אם שליט הוא סמל לאומי

יש לי סימפטיה מלאה להורי גלעד שליט ואני מייחל לשובו ארצה. אך גלעד שליט כבר הפך לסמל לאומי. ואי אפשר לדון בדמותו מבלי לשאול מהן ההשלכות הלאומיות של חטיפתו. שליט הוא חייל שנשבה בפעולה צבאית של החמאס כחלק מהמלחמה עם ישראל. העיסוק הטוטאלי של התקשורת והחברה במחיר החזרתו הופכת אותו לסמל לאומי. אך מספר שאלות חברתיות לא נכללו בדיון הציבורי על גורלו. לדוגמא: איך הפלסטינים רואים את הסכסוך? כיצד הקדישה התקשורת את כל משאביה לשאלת שליט אך נקטה התעלמות מוחלטת משביתת העובדים הסוציאלים, שמזכירה לנו את מצב הרווחה החמור וחוסר היכולת לטפל בפערים ההולכים ומתרחבים בישראל?
לפני מספר ימים שלחו פרקליטי משפחת שליט מכתב לראש הממשלה ולשרי הקבינט, ודרשו לכנסם כדי שההתקדמות ברגיעה לא תגיע לנקודה בלתי הפיכה. זאת לאחר שבג"ץ דחה את עתירתם נגד הסכם הרגיעה שלא כלל את שחרור בנם. מצד אחד אני מבין את המשפחה שלא סומכת על שחרורו העתידי של בנם בידי הממשלה. מצד שני, הסכם הרגיעה יכול להעמיק את האמון בצד הפלסטיני ובקרב הציבור בישראל, ומשם הדרך לשחרור שליט תהיה קצרה יותר. צריך גם להביט בצד השני של העיסקה, שהרי גורלו של שליט נמצא כרגע בידי החמאס. מפלגת החמאס הייתה צריכה להיות מפלגת השלטון של הרשות הפלסטינית בצורה חוקית. אך ישראל לא כיבדה את ניצחונה בבחירות, רצחה את מנהיגיה ורבים אחרים יושבים עד היום במעצר. כיצד אם כך ניתן להגיע להסכם עם מפלגת החמאס שאיבדה כל אמון בצד הישראלי ובכוונות הפיוס שלו? ובכן, אפשר עדיין להאמין במפלגת החמאס, על ידי אקט בסיסי של הכרה בה. במקום לשלוח שליחים מצריים, אולמרט היה צריך להיפגש עם הנייה.

 

החמאס מכיר את ראשי הביטחון ויודע שכל טעות קטנה במו"מ על שליט תביא לחיסולים, הרס והרג של כל מי שקשור לחטיפתו. אך ישראל יכולה להביא לשינוי הגישה של החמאס בנושא הכיבוש. היא יכולה לשחרר את מנהיגיה, להכיר בתנועה ולבסוף לייצר עמה מו"מ ישיר. האסירים הפלסטינים הם נקודה נוספת שנעלמת מעיני האזרחים בישראל, שממהרים להתאגד סביב גורלו של שליט. רובם שוכחים את המחיר החברתי של חיי הפלסטינים בישראל ובפלסטין. ד"ר דליה גולן קובעת כי מאז 1967 כלאה ישראל בסך הכל יותר מ-700 אלף פלסטינים, כחמישית מהאוכלוסייה ברשות. על פי דו"ח האו"ם האחרון, ישראל מחזיקה יותר מ-11 אלף אסירים פלסטינים, בהם 118 נשים ו-376 ילדים, הכלואים בניגוד לחוק הבינלאומי, מחוץ לשטחים הכבושים. השב"כ מחליט מי מהאסירים יזכה לביקורים ומי מבני המשפחות הוא "מנוע" מלהיכנס לישראל. בישראל אין הזדהות כלשהי של הציבור הרחב עם הגורל הטרגי והאכזר שגזרה המדינה על העם הפלסטיני. אילן פפה צדק כשכתב ב-2005 כי "ההתנתקות לא תביא לקץ הכיבוש, אלא דווקא תנציח אותו, היא כלשעצמה חדשות רעות לעתיד זכויות האדם וזכויות האזרח של הפלסטינים. ההתעקשות הישראלית על ניתוק הרצועה מכל קשר יבשתי משלושה כיוונים – מזרח צפון ודרום – ועל המשך חסימת הגישה לים במערב מעלה דאגות כנות בנוגע לסטנדרט המחיה הכלכלי ולרווחות החברתיות של תושביה הפלסטנים המונים יותר מ-1.4 מיליון".

לעובדות אלו צריך לתת הד בציבור בישראל כדי לספק הקשר רחב לדיון על הסכם כלשהו בין ישראל ובין העם הפלסטיני. עובדה נוספת שהציבור בישראל לא מבין היא הקשר ההיסטורי והמוסרי בין תושבי רצועת עזה לבין המדינה. רוב תושבי הרצועה הם צאצאי הפליטים של מלחמת 48'. בתודעתם, בגופם ובחייהם היומיומיים הם זוכרים את ההשפלה, של הגירוש, הטרנספר מתוך מאות כפריהם ועריהם. חלקם אף גורשו מישראל במלחמת 67' וכמו אחרים הם מתגוררים עדיין במחנות פליטים. והיום לא רק שישראל מונעת את הכניסה והיציאה שלהם מתוך הרצועה, אלא גם מרעיבה אותם באופן יומיומי.

ישראל היתה יכולה להתקדם במשא מתן עם החמאס בפרט והפלסטינים בכלל באמצעות האזרחים הערבים. אך קולם לא נשמע במו"מ. ואין צורך להרחיב אודות הדה-לגיטימציה של המפלגות הערביות בישראל. ראו את דחיית מסמכי החזון הפלסטיני על ידי השב"כ והחלטת היועץ המשפטי של ממשלה לסגור את תיק הפשע של אירועי אוקטובר 2000 מבלי להעניש את האחראים. מאידך, סבלם של האזרחים הערבים בישראל, הן בשל האפליה והגזענות במישור החברתי והן בשל אי הצדק המתמשך במערכת המשפט, צריך להיכלל כחלק מראייה רחבה של גורל העם הפלסטיני, לא רק מחוץ לישראל אלא גם בתוכה.

אי אפשר להפוך את שליט לסמל לאומי, אך לשכוח את החטופים הפלסטינים והלבנונים המוחזקים בישראל. אי אפשר שלא לראות את הכאב האדיר של תושבי עזה, כשהם מורעבים, חסרי אפשרות לנוע ולחיות חיים נורמליים, ללא אפשרות להשכלה גבוהה, וגם את הצער האדיר של תושבי הדרום המוחלשים שנותרו שם ולא יכלו לנוס מבתיהם המופגזים כמו האוכלוסיות החזקות יותר (כרבע מהאוכלוסיה בשדרות עזבה את העיר). הלאומיות הדורשת את התאגדותנו סביב גלעד שליט היא גם זו שאחראית לאסון הפלסטיני בעבר, בהווה ובעתיד, ולדחיית סדר יום חברתי בתוך ישראל. עלינו להתאגד סביב קטגוריות חברתיות שיוויוניות וצודקות המכירות גם בסבל של האחר בישראל וגם בזה של המתגורר לצדנו. אולי כך נוכל לקרב את שחרורו המיוחל של גלעד שליט ולהביא לנורמליזציה אזורית.

פורסם בדעות אתר "ידיעות-אחרונות" בתאריך ה- 04.07.08 .

 

לקריאה נוספת:

 

0 מחשבות על “אם שליט הוא סמל לאומי

  1. נפלא.
    The nationalist not only does not disapprove of atrocities
    committed by his own side, but he has a remarkable capacity ,for not
    even hearing about them."

    George Orwell .

    http://www2.colman.ac.il/law/hamishpat_j/25/ManBashi.pdf

    מתוך הטקסט.

    האופן שבו ממשה מדינת ישראל את שליטתה ברצועת עזה מאז ספטמבר 2005 ,בין היתר על ידי הטלת הגבלות חמורות על תנועת אנשים וטובין אל רצועת עזה וממנה,ועל ידי אחיזה איתנה במימון שירותים ציבוריים,תרם ליצירת משבר כלכלי והומניטרי ברצועה.משבר זה,לא היה כדוגמתו ב38 שנות השליטה הישראלית הישירה,שקדמו לנסיגתם של הכוחות הקרקעיים הקבועים.
    מדינת ישראל,כך נטען,ממשיכה לשלוט ברצועת עזה באמצעות ה"יד הנעלמה"..
    ישראל שולטת על הגבולות,על המרחב האווירי,על המים הטריטוריאליים,על מרשם האוכלוסין,על מערכת המיסוי,על אספקת טובין,ועל היבטים נוספים.
    לשליטה המופעלת על ידי מדינת ישראל ברצועה,דוגמאות רבות.כך,למשל,
    תושבי רצועת עזה אינם יכולים להכניס מיכלית חלב אל תוך רצועת עזה ללא רשות מישראל.
    מרצה זר אינו יכול לבקר באוניברסיטה בעזה,אלא אם כן ישראל מנפיקה עבורו היתר כניסה.
    אם ברצועת עזה אינה יכולה לרשום את בנה במרשם האוכלוסין הפ'לסתיני בלי אישור ישראלי.
    דייג בעזה אינו יכול לדוג בחופי עזה בלי לקבל רשות מישראל.
    ארגון שלא למטרת רווח ברצועת עזה אינו יכול לקבל תרומה פטורה ממס בלי אישור ישראלי.
    מורה ברצועת עזה אינה יכולה לקבל את משכורתה,אלא אם כן ישראל מסכימה להעביר כספי מיסים פ'לסתינים למשרד החינוך הפ'לסתיני.
    חקלאי ברצועת עזה אינו יכול לשווק את פרחי הציפורנים ועגבניות השרי שלו,אלא אם כן ישראל מתירה להוציא את הטובין מרצועת עזה.
    סטודנט בעזה אינו יכול ללמוד מחוץ לרצועת עזה,בלי הסכמה ישראלית לפתוח את המעבר בין רצועת עזה למצריים,או כל מעבר אחר שניתן לצאת דרכו.

    לדוגמא:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/988795.html

    ישראל מונעת ממקבלי מלגות מעזה לצאת ללימודים בארה"ב.
    ארה"ב לוחצת על ישראל לאפשר לפלשתינאים לצאת ללימודיהם בחו"ל. רייס: השכלתם של הצעירים היא המפתח לעתידה של המדינה הפלשתינית.

    http://actv.co.il/portal/portal.asp?movind=582

    התנתקות?

    אז,מצעד האיוולת נמשך.כל הזמן.קודם
    יוצרים את התנאים המביאים לחיזוק הקיצונים,ולאחר מכן עומדים "נפעמים" מול התוצאה של התנאים הללו,ומצקצקים בלשון.לוקחים חתול,כולאים אותו בכלוב קטן,סגור מכל עבר,מרעיבים אותו,מכים אותו חזור והכה,כך, במשך זמן ארוך מאוד,ואחר כך אל מתפלאים שאותו החתול הפך לנמר טורף.

    אהבתי

  2. כשאני מאמץ את עמדתו של צד פוליטי אחד בלבד, באופן מלא, ללא חיבוטים או שאלות, ללא הסתגויות…. זה מדאיג אותי. אני שואל את עצמי, מה אני מפספס? חייב להיות משהו, דבר כלשהו שמחליש את הטענות שתומכות בעמדה שאימצתי. אולי איזו הנחה מובלעת שהיא לא בהכרח מבוססת… או מבוססת אך רק בתנאי ש… ומה אם התנאי לא מתקיים… וכו'

    מה איתך? נדמה שאתה מאוד בטוח? האם אין קצת יותר מורכבות בסיפור הזה של שני עמים? האם אין טענה שמחלישה את עמדתך שאולי תהיה מוכן לקבל? או הנחה מובלעת שאפשר להתווכח עליה?

    ואם יציגו לך? האם תקבור ראשך בחול? האם מהפחד לחזור לקרקע לא מוצקה לא תהיה מוכן לעבד מידע כזה?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s