עוד חוזר ניגון הלובן: ביקורת חברתית-זהותית-פוליטית על הסרט 300

במלחמות האינסופיות על מהות הדמוקרטיה ואויביה, ניצק תוכן חדש בסרט 300. האוייב הפרסים שהם הכלאה של כל מה שמאיים כיום על תרבות המערב: ערבים, ברברים, יצורים לא מובנים (הגבר הלא אירופי – שהוא סוג של הכלאות מפלצתיות), שחורים (השליח של הפרסים), גברים גבוהים, קול נמוך מאוד, הומוסקסואלים (רמז גם שאולי הבוגד הספרטני ביצע יחסים "כואבים" עם המלכה) – המלך כסרכסס – המזכיר גם אל הודי ועוד.

אני אניח את הניתוח ההיסטורי להיסטוריונים ואתייחס לסרט כמו הוא נעשה למענינו הצופים העכשוויים. כמו היה הסרט מתייחס להווה בצורה הכי ישירה ופוליטית.

הרוע בסרט שמיוצג על ידי הפרסים הינו רוע כמעט מוחלט, הם משחדים כל מי שאפשר לשחד, פוליטיקאים ומנהיגים ספרטנים ועוד. הם מציעים הון כמעט מוחלט במימדים של התקופה המיוצגת. לא רק שהם "קונים" את מתחריהם ולא משכנעים את האחר ברעיונות על ידי פילוסופיה או פוליטיקה אחרת. אלא שהם גם מבקשים מכל יריבם להשתחוות לאדם, שהוא כמו אל, לגעת באדמה ולהכיר בנצחיות כסרכסס – חצי אל חצי אדם (בסרט הייתה הדגשה מיותרת של האלוהיות של המלך הפרסי בעזרת שינוי קולו לקול מחשב). המלך הפרסי נישא על ידי העבדים שלו ולא ידי העם, הוא לא הולך עם העם בשיוויוניות נפש כמו המלך הספרטני, אלא הוא ראוותני, מורם מהעם, בז לעבדיו ומתנהג כמו אל.

לא ממש הבנתי את כל הפוליטיקה של המלך הפרסי, מדוע הוא מבקש להכנס לאדמות היוונים. מדוע הוא מבקש לכבוש אותם. מה האפשרויות של היוונים. מדוע הם לא התאחדו עם אתונה, ורק ב"מקרה" פגשו את הארקדים בדרכם להילחם במלך הפרסי.

מה שכן הבנתי זה את הרמיזות לתקופה העכשווית. מגיע אוייב ענק מבחוץ – כל ה"אחרים" האפשריים ההופכים להקרנה של הפחד המערבי – אלקעידה, קומיניסטים, סוציאליסטים, שחורים, אפריקאיים, אסייתים, הומוסקסואליים ועוד ועוד אויבים. צריך להתארגן, כי הממסד הדמוקרטי לא מסוגל לעמוד בפני החלטות מהירות (רמז לתשובה המושהית של בנות הברית להיטלר ולנאציזם). העילית הפטריוטית, החיילים הספרטנים המעולים שמכריעים את הקרב (אף פעם לא עילית של פילוסופים, סוציולוגים – תמיד אנשי צבא) ניגשים למלאכה ומנסים להכריע את המלחמה לצד "הטובים". שוב אין מקום למחשבה מדינית ארוכת טווח, אין מקום שיוכלו לדור בו גם הפרסים וגם הספרטנים. זה חייב לבוא בקונפליקט. זה חייב להיות מנוגד ובינארי, כמיטב המחשבה האירופית. אין מקום ליצורי כלאיים, אין מקום לדיאלוג, אין מקום להתחשב בכל תרבות וליצור אולי סוג של רב תרבותיות, זה חייב להיות ברגע האחרון ובהתנגשות. זה מלחמה של הטוב ברע, האור בחושך, המערב ב"אחר" שהוא גם ערבי (שימו לב למשרת של המלך הפרסי בקרב הלפני אחרון) וגם שחור (השליח הראשון של המלך הפרסי).

ובקרב הזה המערב יבין רגע לפני הסוף שהוא צריך לבוא עם כוחות גדולים יותר (התערבות ארה"ב כנגד הפאשיזם) וינצח ברגע האחרון את הקרב.

ה"לובן" שהוא מבנה חברתי מדומיין מקבל את הצבע הלבן, אופי שלא נכנע, נאמנות הטרוסקסטואלית (דוחה כל מיניות אחרת), משטר של כוח מסודר (הסדר המודרני) ועוד איפיונים.

עממה יש כאן מהלך מעניין שבזמן שרוב הצופים מזדהים עם המערב, ותכונותיו ה"יפות" – צופים כמוני נעים בחלחלה. כי כמו בסרט "סכנה ברחוב ארלינגטון" – ה"טוב" הזה מביא איתו תכונות מפחידות:

1. עליונות לבנה (White_supremacy) – שאני דוחה בשאט רוח – פרדיגמה גזענית הממקמת גזעים על פי צבעם ומייצרת מבנים חברתיים שמסבירים לנו כל הזמן מדוע הגזע העליון הוא זה הלבן. שימו בסרט למשחק הצבעים בין הספרטנים ל"אחרים" הפרסים.

2. מיניות צרה ואלימה – בסרט ההטרוסקסואליות הפכה את המיניות "האחרת" לאוייב שצריך להילחם בו.

3. פאשיזם – הספרטנים לפי הסרט זרקו את החלש, הלא בריא וה"מאותגר" פיזית למוות. כדי לייצר חברה שה"חזק" עומד במרכזה. חברה פשיסטית כזו לא יכולה להיקרא אנושית. ואין צורך להרחיב. כדאי לשים לב בסרט שהקפטן שאיבד את בנו, גרם למנהיג הספרטנים לומר שכואב לו בלב. שזו הייתה סתירה, כי מצד אחד הוא היה צריך להשתיק את רגשותיו ומצד שני הוא הביע אותם בשדה הקרב. הבליטה של הסתירה הזו, היא חלק מהסתירה שרעיון תיאורטי של אדם עליון מנסה להיכפות על האדם האנושי שגם לחימתו בשדה קרב מדומיין שכזה היא ריגשית.

4. התאבדות – ערך החיים בסרט היה נמוך ביותר – התחושה שלבסוף הספרטנים התאבדו, היא עמדה גרועה, שאסור לסגת. מותר לסגת. מותר לחיות. גם את התנאים הורעו. מותר לסגת בקרב. הרעיון שהמוות טוב מן החיים אם לכאורה לא "פוחדים" ממנו – הוא רעיון של אדם על ולא של אדם המודע לגבולותיו. וביתר שאת מודע לחוסר יכולתו לשאת את המוות בכזו אצילות ואם כבר למות אז מדוע בשדה הקרב.

0 תגובות בנושא “עוד חוזר ניגון הלובן: ביקורת חברתית-זהותית-פוליטית על הסרט 300

  1. חרא של סרט, אבל התיאורים הקונספירטיבים שאתה טוחן פה עד דק הינם, תסלח לי, אוויליים.

    חרא של סרט, אורגיה של אפקטים מיותרים ושיעמום צפוי, אבל ניתוח (אפילו מה שמתיימר להיות) אמנות לפי האגנדות הפוליטיות שלך (ושל האייל גרוסים) הוא בדיוק זה: ניתוח פוליטי מגמתי של מה שאינו פוליטי בהגדרה.

    בחייאת רבאק – הפקה מתלהבת של אפוס היסטורי לפנינו, לא שיעור במוסר אנושי.

    white supremacy?….

    אל תצחיק אותי…

    אהבתי

  2. ומתי, אני ממליץ על האופציה של פסיכולוג. רגשי הנחיתות שלך מגיעים לרמות מפחידות ממש…

    תתבגר.

    אהבתי

  3. כשחברה שלי עזבה אותי הרגשתי שהעולם נחרב, במשך מספר חודשים הייתי בטוח שכל השירים ברדיו מדברים על פרדות ומיועדים אלי.

    אתה יכול להתאים את התאורייה שלך לכל סרט שטותי אם תתאמץ מספיק.

    אהבתי

  4. גזענות בסופרמרקט – גם במילקי הלבן מעל השחור, תצחקו אבל מדובר במעשה מכוון שמשפחת שטראוס האשכנזית.

    נו, באמת, לחפש משמעויות עמוקות ב-300? נגמרו הסרטים בעולמנו,נגמרה האפליה האמיתית שצריך לחפש אותה בסרט סוג ז' שהתחפש לסרט "אמיתי" רק בזכות התקציב המופרע שנשפך עליו.

    איך אפשר להתייחס לסרט שהוא שחזור אחד לאחד של קומיקס מבלי להתייחס למקור? ומבלי להתייחס להיסטוריה שמאחורי הסיפור הזה?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s