הצונאמי של אולמרט: בעיית הפליטים

אמירתו הנוקבת של הסופר והמחזאי השוויצרי מקס פריש לפיה מדינות הביאו עובדים וקיבלו בני אדם מקבלת ממד נוסף כשדנים ביחס לאלפי הפליטים שהגיעו מאפריקה. איננו רואים את החשיבה היהודית שהייתה אמורה להתהוות את קוו היסוד הרוחניים והחברתיים להקמת מדינה של מיעוט נרדף. ובנוסף אין אנו יכולים שלא להביט במרכיב הגזעי העולה ונשנה ביחס של פקידי המדינה אל הפליטים. המדינה מנסה לטהר את המרכיב האפריקאי (צבע וגזע) בתוכה ומסביבה על מנת שתוכל מנת לשמור על ציביונה כמדינה "לבנה", "מערבית" ו"מתקדמת".

            הראשונים  שעמדו בשרשרת היחס המשפיל בשל מוצאם האסייתי היו התימנים וכולנו זוכרים את תימני כנרת שהוצאו מספרי ההיסטוריה ומהמושבה ה"חלוצית" על מנת להיזרק במרמורק. לאחר מכן חטפו את ילדיהם כי הם לא היו מספיק "אחראים" להם. לאחר מכן היו אלו יהודי ה"עלייה ההמונית" שבאו מאסיה ואפריקה שזכו למגורים מיוחדים "מעברות", הקרנות ה"גזזת" ו"נזרקו" למעמד נמוך. במלחמת 67 החליפו אותם הפלסטינים מהשטחים הכבושים ב"עבודה השחורה". לאחר האינתיפאדה הראשונה הביאו את מהגרי העבודה כדי להחליף את האחרונים. כל אחת מהקבוצות הנזכרות תרמו להתקדמות הכלכלה בישראל, קבע הסוציולוג שלמה סבירסקי מבלי לקבל את התגמול הראוי, תוך כדי קבלת יחס בלתי אנושי ותיוג.

            רוה"מ אולמרט הגיב על בעיית הפליטים האפריקאיים ותייג אותם כ"מסתננים" כאילו היו פדאיון. אולמרט תיאר את הגעתם כ"צונאמי שעלול להתגבר". כלומר הפליטים הללו היו בעייה של הטבע ולא בעיה של רדיפות, רצח עם בדארפור, בעיות של עוני ומציאות פוליטית וחברתית לא אפשרית. השר לביטחון פנים דיכטר ביקש לאפשר החזרה "חמה" שלהם למצרים. כאילו היו סחורה שהולכת להתפוצץ וצריך להחזיר אותם לפני שיתלהטו.

            לאחרונה נסגרה המרפאה התל-אביבית של ארגון רופאים לזכויות אדם. שר הבריאות בן-יזרי פנה בתחילת השבוע ב"בקשה" למשרד ראש-הממשלה להמציא תקציב של 7 מיליון שקלים כדי שהמרפאה תוכל להמשיך לפעול. מעניין שעם תקציב של חצי מיליארד ש"ח הוא לא היה יכול למצוא את ה-7 המיליון השקלים הדרושים לכך.

            אדריאנה קמפ ורבקה רייכמן קבעו עם בוא הגירת העבודה בתחילת שנות התשעים כי כל כניסה של שכבה חדשה של חוטבי עצים ושואבי מים תצטרף בלאו הכי לפסיפס רווי מתחים וקונפליקטים של החברה בישראל. צבע העור הוא רק מרכיב קצה בשאלה של היחס הקשה של ישראל למהגרי העבודה, לאתיופים, למזרחים ולפלסטינים. צבע העור מראה לנו את מה שמתרחש בתוך עמקי המחשבה הלא מודעת בישראל. ועלינו להפנות את המחשבה היהודית, המוסרית והרב-תרבותית אל צדדים גזעיים אלו ולא להכחישם.

            הרופאים לזכויות אדם בדו"ח מיוחד שהוגש לכנסת קבעו כי לממשלת ישראל אין מדיניות בדבר הטיפול במבקשי מקלט השוהים במדינה. לכן עלה במידה ניכרת מספרם של השוהים בישראל ללא ביטוח בריאות. עלינו לדרוש מהפוליטיקה הישראלית מדיניות עקבית ביחס לפליטים ומבקשי מקלט, כדי לשים קץ לתופעה המדאיגה של אוכלוסיית "רְפָאִים" משוללת זכויות וחובות וחסרת הגדרה, שהולכת וגדלה. קביעת מדיניות שכזו דווקא תוכל לצמצם את הכניסה שלהם ולנהל אותה.

 

מאמר הדעה התפרסם לראשונה ב"ישראל היום" ב21.4.2008, עמוד 18. 

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s