ניכור: על הנעשה במאהל מחוסרי הדיור

מאהל מחוסרי הדיור בבור השיבר במרכז העיר ירושלים הוא דוגמא מאלפת להתעלמות, הניכור, האדישות, והזרות שחשה ממשלת ישראל כלפי אזרחיה המוחלשים. המאהל הוקם במחאה על הגזרות הכלכליות וההתעלמות הנפשעת של הרשויות והממסד ממשפחות שלמות שנזרקו לרחוב. 120 יום יושבות שם משפחות מבלי שנציג העירייה, או נציגי ממשלה יבואו לבקר, לשמוע ולבקש פיתרון חברתי לבעיה. ובכל זאת יש רגעי אור קטנים. ניצחון קטן שכזה הושג בידי הפעילה החברתית "הפנתרה השחורה" של שנות האלפיים – איילה סבאג אשר קידמה את המאבק של המשפחות שהתגוררו במאהל. בזכות מחאת המאהל קרוב לחמש עשרה משפחות קיבלו דיור מוגן חלקם בירושלים, והיתר בבית שמש ואשקלון. למשפחות שלא קיבלו אפשרות לדיור, התאפשר קבלת סיוע בשכירות חודשית. למשפחות שאיילה סבאג ליקטה מתוך הגנים הציבוריים, המקלטים והרחוב הירושלמי נמצא פיתרון. אך חשוב לזכור  כי זהו לא פיתרון לבעיה, אלא רק כיבוי שריפות נקודתי.

 

קשה שלא להיזכר בפרשת "כיכר הלחם" שהחלה בשנת 2002 כאשר ישראל טויטו ז"ל ביחד עם עשרות מחוסרי דיור ונזקקים, החיים מקצבאות סעד ורווחה, התמקמו במאהל שהקימו בחלק קטן של כיכר המדינה בתל אביב. בדומה לפעילות של עיריית תל אביב בפרשת "כיכר הלחם" גם במאהל מחוסרי הדיור – עיריית ירושלים, התעסקה אך ורק ברצון לסלק את "המיטרד". משום ש"המפגעים" של האוהלים ברחוב הפריעו לעסקני העיריות אשר פעלו למען החזרתו למקלט, לגן הציבורי, לחיי פשע וזנות הנסתרים מהעין.

 

ישראל טויטו ז"ל לא הספיק לראות את מאהל מחוסרי הדיור בירושלים, אך בחייו הספיק להיות מסולק מכיכר המדינה. בפסק הדין של שופטי העליון אילה פרוקצ'ה, מרים נאור ואליקים רובינשטיין (6.12.204) נקבע כי אמצעי המחאה שנקטו בכיכר הלחם לא חורגים באופן קיצוני מהמידתיות הראויה ואין להשלים עימם, ובה-בעת הפנו אותם לקבלת עזרה מהרשויות. הבגידה של הרשות השופטת במעמד הנמוך ונפגעי הניאו-ליברליזם הונחה על השולחן ולא הוסתרה. כיום היא גלוייה לעין ואין דין ואין דיין.

 

המאבק של מאהל מחוסרי הדיור בבור השיבר בירושלים לא הגיע לערכאות עליונות. אך עיריית ירושלים פיזרה איומי פינוי. וכשאיילה סבאג התעלמה. המשטרה איימה לבוא ולממש בכוח את בקשת העירייה. בזכות פעילות נמרצת של קבוצות שונות כמו אנרכיסטים, סוציאליסטים, מזרחים רדיקלים ועוד שעמדו לצד המאהל של מחוסרי הדיור – המשטרה נסוגה מהחלטתה. ושוב ראינו כיצד הדיון הציבורי הופך להיות דיון אלים. במקום שראש העיר יבוא ויראה חסד, רחמים ויפעיל שיקול דעת חברתי מכליל שכולל עקרונות של צדק חברתי, הוא ניסה לשלוח את קלגסיו.

 

המאבק העיקש של ישראל טויטו ז"ל ואיילה סבאג שתבדל"א מוביל לחשיפה אדירה של הנושא החברתי והבעיות שהוא כולל. הוא מעלה את המודעות לבעיה שנגרמות בגלל המדיניות הניאו-ליברלית הישראלית. הוא מאפשר לאזרחים רבים להילחם על הזכויות שלהם והכי חשוב הוא נותן להם כוח להאמין, שאולי יום אחד הם יוכלו לחיות בכבוד בארץ-ישראל.

מאהל מחוסרי הדיור בירושלים הסתיים בהצלחה

מאהל מחוסרי הדיור בירושלים הסתיים בשבוע שעבר בהצלחה ועם לא מעט הישגים. ארבעה חודשים שהו כ20 משפחות מחוסרות דיור באוהלים בגן "בור שיבר" שבמרכז ירושלים תוך ניסיון להביא את הרשויות לסייע להם, ובאותו זמן לעלות לסדר היום את מצוקתם של 53,000 משפחות מחוסרות דיור בישראל שקולן לעולם אינו נשמע. כמעט כל משפחות המאהל זכו לפיתרונות דיור בצורת זכאות לדיור ציבורי או סיוע בשכ"ד שכעת מאפשר להן לחיות תחת קורת גג ולא ברחוב.

כדי להזכיר לכולנו – אנחנו מצרפים כאן את מילות הנאום שנשאה איילה סבאג בוועדת הכלכלה בכנסת ב-27/8/07, במסגרת דיון מיוחד שהתכנס לדון בתופעת המאהל במרכז ירושלים.

http://www.freewebs.com/maahal

בנוסף תוכלו למצוא תמונות מהמאבק בלינק הבא:

http://www.flickr.com/photos/activestills/sets/72157600348074916/

כתבת וידאו על המאבק:

http://www.tv.social.org.il/community/maahal-jerusalem.htm

המאבק היה קשה והתמשך ארבעה חודשים ארוכים, שבהם נוהל ללא תמיכה קבועה ורציפה כספית או לוגיסטית של ארגונים או קרנות. התמשכותו של המאבק יצרה מצב של הוצאות כבדות. הוצאות אלה נפלו בעיקר על הפעילים המרכזיים שהובילו את המאבק. כעת משנגמר המאבק הוצאות אלה מורגשות ועבור חלק מהפעילים מדובר בנזקים כבדים מנשוא. אנו מבקשים לסייע לפעילים אלה, שספגו את עיקר נזקי המאבק והקריבו מעל ומעבר למען מאבק הדיור בישראל .

 

6 תגובות בנושא “ניכור: על הנעשה במאהל מחוסרי הדיור

  1. מתי, כתבת דברים נכונים ונכוחים על ההתעלמות הממסדית ממחוסרי הדיור, על "פנתריותה" של איילה סבאג שהנהיגה בעוז רוח ובחוכמה את המאבק הנוכחי, ועל הצורך במאבק מיד אחרי כל מאבק, כי לצד מה שהושג יש עוד הרבה שצריך להיאבק על השגתו, ובמאבק הזה אני חושב שזה באמת הוצג באופן ברור כך מההתחלה, שמצד אחד יש פה מאבק קיומי של אותם מחוסרי דיור, בעיקר מחוסרות דיור, שישבו במאהבל, ומצד שני זה מקום שמסמל מאבק הרבה יותר גדול ממאבקת יושביו, של עשרות אלפים הנמצאים במצב דומה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s