גולשי כל העולם – התאחדו

  הבינלאומיות של הרשת לא מגשרת על הבדלי הלאום. לפעמים היא אפילו מחדדת אותם

 

במובן החברתי האינטרנט מתחקה אחר הלאומיות וגבולותיה. מנוע החיפוש שבו רובנו משתמשים הינו בשפה המקומית. הדוא"ל נקרא בשפת המקום. החדשות באתרי החדשות הישראליים לא מדווחים כמו אתרי חדשות גלובליים. הלאומיות בישראל – קרי הציונות – שמחברת בין טריטוריה, שפה ואתוס לאומי יהודי עדיין יוצרת גבולות מחשבה לסדר היום החברתי והפוליטי בישראל. אתרי תוכן רחבים כמו "במה חדשה", "רשימות" ואחרים לא משתפים את הציבור הפלסטיני-ישראלי (ערבי-ישראלי) כשותפים באתרי התוכן, ככותבים וקוראים שלהם. המבנה הלאומי המפריד פוליטית בין הקטגוריה של היהודי והערבי מבנה גם את קטגוריות אלו לתוך אתרי תוכן מקומיים. האינטרנט מאפשר אמנם שבירה של המבנה החד לאומי, וישנם אף אתרים המאפשרים כתיבה יהודית וערבית (למשל האתר "מחסום", "הגדה השמאלית", "קדמה", "כיבוש" ועוד) אך אלו לא מגיעים לציבור הרחב.

 

הקשר הסימבולי מחפה על חוסר קשר

 

האינטרנט הפך את חיינו לסימבוליים, כאלו המתרחקים מהחיים הממשיים. לכאורה נוצרו קשרים חדשים בין קבוצות, זוגות, קהילות מיניות /אתניות  חדשות. אך הקשרים האלה, יותר מתמיד, מצריכים את המפגש האמיתי, כי אחרת הם נותרים וירטואליים. החיבוק, החיוך (סמיילי) ועוד – כל אלה מסמנים שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו. הם יוצרים אחידות במגע עם האחר. אך בחיים הסמיילי לא יעזור לנו – במובן המעמדי, אבל גם במובן האנושי של יצירת אינטימיות וקשר זוגי. המרחב הממשי עדיין מאיים עלינו – וברשתות חברתיות כמו פייסבוק ומסנג'ר איננו מצליחים כנראה לבטא את הקושי, ומתנחמים בקשר חלקי עם האחר ופחד עצום מ"הממשי". הסימבולי, הופך לשפה היחידה שבתוכה ניתן לדבר, והיא שפה מוגבלת וחסרת היסטוריה ויצירתיות, שפה המנסה לאחד אותנו תחת חשיבה תעשייתית, מערבית – שפת הפרסומות – שפת התאגידים.

 

 

שיתוף ידע  ומתן הזדמנות שווה מול מקום גבוה בגוגל

 

האינטרנט פרץ דרך בשיתוף ידע, עד כי אנשים כבר לא ניגשים לספריה. הם מחפשים ידע באינטרנט. סטודנטים משתמשים בגוגל כמאגר מידע מרכזי. פרופסורים שעבדו שנים על מחקרים הופכים ללא רלבנטיים כשמאמרי דעה מבוססים פחות או מבוססים יותר הופכים זמינים יותר בתהליך דמוקרטי. כעת אפשר לשאול, בצדק כנראה, מדוע עד היום הספריות של האוניברסיטאות היו סגורות אל מול מעמדות רחבים בחברה, למרות שהאוניברסיטאות הם משאב ציבורי.

מאידך קשה שלא להיות מודעים שהאינטרנט נע בצורה כוחנית ומשרתת את מי שיכול להניח את הידע שלו במיקום גבוה במנוע החיפושים של גוגל. אז מי ומה משפיעים יותר, הויקיפדיה החופשית, או גוגל המשרתת את בעלי ההון בביסוס הלינקים שלו במיקום גבוה יותר. ובכל זאת גם גוגל זמני, ואיננו יודעים עוד מה ואיזו טכנולוגיה תאתגר את גוגל.

 

 

האינטרנט – מקדם את התאגידים או מהווה כח כנגדם?

 

בינתיים ראינו התקדמות אדירה במלחמה על זכויות היוצרים דווקא בידי הציבור הרחב שדורש לשלם מחיר סביר עבור התוכן, המוסיקה הספרים והבידור. מלחמה זו כופפה לגמרי את התאגידים, שהפכו מצד אחד אלימים יותר מצד שני מנסים בכל דרך להתאים את עצמם למציאות החדשה. במלחמה בין הציבור הרחב ומנהיגיו ההאקרים ובין התאגידים המילה האחרונה עדיין לא נאמרה. החזון הטוטאליטרי רואה את התאגידים בחסות המדינה משליטים את הפיקוח והענישה של מנגנוניהם על כל חלק וחלק בחיינו. השלב הבא הוא הביו-כוח, שבבים שייכנסו לתוך הגוף שלנו וידווחו לתאגידים על כל רגע בחיינו. ראינו אותם בסרטים וספרי מדע בדיוני ועכשיו הם מופיעים כשאנו נותנים את חתימת ידינו על מנת לעבור בין מדינה למדינה כסוג של דרכון. חתימת קעקוע דיגיטלי שבאמצעותו נשלם את המשקאות בבר ונקנה מוצרים אחרים והוא יחליף את כרטיס האשראי. חיים אולטרא-מודרניים שבהם כל צעד וצעד מתועד, מצולם, מפוקח ומתועל להפקת רווחים מחד ושמירה על ביטחון המדינה מאידך.

המערב כבר היום מצלם את חיינו ועוקב אחרי האימיליים, הרשתות החברתיות, הרשתות הסלולאריות. בארה"ב אפשר לעקוב אחר אנשים ללא אישור שופט, כחלק מצווי חירום לאחר הפצצת מגדלי התאומים. אך במדינות רבות למרות כל הטכנולוגיה החיים במידה מסוימת חופשיים יותר. עובדה היא שלמרות כל הכסף המושקע ארה"ב לא הצליחה לתפוס את בן-לאדן. הצלחתו היא הצלחת מעמדות רחבים באוכלוסיה האפגנית והפקיסטנית להתנגד לארה"ב ומדיניותה באיזור. הלווינים, הסי אי איי, הצבא האמריקאי, אינסוף טכנולוגיות משוכללות וחדישות לא יכולות לתפוס אדם אחד. האם בכך נחמתינו תהיה. אני חושב שלא. עלינו לבסס עולם באמצעות חוקים מתקדמים שיגנו על זכויות אדם ואזרח בכל מדינה ומדינה ולהקטין את כוח התאגידים למרות הנזילות שלהם והעובדה שהם לא נמצאים אך ורק במדינה אחת, שהכסף שלהם זורם ממדינה למדינה. התאגידים הם יצור חברתי, עלינו להילחם על איזורים שלמים שבהם נוכל להיות אינטימיים, אזרחיים ואנושיים. האם נצליח. ימים יגידו. בינתיים ישנה הרגשה שאנו מפסידים. לפי המשוואה המערב המוגן, השבע אך המפוקח בביו-כוח על ידי המדינה הטוטליטרית ומתנהג לפי האידיאולוגיה של התאגידים – אל מול שאר העולם, העני, המזוהם וחסר זכויות אדם, אך "חופשי" ולא מפוקח – אני לא מעדיף את זה או זה.

תודה לגיל רימון על שהזמין אותי לכתוב בעיתון "מעריב" – "אונליין".

הרשימה התפרסמה בעיתון "מעריב" ("אונליין") יום א', 6 בינואר, 2008, עמוד 9.

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

0 תגובות בנושא “גולשי כל העולם – התאחדו

  1. ההצמדה שלך בין אינטרנט ל"סימבולי" ובין כל אמצעי תקשורת אחר ל"ממשי" היא תמוהה ביותר. האם שיחה מילולית על נושאים מופשטים, פנים אל פנים עם חבר, אינה "סימבולית"? האם נשיקה, שבה מתרחשים דברים מופלאים בתודעת כל אחד מהמתנשקים, איננה "סימבולית"? האם צפייה בתמונות משפחה של חבר בפייסבוק היא פחות "ממשית" מאשר דיבור בטלפון איתו? האם בשיחת טלפון אתה קשוב לגמרי לאחר הממשי, ולעולם אינך שקוע בתמונה הסימבולית המצטיירת בראשך? האם אקט מיני של חדירה, כאשר התקשורת לקויה ואפילו אינך רואה בהכרח את פני הנחדר/ת, הוא סימבולי פחות מצ'ט ממוחשב שבו אתה מתרכז במילות חברך ומגיב עליהן? האם אין ממד ממשי להקלדה ידנית במחשב ושימוש בחושי השמיעה והראייה לתקשורת מקוונת? נראה שהגבול אינו כה חד כפי שנדמה לך. האינטרנט הוא אמצעי תקשורת, ויש לדעת להשתמש בו בטעם וברגישות, כמו בכל אמצעי אחר. אם אתה מתקשה בכך, אין זו הצדקה לפסול באופן גורף את אמצעי התקשורת.

    אהבתי

  2. תודה על התגובה. יש כמה רמות בתשובה שלי. קודם כל אני מסכים שהאינטרנט הוא גם סימפטום וככזה הוא מכריח אותי לבדוק את הההכרה שלי והמחיצות שאני בונה בתוכה.
    וברמה אחרת כדאי לחדד את תגובתי לרשימה בשאלה מדוע ואיך נוצרו ההבניות החברתיות שבתוכם נוצרה לי החוויה של מחיצה אונטלוגית של האינטרנט. (-:

    אהבתי

  3. כן, האינטרנט הוא סימפטום למחלה הנקראת "היכולת האנושית לסמל". סימפטומים קדומים יותר היו סרטי הקולנוע, מכתבים שנשלחו בדואר וציורי המערות. כן תרבה וכן תפרוץ המחלה הזו, המאפשרת לחיי הרוח שלנו לשגשג ומצמצמת במשהו את פעולתו החומרית של האדם בעולם, הנושאת עמה בעיקר נזק, זיהום והתחממות גלובלית. יתברך וישתבח שמו על שהדביק אותנו במחלה הזו, והפך אותנו לחיה מסמלת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: