נו אז מה אם חטאה

"נו אז מה אם חטאה" סרט פמיניסטי מדהים שמעמיד במרכזו את גורל הנשים ששיתפו פעולה עם הנאצים. סרט מביט בתוצאות האכזריות של התאכזרות הגברים הצרפתים אל הנשים הללו. הנרטיב של הסרט משווה בין מלחמת העולם השניה ואכזריותה על כל המלחמות של הגברים, לבין המקום של האישה שלאחר המלחמה.  אחת ההשוואות המתבקשות לסרט הוא הרומאן "אות השני" (1850) של הות'ורון והדרך בה הפוריטנים ענשו את האישה וענדו על בגדיה אות קלון, על מנת לסמן בציבור את פשעה. ספר נוסף אשר יכול להאיר את תשומת ליבנו ליחס בין מגדר לבין הכיבוש הנאצי נמצא ב"סוויטה צרפתית":

החלק השני של הרומאן מכונה "דולצ'ה", מונח מוזיקלי שמתורגם למתיקות. עלילת הסיפור מתרכזת בכפר בוּסי, לשם הגיעו החיילים הגרמנים והתנחלו. אירֶן בוחנת גם בחלק זה של הרומאן את נקודת המבט של הנשים שנשארו מאחור. היא מציבה שתי נקודות מבט מתנגשות. האחת היא נקודת מבטה של מדלן, אשר מאכסנת גבר גרמני שמחזר אחריה. בעלה בנואה מבחין בתשוקת החייל הגרמני והגברים מתעמתים ב"מלחמה" גברית מקומית על האישה הצרפתית. השניה היא נקודת מבטה של לוסיל, החיה אצל גב' אנז'ליה, אֵם בעלה – גסטון אנז'ליה. בין לוסיל לבין החייל הגרמני השוכן אצלן מתפתח סיפור אהבה. החייל הגרמני מתגלה כנדיב, סקרן ותרבותי. קשריה ההדוקים עם החייל זוכים לביקורת קשה בקהילה השמרנית. אך לוסיל, המשוחררת מכבלי החברה, מחליטה להגדיר בעצמה את המרחב הנשי שלה. היא יודעת שבעלה, שעזב למלחמה, החזיק פילגש ושנישואיהם כושלים. "היא חשבה על גסטון אנז'ליה. 'יש שמחכות לאותו הגבר,' חשבה, 'ויש שמחכות לגבר שונה מזה שעזב'; אלה וגם אלה טועות.'" (עמ' 265). דרישתה הנוקבת לאהבה, חוצה גבולות של מוסר חברתי קהילתי ומקבלת גוון פמיניסטי נוקב, שמאתגר את החברה הצרפתית המתחבטת בשאלות של נכבש מול כובש.  כובש, נכבש ופמיניסטית, ספרים NRG, 25.4.2006

המסקנה של הסרט עומדת על כך שכל הניצחון של בנות הברית במלחמה לא שווה אם ממשיכה המיסוגניה (שנאת הנשים). הסרט מריץ מאות דימויים שמפציצים אותנו בחלק הראשון שלו באימת המיליטריזם הגברי.  בחלקו השני אנו מביטים בזוועה איטית ומסויטת על המיסוגניה וההתעללות שחוו הנשים הצרפתיות, שלכאורה שיתפו פעולה עם הנאצים.

הסרט הופיע בפסטיבל דוקאביב האחרון (2008).

לצפייה בסרט (10 דקות, 2006) : Mesmo Que Ela Fosse Criminosa

Director: Jean-Gabriel Périot
Producer: Envie de Tempête productions
Cinematography: Jean-Gabriel Périot
Editor: Jean-Gabriel Périot
Original Music: Jean-Gabriel Périot

תודה למורן איפרגן על ההפנייה לסרט.

***

ובנושא אחר:

"הסיפור המסריח שצריך להדאיג כל גולש אינטרנט התחיל ממש כאן ב- hook, בבלוג של שי רוזנצוויג, שכותב מערכונים סאטיריים מצויינים. שי העז לכתוב פוסט שחובט קצת בציפי ליבני על הרקורד הדל שלה בכל מה שקשור לעשייה בפועל, והוביל למה שלא ניתן לתאר אלא כהתערבות גסה של ציפי ליבני או אנשיה מול גוגל, כניעה מביכה של גוגל, והוצאת הבלוג שלו מתוצאות החיפוש במנוע החיפוש. לכאורה, אמרתי לכאורה. אבל יהיה מעניין לנסות ולמצוא הסבר חלופי לסיפור המסריח שקרה כאן… " משהו מסריח – איך הורידה ציפי ליבני את הבלוג של שי רוזנצוויג מגוגל, תום ונגר, 24/07/2008.
***

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על נו אז מה אם חטאה

  1. טוני הגיב:

    אני רוצה להבין את הטענה המרכזית: במידרג המוסרי של יוצרי הסרט (ולפי הניסוח בפוסט זו גם עמדתך) שיתוף פעולה עם הנאצים הוא עיין חמור פחות מאשר הכאת אישה על ידי גבר?

    אהבתי

  2. משה שרף הגיב:

    המסקנה של הסרט עומדת על כך שכל הניצחון של בנות הברית במלחמה לא שווה אם ממשיכה המיסוגניה (שנאת הנשים).

    אני בטוח שיש כמה יוצאות מחנות ריכוז שיחלקו על הדיעה הזאת.

    לא הכל מלחמת מינים,יש גם מלחמות אמיתיות בעולם.

    אהבתי

  3. נעמי הגיב:

    תודה שהבאת אותנו לתשומת ליבנו.

    אבל אני לא סבורה שהוא "משווה בין מלחמת העולם השניה ואכזריותה על כל המלחמות של הגברים, לבין המקום של האישה שלאחר המלחמה." הסקוונס ההתחלתי המהיר של המלחמה, ההרס והשחרור אינו ניצב בהשוואה לחלק שאחריו המתנהל בהילוך איטי.

    מה שאני מבינה שהסרט מראה, הוא את הצד המכוער של חברה שהשתחררה מכיבוש, ובמקום לעשות חשבון נפש אמיתי, בחרה לה "שעירות לעזזל" (איזו משמעות המילים הללו מקבלות) שישאו את כל האשמה ויסמנו מחדש את מקומה של האישה בחברה השמרנית המתהווה מחדש.

    אני תוהה אם הקוראים מעלי התחלחלו כמוני מתמונות ה"גיבורים" שבסרט. האם הם טרחו לראות אותו? האם יש בעיניהם איזושהי לגיטימציה לדון בנושאים כאלה?

    אהבתי

  4. בנימין הגיב:

    אני לא רואה כאן התייחסות לפשען האמיתי לגמרי של הנשים האלו – הן קיבלו טובות הנאה מהדבר הקרוב ביותר לשטן עצמו שהתהלך באותה תקופה על פני האדמה, על חשבון חבריהן וחברותיהן לחברה בה הן חיו. האם זה לא פסול מוסרית, עד כדי כך שהענשתן המכוערת אחרי המלחמה בידי אותם האזרחים [בד"כ] מתקבלת בהחלט על הדעת, ואין לבקר אותה?

    אהבתי

  5. נעמי הגיב:

    מה שהנשים הללו עשו היה להכנס למערכת יחסים עם גבר גרמני. הרבה פעמים עם חפ"ש. הרבה פעמים עם טובות הנאה מהסוג שהיו יכולות לקבל מאחד הזכרים המקומיים. על חשבון מי ומה?

    אבל היו אחרים שאכן קיבלו טובות הנאה והשתתפו בפשעים. אנשי ממשלת וישי ברמותיה השונות. רובם המכריע לא באו על עונשם. החברה הדחיקה אותם, ובאותו זמן המציאה לעצמה סיפור בו המיעוט בצרפת שהיה במחתרת הפך לרוב.

    זה לא מופרך לטעון שבאקט ההשפלה הציבורי שהנשים עברו לא היה רק גירוש שדים במקום דין וחשבון אמיתי, היה גם מעשה נקם גברי על "כיבוש הנשים" על ידי הזכרים מן המחנה האחר.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s