הספר החדש של נעמי קליין מתאר את הקשר בין ניאו ליברליזם ואסונות. היא מראה את הקשר ההדוק בין ייצור אסונות ורווחי התאגידים. יוסי דהאן באתר "העוקץ" התייחס בהרחבה לספר. הנה גם סרט ביו-טיוב על הספר.
מילטון פרידמן המליץ לממשל להשתמש באסונות כדי ליצור Economic Shock Treament. השוק "החופשי" והאידיאולוגיה הניאו-ליברלית לא נולדו בתוך רעיון דמוקרטי, אלא ברעיון של ניצול רגע של אסון – על מנת להפיץ את ערכיהם. השוק (Shock) שיוצר האסון משאיר את האזרחים המומים ואפשר לנצל רגע שכזה.
בכדי להתנגד לניאו-ליברליזם צריך ללמוד כיצד האסון הימם אותנו ולפצח את מנגנוני השכנוע שהממשל קישר אליו.
הדוגמא הטובה לדוקטורינה הניאו-ליברלית והשימוש שלה באסון, לדעתי הינה הורדת התאומים שהביאה את בוש לשכנע בכוח את העולם שעיראק שיתפה פעולה עם אל קעידה. כך אפשר לראות את התקציבים האדירים שקיבלה (ועדיין מקבלת) המלחמה בעיראק מהקונגרס בניגוד לתקציבים הזעומים שקיבלו חסרי הדיור, השחורים, הלטינים, העניים, החד הוריות בתוך ארה"ב. מצד אחד ארה"ב החריבה את עיראק ובכך תעשיות הנשק הרוויחו. ומצד שני ארה"ב השתמש ברטוריקה של שחרור והקמת "דמוקרטיה" בעיראק וכל התאגידים הרוויחו מהכסף של שיקום עיראק. ישנו קשר ישיר בין הפוליטיקאים סביב ממשל בוש ובין התאגידים שדחפו את ארה"ב לצאת למלחמה.
כמובן, כשמדובר בעיראק הסיפור הסתבך. מאות אלפי עיראקים כבר נהרגו והמדינה מצוייה במלחמת אזרחים. הביטחון האזורי התערער לגמרי. השינאה לארה"ב, בריטניה וישראל הרקיעה שחקים.
מאידך, עדיין בוש מצליח לא רק לרתום את הממשל לתוכניותיו, אלא שאפילו הילארי קלינטון לא ממש מתנגדת לגמרי למלחמת עיראק – וכך קשה למצוא נציג אופוזיציה חריף לממשל בוש.
אולי אני נאיבי, אבל הפניית הון עתק למלחמות מטומטמות, כמו גם למירוץ לחלל, החל משנות ה-60', קשור להערכתי גם לאיזה באג, כשל של מנהיגי-עולם, אמריקאי במיוחד. ולוח השנה הפלסטיני חד כתער
אהבתיאהבתי
קומיקס ממש מטומטם. שום אמירה, סתם קללות בשביל להראות כמה שהכותב "בעניינים" ו"לא פוליטיקלי קורקט". שום מסר פוליטי, שום בעד ושום נגד.
אין פלא שזה נמצא בנענע.
אהבתיאהבתי