בום טראח!! אתה באמת לא אשם…
אבל זינו אותך אותךָ בשקרים, והנקבים כולם כבר סתומים
על הזין של מישהו אחר (שאתה כל הזמן עליו רוכב, ומאחר..)
כנראה שבלי שעון בלב, הכאב מתנקז אליו בהבזקים.
כוס אימא של העולם הזה
שמטיף לי כל הזמן לחיות כאן ועכשיו!!
שימות הגורו שלי, לפני שימות כספו,
או שאני אתפצל, ואהרוג את עצמי, לשם נשואי הבטוחים, עם ביטוחו.
מצטער סמואל בקט, החיים בשבילי הם לא לחכות ולחכות.
אזאני לא לומד מטעות, כי אני מנסה ללמוד מהבנות,
ולא מהאור באים שירי, רק מסדרה של חשבונות
לא גמורים בחשכות, ואולי
עד שתבוא שפת המחיקה, המלים יישארו גבב של שטויות …
ובינתיים אני רוצה הכול מהכול ומגרוני בוקע קול הכל-יכול!!
אזאני תוקע מזלג בבשר, כדי לאכל עם הרוח,
וזה לא אשמתי שקיבתכם הקדושהעדינה,
לא מעכלת את ארוחת סרטןהמות החי בחול,
וכך אחרי ברכת הגרפס של יוצר הארוחה, אני שוכב לי על ידי שאון
הים ומגרד מצעי ידי את החלודה ואז
בא גל ושטף את מעשי, ואז יורדת
החשכה המקללת, שם אין
מלה שמאירה…
"מגמד הצלקות", תל-אביב: הוצאת חלונות/גוונים, 2001: עמוד 7.
"המבוקש מס' 2": האתר של מתי שמואלוף 
"ולא מהאור באו שירי רק מחשבונות לא סגורים בחשכות"
איזה מזל שאין לי כסף לקעקוע, שמואלוף.
חבל שאתה לא נותן מרחב לשיר הזה שלך לעמוד בפני עצמו.
ולשירי יוסף עוזר בעצמם.
יוצרות משני המינים' זה טוב'.
אהבתיאהבתי
אם אין שירים של נופלת מגרייס, לפחות יש תגובות.
סוג של דופק.
אהבתיאהבתי