חביבה פדיה, "בעין החתול" | "זבובים", אהרון מגד, אחוזת בית | רוחמה וייס, שׂפתַי תִּפתח

חביבה פדיה, "בעין החתול", הוצאת עם עובד, 367 עמודים

"בעין החתול" הוא ספר הפרוזה הראשון של המשוררת והחוקרת חביבה פדיה. הספר הוא הומאז" לדמותם של החתולים בפרט והחיות החיות סביב האדם במדבר האורבני של העיר הגדולה. דמות החתולים והדמויות האנושיות סביבן הם בעצם מטפורה מורכבת המנסה להתבונן בשאלות חברתיות מורכבות. החיסול של החתולים בערים מביא לחיסול האנושיות. הסיפורים מביאים את קול החיות באמצעות התבוננות יהודית, באר-שבעית. החתולים הם המטפורה הספרותית לאובדן ההליכה הרגישה והקשבה לחיים בשולי מרכזי הכוח, מעבר לגבולות הלאומיים, לעבר של אלף שנות יהדות, מיסטית ורציונאלית, של רבנים, חוקרים ומשוררים שהתווכחו על מקום החתולים והחיות לצד האדם. שאלות אלו מרמזות על מקום מיקום האדם אל מול הבורא – אשר רק אל מול הטבע החייתי מקבלות פנים, דיבור ולב. כך בתוך שברירים של סיפורים עדינים שמלקטת חביבה מתוך דמעות הבריאה, עולה באר שבע מדומיינת אחרת הרחוקה מזו הממשית, כזו שעדיין אפשרית, למרות אובדנה בתוך הדיכוי הממשלתי, הזיהום הסביבתית והשחיתות המקומית.

הספר גדוש, נקרא ברצף, בשפה פיוטית, מלמדת, הרואה את המחסור ואת הדרך להתמלא. ההתבוננות המדויקת ובו בזמן המיסטית של פדיה נוגעת ברבדים עמוקים ביותר של המציאות ומחזירה אליה הקשרים שנדמו כי אבדו. שפת המקום קמה לתחייה ואיתה המוסר, הפגאניות היהודית, המחשבה החברתית העתיקה שמתחדשת דווקא בתוך פח האשפה שנקראת באר-שבע. כחלק מאותה מבט של ניצוצות השבר שרק מתוכו נוכל להתחדש ביהדותנו ובדרך בה אנו לומדים על הסביבה שבה אנו חיים.

חסרה נגיעה נוספת של עריכה שהייתה מורידה קצת מהגודש כדי להבליט קווים בסיסיים בקומפוזיציה של הסיפור. כך יכול הספר היה להכיל תהליך ריגשי שמתחיל בנקודה אחת ומסתיים באחרת. יחד זאת עם בין הסיפורים ניתן לשמוע חזון חשוב ביותר לספרות הישראלית, כזה שלא בורא את עצמו, מתוך חיקוי לז'אנרים (הספר שונה לגמרי מ"חיי הדבורים" של מטרלינק), אלא קשור עבותות למקום וביחד עם זאת מחזיק בחזון חברתי רחב.

*

"זבובים", אהרון מגד, אחוזת בית, 2008, 228 עמודים.

"זבובים" ספרו החדש של אהרון מגד מייצר אלגוריה קומית על שנות השישים בישראל. רק שקומדיה אמורה לחדור לשכבות העומק של החברה אותה היא מבקרת. במקרה של "זבובים" אנו נשארים ברמה מאוד "אינטלקטואלית".

חזי (יחזקאל) חזיז מספר לנו את עברו בשנות השישים, כיצד הוא התהלך חסר אונים, אבוד ותלוש ברחובות ת"א וחיפש משמעות. חזי מוקסם מהזבובים וחייהם. אף כותב עליהם רישומים. הוא מתכנן לייצר מתוך הזבובים אנרגיה חזקה מספיק לפתור בעיות בעולם. הוא לא מצליח לעבוד באף עבודה. אבל באורח פלא חבריו, הסביבה בה הוא חי ומשפחתו מייצרים רשת של בטחון סביבו. חייו מלאי מליצות, חידודי לשון וציטוטים ואלו גודשים בבולמוס את הספר עד כדי גרוטסקיות וממלאים את הספר בהומור יהודי לעיתים משובח ולעיתים יבש.

מגד מדמיין את הגיבור המרכזי ככזה שבא ממשפחה של מהגרים מתוניס, ויחד עם זאת כמעט ולא מתייחס לתוכן של זהותו. הספר עושה מהלכים מעניינים בהיסטוריה של ישראל. הוא הולך אחורה כדי לאתגר את הכורח המולך בהיסטוריה של הלאומיות. הוא בז לדרך בה ארה"ב הצליחה לשלוט בישראל ויחד זאת היא חלק מהמשפחה של חזי. לבסוף, בדומה ללא מעט מהסרטים של וודי אלן, אנו נותרים בתוך בועה של מחשבה חסרת רגש וללא הצצה אמיתית לעולם שמחוצה לתודעת הכותב.

*

רוחמה וייס, שׂפתַי תִּפתח, הוצאת הקיבוץ המאוחד, קרן רבינוביץ לאומנויות וריתמוס סדרה לשירה, 2008, 93 עמודים.

ספר שירה צעיר ומפתיע היוצר מעין שפה צעירה ורעננה. זו לא מפחדת לסמן מחדש את הכתיבה המגדרית בתוך השירה ולא לוותר על היכולת לצרף את מרבדי השפה ההלכתית והנושאים המעסיקים אותה. כותרת הספר "שפתי תפתח" מנכיחה את המשחק החתרני של וייס בשפה ההלכתית בשילוב המבט המגדרי הנוקב. מצד אחד זו שירה הבאה להלל את קיום בורא עולם "אדני שפתי תפתח / ופי יגיד תהילתך /" (תהלים נא 17). מצד שני בהשמטת ההלל לבורא עולם אנו נשארים במערכת יחסים שבין אדני לבין המשוררת, בין הכתיבה הרליגיוזית לבין הכתיבה המחולנת בשפה העברית ובין גבר לבין אישה. אין וייס מבקשת להותיר אותנו בעולם שאין בו הלל לבורא עולם אלא דווקא לבחון אותה באמצעות הקונפליקט המגדרי. באמצעות שימוש מרומז ובוטה במיניות היא שואלת שאלות רבות האם באמת ניתן להיות אישה בעולם מבלי החיבור המיידי במבט הגברי אל המיניות והגוף. הספר רווי שירים. אולי היה כדאי לקצר אותו כדי לתמצת את המהלך של וייס. יחד עם זאת הוא בהחלט מראה על שינוי מסוים בגבולות השירה והתרבות.

*

These reviews were first published on YNET books 16.10.08

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על חביבה פדיה, "בעין החתול" | "זבובים", אהרון מגד, אחוזת בית | רוחמה וייס, שׂפתַי תִּפתח

  1. דב הגיב:

    קראתי את הספר. הוא אינו זורם, אלא בנוי מקטעים מקטעים. של תיאורים

    חלק מהספר בנוי מפיסות היסטוריות והלכתיות הקרובות לעולמה של חביבה פדיה , עולמה של הקבלה, חכמי ישראל ותולדות עם ישראל

    מה חבל כי הספר משרת את הסטיגמה שהודבקה לעיר באר שבע כעיר מוזנחת של ערסים, מסוממים, פרוצות ושאר חלכאים ונדכאים

    חבל שכך, כי האמת הרבה יותר מורכבת

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s