ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים

מצב האישה הכלואה לפני וגם אחרי הקומוניזם. הילד של (העתיד)א נולד שיעור מאלף בפמיניזם מזרח-אירופי. הצילום של המחילות הגבריות השחורות משחור והחרדה שמלווה אותך בכל רגע בסרט חובה.

ויקיפדיה

אשה צעירה, רזה, ניגשת בחשש אל דלפק קבלה במלון ישן, שואלת על חדר שהזמינה בטלפון מראש. מאחורי הדלפק מביטה בה אשה אחרת במבט משועמם, מתעלמת ממצוקתה, טוענת שלא הוזמן חדר במלון. החדרים מוזמנים ותפוסים כולם. דורשת תעודת זהות, מסרבת לעזור, דוחקת באשה הצעירה לעזוב מהר. בבית מלון אחר דורשת אשה אחרת אף היא תעודת זהות, מסכימה אחרי תחנונים לעזור, אך בקרירות, בתנאים שלה, ברור היטב מי נותנת החסד ומי המקבלת אותו בשתיקה, מסכימה לתנאים הקשים המוכתבים, מודה על העזרה על סף דמעות, משאירה חפיסת סיגריות במחווה לא-אקראית.

את הסרט הרומני "ארבעה חודשים שלושה שבועות ויומיים", שבו מתרחשת הסצנה המתוארת לעיל, ראיתי באותו שבוע שבו קיבלתי את קובץ שיריה של המשוררת הרומנייה אנה בלנדיאנה. אינני יודעת אם הייתי יכולה להבין את שיריה בלעדיו. שירה מתורגמת אינה נפתחת בקלות מול עיני מי שאינו מכיר את שפת המקור, שאינו מכיר את התרבות. החללים הגדולים בין המלים למשמעות, בין היכולת לקרוא ליכולת להרגיש ולהבין נעשים עצומים, דורשים תרגום נוסף או טקסט אחר שניתן להשתמש בו למילוי. הסרט שימש אותי כמילוי בעת שקראתי בשירים. אחר כך התהפכו היוצרות והספר עצמו הפך למילוי, לנעימת הרקע של הסרט, והפך את זיכרון הצפייה בו, את התחושות שנחקקו בעקבותיו, למובנות יותר, למוכרות.

להמשך המאמר:

רק לשרוד, לשרוד ולישון , מאת נעמה גרשי, ספרים הארץ.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s