיס ההומניזם, הגיעו גם הקולוניאליזם, אימפריאליזם והאירופוצנטריות. תגובות הנגד (כמו המרקסיזם למשל) לפרוייקט המודרני קבלו בהסכמה את מושגיו. ומאז ועד היום אנו נעים בתוך מושגים בינאריים (גם אם אנו מתנגדים אליהם) כגון, חילון-דת; מדינה-שבט; תרבות-טבע; רציונליות-רגש ועוד. יתרה מכך, המחשבה המודרנית כל הזמן דואגת ל"טהר" את המושגים המודרניים מההכלאות המאיימות על "הסדר" המודרני. מנגנון זה מצריך ייצור לא פוסק של אותה קטגוריה לא מודרנית, מאיימת והיברידית.

יורי ריטחֶאוּ נולד ב-1930 בעיירה אואֵֹלֵן שבחצי האי צו'קצ'י, שבפאתי סיביר. הצו'קצ'ים הם עם קטן בן 12 אלף איש אשר חי באזור נידח ובאקלים קשה, שהטמפרטורות בו עשויות לצנוח עד יותר מ-20 מעלות מתחת לאפס.  ספרו "מספרים מכושפים" התפרסם כבר בשנת 1994 וזכה לתרגום בשנת 2006. בזמן קריאת הסיפור לא יכולתי שלא להיזכר בקלאסיקה של מרי וולסטונקראפט שלי "פרנקשטיין" (1818). יורי ריטחֶאוּ יצר הכלאה בספר של הז'אנר הרומנטי, פרי המחשבה הרוסיאנית, עם מבט מפוכח וביקורתי על הרעיון המודרני.

שני דמויות עיקריות נכנסות אל תוך כפר יֶפּין (יישוב צ'וקצ'י), האחד, הוא אמוּנדסֶן, שנודע כ"כובש" המעבר הצפון-מערבי והקוטב הדרומי. זה מסמל את המרכיב האידיאולוגי של הולדת המחשבה האירופוצנטרית, המדע, הרציונליות, האירופית, "הלבנות" ועוד. השני, הוא פרשין, נציג המשטר הבולשביקי שעלה לשלטון לאחר מהפכה גדולה. זה מייצג את הולדת המדינה המודרנית, המחשבה המעמדית המרקסיסטית, החילון, הולדת המוסדות ורעיון הסובייקט המודרני, ההשכלה ועוד. שני דמויות גבריות אלו מאיימות על הסדר "הישן" ומרכיבות אותו מחדש, בו בזמן שהן עצמן מתרפקות מרעיונותיהן.

עוד לפני הופעת נציגי המודרניות, הכפר הצ'וקצ'י מקבל אליו את קאגוט ובתו איינאנה. קאגוט הינו שאמאן שברח מכפר אינאקול, בעקבות חוסר יכולתו להציל את וַאאל אשתו. בתוך כך, הוא הפך לנרדף בידי בני קהילתו, שלא קיבלו את העובדה שהוא התכחש לתפקידו המסורתי בחברה. קבלת קאגוט לכפר בידי אמטין  (ששמו שונה מאוחר יותר לאמוס) הייתה גם סוג של הרכבה מחדש של מרכיב חדש בסדר הפרה-מודרני. קאגוט, כסמן אידיאולוגי, הביא לכפר את שבירת הסדר הישן. וגם את הידע שהוא אגר במסעותיו באוניות הקוטב האמריקאיות והרוסיות. הכפר קיבל את קאגוט ואיינאנה בתו ואף ניסה לשדך לו את קליאנה, אחת מנשות הכפר, ששכלה את בעלה. היכולת להכיל ניגודים בסדר הישן, מבלי לטהר ולהגדיר את נקודת הגבול, היא לב לבו של הסיפור.

יורי ריטחֶאוּ מנצל את הסיפור המרהיב, לנסות לדון במבנה המודרני ותגובות הנגד שלו. הוא מודע לצירי המחשבה הקולוניאלית, אימפריאליסטית ואירופוצנטרית הכלולים בהולדת המודרניות. ולא רק שהוא לא מפחד לדון בהם, אלא שהוא עושה זאת עם אהבה ואמונה גדולה באדם. המורה פרשין מסמל את המשטר הבולשיביקי, שנעמד בהתנגדות לרעיון הקפיטליסטי המחוּלַן והולדת הבורגנות. מצד אחד הוא מביא לכפר את בשורת היישוב העירוני וחולם להפוך אותו לכרך. מצד שני, הוא מתחתן עם אמקנאו (בת הכפר) ולא מבטל את ערכי המקום. והוא אף לומד את השפה הצ'וקצ'ית, בו בזמן שהוא מלמד את השפה הרוסית לבנות המקום.

התשובה של יורי ריטחֶאוּ לשאלת מנגנון הטיהור המודרני הינה מורכבת. הוא טוען כי השינוי בהתנגשות בין הערכים הבינאריים של המודרניות יגיע מתוך התפרקות המודרניות מהדיכוטומיה המאפיינת אותה. אבל יורי ריטחֶאוּ מפוכח, משום שהוא יודע שבנקודת המפגש העוצמתית הזו, ישנם יחסי כוח והעולם "הישן" הוא זה שיאבד מחייו במלחמת ההישרדות. קאגוט, הדמות שמייצגת את דמות העולם "הישן" שאחדה בהוויתה את ערכי העולם החדש, מאבד את חושיו לאחר שהוא לומד את תורת המספרים (רעיון ההשכלה). מאידך, אדמונסון לומד מקאגוט כי נקודת התצפית של המודרניות אינה שונה מזאת של האדם ה"פרה-מודרני". באחת הסצינות, קאגוט מפרק את הגרמופון של האונייה על מנת לראות את האנשים הרוקדים בתוך המכשיר. כשאמוּנדסֶן נוזף בו על כך. קאגוט אומר שפירוק הגרמופון וחיפוש הלא נודע שלו, הינו לא פחות קונקרטי מחיפוש הלא נודע של אמוּנדסֶן. ""כמו הקוטב הצפוני", חזר קאגוט בשקט על דבריו. "גם אותך הרי הקוטב הצפוני מפתה ומושך, כי זה הלא-נודע, ואתה רוצה לראות במו עיניך מה יש שם באמת. או אולי אני טועה?". לא מיד תפש אמוּנדסֶן את הקשר בין הגרמופון לבין הקוטב הצפוני" (עמ' 228).

במחזה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" (1967) של טום סטופארד, נעשתה הבחירה למקם את הרעיונות הגדולים בתוך תודעות הדמויות השוליות מתוך המחזה "המלט" של שייקספיר. גם ברומאן נעשתה בחירה למקם את הדרמה הגדולה בשולי התנועה של אמוּנדסֶן. כיום אנו עדים להתפרקות כוללת של התרבות מנרטיבי על בסיפורת. יש כאלו שטוענים שההתפרקות, היא סוג של התדלדלות כוחות של החברה הפוסטמודרנית. מאידך, יש אלו המשבחים את טשטוש הגבולות וכד'. לדעתי רומאן זה לא היה צריך את דמותו של אמוּנדסֶן, על מנת להתיק את שאלת מנגנון הטיהור של המודרניות, לשדה הנרטיבי, העלילתי והפרוזאי.

הספר משובח, מלא חיים ולרגע שכחתי שאני קורא בספר וראיתי נופי טבע מסביבי, שקבלו חיים. רוצו לקנות!

פורסם לראשונה בעתון 77, שנה ל"א, גליון 322, יולי 2007, עמודים 12-14.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s