הציונות החשוכה: על ניתוק הגז בעזה 2007

זו לא מכת מצרים מטאפיסית, והחירות הפלסטינית לא נראית באופק. מאידך פרעה לא שקוף, ומשה מתעכב במחסום. זהו מצב פוליטי, של יחסי כוח פוליטיים, של הבחנה ברורה בין אוייב לבין ידיד. והנקמה האגרסיבית, חסר הפשרות של ישראל בעם הפלסטיני. לחסל אותו. כשמש שחורה להרחיק אותו מהאפשרות של קיום הומניסטי ושיוויוני.

אני מרים קול זעקה על ניתוק החשמל לעם הפלסטיני בעזה. לא רק שצעד זה מרחיק את הסיכוי לנורמליזציה. צעד זה נוגד כל אמנת להבטחת זכויות האדם והאזרח ברצועת עזה. ישראל פוגעת באינטרסים שלה כלפי עמה, כלפי עמים אחרים וכלפי האיזור כולו. עד מתי נחיה בחושך פסאודו "אירופי" בין ביירות לבין קהיר?!

 

כל אזרח בריא בנפשו צריך להקים קול צעקה כנגד החשכת עזה וההתקרנפות של החברה בישראל. החוסר מוסריות, האיוולת, האי יכולת להכיל את האחר והפעולה האלימה, הכוחנית והברברית – שלא לאפשר את קיום העם הפלסטיני.

זו לא דרכי ודרך זו לא מובילה לשום מקום, לשום חזון, לשום חלום וילדי ילדינו עוד יישלמו את מחיר השינאה והצעד חסר התוחלת הזה. ובעצם המחיר הזה כבר נוכח בחשיכה הפושה בכל איברי החברה בישראל, שלא מצליחה להכיל סובלנות כלפי האחר. אותה חברה הרודה באזרחיה שלה, ומעלה על נס את האלימות, הברבריות והאטימות. עזה חשוכה, ועורקי החברה בישראל הסתאבו עוד יותר. התקף הלב כבר בדרך.

מ.ש

 

הדברים התפרסמו לראשונה באתר "מחסום" בתאריך ה-19.8.2007.

היום תחודש אספקת הדלק לעזה סגן יושב-ראש רשות האנרגיה בעזה, כנעאן עביד, הכריז על חידוש הספקת הדלק לתחנת החשמל בעזה. זרם החשמל יופסק לשש עד שמונה שעות בכל שכונה ברצועה, כל עוד ישראל תמשיך למנוע הזרמת דלק סדירה מאת: מעין אל-חלו, מחסום, 19.08.2007

***

רבים מבני דורי ואף צעירים מהם בהרבה מאבדים בהדרגה את האמפטיה שלהם לחברה הישראלית. יותר ויותר אנשים מנערים את חוצנם מכל מה שקורה פה כאילו היו תיירים מנורבגיה. לא מדובר דווקא במרקסיסטים מושבעים, או באנרכיסטים שפועלים יום ולילה נגד הכיבוש הממאיר. האדישות פשתה בעיקר בקרב הוורדרדים, שנהגו בעבר הלא רחוק לפגוש את חברי קבוצת ההתייחסות שלהם בהפגנות מתונות של "שלום עכשיו". רבים מאלה איבדו את אמונם בפעילות פוליטית, בתוך הכנסת או מחוצה לה, והם בוחנים עתה אופציות שיאפשרו להם להתחמק מהתמודדות עם המציאות, הן מבחינה מדינית והן מבחינה חברתית-כלכלית.

הוורדרדים נאחזים בעיקר בשחיתות, כדי להסוות את העובדה שדווקא גורמים אחרים הביאו אותם לידי ייאוש תהומי. יש לזה סיבות די ברורות: הם מסרבים להודות בפשרה שהם עשו עם המרכז הלאומני ועם הימין הקיצוני בנושא ההתנחלויות, בכך שהם זנחו את התקווה שפינוי מוחלט של השטחים הכבושים יביא לשלום אמת.

חיים ברעם, שמאל אחראי, 16.8.2007, מגזין הגדה השמאלית.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s