מת לחיות 4 וזהות בדויה במחשבה פוליטית

 מת לחיות 4 הוא תגובה מאוחרת ומקושקת וכמעט מצחיקה לגמרי לאסון התאומים. השמרנים בארה"ב מתארגנים כנגד התקפת טרור סייבר. האויב הוא גאון מחשבים מרושע שהתריע על סכנה אך לא הקשיבו לו, או כן הקשיבו לו אבל לא יכלו לעבוד איתו – או שלבסוף איימו להשתיקו. הוא עזב את המערכת ונעלם. ולבסוף החליט לשדוד את המערכת מתוך תאוות בצע וניהיזלים.

אז במקום שיתחילו את הסרט בנקודה שנעצר "מועדון קרב" כהתקפה על ההון התאגידי ומחשבה על הרס כדי להתחיל מחדש את החברה האמריקאית כצודקת יותר. אנו נסחבים מאחורי ברוס וויליס, עם הצעיר, שנותן איזה קול לצעירים על מנת שילמדו שכל מחשבה על מהפכה, או הרס (וקל חומר שינוי חלוקת ההון באמריקה) תוליד אסון גדול יותר.

לא לכך ציפיתי בסרט שנולד במציאות חברתית כמו בארה"ב. הבעיה היא חלוקת העושר בארה"ב, הבעיה היא היחס בין ארה"ב ואירופה לבין העולם השלישי, הבעיה היא הF.B.I שרודפים מנהיגים חברתיים בתוך ארה"ב ונלחמים במחשבה הרדיקלית שמדברת על זכויות חברתיות ומאידך מגינים על הקניין הפרטי. והבעיה היא ב-C.I.A בעולם שמפיל ממשלות ומעלה אחרות לטובת המדיניות העולמית האמריקאית, ללא עקרונות של מוסר וזכויות אדם / אזרח.

יש עוד כמה אפשרויות בין אל קעידה, או ממשלת ארה"ב כגורמים טרוריסטיים, ישנן ממשלות שלא מפילות ממשלות אחרות. ישנן ממשלות שמפעילות מדינת רווחה בסיסית ולא מתנגדות לרעיונות סוציאל-דמוקרטיים. ההצלחה של הסרט, כפרסומת רפוליקנית זולה, היא אדירה, היא מנכסת את הקול הצעיר, והופכת אותו לבובה בתוך מציאות העומדת בין ימין רדיקלי לימין מתון.

מפליא אותי שקווין סמית', אותו במאי  שהעלה את הסרט המצויין  דוגמה (Dogma, 1999) השתתף בסרט. ובכל זאת התפקיד שלו מצחיק ונותן איזו הפוגה קומית בזוועת הפעולה הזו.

הבדיחה היחידה שאהבתי בסרט הייתה על גבה של ממשלת ארה"ב, על כך שאם היא הצליחה להביא מים לסופרדום בניו אורלינס לאחר ארבע ימים – איך היא תצליח להתמודד עם אסון גדול יותר.

האישה בסרט היא סוג של אובייקט, ואותה מקבל הגיבור בסוף הסיפור. עם כל ההתנגדות שלה לאביה. היא עדיין לא נמצאת בסיפור, אלא רק מופיעה בסיפור מסגרת. כאותו קלף מיקוח של "הרשע" על מנת לפנות לאבא ולאיים עליו. כנראה שהרפובליקאים עדיין מאמינים באבא הגדול שיביא להם את התרופה ל"רשע".

***

bourne ultimatom הסרט החדש בכיכובו של מאט דיימון הוא סרט פעולה אשר תוקף את הממשל האמריקאי על מדיניות החיסולים שלו, על אפשרויות הכוח המשחית של אירגוני הביטחון הפנימיים ועל הפיקוח ההדוק על האזרחים במערב. גיבור העל של הסרט מצליח להתחמק מכל אמצעי הביטחון ההדוקים שמופעלים כנגדו – על מנת שלא יגלה שהסי אי איי בארה"ב הפעיל בתי עינויים לא חוקיים וחיסל אזרחים אמריקאיים ללא רשות. הגיבור מתחקה אחר מחסליו ומצליח גם לשכנע (לא דיון מעמיק) את עמיתיו המחסלים והסוכנים שהמערכת הפכה אותם לחיות אדם אשר מחסלים לפי פקודות ולא מודעים לזוועה שהם מייצרים.

האישה בסרט הופכת לגורם משנה, שמזהה את המאבק הצודק של הגיבור ומקבלת איכויות של פעולה ומתקשרת גם כסוכנת וגם כמנהלת "גאונה" בסי אי איי כדי לייצר פיתרון הוגן לבעיה. אך באמצע הסרט אנחנו מקבלים סצינה שלמה שבה האישה היא אובייקט שעליה נלחמים למוות – הסוכן הטוב והסוכן הרע בתוך סימטאות טנג'יר. קשה היה להתעלם מהקשר בין מגדר וצבע בסצינה הזו. ובהחפצה הקולנועית של האישה כאובייקט של מלחמת גברים טריטוריאלית שבמקרה שלנו הייתה מאוד אלימה. איפה טרנטינו שהפך את האלימות לקיטש.

הסרט רלוונטי מאוד לישראל.מדיניות החיסולים, הכוח הבלתי ניתן לריסון שניתן למדינת השב"כ החיה בקרבנו. הפיקוח האלים על חיינו.

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

0 תגובות בנושא “מת לחיות 4 וזהות בדויה במחשבה פוליטית

  1. מי בדיוק מפקח עליך? ניר ברעם? או שביקורת אחת לא מחמיאה של יצחק לאור גמרה אותך?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: