מגמד הצלקות: המוזה של היום

cc: flickr - street-art - by massygo
cc: flickr - street-art - by massygo

המוזה של היום

זה משהו בעדינות שלךְ
שלא יכול להיות מתֹאר במלים.
כשאת רוקדת, יש איזה כוח שעוטף אותךְ בצלילים
מסתוריים, ואם מתאמצים אפשר לראות שחלק מהאלים בך צופים

לפעמים את אפילו לא נוגעת רק עוברת וחולפת,
מבלי לדעת שכל העניינים רק בגללךְ מסתדרים, למשל
בזמן שאת חולמת בהקיץ, או סתם יושבת תחת שלכת,
משבי רוח גשמית עוזבים את מבטךְ, זורעים חיים בכוכבים שעצרו מִלֶּכֶת.

כל לילה, את מקבלת את העדינות שלך מהאלים במתנה כשאת חולמת,
והמוזה אמרה שאסור לי לגלות את האמת המעוורת,
אזאני מקריא לך כל אלף לילה ולילה את השיר על העדינות שלךְ,
עד הרגע שבו את מתעוררת.

ואם יום אחד תקראי את השיר ותגידי לעצמךְ "הוא כתב עלי ברכה",
את תגלי במהרה שאת טועה.
במקום זה, זרקי את השיר מהר, עם לב בוער,
לתוך איזו מדורה, כי רק כך תעבר מעל ראשך קללת השירה.

ומי ייתן ואללה ישלח אלינו בחלום חלק מהעדינות שלךְ, במתנה…

מגמד הצלקות, תל-אביב: הוצאת גוונים, 2001

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

2 תגובות בנושא “מגמד הצלקות: המוזה של היום

  1. פילוסופיההקושי שיש בהבנת הפילוסופיה כאשר לומדים אותה במוסדות בורגנים הנה כי אין האקדמאים הבורגנים מסוגלים להבין אלא את הצורות של התיאוריות הפילוסופיות ולא את התכנים החברתיים ההיסטוריים. אקדמאים אלו מבלי שאף יודו בכך הם מטפיסיקאים ובדרך כלל ניאו קנטיאנים הרואים את הצורות כבאות זו אחר זו ולא זו מתוך זו.במציאות החיה התוכן של השיטות הפילוסופיות הנו תוכן חומרי המבטא את אופני הייצור שהתפתחו בהיסטוריה והעמדה של הפילוסוף במאבק המעמדי של התקופה .השאלה הבסיסית בפילוסופיה היא שאלת היחס שבין ההכרה האנושית ובין ההוויה החומרית ומבחינה זו כפי שכבר פ. אנגלס ציין הפילוסופים מתחלקים לשני מחנות. המטריאליסטים אלו הקובעים כי החומר-ההוויה הוא הקדמוני והאידיאליסטים הם אלו הקובעים כי הרוח היא הראשונית. קבוצה אחרונה זו מקבלת שתי צורות האידיאליזם האובייקטיבי שעבורו הרוח היא האל, ואלו הרואים בהכרה של בני אדם על צורותיה החברתיות השונות( פסיכולוגיה, אידיאולוגיה, את הרוח) בין שני מחנות אלו יושבים בין הכיסאות הפילוסופים הדואליסטיים הלוקחים בוויכוחם עם הפילוסופים האידיאליסטים צורות וולגאריות של מטריאליזם ובוויכוחם עם הפילוסופים המטריאליסטים העקביים הם נדחפים לאידיאליזם.כאן המקום להוכיח את האמת המוחלטת באמצעות הפילוסופיה המטריאליסטית. הכיוון של האידיאליזם האובייקטיבי-האלוהים כיוצר את החומר ואת החוקיות שלו מוליך לפידאיזם-"אל תחקור במופלא ממך". דהינו שלילית הידע האנושי האובייקטיבי, שלמרות שהוא תמיד חלקי הוא אמיתי . לעומת זאת האידיאליזם הסובייקטיבי מוליך לסוליפסיזם- לטיעון שרק ההכרה שלי קיימת בוודאות ועל כן לשלילת הקיים מחוצה להכרה זו-לחוסר ידע של המציאות. לעומת זאת המטריאליים מוכח כנכון בפיתוח אמצעי הייצור שכן כדי לפתחם יש צורך בידע מדעי ממשי של חוקי התנועה ולו באופן מוגבל. על כן מבחנו של כל ידע מדעי תיאורטי הוא בתעשייה. את האמת המוחלטת של המטריאליזם הדיאלקטי –הפיכת מסה לאנרגיה וצורת אנרגיה אחת בשנייה ואנרגיה במסה גם מוכיח המדע הניסיוני בפרקטיקה ופיתוח הפצצה הגרעינית למשל היא הוכחה מוחצת לכך.הבלבול מתחיל כאשר מבלבלים כדרכם של האידיאליסטים הסובייקטיבי סטים את השאלה של האמת האובייקטיבית-דהינו העולם הממשי שמחוצה להכרתנו בידע החלקי ותמיד יהיה חלקי של ההכרה האנושית. דהינו באמת היחסית של ידיעתנו.רק המעמד המהפכני בהיסטוריה יש לו את האינטרס העקבי בגילוי החוקים החברתיים, שכן האינטרס שלו הוא בשינוי החברה. לעומת זאת למעמדות ריאקציונרים להם אינטרס בשימור החברה הקיימת אין כל עניין בגילוי חוקים אלו. בדומה למעמדות הריאקציונרים נציגי המעמדות להם יש טובת הנאה מניצול העובדים כאשר הם נאלצים להעמיד פנים כי הם מייצגים את המעמדות העובדים אך ורק כדי למנוע מהם את הבנת האמת האובייקטיבית אין ברירה אלא לנסות ולהכניס אלמנטים של פילוסופיות אידיאליסטיות אל התיאוריה של המטריאליזם הדיאלקטי.הפילוסופיה במערב החלה ביוון העתיקה. אולם אין פרוש הדבר כי לא התפתחו פילוסופיות במזרח בהודו ובסין באותה תקופה בה התפתחה הפילוסופיה ביוון.הפילוסופיה המטריאליסטית בהודו הופיעה במאה החמישית לפני הספירה בתקופה המכונה לפעמים על ידי היסטוריונים אידיאליסטים התקופה האפית על שם האפוס של מאהבארטה וראמיאנה פילוסופיה זוידועה בשם לוקאיטה( החילוני) שביטאה את המאבק כנגד שיטת הקאסטות. פילוסופים של זרם זה טענו כי מקור כל הידע הוא בחושים ומקור התחושות הם ארבעת האלמנטים של הטבע ( בדומה ליוונים שחשבו כי האלמנטים של הטבע הם אש, מים ,אוויר, ויבשה) המחשבה עצמה היא צורה של חומר אין חיים שלאחר המוות. הכוהנים הם נוכלים והם גם התנגדו לבודהיזם.בדומה בסין הופיעה הפילוסופיה המטריאליסטית של מו טי שהיה ידוע גם בשם מו צו .472 – c.391 BC והפילוסופיה שלו כי הקיים נתפס בחושים ומה שלא נתפס בחושים לא קיים . אולם היה זה מטריאליזם פרימיטיבי שכן הוא לא הכחיש את קיום האלים אלא טען כי הם נתפסים בחושים. התיאוריה שלו הייתה ביטוי ל מאבק בקונפוציוניזם שביטא את שליטי הסדר הקיים.מאחר והפילוסופיה התפתחה בצורותיה היותר מפותחות ביוון בחלק זה נדון בהתפתחות הפילוסופיה ביוון העתיקה.כאשר אנו מדברים על החלוקה של הפילוסופים לשני מחנות עיקריים המטריאליסטים שעבורם הראשוניות הוא הטבע והאידיאליסטים שעבורם הראשוניות הוא הרוח, העניין שלנו הוא במאבק לשחרור האדם מכבלי הניצול והדיכוי המעמדי. ברור כי בתקופה ההיסטורית הארוכה מאז החלה החברה המעמדית-כ 7000 שנה, הפילוסופיים המטריאליסטים היו מוגבלים בהתפתחות התנאים החברתיים בהם הם פעלו ועל כן התוכן המעמדי של הפילוסופיות שלהן עד המטריאליזם ההיסטורי של מרקס, ביטא מעמדות יותר מתקדמים אך עדיין מעמדות שיחליפו שיטת ניצול אחת באחרת. עבור הפילוסופים המטריאליסטים שקדמו למרקס הסובייקט ההיסטורי הוא המעמד המנצל אותו הוא ביטאו והם היו יותר מתקדמים משום שהם ביטאו אופן ייצור יותר מפותח המכין את התנאים החומריים לחברה שבה יעלם הניצול של בני אדם על ידי בני אדם. שיטת הניצול האחרונה בהיסטוריה היא השיטה הקפיטליסטית.המטריאליזם ההיסטורי של מרקס הוא ביטוי התיאורטי של הסובייקט ההיסטורי – מעמד הפועלים המודע שתפקידו ההיסטורי כאשר הוא מאורגן במפלגת פועלים מהפכנית בראש ההמונים הסובלים הוא להקים מד נת פועלים כחברת מעבר לקומוניזם בה יגוועו כל המעמדות ועמם המדינה כאשר הבסיס לכך הוא התפתחות שאין אנו אף מסוגלים כיום לחלום עליה של כוחות הייצור החברתיים.כמובן שעבור כל אלו התומכים בסדר החברתי הקיים זאת אוטופיה המנוגדת לטבע האדם. הם אוהבים להציג עצמם ואת הפוליטיקה שלהם כריאליזם, אולם כל הבודק את התוכניות "הריאליסטיות" שלהן מגלה כי הן לעולם לא מתממשות. אין הן אלא צורות אידיאולוגיות שמכוונות למנוע מהסובייקט ההיסטורי להשליך את השיטה הקפיטליסטית משום שהם עצמם נהנים מפרורים הנזרקים להם משיטת הניצול הקיימת של מעמד הפועלים. המחיר שהאנושות שילמה וממשיכה לשלם משום הפוליטיקה "הריאליסטית" שלהם שאינן אלא תמיכה בבורגנות הוא המשך ריקבון השיטה הקפיטליסטית על מלחמותיה ההרסניות , הג\'נוסייד הרעב, המגפות וההרס האקולוגי של התנאים החומריים-טבעיים המאפשרים את קיום האנושות.את ההוכחות הפרקטיות לנכונות התיאוריה המרכסיסטית נתנו הקומונה הפריסאית ואחריה מהפכת אוקטובר 1917. מתנגדנו מביאים את חיסולן של שתי מהפכות אלו כהוכחה לכך שטבע האדם מנוגד לקומוניזם ועל כן מהפכות אלו נוצחו.מכאן שעבורם מהפכת הנגד היא המבטאת את טבע האדם, אולם אין מהפכת נגד קיימת אלא במקום שמהפכה קיימת. מכל מקום נחזור אל התפתחות הפילוסופיה היוונית ונציגה באופן הכללי ביותר.הפילוסופים הראשונים היו שייכים לזרם המילאסיאני במאה השישית לפני הספירה והם כללו את טאלס, אנקסמאנדר, אנקסאמינס והרקוליטוס. במאה השישית למרות שכבר היו עבדים אופן הייצור לא היה מבוסס על עבדות, אלא על חקלאות של איכרים עצמאים והפילוסופים הללו שביטאו את מעמד הסוחרים היו מטריאליסטים שחשבו כי כל הקיים בנוי מתרכובות של ארבעת האלמנטים של הטבע. המעניין ביותר מהם היה הרקוליטוס שגילה את חוקי הדיאלקטיקה והוא ידוע באמרות כגון אין אדם יכול להיכנס לנהר פעמיים.כנגדם פעלו האלטיקים על שם העיר אליה בדרום איטליה הם היו אידיאליסטים שחיפשו את המהות האמיתית הפועלת מאחורי הטבע-רוח והיוצרת את השינויים. הידועים שבהם היו קסופאנס, פארמנידס וזנו.את הזרם האידיאליסטי הזה החליפו הסופיסטים שכללו את פרוטגוראס והיפיאס האינצקלופדיסטים של תקופתם. כנגדם פעל פיתגורס מסמוס שהשקפת עולמו הייתה מיסטית וטען כי אחדות העולם בנויה על המספרים.הזרם המטריאליסטי הבא שנאבק באידיאלים המיסטי הין ליאוקיפוס ודמוקרטיוס –האטומיסטים שחיפשו את החלק הזעיר ביותר שאינו ניתן להפרדה .סוקרטס אפלטון ואריסטו היו גדולי הפילוסופים היוונים של אתונה ותוכן מחשבתם היה הגנה על חברת העבדים של עיר המדינה שלהם.אחריהם פעל אפיקרוס שהיה גדול המטריאליסטים של יוון ואין זה מקרי כי עבודת הדוקטורט של מרקס משווה בינו לבין האטומיסטים כאשר באופן גלוי מצדד מרקס באפיקורוס משום ששיטתו לא הייתה ניסיון התבוננות פסיבי של בני אדם בטבע אלא כללה את האדם המודע והפעיל על הטבע. אחריהם באו הסטואים והסקפטיים שביטאו את שקיעתה של הפילוסופיה היוונית.הפילוסופיה היוונית היא אפוא פילוסופיה המתפתחת מתוך ניגודים -מאבק בין זרמים מטריאליסטים ואידיאליסטים . פילוסופיה מגיעה לשיאה באתונה של חברת העבדים ושם היא שוקעת משום שחברת העבדים היוונית אינה יכולה להתפתח יותר ועל כן רומא שגם היא הייתה חברת עבדים החליפה אותה.ברומא עצמה לא הפילוסופיה התפתחה אלא הנצרות שהחלה דרכה כדת של העבדים ועל כן במאות הראשונות לפני שהייתה לדת המדינה היא הייתה השקפת עולם יותר שוויונית. יחד עם זאת מאחר ולעבדים לא היה אופן ייצור משלהם תורתם לא רק שהייתה מיסטית אלא הטיפה כניעה לקיסר:" את אשר לאלוהים –לאלוהים ואשר לקיסר –לקיסר.כאשר מנסים ללמוד את ההיסטוריה של רומא מזווית ראיה לא מרקסיסטית, דהינו בורגנית, מוצאים את הקביעה כי רומא נפלה בשנת 476. אולם לא מוצאים שום הוכחה כי בתאריך זה הושלכה המדינה הרומאית. תאריך זה הנו שרירותי לחלוטין. במציאות החיה, רומא החלה לשקוע במאה החמישית והמשיכה לשקוע במשך 200 שנה כאשר היא נכבשת מבחוץ בתהליך איטי על ידי שבטים ברבריים גרמנים.שקיעה זו מעוררת בעיות ומחלוקות בין היסטוריונים בורגניים. מדוע שקעה האימפריה? מדוע במשך תקופה כה ארוכה? מדוע על ידי תנועה שהתפתחותה החברתית והתרבותית הייתה הרבה פחות מפותחת?אנו מוצאים תשובות לשאלה מדוע שקעה רומא כגון: הצבא היה חדור בשבטים גרמניים. השחיתות פרחה, השליטים היו כסילים. הדבקות בנצרות הביעה לחוסר עניין בענייני היום יום.אולם מדוע אפוא היה הצבא חדור בשבטים גרמניים? כי רומא הפכה אימפריה אחרת הייתה נכבשת על ידי כוחות אחרים כגון השבטים הגרמניים. מדוע היו שליטיה כסילים? משום שהם היו מושחתים. מדוע היו מושחתים? כי הם היו כסילים.ההיסטוריונים פותרים אותנו מתשובות באמצעות תשובות מעגליות. תשובות שאינן שונות מהתשובות של כוהני יהודה וישראל כי ממלכות אלו נעלמו משום שאלוהים העניש את התושבים החוטאים שלא הלכו בדרכי האל.גם התשובות אותן נקבל ממטריאליסטים וולגאריים המאמינים כי ההתפתחות ההיסטורית היא של חברות מבודדות הצועדות שלב אחר שלב אל החברה הסוציאליסטית, אינה תשובה משום שרומא לא התחלפה בחברה מפותחת יותר אלא שקעה לשלב הברברי.רק המרכסיסטים מסוגלים להשיב תשובה מספקת לשאלות אלו. רומא שקעה משום שאופן הייצור שלה היה בנוי על עבדות. שליטי רומא היו זקוקים לכוח עבדים יותר גדול כל הזמן. לעבדים שמרדו לא אחת, לא היה אופן ייצור משלהם בו יכלו להחליף את חברת העבדים. כדי להשיג עבדים, הרומאים היו זקוקים לצבא גדול של שכירי חרב. שכירי חרב אלו לא היו נאמנים לרומא אלא למפקדי הלגיונות.משמע את הסיבה לשקיעת רומא יש לחפש באופן הייצור עצמו ולא בשחיתות ובטיפשות או האמונה הדתית.סביר להניח כי רבים מאלו הטוענים כי הסיבות לשקיעת רומא היה מבנה העל של החברה, אינם יודעים כי למעשה התשובה שלהם היא שיקוף של הפילוסופיה האידיאליסטית בה הם מחזיקים.התקופה ההיסטורית לאחר שקיעת רומא מכונה ימי הביניים או התקופה האפלה. אין כל ספק כי הייתה זו תקופה של נסיגה של התרבות באירופה: שקיעת הערים שנבזזו, התפוררות מערכות הכבישים והמים, הרס המסחר, התפוררות אירופה כיחידה מאוחדת.בין שאר התופעות של הנסיגה הייתה הנסיגה בהישגים התיאורטיים של הפילוסופיה היוונית , אשר יחזרו למעשה רק עם תקופת הרנסנס.אולם שוב, כינוי התקופה כימי הביניים או התקופה האפלה, אינה הגדרה מדעית. זאת הגדרה של הבורגנות את התקופה שקדמה לה. הגדרה מדעית של תקופה זו היא תקופת הפיאודליזם משום שבסיס החברה היה אופן הייצור הפיאודלי.היה זה אופן ייצור שהתבסס על ניצול הצמיתים שהיו קשורים באדמות. הם לא היו עבדים משום שלא מכרו או קנו אותם. אולם הם לא יכלו לעזוב את האחוזה. הם קיבלו אדמות לעיבוד תמורת העבודה שעשו עבור האדונים הפיאודליים. בדרך כלל הצמית עבד שלושה ימים עבור האדון הפיאודלי ובשאר הימים עבור עצמו. בנוסף הוא היה חייב להעניק מתנות בחגים לאדונים ואשתו והבנות שלו עבדו בבית האדונים ואף טוו. עולה מכאן כי שער הניצול היה גבוה ממאה אחוז.בחברה הפיאודלית הבנויה על ניצול הצמיתים כמעט ולא הייתה התפתחות טכנולוגית. במשך מאות בשנים עיבדו האיכרים את האדמה באותן שיטות ואותם מכשירים פרי מטיבים. חיי החברה היו מרוכזים בתוך האחוזה שבה היו כפרים כנסיה וטחנת קמח סביב לטירה המבוצרת.הכנסייה הלכה וריכזה בידה כוח כלכלי פוליטי ואידיאולוגי רב. בראשית תקופת הפיאודליזם הכנסייה מילאה תפקיד מתקדם. הכנסייה לימדה את הפולשים הגרמנים הברברים שיטות עיבוד חקלאיות. המנזרים היו מודל לישוב חקלאי עד לתקופה מאוחרת בפיאודליזם. הכמרים לימדו אמנות ואומנות. הם גם שימשו אכסניות לסוחרים. השווקים נערכו בקרבת הכנסייה שמשכה אליה בכל דרך אפשרית את הסחר המועט. בניגוד למיתוס הציוני בדבר רדיפה מתמדת של היהודים הרי ראשי הכנסייה עשו כל מה שביכולתם כדי למשוך את הסוחרים היהודים שלהם היו קשרים .והיה להם ידע מסחרי ופיננסי לו נזקקה הכנסייה. הכנסייה היא זו שהכשירה בנאים מהנדסים רופאים היסטוריונים ודיפלומטים.לכנסיה היה את המונופול על הידע אך ככל שריכזה בידה יותר אדמות וניצלה יותר צמיתים כך פחת האינטרס שלה בפיתוח ידע ממשי המבוסס על מדעי הטבע. לא היה לה צורך בפיתוח אמצעי הייצור אלא בכוח עבודה יותר גדול. ככל שכוחה גדל כך גדלה התנגשותה עם הצמיתים , עם המעמד העירוני ועם האצולה..אף כי סנט אוגוסטין ותיאולוגים מאוחרים יותר הכירו את כתבי אפלטון ואריסטו הייתה להם סלידה ואיבה כלפי כתבי הפילוסופים המטריאליסטים ובמיוחד כנגד כתבי אפיקורס. הידע המדעי היה מינימאלי. הם הכירו את המספרים , גיאומטריה האוקלידית והידע האסטרונומי שלהם הצטמצם להבנתה מתי נופל חג הפסחה.שליטי הכנסייה לימדו את המאמינים שברצונם או לא, כי העולם נברא בששה ימים. באותו זמן הם עסקו במסתורין של השילוש הקדוש, לידת הבתולין טכסי ההטבלה וכדומה.אלו ששאלו שאלות קשות מדי בדבר ההשגחה וגורל האדם הושתקו בתשובה אל תשאל את המופלא ממך. את אלו שנחשדו בפירה רדפו בדם ובאש.בניגוד לתפקיד המתקדם של המעמד הבורגני עד לתקופת האימפריאליזם של פיתוח כוחות הייצור, האריסטוקרטיה הייתה פרזיט שמרכז חייה היה מילוי הכרס. קרל קאוטסקי התיאורטיקן של האינטרנציונאל השני תיאר את חיי האצולה במילים הבאות:"כל עוד לא היו שווקים למוצרי החקלאות בעלי האחוזות לא יכלו לעשות מאומה בכמויות המזון הגדולות אלא למלא את הכרס שלהם ואת כרסות חבריהם אותם הזמינו לארוחות. הנסיך של ווארוויק, כך נאמר, האכיל 30,000 בני אדם בטירתו במשך יום אחד.הוא היה בעל כוח פוליטי ויכול היה להמליך מלכים".. קארל קאוטסקי תומס מור והאוטופיה לו חלק I.השווקים והמסחר לא התפתחו באופן ניכר במערב אירופה עד לזמן של מסעות הצלב כנגד המוסלמים של המזרח התיכון. הצלבנים החוזרים הביאו אתם מוצרים שלא היו ידועים עד אז והדבר עודד את הסחר שעבר בעיקר דרך הערים פלורנץ וונציה.התפתחות המסחר עודדה את גידול הערים אשר בתוכן התפתחו בתי המלאכה. בסוף ימי הביניים יכלו בעלי האחוזות למכור את עודפי הייצור החקלאי בממון במקום לצרוך אותו. כוחם של הנסיכים גדל ועמו הצורך לדכא את הצמיתים שאולצו לגדל כבשים ואת תושבי הערים .הערים גדלו עקב נישול איכרים רבים שחלקם הפך לעובדים בבתי המלאכה והתעשייה הזעירה.אולם מאיין בא הידע המדעי לא היו זקוקים העירוניים ואף בעלי האדמות כדי לנצל ביתר שאת את האיכרים? בניגוד בעלי התיאוריה כי חברות מתפתחות בידוד, הרי ידע זה הובא מהאימפריה המוסלמית בספרד שעד המאה ה-12 הייתה הרבה יותר מפותחת מאשר אירופה המערבית. אופן הייצור האסייתי שבו האדמות השתייכו למדינה שהייתה אחראית למערכת ההשקיה, מבנים ציבוריים ובבעלותה האדמות בעוד האיכרים מעבדים אותן גם הצמיחה ידע מדעי. הספריות של ספרד המוסלמית ובמיוחד בקורדובה היו שם דבר. בספרד המוסלמית למרות שהפילוסופיה לא נפרדה מהתיאולוגיה היא התפתחה כאשר היא נשענת על כתבי אפלטון ואריסטו. הפילוסופים החשובים ביותר הין עבדול וואליד אבן ראשיד הידוע למערב בשם אוורוס והמימוניים. הם לא הכישו את קיום האלוהים אלא טענו כי הידע של מדעי הטבע הוא הדרך לעבוד בשלמות את האל ולהבין את דרכיו.. האופוזיציה השמרנית להם ידועה בשם הגזאלים אולם בסוף המאה ה-11 הגיעה השיטה לשיאה ולא יכלה להתפתח יותר. כדי להגן על עצמם כנגד המלכים הנוצרים בספרד שהלכו והתחזקו, הזמינו השליטים המוסלמים , את הלוחמים של צפון אפריקה ופלישתם של אלו שהיו מפותחים הרבה פחות מבחינה חברתית ותרבותית בסופו של דבר החלישה עוד יותר את ספרד המוסלמית אשר שייריה נכבשו ב-1492.כאשר אירופה החלה לצאת מהתקופה הפיאודלית התפתחה בתוכה מעמד עירוני ( המעמד השלישי, שכלל את בעלי בתי המלאכה ואת השוליות שעדיין לא נפרדו . מעמד שהיה אז מעמד מהפכני. הצרכים של העירונים בידע המבוסס על מדעי הטבע על מנת לפתח את כוחות הייצור הביא אותם להתנגשות עם הדוגמות של הכנסייה ולהופעתה מחדש של הפילוסופיה. להופעתה של תנועת הרפורמציה. להופעתם של אישים כמרטין לותר שדרש רפורמות בכנסייה. אולם הוא קיבל הרבה יותר מאשר ציפה בצורה של מרידות איכרים במאה ה-16. שתי המרידות הגדולות היו ב-1523 אשר הונהגה על ידי האציל מהשכבות הנמוכות של האצולה רנץ פון סיקינגן, והשנייה הגדולה יותר ב-1525 אשר הונהגה על ידי הקומוניסט תומס מיצנר. שתי מרידות אלו דוכאו בדם כאשר לותר קורא לדיכוי שלהן בכוח. אולם לא היה בידי האצולה והכנסייה לבלום את התפתחות המעמד הבורגני והמהפכה הראשונה התחוללה באנגליה ב1649 בהנהגת קרומבל. למרות שלמהפכה זו לאחר מספר שנים הייתה מהפכת נגד –הרסטורציה. לא היה בכוחה להחזיר מבחינה חברתית את הגלגל אחורה ואנגליה נותרה חברה קפיטליסטית. הרסטורציה למעשה הייתה מהפכת נגד פוליטית. תופעה זו נראה מאוחר יותר בצרפת כאשר את מהפכת הנגד הפוליטית ינהיג נפוליון.אופן הייצור הקפיטליסטי התפתח ברחם החברה הפיאודלית . אולם בטרם יכלה הבורגנות לבצע את המהפכה התעשייתית היא הייתה זקוקה לצבור הון. הצבר פרימיטיבי של ההון בתקופה שקדמה למהפכה התעשייתית, בתקופה המרקנטלית בוצעה בדרך של העבדות, נישול האיכרים מאדמותיהם ג\'נוסייד של האינדיאנים וילידים במקומות אחרים. "העולם החדש" נבנה על נהרות דם וסבל.הבורגנות הגיעה לשלטון הפוליטי במאה ה-17 באנגליה, ובמאה ה-18 בארצות הברית ובצרפת.על בסיס אופן הייצור הקפיטליסטי צמח מבנה על של חוקים, המדינה שנוצרה כדי לדכא את העובדים, יחסים חברתיים כמשפחה וצורות של הכרה חברתית שתאמו את אופן הייצור החדש. הפילוסופים של התקופה שהכרתם החברתית ביטאה את התפתחות כוחות הייצור ואינטרס הבורגנות היו למעשה אידיאולוגים של הבורגנות המתפתחת.מרקס ואנגלס שהיו נציגיו של המעמד החדש-מעמד הפועלים שהחל להופיע כמעמד נפרד כבר בראשית המאה ה-19 הסבירו את הקונצפציה המדעית של התפתחות החברה במילים הבאות: "הקונצפציה של ההיסטוריה תלויה באפשרותנו להסביר את התהליך הממשי של הייצור, החל מייצור הבסיס החומרי של החיים עצמם ולהבין את הצורה שהוא קשור ויוצר את אופן הייצור( החברה האזרחית בשלביה השונים), כבסיס של כל ההיסטוריה, לתאר אותו בפעולה של המדינה ולהסביר את התיאוריות השונות ואת הצורות של ההכרה החברתית: דת, פילוסופיהומוסר הצומחות מתוך אופן הייצור. להציגו בטוטאליות שלו ( ועל כן את פעולות הגומלין של כל הצדדים) בניגוד להשקפה האידיאליסטית של ההיסטוריה המבקשת להסביר כל תקופה בהתאם לרעיונות שלה,השקפתנו נותרת כל הזמן על הבסיס החומרי של ההיסטוריה. אין היא מסבירה את הפרקטיקה מתוך רעיונות, אלא את יצירת הרעיונות מתוך הפרקטיקה המטריאליסטית. המסקנה כי כל הצרות של ההכרה אינן יכולות להתבטל בדרך של ביקורת מנטאלית, של "ההכרה העצמית" ההופכת לשאיפות וכדומה, אלא על ידי ההשלכה הפרקטית של היחסים החברתיים אשר הולידו את ההשקפה האידיאליסטית, דהינו לא ביקורת עיונית מופשטת , אלא המהפכה היא הכוח המניע של ההיסטוריה, גם של הפילוסופיה, הדת וצורות תיאורטיות דומות. היא מראה כי ההיסטוריה אינה מסתיימת בהפיכתה להכרה המודעת של הרוח, אלא בכל שלב היא מבוססת על סך יחסי הייצור , שדרכם מתקשרים בני האדם לטבע ואחד לשני, אשר עוברים מדור אחד לשני, מסה של כוחות ייצור, הון ותנאים אשר כל דור משנה צורות מסוימות, אך הם ממשיכים גם בדורות הבאים. היא מראה כי התנאים יוצרים את בני האדם אך אלו משנים את התנאים"מאז כתבו מרקס ואנגלס דברים אלו , נעשו בידי אויבי מעמד הפועלים והמהפכה הפרולטארית ניסיונות רבים לסלף ולעוות את הניתוח המרכסיסטי הן בידי הנציגים הגלויים של הבורגנות המנסים להוכיח כי לרעיונות יש קיום עצמאי ללא תוכן מעמדי, והן על ידי הרוויזיוניסטים המציגים את עצמם כמרכסיסטים אך הכרתם החברתית מבטאת את מקומם בחברה המעמדית הקפיטליסטית, כחברים במעמד הזעיר בורגני.על מנת להבין את הרוויזיות שהם עושים בשרות בעלי ההון עלינו להתחיל בלימוד של ההיסטוריה של הרעיונות הפילוסופים הבורגנים של תקופת הקפיטליזם.שני הפילוסופים הראשונים הבורגנים היו פרנסיס ביקון ויעקוב בוהם.פרנסיס ביקון( 1561-1626) אבי המדעי הניסיוני.- היה פילוסוף אנגלי . ב1592 הוא נשא נאום ידוע בו הוא הסביר את הנקודה המהותית של השקפתו: הריבונות של האדם מונחת בידע. עד עתה היו לנו השקפות על הטבע, אולם היינו כנועים לו כהכרח, וכדי להוליך את הטבע עלינו לשלוט עליו בפעולתנו.השקפה זו מנוגדת להשקפת העולם האידיאליסטית. ביקון אמר כי הפילוסופיה של אריסטו טובה לדיונים, אולם אינה מוליכה לגילוי אמיתות חדשות וכי השקפת אפלטון בדבר הידע המולד הופכת את הידע כנגד עצמו, ומרחיקה אותו מהבחנות ומההופעות החומריות עצמן." הפעילות האנושית היא המביאה לשינויים בדברים ולא לרישום שלהם בלבד. האדם הוא המסייע לטבע. הוא יכול לפעול והבין רק במידה שהוא פועל על הטבע ובכך מבין את הסדר שבטבע. מעבר לכך אין לו ידע ולא כוח שכן אין כוח היכול לשבור את הסיבתיות על כן המדע האנושי והכוח האנושי בסופו של דבר הוא אחד, להיות לא מודע לחוקיות פירושו להיכשל בפעילות".באותה תקופה בה פעל ביקון פעל המיסטיקן הדתי יעקוב בוהם שטען כי יש לו לאדם את האפשרות להתקשר ישירות לאלוהים ללא תווך הכנסייה. להשקפה אידיאליסטית רפורמיסטית זו התנגדה הכנסייה שביקשה שלמר בידה את המונופול על הפרוש של רצון האל. לבוהם הייתה השפעה על כל הפילוסופיים האידיאליסטים שאחריו כולל היגל ואף על זרמים פסיכולוגיסטיים כשל יונג.הפילוסופים הרציונאליסטים של המאה ה-17 דקארט ליבניץ ושפינוזה מבטאים נסיגה מהשקפתם המטריאליסטית של ביקון ושל לוק.דקארט ידוע במשפטו "אם אני חושב משמע אני קיים" משפט זה למעשה בא לבסס את קיום האלוהים.גם אם אני מטיל ספק בקיום האל, הרי אני יודע שאני מטיל ספק. על כן אני יודע שאני קיים והטבע על כן קיים. אולם איני יכול להיות קיים אלא אם האל ברא אותי.ליבניץ פתח את התיאוריה של המונדות של האטומים אולם אטומים אלו הם רוחניים ללא כל תכונות חומריות הפועלים כל אחד מהם על פי התכנות שלהם. להשקפה זו הייתה השפעה ניכרת על גישות פוליטיות הרואות בבני אדם אינדיווידואליים שאינם חברים במעמד כל שהוא וכי ההיסטוריה היא תנועה שאין בני אדם יכולים להשפיע עליה שכן גורלם מתוכנן מראש על ידי האלוהים..ברוך שפינוזה פיתח את ההשקפה הדאיסטית( פנתיאיסטית) לפיה הטבע והאל הם אותה ישות. לאור השפעת הפילוסופיה האידיאליסטית-דתית גם על זרמים זעיר בורגנים הטוענים למרכסיזם נרחיב עליה את הדיבור.ברוך (בנדיקטוס) שְׂפִּינוֹזָה (1632 – 21 1677) היה פילוסוף יהודי-הולנדי, בן למשפחת אנוסים עשירה. הוא הקדיש את נערותו ללימוד יהדות: תנ"ך, תלמוד ופילוסופיה דתית שטבעו את חותמם על מחשבתו אף כי לא בצורתם הקלאסית. למעשה הוא לא כפר בקיום האלוהים שעבורו היה אלוהים קוסמי אלא כי האלוהים מתערב בחיים של בני אדם. הוא הוחרם על ידי הרבנים לאחר שטען כי התורה לא נכתבה על ידי משה לאחר פגישתו הפרטית עם האלוהים בהר סיני.לטענתו העצם היא ישות שהיא סיבת עצמה ולא תוצר של ישות חיצונית לעצמים. העצמים הם בעת ובעונה אחת אלוהים וטבע בדומה הנפש והגוף הם ישות אחת שני תארים של העצם במות הגוף מתה גם הנפש( עמדה זו הייתה גם עמדתו של היגל שלעג לרעיונות של השארות הנפש).השקפת שפינוזה היא הדת של הזעיר בורגני החילוני שאינו מסוגל לאמץ את ההשקפה המטריאליסטית העקבית במלואה.בד בבד עם השקפתו הדאיסטית באה גם השקפתו הפוליטית לפיה המדינה היא אנה חברתית ותפקיד המדינה להגן על אזרחיה. הוא תמך במשטר חוקתי של פשרה בין אלמנטים מונרכיסטים, אריסטוקרטיים ודמוקרטיים. הוא התנגד לבטל את הדת עבור ההמונים שלטענתו חייבים להאמין שיש אלוהים המשגיח באופן אישי שיישמעו לחוקי המדינה. ג\'והן לוק היה ממשיכו של פרנסיס ביקון. לעומת זאת דוד יום אבי הפילוסופיה הידועה כיום כאימפרציזם סילף את ההשקפה המטריאליסטית של ביקון ולוק והכניס בה אלמנט כניעתי לדוקטרינה הדתית. הוא עשה זאת על ידי סילוק הקשר שבין הטבע החומרי ובין ההכרה כאשר הוא טוען שמקור הידע שלנו הוא החושים אולם כי לא ניתן לדעת מה מקור הגירויים של החושים הטבע או עולם המושגים שלנו .למעשה בעוד פרנסיס בייקון ביטא בהכרתו את המהפכה הבורגנית האנגלית ולוק את האמריקאית והצרפתית, הרי יום(( 1711-1776 מבטא את תקופת הריאקציה למהפכה הפוריטנית של קרומבל שבה כבר עלה אגף מהפכני רדיקאלי הידוע בשם הלוולרים. גישתו האגנוסטית מבטאת את הפחד מפני שינויים דמוקרטים מהפכנים. על כן בעוד גישתו של פרנסיס בייקון מבטאת את האלמנט המהפכני בהיסטוריה-הסובייקט האנושי הפעיל, גישתו של יום מוליכה לקבלת הסדר הפוליטי. גישתו של עמנואל קאנט אינה שונה במהותה שכן למרות שלא הכחיש כי החומר( הדברים שלעצמם) קיים, הוא הכחיש שניתן להכיר אותם כפי שהם. גישה זו היא הגישה הרווחת ביותר בתקופה הנוכחית בקרב האינטלקטואלים הבורגניים.המטריאליסטים הצרפתים של המאה ה-18 תומכי המהפכה הבורגנית הדמוקרטית הידועים ביותר היו הלוויציוס, דידרו והולבאך.הם ניסו להגן על העמדה המטריאליסטית שכל הקיים הוא טבע אולם ללא הצלחה שכן לשיטתם הדעות של בני אדם עוצבו על ידי הסביבה החברתית. אולם הסביבה החברתית עוצבה על ידי הדעות הרעות השליטים. הם לא יכלו להשיב כיצד אפוא עוצבו הדעות של השליטים ומכאן עברו לסכמות בדבר טבע האדם הטוב שבחברה ראויה ינהג באופן מוסרי. השקפתם על הטבע הייתה מכאנית ועל כן השקפה זו הוכתה מאוחר יותר על ידי התגליות במדע הטבע כדוגמת תיאורית האבולוציה של דרווין.פלאכנוב אבי המרכסיזם הרוסי עסק בהרחבה בטעיות של המטריאליסטים המכאניסטיים וניתן לקרוא ביקורת זו ,שלמרות שיש בה טעויות בהן עוד נעסוק, באתר האינטרנט המרקסיסטי.היגלגדול הפילוסופים האידיאליסטים היה היגל הוא השיב תשובות לשאלה של ההתפתחות כאשר הוא משתמש במתודה הדיאלקטית לפיה הכול בתנועה וכל צורה קיימת באותו זמן בתהליך של כליה ממנה צומחת תופעה חדשה. אולם כתיאולוג דתי תשובתו הממשית היא כי כל הצורות קיימות רק ברוח הזמן ורוח הזמן משתנה ומתפתחת אל הרוח האבסולוטית. רק ברוח האבסולוטית נעלמת הסתירה בין הצורה ובין התוכן.מרקס ואנגלס.נקודת המוצא להבנת צורת ההשקפה של אבות המטריאליזם ההיסטורי והדיאלקטי הנה כי אחדות העולם היא בחומריותו וכי המחשבה עצמה אינה אלא התפתחות התנועה של החומר. המחשבה האנושית הקונקרטית, דהינו של בני אדם לא מופשטים אלא קונקרטיים מסוגלת להבין את הטבע והחברה מתוך הפעילות על הטבע ועל החברה האנושית שהיא צורה ספציפית של ארגון החומר"החולשה העיקרית של המטריאליזם הקיים כולל את זה של פוירבך הנו כי העצמים,המציאות, התחושות נתפסות רק בצורה של אובייקט או מחשבה אולם לא כפעילות חושנית של פעילות האדם"תזות על פוירבךההיגיון האנושי משקף את חוקיות הטבע. חוקי הטבע אינם רק הכוחות החיצוניים הפועלים על האובייקטים מבחוץ, כוחות כגון כוח המשיכה והיפוכו-כוח הדחייה, אלא הסתירות הפנימיות הקיימות בכל דבר שקיים. התנועה היא צורת קיום החומר אין חומר ללא תנועה או תנועה ללא חומר ולעולם לא יהיה"פרדריך אנגלס סוף הפילוסופיה הגרמנית הקלאסית.התנועה קיימת מתוך הסתירות הפנימיות של הצורות החומריות בטבע ולא רק הכוחות החיצוניים הפועלים על הצורות ואלו אחת על האחרת. השינוי בצורה של התנועה היא תמיד תהליך המתרחש לפחות בין שני גופים שכאשר אחד מהם מפסיד כמות מסוימת של תנועה של תכונה אחת שלו (למשל חום) השני זוכה בכמות של תנועה בצורה אחרת( תנועה מכאנית, חשמלית או כימית)כל תנועה היא תוצאה של פעולת גומלין בין משיכה ודחייה. אולם תנועה אפשרית רק כאשר כל כל משיכה אינדיווידואלית מקבלת פיצויה על די כוח דחייה במקום אחר"אנגלס הדיאלקטיקה של הטבע.נובע מתוך העמדות של מרקס ואנגלס אותן ציטטנו עד כב כי הלוגיקה הפורמאלית מבוססת רק על הכוחות החיצוניים הפועלים על גופים ומדמיינת לעצמה כי התנועה מכאנית ועל כן אין התפתחות וכל מה שהיה הוא שיהיה. הלוגיקה הפורמאלית מבוססת על כן על ההנחה כי א\' לעולם נשאר א\' ואינו יכול להיות א\' ולא א\' בעת ובעונה אחת ועל כן אין א\' יכול להתפתח ולהפוך לב\'. בעוד שחוקי התנועה הם של שינויים לא רק חיצונים אלא של התפתחות מתוך סתירות פנימיות ועל כן חוקי הדיאלקטיקה הם חוקי התנועה. על כן הטבע כמחשבה פועלים מתוך לחצים חיצוניים ומתוך סתירות פנימיות המתפתחות והופכות צורה אחת לצורה אחרת. אילולי לא הייתה סתירה בין תוכן וצורה לעולם לא הייתה התפתחות . בעוד כמות החומר לעולם אינה משתנה ואין לחומר התחלה או סוף החוקים היסודיים של הדיאלקטיקה הם: החוק של השינוי הכמותי ההופך לשינוי איכותית החוק של אחדות הסתירות החודרות באופן הדדי זו לזו. החוק של סתירת הסתירה.דיאלקטיקה של הטבע חלק שניההכרה האנושית אפוא היא תנועה של חומר הנשלטת על ידי אותם חוקים פנימיים וחיצונים שכן ההכרה אינה אלא החומר המסוגל להכיר עצמו.ההכרה האנושית התפתחה מתוך החור עצמן ועדיין המקור של המטריאלזים המודרני הוא במאה ה-17 באנגליה.כבר דונס סקוטוס שאל האין החומר מסוגל לחשוב?פ. אנגלס סוציאליזם אוטופי ומדעיאחת הביקורות היסודיות ביותר של מרקס את היגל היא כי האדם עבורו הוא אדם מופשט ומחשבתו היא מופשטת ועל כן אינו רואה את האדם הקונקרטי הפועל בעבודתו על הטבע ומפעולה פרקטית זו לומד להכיר את חוקי הטבע לשנות את צורותיו ואת עצמו.מרקס הקדמה לתרומה לביקורת של פילוסופית הזכויות של היגל. מרקס ואנגלס כמנסחי האינטרסים של מעמד הפועלים הבינו כי בתקופה הנוכחית רק מעמד הפועלים המודע הוא המעמד המהפכני בהיסטוריה-הסובייקט ההיסטוריהמניפסט הקומוניסטיקאוטסקי פלכנוב ולנין.קאוטסקי ופלכנוב היו ראשי התיאורטיקנים של האינטרנציונאל השני. לשניהם היה קו משותף וקו זה היה הרוויזיה בצורך של מפלגת פועלים מהפכנית של החלק המודע של המעמד-האלמנט הסובייקטיבי בהיסטוריה, והיחס האופורטוניסטי לשאלה של מדינת הפועלים –הדיקטטורה של מעמד הפועלים.הגישה של קאוטסקי שהשפיעה על לנין עד הניסיון המהפכני של 1905 בשאלה של המפלגה המהפכנית הייתה כי מעמד הפועלים אינו מסוגל לפתח מתוך הפרקטיקה שלו הכרה מהפכנית והכרה זו מיובאת אליו מבחוץ על ידי אינטלקטואלים בורגנים מרכסיסטים.בדומה הגישה של קאוטסקי למדינה הבורגנית הייתה כי אין צורך לשבור את מנגנון המדינה הבורגנית ומעמד הפועלים יכול לשלוט על המדינה הבורגנית דרך הפרלמנט כאשר הוא מצביע למפלגה הסוציאליסטית.פלכנוב לא ראה צורך לעסוק בשאלת המפלגה המהפכנית של מעמד הפועלים משום שלהשקפת עולמו המנשביקית מאז 1903 המהפכה ברוסיה תהיה מהפכה בורגנית בראשה תעמוד הבורגנות ותפקידו של מעמד הפועלים הוא לתמוך בבורגנות האלמנט המהפכני. גישה זו הייתה גישה מטריאליסטית וולגארית שבחנה את רוסיה בבידוד מהתפתחות החברה הקפיטליסטית העולמית. את המתודה הדיאלקטית הוא החליף בשיטה המטאפיזית לפיה התנועה של תופעה הבאה לאחר תופעה ולא אחת מתוך השנייה, כאשר אינו מסוגל לקלוט כי ההתפתחות אינה תנועה בקו ישר בלבד אלא כוללת קפיצות כאשר הוא נאבק כנגד גילוי החוק של התפתחות משולבת של חלקים בלתי שווים עליו הגנו גם לנין וגם טרוצקי.שתי שאלות תיאורטיות-פרקטיות אלו פתר לנין. את הראשונה לאור הניסיון הפרקטי המהפכני של מהפכת 1905 ואת השנייה ב-1917. כדי לפתור אותן מזווית ראיה מרכסיסטית מהפכנית כמנהיג של המפלגה המהפכנית של מעמד הפועלים-האלמנט הסובייקטיבי של התקופה ההיסטורית הנוכחית של האימפריאליזם-שלב השקיעה של השיטה הקפיטליסטית, השתמש לנין במתודה המטריאליסטית דיאלקטית. ההכרה של מעמד הפועלים היא הכרה המתפתחת מתוך עצמה אולם לא במופשט אלא מתוך הפרקטיקה המהפכנית במלחמת המעמדות. מדינת הפועלים היא הצורה של הדיקטטורה של מעמד הפועלים-תקופת המעבר אל החברה הסוציאליסטית.עד 1914 עוד היה נתון לנין להשפעת המרכסיזם הוולגארי של קאוטסקי, אולם הבגידה של האינטרנציונאל השני במעמד הפועלים במלחמת העולם הראשונה יאלץ אותו לחזור ולחקור את המתודה הדיאלקטית של היגל , מחקר בה השתמש לטובת התנועה המהפכנית הממשית..מחקר ששימש אותו בעת המלחמה כאשר הבולשביקים הציבו מול המלחמה האימפריאליסטית את הסיסמה המהפכנית של מעמד הפועלים :להפוך את המלחמה למלחמת אזרחים. משרידי השפעת קאוטסקי יפטר לנין באפריל 1917 עם שינוי הפרוגראמה של הדיקטטורה הדמוקרטית של מעמד הפועלים והאיכרים לדיקטטורה הפרולטארית.לנין גם פתר את השאלה התיאורטית של האישיות בהיסטוריה. בעוד פלכנוב רואה באישיות הגדולה בהיסטוריה ביטוי לסיטואציה עבור לנין ההכרה של האישיות ההיסטורית היא ביטוי לתוכן מעמדי.טרוצקי הבין את השאלה של אופי המהפכה הרוסית הרבה לפני לנין, כפי שרוזה לוקסמבורג הבינה את האופי המעמדי-פוליטי של הסוציאל דמוקרטיה הרבה לפני לנין. אולם הן עבור טרוצקי והן עבור רוזה לוקסמבורג שאלת המפתח של ההיסטוריה-האלמנט המהפכני המאורגן במפלגת פועלים מהפכנית לא היה ברור. טרוצקי הבין אותה רק ב-1917 כאשר הצטרף למפלגה הבולשביקית כאחד משני מנהיגיה. רוזה שילמה בכישלון המהפכה הגרמנית ב1918-1919 משום כישלונה להבין שאלה זו.את הפתרון התיאורטי לשאלה זו ניתן למצוא כבר בתזות של מרקס על פוירבך. הפרקטיקה המהפכנית במציאות היא המאפשרת את ההכרה של המציאות.פרקטיקה זו היא של האלמנט הסובייקטיבי בהיסטוריה מעמד הפועלים המודע. על כן יש הכרח גם בתנאי שפל של המאבק של מעמד הפועלים בבנייתה של גרעין המפלגה המהפכנית של השכבה המודעת של מעמד הפועלים במפלגת אוונגרד שכן ללא מפלגה מהפכנית ההתפרצות הסטיכית מתבזבזת כקיטור ללא מנוע.הרוויזיוניזם בפילוסופיה המרכסיסטית.הסטליניזם:הרוויזיה הראשונה הייתה התיאוריה של סוציאליזם בארץ אחת. תיאוריה לאומנית זו הייתה ביטוי של הבירוקרטיה ההולכת וגדלה במדינת הפועלים תוצאה מבידוד המהפכה. את התיאוריה של המטריאליזם הדיאלקטי החליפה גישה מטאפיזית שבמהותה הייתה אותה גישה של פלכנוב והמנשביקים, אשר ראו את התפתחות האנו ות לא כהתפתחות משולבת של חלקים לא שווים, אלא כל חברה בנפרד. התפתחותה והתחזקותה של הבירוקרטיה עקב המפלות של מעמד הפועלים, לה היא תרמה , כאשר באותה עת היא משתחררת מהשליטה והפיקוח של מעמד הפועלים הביא אותה לרוויזיה בשאלה של מפלגת הפועלים המהפכנית. כבר ב-1925 סטלין פתח את שערי המפלגה לאלמנטים זעיר בורגנים קרייריסטים של האינטליגנציה שעבדה קודם עבור המדינה הצארית ולאריסטוקרטיה הפועלית –הסטכנוביצים. המפלגה פסקה מלהיות מפלגת האוונגרד של מעמד הפועלים. שינוי זה גם הביא למדינות חוץ אופורטוניסטית בסין ב1925-7 כאשר תוצאת המפלה מחזקת את התנועה הקונטר מהפכנית של הבירוקרטיה הסטליניסטית. אל הצד השני עבר האינטרנציונאל השלישי בהנהגת הבירוקרטיה הסטליניסטית הרוסית והאנשים הנאמנים לה במפלגות הקומוניסטיות עוד לפני 1933 לפחות מבחינה תיאורטית. אולם הבגידה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית בגרמניה כאשר היא מאפשרת להיטלר לעלות את השלטון, ללא כל ביקורת בתוך המפלגות הקומוניסטיות הוכיח באופן פרקטי כי האינטרנציונל השלישי עבר אל הצד השני.אופיין הקונטר מהפכני של המפלגות הסטליניסטיות התגלה לא רק במדיניות החזית העממית-שיתוף הפעולה המעמדי כנגד מהפכת הפועלים בצרפת ובספרד ב1936 -1939 אלא באותה תקופה עצמה חוסלה במלחמת אזרחים המפלגה הבולשביקית ומנגנון המדינה הפרולטארית וברית המועצות הפכה למדינה קפיטליסטית אימפריאליסטית כבר ערב מלחמת העולם השנייה.המאבק התיאורטי בתוך המפלגה הבולשביקית והאינטרנציונאל לאחר מותו של לנין.לאחר מלחמת האזרחים הצורה היחידה שנותרה מההכרה של מעמד של מעמד הפועלים הייתה המפלגה הבולשביקית שכן הסובייטים הפכו כלי ריק. בתוך המפלגה היו שלוש סיעות. הסיעה הימנית של בוכרין שביטאה את האיכרים, הסיעה של הבירוקרטיה הסטליניסטית שנעה לעבר הפיכתה למפלגת שלטון בורגנית. הסיעה השמאלית בהנהגת טרוצקי שביטאה את מעמד הפועלים שנחלש מאוד בעת מלחמת האזרחים. הכישלונות של מעמד הפועלים בגרמניה ב-1923 , בסין 1925-7, באנגליה בזמן השביתה הכללית ב-1926 חיזקו את הבירוקרטיה.מהפכת הנגד לא התרחשה על ידי כוחות חיצוניים, אלא מתוך הסתירות הפנימיות של המהפכה המבודדת. ברית המועצות לא נכבשה מבחוץ, גם לא האיכרים הם שעשו את מהפכת הנגד אלא הבירוקרטיה עצמה שהשתמשה במדינת הפועלים כדי לתעש את ברית המועצות תוך הפיכתה למעמד בורגני שליט.התהליך של המאבק הפוליטי בתוך האינטרנציונאל השלישי קיבל גם ביטוי תיאורטי-פילוסופי.הימין הבוכריניסטי באינטרנציונאל למשל קבוצת בנדלר שלה הייתה אחריות לכישלון של מהפכת 1923 בגרמניה, החליף את המטריאליזם הדיאלקטי בהשקפת עולם אקלקטית שכללה בין השאר סטיות תיאורטיות ופוליטיות וגם בפילוסופיה יחד עם התיאוריה הלאומנית של סוציאליזם בארץ אחת וההגנה על תיאורית המהפכה בשני השלבים בסין אנו מגלים גם הגנה על האטומיסטים היוונים כנגד אפיקורוס ראו למשל את מאמרו של אוגוסט טהלימר Dialectical Materialism, – The Marxist World-View Written in 1927עמדה זו מנוגדת לעמדתו של מרקס בעבודת הדוקטורט שלו על הפילוסופיה היוונית. הכניעה לסטלין היא שהביאה לחיסולו הפוליטי של זרם זה. ואלם כמובן שכל עוד הקפיטליזם ימשיך להתקיים זרמים דומים פסבדו מרקסיסטיים ימשיכו להתקיים תחת שמות שונים.הרוויזיה של האפיגונים של טרוצקי.הלחצים הבורגניים על הזרם המהפכני המבודד בהנהגת טרוצקי התבטאו כבר זמן קצר לאחר הקמת האינטרנציונאל הרביעי בצורה של הסיעה של שכטמן והתיאוריה של ברית המועצות כקולקטיביזם בירוקראטי בו לא פועל חוק הערך,דהינו חברה מחוסרת מאבק מעמדי. זהו ניתוח מטאפיזי ללא כל תנועה דיאלקטית. תיאור זה מזכיר מאוד את אופן הייצור האסייתי. אם בתקופה הראשונה השכטמניסטים טענו כי שיטה זו יותר מפותחת מהחברה הקפיטליסטית בשלב השני של התפתחותם לקראת הסוציאל דמוקרטיה הם הפכו סטלניפובים וראו באימפריאליזם שיטה יותר מפותחת ובברית המועצות צורה של ברבריזם. תנועתם זו הביאה אותם לשרות האימפריאליזם האמריקאי ובמיוחד בלט הדבר בזמן המהפכה הבורגנית של קסטרו..המשכו של לחץ זה הביא לפאבלואיזם ( על שמו של מישל פאבלו המזכיר הכללי של האינטרנציונאל הרביעי אחר מלחמת העולם השנייה) אשר השתלט על האינטרנציונאל הרביעי וחיסל מבחינה תיאורטית את הצורך במפלגה מהפכנית עולמית של מעמד הפועלים המודע כאשר גילו כי כוחות שונים ממעמד הפועלים בהנהגה מהפכנית מסוגל להחליף את מעמד הפועלים כצבא הסטליניסטי במזרח אירופה שהקים לכאורה מדינות פועלים. בדומה ביוגוסלביה, צבא הפרטיזנים של טיטו. בדומה המפלגה הקומוניסטית הסינית על בסיס מעמד האיכרים בסין ומאוחר יותר קסטרו בקובה על בסיס גרילה זעיר בורגנית.רוויזיה תיאורטית זו הפכה לבגידה במדיניות החזית העממית בבוליביה ולאחר בסרה לאנקה.רוויזיה זו מאפיינת גם זרמים אחרים שיצאו מהמזכירות ו"מהמזכירות המאוחדת" של האינטרנציונאל הרביעי.הזרם הגדול ביותר כיום באנגליה ה SWP אשר מנהיגו טוני קליף פיתח תיאוריה של קפיטליזם ממלכתי ברוסיה.חברה בה לא פועל באופן אינהרנטי חוק הערך והפיתוח של הכלכלה נעשה משום מרוץ החימוש, דהינו על ידי כוחות חיצוניים. ניתוח זה למעשה בדומה לניתוח של קליף הוא ניתוח מכאני ללא תנועה דיאלקטית. זאת תיאוריה .מטפיזית שאין בה כל תנועה פנימית ועל כן כמו כל הפסבדו מרכסיסטים הם הופתעו מקריסת ברית המועצות. זאת למעשה ורסיה שמאלית של הניתוח של שכטמן את ברית המועצות.בשנות החמישים הם דחו באופן גלו את הצורך במפלגת האוונגרד המהפכנית והללו את גשתה של רוזה לוקסמבורג כאשר הם מצטטים את הביקורת שלה על הלניניזם.גם כיום הם מחפשים להקים עם זרמים רפורמיסטיים שונים מפלגה משותפת במקום מפלגה מהפכנית של מעמד הפועלים . על כן אין משום הפתעה כ קבוצה זו מתאפיינת מבחינה פילוסופית באקלקטיות כאשר הם משבחים פילוסופים בורגניים כז\'אן פול סארטר שבמשך שנים תמך בסטליניזם וב-1967 במדינה הציונית. הם גם הללו לא אחת את גרמשי שלמרות שהיה בגישתו יותר אנרכו קומוניסט מאשר מרכסיסט סייע לסטליניסטים לסלק מהמפלגה הקומוניסטית את הזרם האולטרה שמאלי של מנהיגה ההיסטורי בורדיגה כאשר הוא גם תורם למאבק כנגד האופוזיציה השמאלית המהפכנית לפני שהושלך לכלא ב-1926 .למרות שבאופן פורמאלי הם מתנגדים לרפורמיזם של קאוטסקי בשאלת המדינה, הרי בפרסומים שלהם בשאלות פילוסופיות הם מאוד דומים לקאוטסקי אשר העיתון שלו היה פתוח לזרמים פילוסופיים שונים.מקורה של קבוצה זו הוא בRCP האנגלי לו היה גם שותף טד גרנט קבוצה אשר סירבה להיכנס לאינטרנציונאל הרביעי כאשר טרוצקי היה בחיים. תחילה הסכים טד גרנט עם הניתוח של טוני קליף אולם מהר מאוד הוא שינה את דעתו כדי להיכנס לארגון הפבלואיסטי העולמי לאחר שזה כבר עבר לצד השני והסכים עמם כי לא רק שברית המועצה נותר מדינת פועלים אלא כי הסטליניזם החליף את מעמד הפועלים כאשר הוא מקים מדינות פועלים וכי די שהכלכלה תולאם ואין זה משנה בידי איזה מעמד כדי שהמדינה תהפוך למדינת פועלים. אנו רואים אפוא כי הרוויזיה בשאלת הסובייקט המהפכני מוליכה לרוויזיה בשאלה של הדיקטטורה של מעמד הפועלים.נדגים זאת בשאלה של העמדה שלהם ביחס לברוך שפינוזה. כאמור שפינוזה היה פנתיאיסט דהינו גישה דתית המשווה בין אלוהים לטבע. מרקס אשר הכיר היטב את כתבי שפינוזה לא החשיב אותו ובספר שלו, האידיאליזם הגרמני, בעוד הוא מתייחס לדקרט שהיה מאותו זרם רציונאליסטי כשפינוזה, לא טרח להתייחס לשפינוזה. לא היה זה מקרי משום שהתיאוריה הפילוסופית של שפינוזה מוליכה לחוסר מעש ולקבלת הסדר הקיים.לנין בכרך 38 של עבודותיו האסופות התייחס לשפינוזה במילים הבאות:"כאשר שפינוזה מת , כידוע, כל השכבה הגבוה של הבורגנות ההולנדית באה להלווייתו. כאשר בודקים מקרוב מתגלה כי אלו היו החוגים של מכריו בימי חייו עם התכתב ולא רק בהולנד אלא בכול העולם.הוא היה המשורר שלהם. התפיסה שלו את העולם היא שיר לניצחון ההון. אין שם שום ישות, אין שום גופים להוציא מהות אחת ואין שום מקום למייצרים אלא מפעלים בלבד." ובצד הוסיף לנין את שיפוטו "אינפנטיל".(הערה 42).אלן וודס אהבתיאהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: