שירת המלצריות – ערב שירה להזדהות עם עובדות קופי טו גו

ביום ראשון הקרוב, ב16:30 אנחנו מארגנים אחהצון שירה ומוזיקה לתמיכה ואחווה עם מלצריות קופי טו גו (עלית) השובתות בסניף האוניברסיטה

מאחורי אירוע גרילה תרבות זה עומדים כתבי העת מעין, הכיוון מזרח ודקה, הוצאת פלונית וחנות השירה פואמה וכן משוררות ומשוררים רבים. כולכם מוזמנים להגיע למחות לקרוא ולשמוע שירה ומוזיקה.

55 56כדי לשבור את השובתות, הנהלת בית הקפה תבעה את המלצריות מנהיגות המאבק בחצי מיליון שקל חדש. זו הזדמנות להראות למלצריות האמיצות האלה שיש ציבור גדול מאחוריהן. ולהראות לבריוני עלית שבני אדם זה לא קפה נמס.

בינתיים נתנו את הסכמתם לקרוא (הרשימה מתעדכנת כל הזמן):

אפרת מישורי
הגר רוה
אביה בן דוד
שלי חן

אהרן שבתאי
נטלי ברוך
שלמה קראוס
מעין שטרנפלד
ואן נויין
נמרוד קמר
מרחב ישורון
רועי צ'יקי ארד
מתי שמואלוף
נוית בראל
אמיר נעמן

ענבל כהנסקי

יערה שחורי
אבי עובדיה
ליז חן
דניאל עוז
רוני הירש
בעז יניב
אסנת סקובלינסקי
חן שרעבי שוקר

אלכס לנדסמן

אשכר אלדן כהן

מוזיקה:
יובל בן עמי
א.ב דן

הקלישאות

הבמה פתוחה והשירים קצרים

פרטים על השביתה בבלוג השביתה:
http://gocoffeego.blogspot.com/

על האירוע: העוקץ, עבודה שחורה, YNET, קדמה, הגדה השמאלית, וואלה (כתבה מקיפה)

עדכונים ותמיכת פייסבוק

http://www.facebook.com/event.php?eid=6685089045

לאחראי המשמרת / מעין שטרנפלד

שַׂעַרְךָ כָּתֹם אֵשׁ.
שִׁנֶּיךָ מַגְרֵסָה לְמִלִּים,
פִּיךָ מַשְׂרֵפָה לִזְכֻיּוֹת.
צוֹעֵד עַל שָׁטִיחַ אָדֹם
אָרוּג מִכַּפּוֹת רַגְלֵי מֶלְצָרִים.

– עוֹד גֶּחָל לַנַּרְגִילָה שֶׁל הַיְלָדִים.
הֵם שׁוֹאֲפִים
וְהֶעָשָׁן בּוֹקֵעַ מִנְּחִירֶיךָ.

אין לך סיכוי במלצרות / מעין שטרנפלד

לֹא נוֹעַדְתָּ לְחַיֵּךְ גַּחֲמוֹת שֶׁל אֲחֵרִים.
גֻּמּוֹת חֵן לֹא חוֹצְבִים בְּסַכִּין וּמַזְלֵג.

אַתֶּם טוֹעִים,
גַּם בַּדְּלִי שֶׁל חֶלֶם הַיָּרֵחַ הֵאִיר.

נָכוֹן,
אַךְ הוּא הִתְפַּטֵּר עִם בֹּקֶר.

(מתוך "אדומה", אסופת שירה סוציאליסטית)

שלכן באחווה,
מתי שמואלוף ורועי צ'יקי ארד

תודות

לליאת לוי שדאגה לנו כל כך לכל הציוד ולהביא אותנו עד המדרגות של אנטין.
ליובל בן עמי המקסים שהנחה בצורה כה קלאסית ורהוטה
לכל המשוררים, המשוררות, העורכים והעורכות, המוסיקאים, כתבי העת: דקה, הכיוון מזרח ומעין וגם להוצאת פלונית ובוטיק השירה היחיד בתל-אביב – פואמה".
כל מי שנתנה מזמנה והגיעה לאירוע.
והכי חשוב תודה למלצריות והברמנים של קופי טו גו שהחליטו להיאבק ולהתנגד לדיכוי החברתי! שמח שיכולנו להצטרף ברגע של גרילה תרבותית להיות למשענת וכתף ותמיכה ומקווה שתנצחו במאבק הצודק!

מתי שמואלוף

על נצחון השירה בשביתת קופי טו גו\ עדן בנט בגלריה "החדש והרע": גלובליזם, טרור ופליקר, רועי צ'יקי ארד.

שביתת המלצריות והברמנים של קופי טו גו הסתיימה והעובדות הגיעו להסכמה עם ההנהלה. אני מקווה שאירוע גרילה תרבות שלנו נתן רוח גבית לאיגוד העובדים החדש ולתביעותיו.
פרטים נוספים יפורסמו בהמשך בבלוג המאבק.

ד.

The Waitress’ Poetry – Solidarity with the Employees of Coffee to Go

 

On Sunday, November 4, 2008 at 16:30, we are initiating an afternoon of poetry and music, to show support and solidarity with the waitresses of Coffee to Go (Elit) at Tel Aviv University, who are on strike.

 

            The Cultural Guerilla includes the magazines Maayan, Hakivun Mizrach, and Daka, Plonit Publishing House and the poetry store Poema, as well as many poets. Everyone is invited to come, protest, read, and hear poetry and music.

            In order to breach the striking waitresses, the café’s management sued the leaders of the struggle for 500,000 NIS. This is an opportunity to show these brave waitresses that a large public stands behind them, and show the bullies at Elit that human beings are not instant coffee.

In Conclusion

We extend our thanks to Liat Levi, who bothered and worried and brought all the equipment and ourselves to the entry of the university.

To the charming Yuval Ben-Ami, who hosted the event in a classic and eloquent manner.

To all the poets, editors, musicians, magazines: Daka, Hakivun Mizrach, and Maayan, and also to Plonit Publishing and the only poetry boutique in Tel Aviv – Poema.

To those who spared some time and came to the event.

And most important, to the waitresses and bartenders at Coffee to Go, who decided to struggle and oppose the social oppression! We are happy to join in a moment of Cultural Guerilla, to support and provide assistance. We hope your just battle will overcome!

 

The Victory of Poetry at the Coffee to Go Strike

Even though the strike in question included only some 36 waitresses, the results of the victory of Coffee to Go’s employees moved many people, and I am among them. I am not a devotee of victory; I usually tend to lose, and so had no other choice but to learn how to praise loss. But those 36 just girls proved that they can win over a multi-million corporation. They raised the new idea of struggling and then winning.

            This case also proved that poetry still has an impact. There were thirty musicians and poets in front of Coffee to Go in an event organized in one day by a few magazines. Apart from Aharon Shabtai, all the poets were anonymous, young, people you can call in the heat of the moment, poets who heard about the event and asked to join, and even a few of the strikers, who prepared a song. The atmosphere was devoid of ego, so prevalent in this sort of events. This was evident in Yuval Ben-Ami’s concise hosting, and the partisan, informal atmosphere. Usually the host praises and condemns the readers; here he simply stated their names, so they would know it was their turn to speak.

            The event was a success, but obviously problematic, as befits an improvised event whose budget, as far as I’m concerned, was 10.20 NIS, the price of the bus fare to and from the university. I am convinced that many poets did not even know the event took place, and surely would have come had they known. Also, I do not know whether the waitresses would or would have not reached the same results without us, and still, the goal was achieved: to provide a back wind and solidarity, which also brought the media, which is very important in this sort of struggles.

            When people asked, “how would this event help” I remained silent. To be straight, I was not silent because I was optimistic and sure of myself. I know my struggles, and I started thinking they may be right; I, too, started believing that resistance is at times back scratching, but the choice is one – not to do anything (which is not a bad choice, in many cases). Apparently I was wrong: poetry has an impact, and the struggle an effect. Beyond its artistic aspect, poetry has the advantage of flexibility: all a poet needs is a speaker (and he can survive without it.) There’s no need for space, drums, rehearsals, budgets, musicians, a crane. You can stand up and read a poem anywhere (preferably you’ll have someone to clap in the audience, so that people would know when the poem is over) – poetry’s natural place is in the town square. Some people still treat poetry with much respect, especially those who don’t really know poetry. When a poetry event is announced, the media and public still react with certain regard. The police will not evacuate people reading poetry, it doesn’t look right. Apart from that, there is a feeling of certain artistic immunity: one can say anything in a poem. Moreover, a lyric (or artistic) text is expected to be radical, to break from conformist ideology. The lyric text itself is modular: one can change the words while reading, or change the tone so that a certain theme becomes more prevalent. This is how I view poetry.

            Still, the majority of those dealing with poetry prefer the closed halls and theaters, a cultural and less flexible poetry, a poetry that usually does not say much neither inwards (the poem and the writer) nor outwards. This sort of poetry erases the advantages I presented. To be honest, there are advantages to reading poetry in a theater: it is more pleasant to hear poetry while sitting down, in a hall with good acoustics. My problem is that this kind of poetry, that does not retreat, is very often boring, and its political affect is weakened. Post taken from Roy Arad’s blog (8.11.2007)

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על שירת המלצריות – ערב שירה להזדהות עם עובדות קופי טו גו

  1. יריב מ הגיב:

    מקווה שב-18:30 עוד יישאר מזה משהו

    אהבתי

  2. ביפ הגיב:

    ערב שירה. לא קשרים עם ההסתדרות, לא קרנות תמיכה, לא שביתות סולידריות.
    איך שה"שמאל" התל אביבי שגילה לאחרונה את נפלאות החברתיות דוחף את הנרקסיזם שלו לכל פעילות ברוכה. האם צ'יקי ארד, עורך ב"גלובס" ינסה לדחוף כתבת תמיכה על המלצריות בעיתון ההון הראשון במדינה? האם אהרון שבתאי יכתוב עליהן שיר במוסף הארץ ספרים?

    אהבתי

  3. יריב הגיב:

    אהרון שבתאי כנראה יכתוב על זה שיר

    אהבתי

  4. צ'יקי הגיב:

    אענה לך עניינית

    היו בפירמה-גלובס שאני אחד
    מעורכיו שלוש כתבות גדולות על איגודים מקצועיים וגם בגליון הקרוב תהיה כתבה נוספת על הפרת תנאי תעסוקה במוסדות תרבות. אנחנו עובדים כבר שבעה חודשים על תחקיר שעוסק במישהו שפוטר מסניף של אחד מהטייקונים הגדולים בישראל (אפילו יותר מעלית-שטראוס) בגלל איידס. הכתבה כנראה תפורסם בגליון ינואר.

    ולחלק הראשון של הפסקה שלך:
    נעביר היום קופה, כדי לסייע לתמיכה המשפטית בתביעה נגד המלצריות בסך חצי מיליון ש"ח

    אני מקווה שתגיע ותתמוך בנו.

    אהבתי

  5. ביפ הגיב:

    אני לא גר בתל אביב.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s