הבשורה מאת יהודה: על ספרו של סמי ברדוגו

 

הספר השלישי של סמי ברדוגו בנוי משתי נובלות. בנובלה הראשונה "אחי הצעיר יהודה" יחיאל, גיבור הסיפור, מתאר לנו את החוויות האחרונות שעוברות עליו לפני גיוסו לצבא. אימו של יחיאל נכנסת להיריון בגיל חמישים ושתיים. הכניסה לצבא, כתהליך חניכה "נורמטיבי" בישראל וההיריון המאוחר הופכים ביחד לתהליכים מקבילים הקשורים זה לזה. בנובלה השנייה "יתומים" מספר לנו שמואל על המחלה הסופנית של רחל, אשתו, על רקע החיים בפתח-תיקווה. החיים הפריפריאליים של הזעיר-בורגנות מתכתבים עם התהליך של הפיכת המשפחה ליתומה. הספר של סמי ברדוגו נקרא בשם "יתומים" ומעניק מעמד של בכורה לחוויה של הנובלה השנייה.

שתי הנובלות מנסחות מהלכים חברתיים שונים, שהם בו בזמן מנוגדים, משיקים ומייצרים עמדה ספרותית מורכבת ומרובדת. בנובלה הראשונה "אחי הצעיר יהודה" ההיריון המאוחר של אימא של יחיאל הופך למטפורה ספרותית שמצביעה על הקשר התיאולוגי, בין הכניסה של יחיאל לצבא, לבין הולדת הרעיון של מדינת יהודה. המטפורה של ההיריון המאוחר של האם הופך אותה גם למעין "רחם" של הרעיון הלאומי המיליטריסטי הגברי. יחיאל, אשר נולד בישראל, בניגוד לשיקו ודינה שנולדו בצפון-אפריקה, מתקדם לקראת גיוסו לצבא הישראלי. צבא זה פועל בשם הלאומיות, (האתניות) והדת, לשליטה על הטריטוריה של ארץ-ישראל "השלמה". הטקסט של סמי ברדוגו מתנגד לגבריות המיליטריסטית ומבקר אותה. אולם נדמה כי יחיאל יתגייס לצבא, בדיוק באותה הוודאות שאחיו הצעיר, יהודה, יוולד בסוף הסיפור. תהליך ההיריון הופך לרגע משמעותי, רגע של נס, רגע של התגלות, הנמצא מעבר לבנאליות השיגרתית, רגע לא רגיל, השובר את שיגרת היום-יום. הצבא המתקרב בצעדי "סכנה" לחיי יחיאל, גם הוא אירוע חריג וגם הוא לא באמת שייך לשיגרת חייו של הנער. הצבא אף מקרב את יחיאל אל אותו המקום שנמצא מעבר להיררכיות המשפחתיות. שכן שיקו, האח של יחיאל, כבר לא מקבל את מרות הסבתא, האב החורג והאם. שיקו, הבן החייל, שנולד בצפון-אפריקה, כועס על האב ומפר בצעדים אדיפליים את המבנה המשפחתי. החתרנות הפוליטית מותכת אל תוך המבנה המשפחתי. שיקו משתמש במכונית שהוא קיבל מהצבא, כסמל סטטוס ובכך הצבא הופך למסמן חיובי בחייו ומקור לכוחו ו"ביתו" החדש. הוא חוזר לבית-הוריו ומעשן בתוכו ובכך הוא מתעלם מבקשות חוזרות ונישנות של יקוטָה סבתו, מתנכר אל הריון האם ומתגרה אל מול אביו החורג בניסיונו לייצר "שם אב" חדש. יחיאל רוצה להכנס לחבורת הגברים בצבא, אך משיכתו לחבורה, מתוארת ככזאת אשר הופכת את הצבא, לטריטוריה של משיכה הומו-אירוטית חזקה. יחיאל מפנטז על הצבא והחוויה הכה "רגילה" של חבורת לוחמים גברים צעירים הופכת למורכבת יותר ובתוך כך הוא משנה את נקודת הכינון של הגבריות "הקשוחה". תהליך החניכה המיליטריסטי מקבל גוון קווירי דווקא מתוך יחיאל אשר נולד בישראל. נדמה כי סמי ברדוגו הופך את תהליך ההגירה למורכב יותר וכי המבט האפריורי של יחיאל בצבא ובגבר הישראלי, מנוגד לתהליך האלים של הפיכת הטריטוריה (באמצעות הספרות / התרבות) לטריטוריה "ישראלית" בעלת היררכיות אתנו-לאומיות וגבריות נוקשות.

בנובלה השניה "יתומים" שמואל מתחקה אחר הופעת יסוד חריג בחייו הבנאליים, בפתח-תיקווה. אשתו רחל חולה במחלה שמתבררת כסופנית. שמואל מתאר לנו את הניסיון שלו להכיל את המוות, דרך מעשים יום-יומיים פשוטים על רקע הפריפריאליות הפתח-תיקוואית . המטפורה הספרותית מקבילה את החיים בפריפריה אל מול המוות המתקרב של רחל. כך נוצר היגד דו-כיווני. הן החיים בפריפריה בישראל הופכים לתהליך ארוך של שקיעה של תושביה והן השקיעה של התושבים בפריפריה הופכת את אזור חייהם לחסר משמעות. האזרחים המאכלסים את הפריפריה לא מסוגלים להבין את התהליך החברתי והפוליטי המלא שעובר עליהם. הם יתומים מהבנה, מקליטה ומיכולת התמודדות מלאה עם תהליך הדיכוי. השיתוק שאוחז את שמואל אל מול הידרדרות אשתו רחל הוא גם היגד יהודי. דווקא שמואל אותו נביא שהמליך את שאול, מביט בגסיסת רחל אימנו כשהיא כמעט אילמת. המחלה של רחל מאופיינת גם כמבט אפל ומרתק אל תוך נפשו של שמואל שלא מצליח לפעול. המחלה של רחל מסיטה את נתיבי היום-יום מתוך חייו "הרגילים" של שמואל, עובד משרד הרווחה. היא חושפת את הקיפאון של תודעתו אל מול הווית החריגות. כך אנו נחשפים לעובדה ששמואל הפסיק לבצע ביקורי בית במשפחות מוחלשות וקבל על כך אישור מהממונה במשרד הרווחה. שמואל לא מסוגל לעכל את מצב החירום שבו התא המשפחתי נמצא. המטפורה הספרותית פוזלת למדינת הרווחה הנעלמת, ובו בזמן לחוסר המשמעות שכופה המציאות בישראל על רקמת החיים הרגישה וחסרת ההגנה שמבחוץ למרכז השבע. שמואל לא רק מביט למחלת רחל, אלא הוא מביט לבדידות התרבותית ויהודית של היותו מהגר צפון-אפריקאי במציאות השוללת את גלותו. הוא יתום עוד מהרגע שעלה לישראל, משום שאף ברגעיה האחרונים רחל שולחת את שמואל אל ילדיה ומבקשת שהוריה (אימה של רחל היא בת לניצולת שואה) יישבו לצדה ולא הוא. ההפרדה בין יוצאי אפריקה (המזרחים) לבין יוצאי אירופה (האשכנזים) מובילה את שמואל להיות סמן להתחדשות מצד אחד, שכן הוא מופקד על גידול הילדים. מצד שני אותה חוויה של יתמות נוכחת באופן טוטאלי ומותירה בספק את היכולת של שמואל לשזור את ההיסטוריה האישית שלו בחיי הילדים המרותקים לטלוויזיה ובו בזמן קשה להאמין שהילדים יוכלו לפרוץ את חומות הרגש של אביהם.

האח הצעיר יהודה, הוא נקודת הבשורה בטקסט. לא משום שהוא הינו סמן לאותה חזון משיחי ציוני, שהוא בו בזמן מחוץ לזמן ההיסטורי הציוני (מדינת יהודה של החשמונאים) ובו בזמן גם מסמן ל"כאן ועכשיו" במציאות בישראל (מדינת ההתנחלויות). אלא משום שהאח הצעיר יהודה הוא גם מסמן חסר קול ומוסתר והוא גם כזה אשר יכול לשנות את המשוואה שנוצרה מתוך שתי הנובלות של סמי ברדוגו.

הרשימה התפרסמה באתר של מגזין אתגר (ספטמבר 2007).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s