מאחורי הסורגים: נגד הפרטת בתי הסוהר

אגף בכלא קילמינהאם, דבלין, ששימש לכליאתם של אסירים פוליטיים
אגף בכלא קילמינהאם, דבלין, ששימש לכליאתם של אסירים פוליטיים | cc: wikipedia

רוב אזרחי המדינה לא מודעים לכך שבקרוב בג"ץ (בהרכב מיוחד של תשעה שופטים) יכריע בשאלת הפרטת בתי הסוהר. שאלה זו לא רק חשובה לעוסקים בענישה וחקיקה. אלא היא שייכת לתחום רחב יותר של גבולות ההפרטה ובשאלת העברת הריבונות – כחלק המונופול הלגיטימי של המדינה בשימוש בכוח – לידי גורם פרטי.

במרץ 2004 אישרה כנסת ישראל ברוב קולות תיקון לחוק פקודת בתי הסוהר המאפשר הקמה של בית כלא פרטי דרומית לבאר שבע בבעלות של קבוצה פרטית המורכבת מ: "אפריקה ישראל" שבשליטת לב לבייב, "מנרב" שבשליטת אברהם קוזניצקי וחברת "אימרלד" האמריקאית.
הדיון בבג"ץ נגד הפרטת בתי הסוהר חשוב ביותר, משום שהשלכותיו קשורות באופן אקוטי לעיצוב דרכה העתידית של המדינה. האם היא תלך ותשאיר את הכוח ואכיפתו בידי התאגידים והאוליגרכים שאין להם דבר עם שאלות חברתיות דמוקרטיות של ייצוג הציבור, זכויותיו וצרכיו. מה יקרה למשל כשרמת הפשיעה תרד והתאגידים ירצו לשמור על הרווחיות שלהם. האם הם יבנו לובי בכנסת וידאגו לענישה חריפה וחמורה יותר.

עופר סיטבון, אחד הפעילים נגד הפרטת בתי הכלא, טוען כי הניסיון בארה"ב – שבה יושבים כיום מעל שני מיליון בני-אדם בבתי הכלא – מלמד שברבים מבתי הסוהר הפרטיים התדרדרה רמת הסוהרים (בשל קיצוצי שכר ניכרים) ועל כן גם ירדה רמת הביטחון בבית הכלא; היתה הרעה מתמדת בתנאי האסירים; וההיבט הנצלני מכולם – עבודת האסירים המניבה ביצי זהב (עבודה זולה ורווחים עצומים) לזכיינים.

בסרט "אסירי הקבלן" של הבימאי ניסים מוסק (2008) מתוודה חבר הכנסת יורי שטרן שהופעלו לחצים סמויים על הועדה בכדי לדון על הקמת בית כלא פרטי. גם משפחת שרון צויינה ככזו אשר פיקחה על עבודת הועדה.

בינואר 2003 עוד לפני שהחלו הדיונים סביב הצעת החוק, הוציאה ועדת המכרזים של הכנסת מכרז מוקדם להקמה של בית סוהר פרטי בישראל. אורי יוגב ומחליפו קובי הבר באגף התקציבים התחייבו בפני ארבע חברות במכרז סמוי, שאם הצעת החוק לא תתקדם אזי הם יפוצו (שאלת הפיצוי עומדת ותקפה במקרה ובג"ץ יתערב בחוק, משום שכאמור, בית הסוהר הפרטי כבר בשלבי בנייה).

עו"ד אביב וסרמן ניהל את חטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים ברמת גן שבתוכה החל המאבק ציבורי כנגד החוק. וסרמן הצביע על כך שבישראל בחרו בתוכנית של הפרטה כללית של בתי הכלא בניגוד למדינות אחרות במערב אשר בחרו בהפרטה חלקית. לפי סקר שערך פרופ' יצחק כץ כשישים אחוזים מהציבור מתנגד להפרטת בתי סוהר גם אם היא כביכול תנפיק רווחים. ולכן נשאלת השאלה איך בכל זאת הצעת החוק הגיע לכאלו שלבים מתקדמים. הפרטת בתי הסוהר היא חלק מהמדיניות הניאו-ליברלית שמקצצת בתקציביים חברתיים. אנחנו כבר היום עומדים במצב מתקדם של הפרטה, מחסומים מופרטים, משטרות פרטיות צצות סביב שכונות מבוססות. הממשלה צריכה להשקיע בבניית בתי סוהר ציבוריים חדשים ולא להותיר זאת בידי חברות פרטיות. שלא נתעורר בבוקר אחד ונהיה "כלואים", תרתי משמע, בידי התאגידים.

מאמר הדעה התפרסם ב"ישראל היום" בתאריך ה-15.1.2008, עמוד 15.

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן

***

0 תגובות בנושא “מאחורי הסורגים: נגד הפרטת בתי הסוהר

  1. הדמוקרטי,וגם לרעיון השוק החופשי.

    לפי הרעיון הדמוקרטי,האזרחים מסכימים לתת את החוקיות להפעלת כוח, על כל הנגזר מכך,אך ורק למדינה.לגוף שנבחר ע"י האזרחים.לא לתאגיד פרטי
    .
    כשמדובר באסיר, מדובר באדם שכל חייו בתקופת היותו בבית
    הסוהר ,מתוכננים באמצעות שימוש בכוח. שנתו, מזונו, מנוחתו, וכל פעילות באשר היא,
    מוכתבת על ידי שלטונות הכלא. גם הנגישות שלו להגנות להן הוא זכאי ,בגין הפרת זכויותיו,
    מוגבלת. אדם כזה, (האסיר) מצוי כל העת בכפיפות למשטר של הפעלת כוח.לכן עצם ההפרטה הזו היא טעות חמורה בהבנת העקרון הקפיטליסטי.שהוא: כל מה שהוא פרטי, צריך להיות מבוסס על לקוח בקצה המסלול, שיכול בעזרת העדפותיו לווסת את כל המערכת, ובכך לאלץ את היצרן לנורמות.
    בכלא פרטי אין לקוח! ה"צרכן" לא יכול לעשות דבר.
    זו יצירת דיקטטורה פרטית, בתוך מדינה דמוקרטית. זו שגיאה פילוסופית עקרונית.
    למעשה,המניע להפרטה הוא כלכלי. לא מוסרי.ענישה הינה סמכות הנתונה בידי מוסדות המדינה. לא בידי אנשים פרטיים. כאשר היא מופקדת בידי ידיים פרטיות הפועלות באמתלא של ייעול השוק החופשי, מטרת הכליאה הופכת להיות מנוגדת לאינטרס הציבורי. בשיטת השוק החופשי ,

    כל יום מאסר, הופך להיות מרכיב חשוב

    ברווחיהם של קבלני הכליאה.

    בהפרטת בתי הסוהר, ישנה גם בעייתיות מוסרית. שלילת חירותו של אדם ,נתפסת בדרך-כלל כ"רע הכרחי" שרק המדינה מוסמכת להטילו לצרכי הגנה על החברה. הלגיטימיות של עמדה זו נחלשת כאשר זכות זו מוכפפת לשיקולי רווח פרטיים. למעשה, הפרטת בתי הסוהר מביאה את רעיון השוק החופשי לשיא אבסורדי .

    בארה"ב, שם הופעלה השיטה בין השנים 1986-1997, גדל מספר המיטות בבתי הכלא הפרטיים כמעט פי שלושים: מ2,620- לכ77,500-. הרווחים של חברות אלה היו עצומים. הן התרחבו ואף יצאו לסחור בבורסה של ניו-יורק. שחרורים מוקדמים על התנהגות טובה, או הקלות בעונשי מאסר, הפכו מנוגדים לאינטרס של קבלנים אלה. ההפרטה הפכה מכשיר המעודד כליאה. מטרה בפני עצמה. כבוד האדם וחירותו נרמסים כאן לחלוטין.ההיבט הדכאני של ההפרטה נובע אפוא מהעובדה, שהוא מחיל את עקרונות החופש והחירות הפוליטיים ,גם על המרחב הכלכלי. השיטה הכלכלית המגולמת, באופן הגס ביותר, בעקרון השוק החופשי, נתפסת על ידי המפריטים ,כצודקת מבחינה מוסרית. ההפרטה נותנת לגיטימציה לעוול ודיכוי חברתי.
    אחריותה העליונה של חברה פרטית היא לבעלי המניות שלה. האינטרס למקסם את הרווח משפיע על כל היבט בפעולת החברה הפרטית ,והדגש על השורה התחתונה ,מחייב קיצוץ בעלויות. כאשר התוצאה היא פגיעה בזכויות האסירים וסבל אנושי הנגרם להם, קשה לדבר על "התייעלות". וכל זה כשמדובר בקבוצה חלשה, נעדרת לחלוטין כוח פוליטי ושמעטים המתעניינים בזכויותיה.
    הפרטת בתי הסוהר היא המקרה הקיצוני ביותר של הפרטת השירותים החברתיים, המקרה המביא את הגיון ההפרטה עד לגבולו האבסורדי. בניגוד לשאר השירותים החברתיים, אותם החלה המדינה לספק בשלב מאוחר יחסית של התפתחותה, הזכות להעניש מפירי חוק היתה מאז ומתמיד מרכיב יסודי בתפיסת הריבונות של המדינה המודרנית, חלק מהותי מהמונופול שיש לה על השימוש הלגיטימי באלימות. זכות הענישה מסתמכת מבחינה מוסרית על כך שהמדינה היא היא המייצגת את האינטרס החברתי הכללי ואין היא נגועה, תיאורטית כמובן, באינטרסים פרטיקולריים. ההנחה המוסרית-פוליטית היא שהסבל שנגרם לאסירים על ידי כליאתם משרת אך ורק את טובת החברה, ולא את טובתו הפרטית של מישהו.

    הפרטתה של הענישה משמיטה את הבסיס מתחת להנחה הזאת, על ידי כך שהיא יוצרת לראשונה, באופו גלוי ומוצהר, קבוצה חברתית שיש לה אינטרס כלכלי בגרימת סבל לבני אדם. (זהו אינטרס שונה במהותו מהאינטרס של חברות רפואה פרטיות, למשל, המרוויחות אמנם מטיפול בסבל, אבל סבל שלא הן גרמו אותו.) עבור הקבוצה הזאת, הפשע אכן משתלם.

    איך זה שב"דמוקרטיה" היחידה במזרח התיכון,נעשות הפרטות אלה ללא דיונים ציבוריים?

    קישור לדיון הציבורי הראשון שנעשה במכון הישראלי לדמוקרטיה,מיום ה1 לינואר 2008 .

    http://www.idi.org.il/hebrew/video/video.asp?TitleId=323

    יש ללחוץ על Watch video .

    http://www.idi.org.il/hebrew/

    http://www.acheret.co.il/bin/en.jsp?enDispWho=Articlel635&enPage=ArticlePage&enDisplay=view&enDispWhat=object

    כיצד עלה בידו של חבר-כנסת בודד, יושב-ראש ועדת הפנים יורי שטרן, להעביר את הצעת החוק להקמת בית-סוהר פרטי כמעט רק בכוחות עצמו; כיצד ייתכן שברוב הדיונים שקיימה הוועדה על החוק, שיש לו השלכות כה רבות על מעמד הממשלה כזרוע המבצעת, השתתפו שלושה או ארבעה חברי-כנסת לכל היותר; מדוע התקשורת לא עקבה מקרוב אחר תהליך החקיקה; מדוע לא דווח בתקשורת, ולו? גם פעם אחת, על הדיונים השערורייתיים שהתקיימו
    בוועדת הפנים. אמנון ברזילי מציג: האזרח אביב וסרמן והמלחמה על דמותה של החברה.

    http://aviv.wasserman.googlepages.com/home

    כרוניקה של הפרטה ידועה מראש – סיפור המעשה של המאבק בהפרטת בתי הסוהר בישראל וכמה מסקנות.

    http://www.e-mago.co.il/Editor/bikoret-1587.htm

    עוד הרהור על הקמת הגיהינום היהודי בארץ ישראל

    ובחו"ל:

    http://americanradioworks.publicradio.org/features/corrections/laws1.html

    http://www.socialistaction.org/news/199912/prison.html

    Prisons for Profit

    http://www.cas.sc.edu/socy/faculty/deflem/zprof.htm

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s